ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שביעית/פרק שביעי

ירושלמי שביעית, פרק ז, הלכה א

[הרב קנייבסקי ז א] מתני’: ^ז_אכלל גדול אמרו בשביעית. כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין, ואינו מתקיים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית, יש לו ביעור ^ז_בולדמיו ביעור. ואיזה זה? עלה הלוף השוטה, ועלה הרנדא _נענה, העולשין, והכרישין, הרגילא _{חלגלוגה,} ונץ החלב. ומאכל בהמה. החוחים והדרדין. וממין הצובעין. ספיחי איסטיס _{צמח שמפיקים ממנו צבע תכלת} והקוצה _{צמח שמפיקים ממנו צבע אדמדם.} יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. ^ז_געוד כלל אחר אמרו. כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה, וממין הצובעין, ומתקיים בארץ. יש לו שביעית ולדמיו שביעית. אין לו ביעור ולא לדמיו ביעור. איזה זה? עיקר הלוף השוטה, ועיקר הרנדא, הערקבלין, והחלבצים, והבוכריא. ומין הצובעים. הפואה והרכפא, יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. אין להן ביעור ולדמיהן ביעור. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. דמיהן מתבערין עד ראש השנה. אמרו לו. להן אין ביעור, קל וחומר לדמיהן. ^ז_חקליפי רימון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגלעינין. יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. ^ז_דהצבע צובע לעצמו. לא יצבע בשכר, שאין עושין סחורה בפירות שביעית, ^ז_הולא בבכורות, ^ז_וולא בתרומות, ^ז_זולא בנבלות, ולא בטריפות, ולא בשקצים, ולא ברמשים. ^ז_חולא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק. אבל הוא לוקט

^ז_ט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יח עמוד ב] ובנו מוכר על ידו. לקח לעצמו והותיר, מותר למוכרו. ^ז_ילקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו, מותר למוכרו. ^ז_יאצידי חיה עופות ודגים שנתמנה להן מינין טמאין, מותר למוכרן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין:

גמ’: תנן, כלל גדול אמרו בשביעית. כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין. צביעין לאדם מנין שיהא עליהן קדושת שביעית? נישמענא מן הדא כתיב (ויקרא בהר כה ו) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ותני, לכם, כל שהוא צורך לכם. כגון אכילה ושתיה וסיכה וצביעה. _{ואם התורה התירה להשתמש במאכלי אדם לצבע, משמע שצבע זה דבר חשוב, ולכן אף על מינים שעיקרם לצבע חל קדושת שביעית. וכן ההפך דבר שאסור לעשות בפירות שביעית, מינים שעיקרם לאותם דברים האסורים, לא חלה עלהם קדושת שביעת.} ^ז_יביצאת מלוגמה _{רטיה למכה או תרופה} שאינה אלא לחולים. יצאת אלונתין _{משקה מיין ודבש} שאינה אלא לתפילין _{מיעוט שהם מפונקים.} רבי יונה רבי יונה° בעי. ולמה יצאת מלוגמא שאין עליה קדושת שביעית מפני שאינו שווה לכל? והתני, דן, וצר, וזרע איסטיס שכובשים _{אותם בשמן ומפיקים בשם יקר,} קדושת שביעית חלה עליהן, אף שהם רק לעשירים. מיי כדון? לכם. השוה לכולכם, ואלו ראוים לכל אדם _{אם היה לו כסף.} אבל מלוגמה ואלונתין ראוים רק לחולים ומפונקים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° שמע ליה _{שקדשת שביעית חלה אף על מיני הצובעים} מן הדא דכתיב, תהיה כל תבאתו. תהיה אף ^ז_יג להדלקת הנר ולצבוע בה צבע. ולא נמצא מאבד את אוכלי אדם? תיפתר בצביעין _{צמחים שמיועדים לצבעין} לצורך האדם ומותר. רבי מנא רבי מנא° אמר. תיפתר באוכלי בהמה לאדם _{שיש בהם קדושת שביעיח ומותר להכין מהם צבע לאדם}, ולית שמע מיניה כלום _{כי אולי צמחי צבע שאינם מאכל בהמה אין בהם קדושת שביעית}. צמחים שמיועדים לצבעין לבהמה, מהו שיהא עליהן קדושת שביעית? נשמיענא מן הדא דתנן, עיקר  שורש הוורד, ועיקר האנה, ועיקר האוג _{שעיקרן לצבעי בהמה,} אין בהן קדושת שביעית. ^ז_יד מיני כביסות, מהו שיהא עליהן קדושת שביעית? נשמעינא מן הדא דתנן, היירעינן והבורית והאוהל, יש להן קדושת שביעית. בשמים, מהו שיהא עליהן קדושת שביעית? נשמיענא מן הדא דתנן, הפרח לבן ופרחי האורז, אין עליהן קדושת שביעית. חברייא אמרי, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, ^ז_טו אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי. _{וכיוון שעל העץ אין קדושת שביעית, אף לשרף אין קדשת שביעית שהשרף בטל אגב העץ.} אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. תפתר דברי הכל היא, בדא נסורתא _{בגזע עצמו שאין בו ריח ולא בפרח שיש לו ריח.} מיני אדלקות מהו? מה אית לך? כגון ההן פקיעה _{שמכינים ממנו שמן פקועות:} ההן וורד תני בה תלת מילין. עלין שלו. יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. פיקה שלו _{מקום חיבור העלים.} יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. אין לו ביעור ולא לדמיהן ביעור. עיקר  שורש שלו. אין לו שביעית ולא לדמיו שביעית. אין לו ביעור ולא לדמיו ביעור. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי קומי רבי אבהו רבי אבהו°. מהו לכבוש מן ההן וורד? אמר לו. וכי יש לו מלאכה אחרת? תני רבי חייא רבי חייא רבה°, עלי הוורד אוכל אדם הוא ואסור. הורי רבי מנא רבי מנא°. ורדים שאין להם שימוש אחר מותרים. ואלו שהם למאכל אסורים. ארוסטי _{מין ורד} שרי, קיטריטון שרי, מורסינטן שרי, דרמינן שרי, איטרוטירון אסור, דיומדין אסור. ציפוריי שאלין לרבי אימי רבי אמי°. מהו להטן _{לתת פירות שישארו לחים} בחוחין שהם מאכל בהמה? אמר להם, אתון אמרין בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° עלי קורקסייה שרי להטן בהם אף שהם מאכל חיות, ואף זה כן. אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° לעובדה התיר להם. אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° , אין לך מיוחד לבהמה אלא חציר בלבד, ואך על פי כן כשלקחו להטן, מותר להטן בו. ותני, חציר וכל שאר ירקות שלקחן להטן בו, מותר להטין בהן. חישב עליהן לאכל אדם, אסור להטן בהן. תני בר קפרא בר קפרא°. מותר להטין, ואסור לסחוט אותם _{וליבש את מימהם כדי להפיק סממנים} שיש עליהן קדושת שביעית. ואוכלי בהמה, אין עליהן קדושת שביעית, ואת אמר עושין מהן מלוגמא לאדם. ולמה כאן אסרנו?. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שמעינן שעושין מהן _{ממאכל בהמה} מלוגמא לאדם, וכי שמעינן שמותר לסוחטן ולעשות מהן סממנין לאדם? _{לא התירו אלא מלוגמא שהיא שימוש בצמח עצמו אבל לסחוט צמח שאינו עומד לסחיטה וליבש את מימיו כדי להפיק ממנו סממנים אסור.} תמן תנינן. ^ז_טזלולבי זרדין ושל עדל, ועלי לוף שוטה, אין מטמאין טומאת אוכלין עד שימתיקו _{על ידי אור וכדומה,} לפי שהן מרין. ^ז_יז ותורמסין לאו אינון מרין? שנייא היא תורמסין, שעיקרו אוכל אדם _{כמו שחיטים לא ראוים כמות שהם.} אבל דבר שלא ראוי לאדם כמו לולבי זרדים שאינם ראוים לאדם, מחשבה לבד לא הופכת אותם לאוכל. לא צורכה דא _{מה שכן אפשר להסתפק} אם חשב עליהם לאכילה, האם קדושת שביעית חלה עליהן אף קדם שימתיקו, או שכמו שאין טמאת אוכלים חלה עליהם קדם שימתיקו, אף קדשת שביעית לא חלה עליהם. לא כן אמר רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° , עולשין חשובות הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית. ואיתמר טעמא שכיוון שלא מצוי ירקות גינה, אדם חושב עליהם בשביעית לאכילה, אף שבשאר שנים אינם מטמאים טמאת אכלין. ואמרינן דהדא אמרה, עד שלא התיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירק מחוץ לארץ לארץ. אבל משהתיר °רבי רבי יהודה הנשיא להביא ירק מחוצה לארץ לארץ, היא שביעית היא שאר שני שבוע. אף הכא אין הבדל בין שביעית לשאר שני שבוע. כמו שבשאר שני שבוע אינם מטמאים טומאת אוכלים כל עוד לא מתקו ולא חשב עליהם, אף לענין שביעית לא חלה קדושת שביעית עד שיחשב עליהן וימתקן. וכי מצינו דבר שבתחילה _{כשהיה מחובר} אין קדושת שביעית חל עליהן, ובסוף _בתלוש קדושת שביעית חלה עליו. שאתה רוצה לאמר שאחר שימתקו חל עליהם קדושת שביעית? התיבון, הרי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

10 ז_י מיי' פ"ה מהל' בכורות הלכה י':

11 ז_יא מיי' פ"ח מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' קי"ז, סמ"ג לאוין קמ:

12 ז_יב מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א:

13 ז_יג מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה א':

14 ז_יד מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י':

15 ז_טו מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ט:

16 ז_טז מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ד:

17 ז_יז מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ט"ו:

-----------------------------------דף יט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף יט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יט עמוד א] ^ז_יחהסיאה והאיזוב והקורנס שלקטן לעצים, אין קדושת שביעית חלה עליהן. חישב עליהן לאוכלין, קדושת שביעית חלה עליהן. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° . בסאה וקורנית ואזוב זה שונה, שכן אם לקטן לכתחילה לאוכלין, קדושת שביעית חלה עליהן מיד. ואילו אלו, אפילו חשב עליהם, אינם מטמאין טמאת אכלין עד שימתקו. הסיאה זה צתרי. איזוב זה איזובא. קורנית זה קורניתא. מהו חלבצין? ביצי נץ חלב. תנן, °רבי מאיר רבי מאיר אומר. דמיהן מתבערין עד ראש השנה. אמרו לו. להן אין ביעור, קל וחומר לדמיהן. אמר להן °רבי מאיר רבי מאיר . מחמיר אני בדמין מן העיקר. שהשמן של שביעית מדליקין בו. מכרו ולקח בהן שמן, אין מדליקין בו. _{שגזרו עליו חכמים חומרה יתרה כדי שלא יזלזלו בו ויחשבו שהוא חולין.} אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ז_יטהחליף שמן שביעית בשמן שביעית, שניהם אסורים. שגזרו על חליפי שביעית. כיצד הוא עושה? אמר רבי חזקיה רבי חזקיה° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. מחליף שניהם בשל חולין. ואז קדושת שביעית נשארת עליהם, שאחרון נתפס בקדושת שביעית, והראשון נשאר בקדושתו, והסתלק מהם שם חליפי שביעית. החליף יין בשמן. כמה דאת אמר יין של שביעית, אין סכין אותו ואין מדליקין בו. ודכוותה השמן שהחליף תמורתו, אין סכין ואין מדליקין בו. _{שנינו, לולבי האלה והבוטנים והאטדים אין להן ביעור, אבל לעלין, יש להן ביעור שביעית, מפני שהן נושרין מאביהן.} החליף עלין בלולבין. כמה דאת אמר עלין יש להן ביעור, ודכוותיה לולבין שהחליף תמורתם יש להן ביעור. החליף אוכלי אדם באוכלי בהמה. כמה דתימר אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא, ודכוותה אוכלי הבהמה שהחליף תמורתם אין עושין מהן מלוגמא. והתנינן ^ז_כמוכרין אוכלי אדם ואוכלי בהמה _{בדרך המותרת} ליקח בהן אוכלי אדם. אבל לא ימכור אוכלי בהמה ליקח בהן אוכלי בהמה, וכל שכן שלא ימכור אוכלי אדם ליקח בהן אוכלי בהמה. ואיך יתכן שהחליף אוכלי אדם באוכלי בהמה? בהדא קניבתא _{עלים רקובים} דירקא, דמסקין ליה לאיגרא  שמעלים אותם לגג והיא יבשה מן גרמה ונהית מאכל בהמה. שאף שהיא באה ממאכל אדם, מותר להחליפה במאכל בהמה שעומדת לכך. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יהוצדק. ^ז_כאביין מסתפק עד הפסח שהוא זמן ביעורו. בשמן עד העצרת. ובגרוגרות עד הפורים. אמר רבי ביבי רבי ביבי° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° ובתמרין עד החנוכה. תנן, קליפי רימון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגלעינין. יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בר ווא רבי שמעון בר אבא°. רבי יוחנן רבי יוחנן° וחבורתיה הוו יתבין מקשיין. אמרי, יש להן ביעור או אין להן ביעור? עבר רבי ינאי רבי ינאי°. אמרי, הא גברא משאליניה. אתו שאלוניה אמר להן. כל דבר שדרכו לינשור, יש לו ביעור. ושאין דרכו לינשור, אין לו ביעור. ואלו, מהן שדרכן לינשור ומהן שאין דרכן לינשור, ולכן שרע תניי מינה  נמנע התנא מהם ולא כתב, וסמך על הכלל. תנן, הצבע צובע לעצמו. לא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית. מהו לצבוע בטובת הנייה? מן מה דתני, השלשושית וחלבצין, התגר עושה לעצמו. הדא אמרה, שאסור לצבוע בטובת הנייה. _{אבל מהמשנה לא יכולנו לדיק מפני שבסיפא נאמר שלא יעשה בשכר. ואפשר להסתפק האם בטובת הנייה מותר} תנן, שאין עושין סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות, ולא בתרומות, ולא בנבלות, ולא בטריפות, ולא בשקצים, ולא ברמשים. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא שמיני יא כח לה) טמאים המה לכם. מה תלמוד לומר וטמאים יהיו לכם? אלא אחד איסור אכילה ואחד איסור הנייה. ^ז_כבכל דבר שאיסורו דבר תורה, אסור לעשות בו סחורה. וכל דבר שאיסורו מדבריהן, מותר לעשות בו סחורה. והרי חמור? למלאכתו גדל. והרי גמל?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יט עמוד ב] למלאכתו הוא גדל. רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° נסב ויהב   סחר בהדין מורייס שאיסורו מדרבנן. רבי חונא רב הונא° נסב ויהב   סחר בהדין חלתית שחתכו גוים בסכינים שלהם. _{שכיוון שהוא חריף נאסר אפילו נחתך בסכין שאינו בן יומו.} תנן, ולא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק. אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו. תני, לא יהו חמשה מלקטין ירק ואחד מוכר בשותפות , אבל מוכר הוא שלו ושל חבירו _{דכיוון שמותר למכור את של חברו מוכר גם את שלו בהבלעה.} חמשה אחין מלקטין כל אחד לעצמו ואחד מוכר על ידיהן. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. ובלבד שלא יעשוהו האחים פליטר _{כסוחר קבוע} שלא יהא מזבין בה _{באותו מקום} בכל שנה. ואית דבעי מימר, שלא יהא מזבין בהו בכל שעה. תני, החנווני שהיה מבשל ירקות בשביעית, לא יהא מחשב שכרו על דמי שביעית. אבל מחשב הוא על היין ועל השמן שהם של שישית ועל האבטלה. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° מפקיד לאילין חלטוריא _אופים. לא תיהוון מחשבין אגריכון על משחא _{שהיתה משל שביעית,} אלא על חיטיא _{שהיו משל שישית:} תמן תנינן. סוחרי שביעית פסולים לעדות. אמר °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי . אימתי? בזמן שאין לו אומנות אלא הוא. אבל יש לו אומנות שלא הוא, הרי זה מותר. היאך עבידא? אפילו היה יושב ובטל ממלאכתו כל שני שבוע. וכיון שבאת שביעית, התחיל מפשיט ידו ונושא ונותן בפירות עבירה. אם יש עמו מלאכה אחרת, כשר לעדות. ואם לאו, פסול. אבל אם היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבוע. כיון שבא שביעית, התחיל מפשיט ידו ונושא ונותן בפירות עבירה. אף על פי שאין עמו מלאכה אחרת, מותר. רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הלכה כ°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי דמתניתין, שאם יש לו מלאכה אחרת כשר. אקלס  שובח רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° בישיבה, על דאמר שמועה בשם זעיר מניה  קטן ממנו. איכא דתני °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי לחומרא. היאך עבידא? היה יושב ועוסק במלאכתו כל שני שבועה, ובשביעית התחיל ומפשיט את ידו לישא וליתן בפירות עבירה. אם יש עמו מלאכה אחרת מותר. ואם לאו אסור. אבל אם לא היה עוסק במלאכתו כל שני שבועה, כיון שבא שביעית התחיל ומפשיט ידו לישא וליתן בפירות עבירה. אף על פי שיש עמו מלאכה אחרת, אסור. לא בדא אמרו רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° ורבי אבהו רבי אבהו° בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס הלכה כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, אלא על הגרסה הקדמת שהיא לקולה. שבין אם הייתה לו עבודה אחרת לפני השמיטה, בין אם יש לו עבודה אחרת בשמיטה, הרי הוא כשר. תנן, צידי חיה עופות ודגים שנתמנה להן מינין טמאין, מותר למוכרן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין. למה חכמים מתירים רק לציידים ולא אף בשאר אדם כן? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תמן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת _{ולוקחת מהצידים מיסים:}

ירושלמי שביעית, פרק ז, הלכה ב

[הרב קנייבסקי ז ב] מתני’: ^ז_כדלולבי זרדין והחרובים, יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור לולבי האלה והבוטנים והאטדים יש להן שביעית ולדמיהן שביעית אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור אבל לעלין יש להן שביעית מפני שהן נושרין מאביהן ^ז_כההוורד והכופר והקטף והלוטם יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ^ז_כואין לקטף שביעית שאינו פרי. ^ז_כזורד חדש שכבשו בשמן ישן, ילקט את הורד. וישן בחדש, חייב בביעור. ^ז_כחחרובים חדשים שכבשו ביין ישן, וישינים בחדש, חייב בביעור. ^ז_כטזה הכלל. כל שהוא בנותן טעם, חייב לבער מין בשאינו מינו. ומין במינו בכל שהוא. קדם הביעור, שביעית אוסרת בכל שכן במינה. ושלא במינה, בנותן טעם:

גמ’: תנן, לולבי זרדין והחרובים, יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. לולבי האלה והבוטנים והאטדים, יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור. בראשה את אמרת לולבי זרדין והחרובים, יש להן ביעור ואין אוכלין אותם על העיקר _{העלים אסורים וחייב לבערם אף שהעץ קים.} והכא בסיפא את אמר לולבי האלה והבוטנים והאטדים אין להם ביעור ואוכלין על העיקר _{ואין צריך לבער את הלולבים כיוון שהעץ קים?} אמר רבי פנחס רבי פינחס° . תמן, בלולבי זרדין והחרובים, אם היה משאיר אותם על העץ אין סופן להקשות, והיו נושרים מהעץ. ברם הכא לולבי האלה הבוטנים האטדים אם היה משאיר אותם, סופן להקשות. מכיון שהקשו נעשו כאביהן _{והופכים לחלק מהעץ.} תני, ^ז_לוכולן שנכנסו מששית לשביעית ששית

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

18 ז_יח מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ט"ו:

19 ז_יט מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א, מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה ח':

20 ז_כ מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב:

21 ז_כא מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א:

22 ז_כב מיי' פ"ח מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' קי"ז:

[ע"ב]

23 ז_כג מיי' פ"י מהל' עדות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף ט"ז:

24 ז_כד מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו, מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ז:

25 ז_כה מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ט:

26 ז_כו מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ט:

27 ז_כז מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"א:

28 ז_כח מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ב, מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ח':

29 ז_כט מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ב, מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ח':

30 ז_ל מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ט':

-----------------------------------דף כ

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף כ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כ עמוד א] חוץ מן העדל, מפני שהוא כירק. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. במה שמופיעה במשנה _{לולבי זרדין והחרובים ולולבי האלה והבוטנים והאטדים} לית כאן מששית לשביעית ששית, אלא שביעית. שכן כל אלו שמנינו אינם אלא עץ בעלמה. וכל עוד שלא לקט וחשב עליהם לאכילה, לא חל עליהם שם אוכל, ולכן הולכים בהם אחר לקיטה. והתני הסיאה והאיזוב והקורנית _{שבשדה דינם כעצים ופטורים מן המעשר. וכשנשמרים בחצר חייבים במעשר ובשביעית} שהובילו לחצר _{וחשב עליהם למאכל.} אם היתה _{השנה שגדלו בה} שנייה נכנסת לשלישית _{ונלקטו בשלישית,} שלישית. מששית לשביעית, ששית. הכא את מני לאחוריה _{אחר שליש גידול או חנטה כאילן,} והכא את מני לקומיה _{אחר לקיטה כירק?} אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שלישית וששית, אף על פי שאין בהן מעשר שני, יש בהן מעשרות. ^ז_לאובשביעית אין בה מעשר כלל. מוטב שיתן אחד ודאי ולא שנים בספק. דמעשר ירק מדרבנן וכיוון שהסתפקו חכמים בדבר, אמרו חכמים. אם נחייב אותו ליתן גם מעשר עני וגם מעשר שני, ספק אם הוא יתן בכלל, מוטב לחייבו ליתן מעשר אחד, והוא יתן בודאי, ולא לחייבו שנים, וספק אם הוא יתן אפילו אחד. לא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. במה שמופיעה במשנה _{לולבי זרדין והחרובים ולולבי האלה והבוטנים והאטדים} לית כאן מששית לשביעית ששית, אלא שביעית. שכן כל אלו שמנינו אינם אלא עץ בעלמה. וכל עוד שלא לקט וחשב עליהם לאכילה, לא חל עליהם שם אוכל ולכן הולכים בהם אחר לקיטה. ולמה כאן הסתפקו? הרי גם סאה ואזוב וקורנית, עד שלא הכניסן לחצר וחשב עליהם לאכילה, לא היה להם שם של אוכל, אלא של עצים. ולמה שלא ילכו בהם אחר לקטה? תמן בסאה ואזוב וקורנית, הרי הם ברשות הבעלים שכבר זכה בהם. ואם נאמר שהם שביעית הרי יהיו פטורים. וכשאומרים שהם כשישית הרי מחייבים אותם במעשר עני ויש לעני חלק בהם. ברם הכא _{בלולבי זרדין והחרובים ולולבי האלה והבוטנים והאטדים} אם נאמר שהם שישית, העני יקבל רק מעשר, אבל אם נאמר שהם שביעית יש להן ברשות עני חלק, שאף הם הפקר בשביעית. עלין שכבשו עם לולבין. אית תניי תני, בין אלו ובין אלו יש להן ביעור. ואית תניי תני, בין אלו בין אלו אין להן ביעור. ואית תניי תני, עלין יש להן ביעור, לולבין אין להן ביעור. מאן דאמר יש להן ביעור, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . מאן דאמר אין להן ביעור, °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . מאן דאמר עלין יש להן ביעור לולבין אין להן ביעור, °רבן גמליאל רבן גמליאל. כדתנן, הכובש שלשה כבשים בחבית אחת. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר אוכלין על הראשון. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר אף על האחרון. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כ עמוד ב] תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אין לקטף שביעית שאינו פרי. רבי פדת רבי פדת° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אתיא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . דתנינן תמן. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . שמעתי שהמעמיד _גבינה בשרף האילן _{של ערלה} ובשרף העיקרין מותר. בשרף הפגין, אסור, מפני שהוא פרי. _{רואים שהשרף בטל למה שהוא יוצא ממנו.} אמר רבי זעירא רבי זעירא° לרבי פדת רבי פדת°. אם כך, כמה דתימא תמן הלכה כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . אף הכא אמר הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? והרי חכמים חולקים עליו ואין _{הלכה כמותו דיחיד ורבים הלכה כרבים?} אמר רבי יונה רבי יונה°. ודמיא היא? כל רבה קטף _{כל מה שגדל בעץ הקטף} בטל על גבי שרפו, _{שבשבילו מגדלים את עץ הקטף.} אילן אחר אינו בטל על גבי שרפו. אפילו אם השרף אינו פרי, זה לא סיבה להתיר בשביעית שהרי ^ז_לבאוכלי בהמה, קדושת שביעית חלה עליהן, ואין קדושת ערלה חלה עליהן. ואין _{ראיה שרבי יהושוע שהתיר שרף עצי ערלה, יסבור כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמתיר שרף של עץ הקטף בשביעית.}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

31 ז_לא מיי' פ"ו מהל' מתנות עניים הלכה ה':

[ע"ב]

32 ז_לב מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה ג':

-----------------------------------דף כא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כא עמוד א] אמר רבי אבין רבי אבין° . אית לך ראיה נוספת שרבי שמעון לא אמר בשיטת °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה. שהרי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר משמועה ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בשם גרמיה אמר לה. דתנן התם, אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . שמעתי שהמעמיד _גבינה בשרף האילן ובשרף העיקרין מותר. בשרף הפגין, אסור, מפני שהוא פרי. מהו מפני שהוא פרי? השרף פירי, או הפגין פירי _{ואסור כיוון שנהנה מדבר שיצא ממנו?} אין תימר השרף פירי, עשה כן בתרומה אסור. ואין תימר הפגין פירי, עשה כן בתרומה מותר. למה ^ז_לגשהניית תרומה מותרת _{שתרומה מותרת בהנאה,} ^ז_לדוהניית ערלה אסורה _{שערלה אסורה בהנאה.} תנן, ורד חדש _{של שביעית} שכבשו בשמן ישן _{של שישית,} ילקט את הורד. וישן _{של שביעית} בחדש _{של שמינית,} חייב בביעור. הכא את אמר ילקט את הורד והכא את אמר חייב בביעור. אם טעם אסור, תמיד צריך להיות אסור. ואם אין טעם אוסר, תמיד צריך להיות מותר? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. תרין תניין אינון. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . יכיל אנא פתר לההן ורדי בתרי פתירין  אני יכול להעמיד את הבריתות שמדברת על הוורד בשני העמדות שונות כך שלא יחלקו מה שאמרה המשנה ^ז_להשורד חדש שכבשו בשמן ישן אין לו ביעור, בורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית, בשנה השביעית והסיר את הוורד קדם זמן הבעור. שכשהגיעה זמן הביעור לא היה אלא טעם, ואין צריך לבער. ומה שאמרה המשנה וישן בחדש חייב לבער. בורד שביעית שכבשו בשמן של שמינית. שכבר הגיעה זמן ביעור. והורד נאסר ונותן טעם של איסור, ולכן הכל חייב בביעור:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

33 ז_לג מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י"ד:

34 ז_לד מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף א', סמ"ג לאוין קמו:

35 ז_לה מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"א:

הדרן עלך | כלל גדול
[ע"ב]

הדרן עלך פרק כלל גדול