ביאור:מ"ג בראשית ז א
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְנֹחַ[עריכה]
ויאמר ה' לנח. הודיעו השם, כי במדת רחמים ימלט אותו ואת ביתו ויחיה מהם זרע לדורות, וזה טעם: לחיות זרע על פני כל הארץ (להלן פסוק ג), כי מתחלה אמר להחיות אתך (לעיל ו יט). ורמז לו עתה במדת רחמים על הקרבן, להודיע אותו שישעה אל קרבנו, ובזכות קרבנו יקיים העולם ולא יכרת עוד מפני מי המבול. ועל כן מזכיר בו השם המיוחד, כי בכל ענין הקרבנות לא יזכיר "אלהים", כאשר אזכיר (ויקרא א ט) בהגיעי לשם בעזרת השם:
[מובא בפירושו לפסוק ב'] וצריך אתה לדעת כי בפרשה של מעלה שבה הודיע הקב"ה לנח שיביא מבול התחיל במדת הדין, ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר, וסיים ג"כ במדת הדין, ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה, אבל בפרשה זו שבה רמז לו על הקרבן יתחיל במדת רחמים, ויאמר ה' לנח, וסיים במדת רחמים, ויעש נח ככל אשר צוהו ה', וכל זה להורות כי אין כונת הקרבן כי אם לשם המיוחד יתברך, הוא שדרשו רבותינו ז"ל כל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אל ולא אלהים ולא אלוה אלא לשם המיוחד שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק:
[מובא בפירושו לפרק ו' פסוק כ"ב] ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה. לפי שפרשה זו מתחלת בשם אלהים, שנאמר ויאמר אלהים אל נח קץ כל בשר וגו'. ומדת הדין אמרה כן, ע"כ מסיימת בשם אלהים. אבל פרשה שניה מתחלת ויאמר ה' לנח בא אתה וגו'. ומדת הרחמים אמרה כן בהצלתו של נח ע"כ מסיימת ג"כ בשם של רחמים שנאמר ויעש נח ככל אשר צוהו ה'. וגם מה שנאמר בזו הפרשה כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר. מדבר ג"כ בהצלה להמתין להם אולי ישובו.
ויאמר ה'. בכל הענין לפני המבול ולאחריו כתיב אלהים. לבד בזה המאמר כתיב הוי'. וכבר עמד ע"ז הרמב"ן וכ' שרמז כאן ענין קרבנות שאינו אלא לשם המיוחד והנני להוסיף על דבריו שבא גם על מקרא זה:בא אתה וכל ביתך. והנה המפרשים הבינו שכוון ה' לבניו ונשותיהם. וא"כ אין בזה חדשות. וגם סיום דבר ה' כי אתך ראיתי צדיק וגו'. אינו מובן למה נתן עתה טעם ולא בדבור הקודם. אלא נראה במשמעות וכל ביתך עבדים ובהמותיו שהי' לצרכי ביתו ותשמישו ולא לקיום העולם. והי' מגיע טובה גדולה מזה לנח להקל עבודתו בתיבה וע"ז בא דבר ה'. דבכ"מ שמדבר בקיום הועלם כתיב אלהים ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם כמ"ש ריש פ' בראשית. אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק ע"כ כתיב ויאמר ה' ופירש לו הטעם שחומל ומרחם עליו יותר מצורך קיום העולם כי אתך וגו'. ועי' להלן ח' ז'. ועתה חוזר ומדבר בכל הברואים:
בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה[עריכה]
בא אתה וכל ביתך אל התיבה. עשה נח את התיבה ימים רבים קודם המבול, וכאשר קרב עת המבול בחדש השני בעשור לחדש, חזר וצוהו שיבא הוא וכל ביתו בתיבה. הוא שאמר לו בראשונה (לעיל ו יח) אתה ובניך ואשתך ונשי בניך. והודיעו כי בזכותו לבדו ינצלו, שלא אמר "אתכם ראיתי צדיקים לפני". וצוה שיקח הוא ויביא מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור שבעה שבעה. והודיעו יום המבול שבו יבא אל התיבה. וכן עשה, שבעצם היום זה בא נח (להלן פסוק יג). וזהו טעם מפני מי המבול (להלן פסוק ז). ורש"י כתב אף נח מקטני אמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שדחפוהו המים. ולשון בראשית רבה (לב ו) מחוסר אמנה היה, אלולי שהגיעו מים עד קרסוליו לא היה נכנס לתיבה. אם כן יאמר, שלא נכנס שם עד שגברו המים וכסו פני כל הארץ וראה כי יטבע:
בא אתה וכל ביתך. והנה המפרשים הבינו שכוון ה' לבניו ונשותיהם. וא"כ אין בזה חדשות. וגם סיום דבר ה' כי אתך ראיתי צדיק וגו'. אינו מובן למה נתן עתה טעם ולא בדבור הקודם. אלא נראה במשמעות וכל ביתך עבדים ובהמותיו שהי' לצרכי ביתו ותשמישו ולא לקיום העולם. והי' מגיע טובה גדולה מזה לנח להקל עבודתו בתיבה וע"ז בא דבר ה'. דבכ"מ שמדבר בקיום הועלם כתיב אלהים ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם כמ"ש ריש פ' בראשית. אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק ע"כ כתיב ויאמר ה' ופירש לו הטעם שחומל ומרחם עליו יותר מצורך קיום העולם כי אתך וגו'. ועי' להלן ח' ז'. ועתה חוזר ומדבר בכל הברואים:
כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:[עריכה]
ויאמר ה' לנח בא וגו' כי אותך ראיתי. צריך לדעת למה הוצרך לטעם זה מחדש: ונראה כי חש ה' על נח לבל יטעה במשמעות דברי ה' באומרו בא אתה וכל ביתך אל התיבה באחד מב' דרכים או יחשוב כי כולן צדיקים הם ולזה נמלטו בזכותן, ולסיבה זו קשה מה שהקשינו בפסוק (ו' י"ד) עשה לך. או יחשוב כי בניו ונשי בניו הצלתם היא לצד שעדיין לא הגיעו לכלל העונש, ויצא מזה שיחשוב נח להכניס להציל מקטני הדור קרוביו ומיודעיו, וידין בדעתו כי אינם ראוים לעונש. ולו יהיה שלא יעשה כן על כל פנים תהיה לו בדעתו לדבר זר למה לא ינצלו מי שאינו בן עונש. לזה אמר ה' אליו כי אותך וגו', נתינת טעם לאומרו וכל ביתך, לא לטעם היותם ראוים ולא לטעם היותם קודם הגעת שני העונש אלא מטעם זכותך כי אותך ראיתי וגו', ומעתה כל שאין אביו צדיק ילכד במוקש. וכאן הודיעו כי כל שלא הגיעו לכלל עונש נענשים בעון אביהם, ערירים ימותו כל האבות, לא כן נח: עוד יתבאר על דרך אומרם בש"ס (סנהדרין קי:) קטני ישראל יש להם חלק לעולם הבא אבל קטני אומות העולם אין להם חלק לעולם הבא ובדור המבול כולם דין אומות העולם יש להם שהגם שלא הגיעו לעונש יש לדון בהם משפט כמשפט רשע כי מעשה אבות יעשו בנים זרע מרעים בנים משחיתים ונח דן בו משפט קטני ישראל וינצלו בזכות אביהם גם בבוא חרון אף לעולם יגן ה' בעדם:
כי אתך ראיתי צדיק, לא ביתך, לפיכך אתה וכל ביתך, בשבילך אמלטם.
כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. מה שלא אמר לו כן מיד כשצוה לו על עשיית התיבה, לפי שהיה עדיין הדבר בספק שמא יחזרו בתשובה. ועוד שהרי מתושלח קיים ואיך יאמר כי אותך ראיתי צדיק. ואחר שהמתין ה' ז' ימי אבלו של מתושלח כמו שנאמר כי לימים עוד שבעה. מהו לשון עוד אלא תורה שזמן זה שוה לזמן ק"ך שנה כי כמו שכל ק"ך שנה המתין להם שמא יחזרו בתשובה כך המתין ז' ימי אבל אלו שמא יחזרו בתשובה, כי ע"י האבל וההספד החי יתן אל לבו, ואחר שעמדו במרדם אמר כי אותך ראיתי צדיק לפני.
ראיתי צדיק. ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (ב"ר):
ומה שלא נאמר צדיק תמים לפי שנאמר תמים היה בדורותיו. ר"ל כמה דורות עברו על נח והיה תמים בכלם ר"ל היה עומד במצב אחד בצדקתו על כן אמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כי מה לו להזכיר מה שהיה תמים גם בדורות ראשונים כי הצלתו תלויה באשר הוא שם בדור שעומד בו ומה שעבר עבר, ולפי מה שכתוב למעלה שתואר תמים הוא כנגד הזנות, וצדיק, שלא היה גוזל אלא היה מצדיק משלו ונותן ולא נתחתם גזר דינם כי אם על הגזל על כן אמר כי אותך ראיתי צדיק. על כן אין אתה בכלל חתימה זו. והזכיר צדיק לפני כי דור המבול גזלו פחות משוה פרוטה וצדקו בדיינים אבל מ"מ לא יצאו נקי בדיני שמים אבל אתה צדיק גם לפני כי לא לקח משל אחרים אפילו פחות משוה פרוטה.