בבא קמא צג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה:
גמ' אמרי עצים ועשאן כלים אין שיפן לא צמר ועשאן בגדים אין ליבנן לא ורמינהי גזל עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה אמר אביי תנא דידן קתני שינוי דרבנן דהדרא וכל שכן שינוי דאורייתא עצים ועשאן כלים בעצים משופין ומאי נינהו נסרים דשינוי דהדר לברייתא הוא דאי בעי משליף להו צמר ועשאן בגדים בצמר טווי דשינוי דהדר לברייתא הוא דאי בעי סתר ליה וכל שכן שינוי דאורייתא ותנא ברא שינוי דאורייתא קתני ושינוי דרבנן לא קתני רב אשי אמר תנא דידן נמי שינוי דאורייתא קתני עצים ועשאן כלים בוכאני דהיינו שיפן צמר ועשאן בגדים נמטי דהיינו שינוי דלא הדר וליבון מי הוי שינוי ורמינהי לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב אמר אביי לא קשיא הא רבי שמעון הא רבנן דתניא גזזו טוואו וארגו אין מצטרף לבנו רבי שמעון אומר אין מצטרף וחכמים אומרים מצטרף רבא אמר הא והא רבי שמעון ולא קשיא הא דנפציה נפוצי הא דסרקיה סרוקי רבי חייא בר אבין אמר הא דחווריה חוורי הא דכבריה כברויי השתא יש לומר צבע לרבי שמעון לא הוי שינוי ליבון הוי שינוי דתניא גזז ראשון ראשון וצבעו ראשון ראשון וטוואו ראשון ראשון וארגו אין מצטרף רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון צבעו מצטרף אמר אביי לא קשיא הא רבנן אליבא דר"ש הא ר"ש בן יהודה אליבא דר"ש רבא אמר לעולם לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן יהודה ושאני צבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון וכי קתני התם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ואוקימנא כדברי הכל בקלא אילן דלא עבר אמר אביי ר' שמעון בן יהודה ובית שמאי ור' אליעזר בן יעקב ור"ש בן אלעזר ורבי ישמעאל כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן ב"ש מאי היא דתני' נתן לה חטין באתננה ועשאן סולת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין תני חדא אסור ותניא אידך מותר ואמר רב יוסף תני גוריון
רש"י
[עריכה]מתני' הגוזל עצים - משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשינוי:
ודמי רחל הטעונה ליגזז - והעודף ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר שלו הוא דקננהו בשינוי: גמ' שפוי שייך בעצים וסתיתה באבנים ושניהן לשון תיקון שמתקנן ומחליקן:
ונקהו - מן הנעורת:
משלם כשעת הגזלה - ומתניתין אמאי נקט כלים ובגדים הא אינו חוקקם עד שישפם תחלה וכן צמר מלבנו תחילה ואחרי כן טווהו ומשעת שפוי וליבון קנה מיד ולמה לי כולי האי:
ה"ג אמר אביי תנא דידן תני שינוי דרבנן - עצים ועשאן כלים בעצים משופים ומאי נינהו כו':
וכ"ש שינוי דאורייתא - כלומר להכי נקט כלים לאשמועינן דהני עצים דקתני בנסרים משופים עסקינן ועשאן תיבות וקתדראות דהוי שינוי קל שחוזר לברייתו דאי בעי משליף ומנתק הנסרים זו מזו והרי הן נסרים כבתחילה ואפי' הכי קני וכ"ש עצים ושיפן דהוי שינוי גמור ומדאורייתא קני כדאמר במרובה (לעיל דף סו.) שינוי קונה כתיבא ותנינא והשיב את הגזלה מה תלמוד לומר אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמי בעלמא בעי לשלומי:
צמר ועשאן בגדים - להכי לא נקט ליבנו דלא מבעי' צמר וליבנו דשינוי שאין חוזר הוא אלא אפילו גזל צמר טווי וארגו דהדר לברייתו דאי בעי סתר לה והוי חוטין כמעיקרא אפי' הכי קני:
נמי שינוי דאורייתא - דלא הדר קתני דקני אבל שינוי דרבנן לא קני ודקשיא לך משיפוי וליבון הוא דקנה וכלים ובגדים למה לי הכי נמי קאמר:
כלים בוכאני - לכתוש דהיינו שיפן וליכא חקיקה:
בגדים נמטי - פלטי"ר בלע"ז דאין מלבנים אותו הצמר אבל היכא דלבנן קנייה:
נמטי - אין הצמר חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמה:
לא הספיק ליתנו - לראשית הגז לכהן עד שבצעו:
פטור - דקנייה בשינוי ודמים נמי לא משלם דלאו גזל גמור הוא דלא מטא לידיה:
אין מצטרף - דתנן בשחיטת חולין חמש רחלות גוזזות כל אחת מנה ופרס חייבות בראשית הגז וראשית הגז מהו הגוזז רחל לאחר שגזזה נותן מן הגיזה לכהן לפי מה שירצה ובלבד שתהא נתינה חשובה וקתני דאם גזז אחת וצבעה וכן שניה וכן שלישית אין מצטרפות למנה ופרס להתחייב דקננהו בשינוי:
נפציה - ביד ירפי"ר בלע"ז ולא הוי שינוי כולי האי:
סרקיה - במסרק:
דכבריה - בגפרית להתלבן יפה:
גזז ראשון ראשון וצבעו - לבד או שגזז ראשון ראשון וטוואו וכל שעה כשהוא גוזז היה משנהו:
צפון - שיו"ן אבל ליבון לא הדר לברייתו:
קלא אילן - דומה לתכלת:
במקומו עומד - אין זז מרשות בעלים הראשונים ואפילו נשתנה:
אסור - למזבח:
תוספות
[עריכה]מתני' הגוזל עצים. תנא דידן תנא שינוי דרבנן. וא"ת ולרבה דאית ליה אפילו שינוי החוזר לברייתו הוי דאורייתא כדפי' במרובה (לעיל דף סה: ושם) היכי משני מתניתין כדאביי לא מצי לשנויי וכרב אשי נמי לא דרב אשי מוקי לה דוקא בשינוי שאין חוזר ויש לומר דהוה משני דמתני' לרבותא נקט עצים משופים ועשאן כלים לאשמועינן דאפי' שינוי החוזר לברייתו קני וברייתא קמשמע לן דשינוי בעלמא הוי שינוי אף על פי שאין שם כלי עליהן:
עצים ועשאן כלים בוכני. דוקא שיפוי כי האי שנעשה בכך בוכני מועיל דחשיב שינוי מעשה וכן עבדיה נסרים נמי מהני אבל שיפוי שאין משתנה שמו בכך לא מהני וכן אמרינן לקמן (דף צו.) גזל דיקלא וקטליה לא קני דיקלא ועבדיה גובי לא קני דגובי דדיקלא מקרי אבל גובי ועבדינהו כשורי קני מעיקרא גובי והשתא כשורי:
לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו. פירשתי במרובה (לעיל דף סו.):
טוואו וארגו. וא"ת ארגו תיפוק ליה משום טוויה וי"ל מאי אריגה תיכי דכה"ג מפרש בסוף מכילתין (דף קיט:):
הא דחווריה חוורי והא דכווריה כוורויי. ותרוייהו אליבא דכ"ע דחווריה חוורי אפילו לר"ש לא הוי שינוי וכווריה כווריי אפי' לרבנן הוי שינוי ורבא לא רצה לתרץ כן דקסבר כווריה כווריי לא מקרי ליבון אלא צביעה והא דלא נקט רבי חייא בר אבין הא דנפציה נפוצי הא דכווריה כווריי דהא בנפיצה אפילו ר"ש מודה דלא הוי שינוי כדמוכח במילתיה דרבא יש לומר אורחא דמי לתא נקט כל חד וחד דקודם סירוק עושין ניפוץ ואין משהין זה אחר זה אלא מיד מסרקין וקודם כווריה עושין חיוורי והשתא בנפוצי וחיוורי לכ"ע לא הוי שינוי ובכוורי לכולי עלמא הוי שינוי ובסירוק פליגי וי"ס שכתוב בהן במילתיה דרבי חייא בר אבין הא והא רבנן ולגיר' זו צריך לומר דבחיוורי נמי פליגי כמו בסרוקי ותימה למה לא העמיד תרוייהו ככ"ע והא דנפציה נפוצי והא דכווריה כווריי ושמא קסבר רבי חייא בר אבין בדנפוצי נמי פליגי:
השתא צבעו לר"ש לא הוי שינוי. לרבא דשני הא והא כר"ש הוי מצי למיפרך מצבע אצבע:
בקלא אילן דלא עבר. והא דמפליג בין ליבון לצביעה בצביעה גופא הו"מ לפלוגי בין עוברת לשאין עוברת אלא דעדיפא ליה לאיפלוגי בין קלא אילן לליבון דתרוייהו לא הדרי לברייתן ולרבא לרבי שמעון עדיף ליבון דלא הדר מצבע דהדר ורבנן עדיף להו צבע אע"ג דהדרא לפי שהוא שינוי מרובה מליבון שהוא שינוי מועט אע"ג דלא הדר:
רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן. תימה הא בטוואו וארגו מודה ולא פליג אלא בצבעו משום דלא חשיב ליה שינוי לפי שלא נשתנה גוף הצמר וי"ל דלאו דוקא אמרו דבר אחד אלא כלומר בשיטה אחת הן וכה"ג איכא בכמה דוכתי:
ראשונים נוספים
הגוזל עצים ועשאן כלים בוכני דהיינו שיפן. ודוקא שפוי כזה מועיל שמשתנה שמו על ידי כן, והוא הדין לעצים ועשאן נסרים, אבל שפוי בעלמא שאין שמו נשתנה על ידי אותו שפוי אינו מועיל וכדאמרינן לקמן (צו, א) גבי גזל דיקלא פסקיה לדיקלא ועבדיה גובי לא קני השתא נמי גובי דדיקלא מקרי אבל גובי ועבדינהו כשורי קנה דמעיקרא גובי והשתא כשורי.
צמר ועשאו בגדים בנמטי דהיינו שינוי (דידהו) [דלא הדר]. פירש הראב"ד ז"ל דנמטי עשייתו אינו מעשה שאינו אלא חבור הצמר והדר לברייתו אלא ליבני הוי שינוי דידיה. ואין זה מחוור. ורש"י ז"ל פירש דנמטי לא הדר לברייתו שהצמר מחובר הרבה ואי אפשר לנפצו שלא יחתך הצמר. וזה יותר נכון. ואף על פי שאינו אלא מחבר הצמר מכל מקום על ידי כן נעשה כלי והיינו שנוי דידיה.
דרב חייא בר אבין אמר הא דחוורי חווריה והא דכברי כבריה. פירוש, רב חייא אוקמא ככולי עלמא וקסבר אפילו לרבי שמעון בחוורי חוורי אינו שינוי ומצטרף וכבריה אפילו לרבנן הוי שינוי דצבע גמור ואין מצטרף, ונפוץ וחיוורי כהדדי נינהו לרב חייא בר אבין, ומשמע דכל שכן סרקיה סרוקי, וליבון שבין חוור לכברויי איכא בינייהו. אי נמי י"ל דסרוקי איכא בינייהו אלא שהוא תימה בעיני לומר שיהא סרוקי ליבון יותר חשוב מחוורי. ולרבא אפילו חוורי לרבי שמעון הוי שינוי ואין מצטרף, ורבא דלא אוקמה כאוקמתא דרב חייא דלמא משום דקסבר דכברי לאו ליבון מקרי אלא צביעה שתיקנו בגפרית. ויש ספרים דגרסי בדרב חייא והא והא רבנן ולפי גירסא זו חוורי וסרוקי כהדדי נינהו ותרווייהו לרבנן לא הוי שינוי ותרווייהו הוי שינוי לרבי שמעון.
השתא י"ל לרבי שמעון צבע לא הוי שינוי ליבון הוי שינוי. לרבא דאמר הא והא רבי שמעון מצבע לצבע נמי הוי מצי לאקשויי.
מהא דאמר אביי רבי שמעון בן יהודה ובית שמאי רבי אלעזר בן יעקב ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו דבר אחד. (אמר ליה) [איכא למידק] דרבי שמעון בר יהודה לאו בצבע בלחוד פליג אלא אפילו אטוואו ואצבעו נמי פליג דאי לא לא קאי בשטת בית שמאי דאית להו דכל שינוי ואפילו שינוי דטחינה במקומו עומד, וכן דרבי אלעזר בן יעקב דאמר אפילו טחנו ואפאה, אלא צבעו מצטרף דקאמר לרבותא נקטיה דאפילו צבע מצטרף אף [בש"מ _ וכל שכן] שטוואו או ארגו. ובתוספות אמרו דדוקא צבעו אבל בטוואו וארגו מודה. [ו]הכא לא אמרו כולהו אמרו דבר אחד אלא כולהו סבירא להו שינוי במקומו עומד ולא שיהא זה אומר כזה בכל שינוי, ויש לנו כיוצא בזו בתלמוד ואחת מהן בריש פרק קמא דסוכה (ז, ב ושם בתוספות) גבי סוכה דירת קבע בעינן, והראשון עיקר וכן דעת הראב"ד ז"ל.
מהדורא תליתאה:
לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור נ"ל דה"ה לכל מתנות כהונה ומתנות עניים שאם נותן חטים של תרומה ושל מעשר קנאם בשינוי ומוכר הפת של תרומה לכהנים והדמים שלו:
גזזו טואו וארגו אינו מצטרף. פי' האי ארגו דעבדי' נמטו כדאוקימנא צמר ועשאו בגדים דמתני' דאי בארוגה משעה דטואו קנאו ול"ל למימר ארגו אלא ודאי דעבדי' נמט':
- פרק תשיעי נתחיל פרק הגוזל עצים בסייעתא דשמיא
כבר ביארנו בתחילת המסכת שהחלק הרביעי בזאת המסכתא הוא לבאר בתביעות הבאות על ידי היזק הבא מאדם לחברו דרך גזלה והוחל בפרק זה לבאר ענייני זה החלק ונשלם הביאור בו בפרק האחר. ועל זה יחלקו ענייני זה הפרק לשמונה חלקים:
- הראשון לבאר בגזל ונשתנית הגזלה בידו הן לשבח הן לקלקול הן שינוי מאליו הן שינוי על ידי מעשה על איזה משתלם ועל איזה צד אינו משתלם.
- השני שלא נשתנה גוף הדבר בידו אלא שנפסד ביד הגזלן לסיבה אחרת שלא מחמת קלקול גוף הדבר כגון חמץ והגיע זמן איסורו על איזה צד משלם.
- השלישי שלא גזל אלא שנמסר בידו על מנת לתקן וקלקל על איזה צד חייב.
- הרביעי בנמסר לידו לתקן וכבר תיקן אלא שהעביר על דעתו של בעל הבית.
- החמישי בגזל ונשבע רוצה לשוב ולהשיב את הגזלה מה הוא חייב להחזיר ועל איזה צד תכפר לו.
- הששי של ענין זה קבלת שבועה בשבועה ובכפירת הפקדון בגזלה לענין זה.
- השביעי בגוזל לאדם והגיע לו חלק אחד באותו דבר של גזל מה דינו כגון גוזל את אביו ויתגלגל עם זה דין אחר הדומה לו שלא ממין הענין.
- השמיני בגוזל את הגר ואין לו יורשין ומת על איזה צד גזלו משתלם.
זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים כמו שיתבאר. הרב המאירי ז"ל.
הגוזל עצים וכו': תנא דידן תנא שינוי דרבנן. כתבו בתוספות וברייתא קא משמע לן דשינוי בעלמא חשיב שינוי דסלקא דעתך אמינא דעצים משופין ועשאוהו כלים אף על פי שחוזר לברייתו מאחר שעשאו כלי חשוב הוי שינוי טפי משיפוי בעלמא ואף על פי שיש שם כלי עליו על ידי שיפוי. הרא"ש ז"ל.
(חו"מ ש"ס) נמטי: פירש הראב"ד ז"ל דנמטי עשייתו אינו מעשה שאינו אלא חיבור צמר וחדר לברייתו הוא אלא ליבונו הוי שינוי דידיה ואינו מחוור. ורש"י ז"ל פירש דנמטי לא הדר לברייתו שהצמר מחובר הרבה ואי אפשר לנפצו שלא יחתך הצמר וזה יותר נכון ואף על פי שאינו אלא מחבר הצמר מכל מקום על ידי כך נעשה כלי והיינו שינוי דידיה. הרשב"א ז"ל.
הא דחווריה חוורי וכו': פירוש רבי חייא אוקמה ככולי עלמא וקסבר דאפילו לרבי שמעון בחווריה חוורי אינו שינוי ומצטרף וכבריה אפילו לרבנן הוי שינוי דצבע גמור הוא ואין מצטרף וניפוץ וחיוור בהדדי נינהו לרבי חייא בר אבין ומשמע דכל שכן סרקיה סרוקי וליבון שבין חיוור לכברויי איכא בינייהו. אי נמי יש לומר דסרוקי איכא בינייהו אלא שהוא תימה בעיני לומר שיהא סרוקי וליבון יותר חשוב מחוורי ולרבא אפילו חוורי לרבי שמעון הוי שינוי ואינו מצטרף ורבא דלא אוקמה כאוקמתיה דרבי חייא דילמא משום דקסבר דכבריה לאו ליבון מיקרי אלא צביעה שתיקנו בגפרית. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הרמ"ה ז"ל בפרטיו וחכמים אומרים מצטרף דליבון לא הוי שינוי ואוקימנא אף על גב דכבריה כברויי אי נמי דסרקיה סרוקי דרבי שמעון סבר קנייה בשינוי ורבנן סברי כיון דמעיקרא חוורא הוה אף על גב דהשתא איחוור טפי לא הוה שינוי דהא לא אישתני חזותיה לגמרי וקיימא לן כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים. הלכך ברייתא צמר וליבנו פשתן וניקהו משלם כשעת הגזלה לא מיתוקמא אלא אליבא דרבי שמעון ולית הלכתא כוותיה. ע"כ.
ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו עצים ועשאן כלים או צמר ועשאן בגדים קנה ואפילו עצים ששיפן צמר שליבנו לעשות ממנו בגד ואין צריך לומר צבעו הרי זה שינוי מעשה וקנאו. וכן באבנים וסתתן ובפשתן ונקהו מן הנעורת ואין צריך לומר עצים ששיפן ונעשו כלי בשפויין כגון בוכנא וצמר שעשאו בלא טויה ואריגה כגון לבדין שקנה שהרי אין אלו חוזרין לברייתן. שינוי החוזר לברייתו כשהיה אינו שינוי. מעתה גזל נסרים ועשה מהן תיבה אף על פי שדבקן במסמרים לא קנה שכל זמן שירצה מנתקן וחוזרים נסרים כשהיו. ואין הדין כן בצמר טווי ועשאו בגד אף על פי שאפשר לסתרו ולהיות חוטין כבתחילה שכל כיוצא בזה פנים חדשות הן כמו שיתבאר שכבר נפסדה צורת החוט כשהיה בגד. ע"כ.
וכתב הר"מ ז"ל מסרקסטה גזל נסרים וקבע בהן מסמרים ויתדות ועשה מהן תיבות או דלתות משלם או כמה שהן עכשיו ונוטל מן הנגזל שכר פעולתו וכדי הוצאתו הפחותה מן השבח אף על פי שנתיאשו הבעלים לא קננהו בהאי שינוי כיון דחוזר לברייתו ואי אמר גזלן מסמרים אני נוטל נראה לומר דדינא קאמר או ליתיב ליה כל מאי דחזי ליה לגזלן באגר עבידתא. ע"כ.
עוד כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל לענין ראשית הגז. כבר ביארנו שהשינוי מפקיע את החיוב לגמרי שאינו חייב להחזיר אף הדמים והוא שאמרו שאם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור ומכל מקום ליבנו ולא צבעו חייב בראשית הגז. כבר ידעת שאין חייב בראשית הגז עד שיהיו לו חמש צאן ושתעלה גיזתן למשקל ששים סלעים כמו שיתבאר במקומו אחר שהצבע מפקיע את החיוב והיו לו חמש וגזז האחת וצבעה הרי כולן פטורות וכן גזזה וטוואה או ארגה אבל הליבון אינו מפקיע כמו שביארנו ומצטרף על האחרות לחייבן.
צבע זה שהוא נקרא שינוי לענין ראשית הגז ולענין גזלה דוקא צבע שאינו יכול להעבירו על ידי צפון רצה לומר בורית או בדבר אחר כגון שצבעו בקלא אילן או כיוצא בו בצבעים שאין יכול להעבירן הא צבע שיכול להעבירו חוזר לברייתו הוא ואינו שינוי לא לענין ראשית הגז ולא לענין גזלה.
ליבון זה שאמרנו לענין גזלה בצמר שהוא שינוי יראה מסוגיא זו שאף בליבון לבד הוא אף על פי שלא ניפצה ביד ולא סרקה במסרק ולא ליבנה בגפרית אלא ליבון במים לבד והוא הנקרא בכאן חווריה ולענין ראשית הגז אינו שינוי אף בניפוץ או סרוק או ליבון בגפרית. ויש שמשוים את המדות בין גזלה לראשית הגז ומפרשים שזה שבגזלה החזקנוה שינוי דוקא בסירקא או בליבנה בגפרית וזה שאמרנו שבראשית הגז לא החזקנוה בשינוי בשלא סירקה או שלא ליבנה בגפרית. וגדולי המחברים נראה מדעתם שהגזלה נקרא שינוי בניפוץ ובראשית הגז אינו שינוי בשום דבר. וחכמי הדורות שלפנינו פסקו שאינו שינוי לעולם לא בניפוץ וסירוק ולא בליבון על ידי גפרית. ונראין הדברים כשיטתנו ואף על פי שהקשו בגמרא מזו לזו רוצה לומר מראשית הגז לגזלה אינן דומות זו לזו על הדרך שביארנו. ע"כ.
רבי שמעון בן יהודה הא דאמרן: תימה הא בטוואו וארגו מודה ולא פליג וכו' כמו שכתוב בתוספות. ופירש הרשב"א דרבי שמעון בן יהודה אטוואו או אארגו נמי פליג וצבע מצטרף דקאמר לרבותא נקיט דאפילו צבעו מצטרף וכל שכן טוואו או ארגו. ע"כ.
עוד כתוב בתוספות אלא כלומר בשיטה אחת הן וכו'. פירוש דכל אחד מיקל בשינוי טפי מבר פלוגתיה ולא ממש זה כמו זה. הרא"ש ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה