לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סוטה/פרק רביעי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק רביעי – ארוסה ושומרת יבם

[עריכה]

ירושלמי סוטה, פרק ד, הלכה א

[עריכה]

מתני’: ארוסה ושומרת יבם, ד_אלא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר (במדבר נשא ה כט) אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה. פרט לארוסה ושומרת יבם. ד_באלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין לא שותת ולא נוטלת כתובה:


גמ’: תנן ארוסה ושומרת יבם, לא שותה. וישקינה? גזירת הכתוב היא דכתיב (במדבר נשא ה טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן. וזו עדיין לא אשתו גמורה. אם היא לא אשתו גמורה שלא יקנא לה? התורה אמרה וקנא את אשתו. וקנא את אשתו תרי זמני, לרבות שמקנה אפילו למקצת אשתו. תנן ולא נוטלת כתובה. מתניתא דלא כבית °שמאי שמאי הזקן. ד°בית שמאי בית שמאי אומרים, אם מת בעלה נוטלת כתובתה ולא שותה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תמן טעמייהו ד°בית שמאי בית שמאי שיכולה לאמר, הביא לי בעלי ואני שותה

-----------------------------------דף יט

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] ברם הכא, יודעת הייתה שאין ארוסה שותה, למה נסתרה והכניסה עצמה לספק המרובה הזה, ובכך גרמה לפוסלה מכתובתה ואף °בית שמאי בית שמאי מודים בזה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בעי, כמה דתימר תמן, וקינא את אשתו וקינא את אשתו תרי זימני לרבות שמקנה אפילו במקצת אשתו כגון ארוסה ויבמה. ודכוותה גבי השקיה כתיב תחת אישך תחת אישך תרי זימני, למה לא אומרים אפילו מקצת אישך ויוכל להשקותה ארוסא ושומרת יבם? היך עבידה שמקנה לה אפילו ארוסה ואפילו שומרת יבם? קינא לה בעודה ארוסה, וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו. קינא לה בעודה שומרת יבם, וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו. קינא לה בעודה ארוסה, ונסתרה וידע בה שנסתרה וכנסה. תצא בכתובתה שהרי ידע ומחל. ואם לאו, תצא בלא כתובה, שמקח טעות הוא. קינא לה בעלה ומת, ונפלה לפני היבם, וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו של ראשון. לא קינא לה בעלה ומת. ונפלה לפני היבם וקינא לה. ולא הספיק לכנוס עד שמת, ונפלה לפני אחיו. אינו משקה אותה. שלא נפלה לו, אלא מחמת אחיו הראשון. אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת. ונפלה לפני היבם השני, וכנסה ונסתרה. משקה אותה על קינויו. תמן תנינן. איילונית וזקינה ושאינה ראויה לוולד, לא שותה ולא נוטלת כתובתה. שנאמר (במדבר נשא ה כח) ונקתה ונזרעה זרע. הראויה להזריע זרע. יצאת זו, שאינה ראויה להזריע זרע. התיבון הרי אלמנה לכהן גדול, הרי היא ראויה להזריע זרע ולמה לא שותה? שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כא טו) ולא יחלל זרעו בעמיו, ואין זה זרע כשר . תמן תנינן, ממזר פוסל ומאכיל. כיצד? בת כהן שנשאת לישראל ומת. אם אין לה זרע ממנו, חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה, ואם יש לה זרע, אפילו ממזר, פוסלה מלאכול. בת ישראל שנשאת לכהן ומת. אסורה בתרומה. ואם יש לה זרע ממנו, אפילו ממזר כגון שבנה מכהן הביא ממזר ומת אוכלת בתרומה. משמע שאפילו זרע פסול נקרא זרע. והכא הוא אמר הכין שאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, כיוון שהבנים פסולים, אין זה נקרא ונזרעה זרע ואין המים בודקים אותה? אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°. תמן גבי אכילת תרומה נאמר פסוק מיותר (ויקרא אמור כב יג) וזרע אין לה, מכל מקום דדרשינן עיין עליה. ברם הכא כתיב ונזרע זרע. זרע כשר ולא זרע פסול. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. כלום המים באין אלא להתירה לביתה. וזו אסורה לו וגם בלא שנסתרה אומרים לו הוצא, קל וחומר שכיון שנסתרה אומר לו הוצא

ירושלמי סוטה, פרק ד, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: ואילו לא שותות ולא נוטלות כתובה. ד_גהאומרת טמאה אני לך, ד_דושבאו לה עדים שהיא טמאה, ד_הוהאומרת איני שותה. אמר בעלה איני משקה, ושבעלה בעלה בדרך, נוטלת כתובה ולא שותה. מתו בעליהן עד שלא ישתו. °בית שמאי בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות. ו°בית הלל בית הלל אומרים ד_ולא שותות ולא נוטלות כתובה:

גמ': אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° סח לי זעירא משום אנשי ירושלים. שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין להן ואילו הן. על קינוי סוטה ובן סורר ומורה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] וזקן ממרא כו':

ירושלמי סוטה, פרק ד, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: מעוברת חבירו ומיניקת חבירו לא שותה ולא נוטלת כתובה דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים ד_זיכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. ד_חאיילונית וזקינה ושאינה ראויה לילד לא שותה ולא נוטלת כתובה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יכול הוא לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה. ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה:

גמ’: לא ישא אדם מעוברת חבירו ומיניקת חבירו, ואם נשא, עליו הכתוב אומר (משלי כ"ג, י') אל תשג גבול עולם דורשים עוללים אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבוא. הנושא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו, יוציא ולא יחזיר עולמית דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. ובכל הדברים °רבי מאיר רבי מאיר קונס מי שעבר על תקנת חכמים? נישמעינה מן הדא דתני, קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל. ואם לא חלצה חליצתה כשירה. רבי מנא רבי מנא° אמר לה סתם רבי יצחק בריה דרבי חייה רובה רבי יצחק בריה דרבי חייה רובה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שלא תימצא איילונית. רואים שלא בכל דבר °רבי מאיר רבי מאיר קנס שהרי לא קנס אם חלצה קטנה. תני, מניקה שמת בעלה לא תינשא עד עשרים וארבעה חדשים דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר שמונה עשר חדש. °רבי יונתן בן יוסי רבי יונתן בן יוסי אומר. °בית שמאי בית שמאי אומרים עשרים וארבעה חדשים. ו°בית הלל בית הלל אומרים שמונה עשר חדש. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. אם כדברי האומר עשרים וארבעה חדש, מותרת להינשא לאחר עשרים ואחד חדש. ואם כדברי האומר שמונה עשר חדש, מותרת להינשא לאחר חמשה עשר חדש, לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר. עקביה עקביה° שאל את רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, והורי ליה עשרים וארבעה חדשים. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, עקביה עקביה° שאל לרבי חנינא רבי חנינא בר חמא° והורי ליה עשרים וארבעה חדשים. האם הם חולקים? תרין עובדין הוון, חד בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° וחד בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי מנא רבי מנא° הורי שמונה עשר חדש וצם כל ההוא יומא שחשש שמא טעה. רבי מר עוקבא רבי מר עוקבא° הורי בארבלי עשרים וארבעה חדש ואפילו מת התינוק שלא חילקו. תנן, איילונית וזקינה ושאינה ראויה לילד לא שותה ולא נוטלת כתובה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יכול הוא לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה. מודין חכמים ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותת ונוטלת כתובה. היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה, כבר נראית לשתות. לא היה לו אשה ובנים ונולדו לו בין קינוי לסתירה, כבר נראית שלא לשתות:

-----------------------------------דף כ

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוטה כ


ירושלמי סוטה, פרק ד, הלכה ד

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] מתני' ד_טאשת כהן שותה ומותרת לבעלה. ד_יאשת סריס שותה. ד_יאעל ידי כל העריות כולן מקנין, ד_יבחוץ מן הקטן וממי שאינו איש בהמה:

גמ’: תנן, אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. דאי לכן מה אנן אמרין למה שתהיה אסורה? הרי שתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא. אני אומר הזכות תולה לה. ניחא כמאן דאמר הזכות תולה ואינה ניכרת. ברם כמאן דאמר הזכות תולה וניכרת שמתנוונה למה הייתי חושב שתהיה אסורה? אמר רבי יצחק רבי יצחק° כן אנן קיימין כששתת ולא היו המים בודקין אותה. שלא תאמר הואיל ואין המים בודקין באנוסה אלא במפותה. וזו אולי אנוסה היא ולכן לא בדקו אותה המים. ותהיה אסורה עליו שהרי אנוסה שבכהונה אסורה על בעלה כרצון שבישראל. לפום כן צריך מימר מותרת לביתה. ומניין שאונסין באשת ישראל פוסלין לכהונה שאף שהיא מותרת לו אם ימות בעלה אסורה לכהן? מה אם טמאת שרצים הקלים שאין בהם עוון מיתה, עשה בהן את האונס כרצון והכהן שנטמא בהם פסול לעבודה. סוטה שכתוב בה והיא נטמאה שטמאתה חמורה שמתים עליה לא כל שכן? תני רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° קומי רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° כתיב (במדבר נשא ה כ) ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, פרט לאונסין. מה את שמע מינה איך הלימוד מהפסוק? אמר ליה מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון. (במדבר נשא ה יג) והיא לא נתפשה. הא נתפשה מותרת. ויש לך תפוסה בישראל והיא אסורה ואי זו זו זו שתחילתה ברצון וסופה באונס. ויש לך שאינה תפוסה בישראל והיא מותרת. ואי זו זו? זו שתחילתה באונס וסופה ברצון. כהדא איתתא אתת לגביה  אשה באה אל רבי יוחנן רבי יוחנן° אמרה ליה נאנסתי. אמר לה ולא ערב לך בסוף? אמרה ליה, ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו? ובסוף אינו ערב לו? וקיבלה. תנן, אשת סריס שותה. כתיב, ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, לרבות לאשת סריס. ויתן איש בך את שכבתו, לרבות את הסריס. חוץ מן הקטן וממי שאינו איש בהמה:

ירושלמי סוטה, פרק ד, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ד_יגואילו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשטה או שהיה חבוש בבית האסורין. ד_ידלא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אף להשקותה שכשיצא בעלה מבית האסורין ישקינה:

גמ’: תנן, ואילו שבית דין מקנין להן. ומנין שבית דין מקנים שנאמר (במדבר בהעלותך יב יד) דבר אל בני ישראל וכ"ו וקינא. וישקינה? גזירת הכתוב היא שרק הבעל משקה דכתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] ולא יקנא לה? התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו לרבות בית דין. ביאת פסולין מניין שהיא פוסלת באכילת תרומה ושתהיה אסורה לכהן? מה אנן קיימין מנין נלמד לאסור ? אם מאשת איש שזינתה שאסורה לכהן ואסורה בתרומה? חמורה היא. אם מאלמנה לכהן גדול, שאני פסולי כהונה דחמירא. הצד השוה שבהן שזרעם פסול וביאתם פוסלת. אף אני אביא את שזרעו פסול שביאתו פוסלת. ואת שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת. ואילו הן בן תשע שנים ויום אחד שהוא גר עמוני, ומואבי, אדומי, מצרי, עבד, ממזר, חלל, נתין, כותי, וגוי, שבאו על בת כהן, על בת לוי, ועל בת ישראל, פוסלה מן הכהונה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. כל שזרעו פסול, ביאתו פוסלת. וכל שאין זרעו פסול, אין ביאתו פוסלת. מצרי שני איכא בנייהו. בינו לבין הבריתא שהרי זרעו כשר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שאת מותר בבתו את מותר באלמנתו. וכל שאין את מותר בבתו, אין את מותר באלמנתו: גר עמוני איכא בנייהו. שהרי ביתו מותרת

הדרן עלך פרק ארוסה ושומרת יבם

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סוטה/פרק_רביעי"