ביאור:המשיח ייקח את שלושת הכתרים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
לפרשת צו
"והכהן המשיח" (ויקרא, ו', 15).
אומרים חכמים בפרקי אבות, כי שלושה כתרים הם - כתר כהונה, כתר מלוכה וכתר נבואה, ושם הם מוסיפים - וכתר תורה עולה על כולם. והנה נראה, כי בשלושת המקרים האלה הכתוב משתמש בלשון של משיחה:
- בכהן - הפסוק שלמעלה כמו גם במקומות רבים נוספים.
- במלך - לכל אורך ספר שמואל בעיקר, שם העיסוק הוא בשני משיחי-ה', שאול ודוד, כשההזכרה הראשונה של משיח שם היא דווקא בתפילת חנה, עוד בטרם היה מלך, מה שנראה כטעות, אך בעצם הוא מבשר את העתיד - "וירם קרן משיחו" (שמואל א', ב', 10).
- ובנביא - "רוח אדני ה' עלי יען משח ה' אותי" (ישעיה, סא', 1). וכן אנו מוצאים - "אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו" (תהילים, קה', 15. או בשינוי דק ב - בדברי הימים א', טז', 22), כשכנראה כאן משיחי בא בהקבלה ישירה לנביאי ואין הכוונה למלכי או כהני, ואולי הכוונה כוללת את כולם, מורחבת יותר.
ולגבי מלך, אנו מוצאים את המילה משיח מתארת גם מלכי זרים, כך - "למשיחו לכורש" (ישעיה, מה', 1), שדנו בו כבר פעם כמרמז על המשיח האמיתי, ואף על פי שכורש ודאי לא נמשך בשמן המשחה, ככהן וכמלך ישראל, אלא - בדבר ה', וכך גם הנביאים לא נמשחים ממש, אלא - ברוח הקודש.
ומקור מענין נוסף בו מופיעה המילה 'משיח' הוא - "עד משיח נגיד" (דניאל, ט', 25), והמשכו - "יכרת משיח ואין לו" (שם, 26), שכפשוטו מדבר על מלך מסוים, כעל 'נגיד' נאמר - "הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים" (ישעיה, נה', 4).
והנה, המשיח בהא הידיעה, המשיח המקווה, המושיע, ככל הנראה יחזיק בשלושת הכתרים האלה כאחד, ומקור לכך אנו מוצאים בכתוב - "ואמרת אליו לאמור כה אמר ה' צבאות לאמור הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה'. והוא יבנה את היכל ה' והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו והיה כהן על כסאו ועצת שלום תהיה בין שניהם" (זכריה, ו', 12-13), עצת שלום תהיה בין שניהם - בין שני הכתרים - מלוכה ונבואה.
'צמח' הוא כינוי ידוע למשיח וכן דומיו, כמו - 'חוטר', 'נצר' (ישעיה, יא', 1). ואת היות המשיח משמש בכל התפקידים אנו מוצאים גם במקומות אחרים, כך, למשל - "ונחה עליו רוח ה'" (שם, 2) היא הנבואה, וכן מפרשים - 'ירום' - ממשה (והדבר צריך הסבר כשלעצמו), ובהמשך מופיעה גם מידת שררתו - "ושפט בצדק דלים" (שם, 4).
ויש להדגיש, כי החלוקה בין הסמכויות השונות הייתה מהותית ביותר לאורך השנים. כך, בין המלוכה והנבואה - אף כי כאן הנביא מתפקד ככהן ממש - זכורה לנו ההתעמתות בין שאול ושמואל, כאשר לא חיכה לו והקריב את הזבח בעצמו. או בין הכהונה והנבואה - או מי שנחשבים כממשיכי דרכה, הרבנים - זכורה לנו המחלוקת בין הצדוקים, שתפשו את כתר הכהונה, ובין הפרושים, שלהם כתר תורה האמור לעיל. וכן התעמתות הרי הייתה בין מוסד המלוכה ובין הנבואה, כמו במקרה של ירמיה, עמוס, וכן עוד כמה נביאים, שנהרגו בשליחותם. ובין הנבואה והכהונה - בביקורת של הנביאים כנגד הקרבת הקורבנות, כאשר היא לא מלווה במוסר, כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בהפטרה של פרשת השבוע, כאשר היא לא 'שבת הגדול' כהשנה. ועוד - אומר הרמב"ן על החשמונאים בפירושו על "לא יסור שבט מיהודה", כי הם חטאו בזה שלקחו את שני הכתרים, מלוכה וכהונה, ועל כן נלקחה מהם המלכות לבסוף.
ולשואל על דבר כתר הכהונה של המשיח - והרי הכהונה היא לשבט לוי והמשיח הוא משבט יהודה?, נאמר, כי לעתיד לבוא נאמר כי גם הבכורות ילקחו למשרה זו, למשל, וכן מדובר גם על לקיחה מעמים אחרים (או מבני ישראל המושבים משם, אף כי זה לא עניין גדול להזכירו שם) בכתוב - "וגם מהם אקח לכהנים ללוויים אמר ה'" (ישעיה, סו', 21).
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-04-05.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0306_2