בבא מציעא סט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי דלמא רב עיליש טובל עמו בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה אמר ליה לאו הלכתא איתמר אלא שיטה איתמר הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי למה ליה למיחשב ולמימר הלכה הלכה לימא הלכה כר' יהודה דמיקל מכולהו אמר רב מותר שליש בשכרך הרי זה מותר ושמואל אמר לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקן אלא אמר שמואל אקוצץ לו דינר וסבר רב אין קוצצין לו דינר והאמר רב בריש עגלא לפטומא מאי לאו דאמר ליה מותר שליש בשכרך לא דקאמר ליה אי מותר שליש אי ריש עגלא לפטומא איבעית אימא גכי קאמר רב מותר שליש בשכרך מותר כגון דאית ליה בהמה לדידיה דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי דר' אלעזר מהגרוניא זבין בהמה ויהיב ליה לאריסיה מפטים ליה ויהיב ליה רישא באגריה ויהיב פלגא רווחא אמרה ליה דביתהו אי משתתפת בהדיה יהיב לך נמי אליתא אזל זבין בהדיה פליג ליה מאליתא א"ל תא נפלגיה לרישא א"ל השתא כמעיקרא נמי לא א"ל עד האידנא זוזי דידי הוו אי לא הוה יהיבנא לך טפי פורתא מיחזי כרבית השתא שותפי אנן מאי קאמרת טרחנא טפי פורתא האמרי אינשי סתם אריסא למרי ארעא קמשעבד נפשיה לאתויי ליה רעיא תנו רבנן והשם בהמה לחבירו עד מתי חייב לטפל בה סומכוס אומר באתונות שמונה עשר חדש בגודרות כ"ד חדש ואם בא לחלוק בתוך זמנו חברו מעכב עליו אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת (אבל מאי קאמר) אלא לפי שאינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת תניא אידך השם בהמה לחבירו עד מתי חייב לטפל בולדות זבדקה ל' יום ובגסה נ' יום רבי יוסי אומר בדקה ג' חדשים מפני שטיפולה מרובה מאי טיפולה מרובה מפני ששיניה דקות חמכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו רב מנשיא בר גדא שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי א"ל טמאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל הוא ותנן מקום שנהגו לגדל יגדילו הנהו תרי כותאי דעבוד עסקא בהדי הדדי אזיל חד מנייהו פליג זוזי בלא דעתיה דחבריה אתו לקמיה דרב פפא א"ל מאי נפקא מינה הכי אמר רב נחמן יזוזי כמאן דפליגי דמו לשנה זבון חמרא בהדי הדדי קם אידך פליג ליה בלא דעתיה דחבריה אתו לקמיה דרב פפא א"ל כמאן פלג לך א"ל קא חזינא דבתר דידי קא אתי מר א"ר פפא
רש"י
[עריכה]אי פלגא בהפסד - כלומר פלגא בהפסד דכתב בשטרא הכי קאמר דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק פלגא דמלוה:
שיטה איתמר - הכי אמר רב נחמן ר' יהודה ורבי יוסי בנו ורבן שמעון כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם:
מותר שליש בשכרך - השם עגל למחצה בשכר ובהפסד ואמר לו מה שיביא יותר על שליש דמיו של עכשיו טול בשכרך וכל השאר נחלוק בשוה:
מותר - דהא קיבל עליה מספק ואע"ג דזימנין דליכא מותר שליש:
ריש עגלא לפטומא - המקבל עגל לפטמו למחצית הראש יטול כולו. לחלקו בשכר עמלו ומזונו והשאר חולקין בשוה:
מאי לאו דאמר ליה כו' - ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש. נשקול ריש עגלא:
כי קאמר רב - הרי זה מותר אע"ג דזמנין ליכא מותר שליש:
כגון דאית ליה בהמות - למקבל דיש עליו לטרוח לפני בהמותיו ובשביל בהמה אחת עמהם אין טרחו נוסף:
דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי - באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד אתה יכול לגבל לפני שנים:
ויהיב ליה לאריסיה - למחצה בשכר והפסד:
אי משתתפת בהדיה - אילו נתת חצי המעות והיית שותף בבהמה היה נותן לך אף האליה כולה לחלקך:
פלגיה לאליתא - כשבאו לחלוק. חלק רבי אלעזר את האליה:
אמר ליה - אריסיה:
השתא כמעיקרא נמי לא - עכשיו לא תתן הראש כולו כמו שנתת בראשונה:
זוזי דידי הוו - וכי קבילת עלך פלגא בהפסד הוו זוזי מלוה גבך:
ואי לא יהיבנא לך טפי פורתא - אשתכח דקא טרחת בפלגא פקדון משום פלגא מלוה:
דטרחתא טפי פורתא - להכניס ולהוציא דאילו מזון. אם הוצרך לסובין או שעורין. קנית לאמצע כדרך שותפין:
לאתויי ליה רעיא - מרעה לבהמות שאינו צריך לקנות בשוק שיש עליו לטרוח בשבילו:
בגודרות - בהמה דקה לשון גדרות צאן (במדבר לב):
ואם בא המקבל לחלוק - בתוך הזמן הזה:
חבירו - בעל הבהמה מעכב עליו:
אבל אינו דומה טיפולה של שנה הראשונה לטיפולה של שנה אחרת - שצריכה בשניה למזונות מרובים יותר מן הראשונה:
מאי אבל דקאמר - כל שכן דהיינו טעמא דמעכב עליו:
אלא - הכי קאמר לפי שאינו דומה כו' וכיון דכך מנהג המקבלין חבירו מעכב עליו ואני שמעתי איפכא אם בא בעל הבהמה לחלוק בתוך זמנו המקבל מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה כו' שטיפול שנה ראשונה קשה משל שניה מפני שהיא דקה טיפולה מרובה להכניס ולהוציא אבל טיפול השניה קל ושבחה מרובה וקשיא לי אי טיפולה של שניה קלה משל ראשונה מאי לשון חייב לטפל בה דקתני רישא משמע דעל כרחו חייב לטפל בה כל הזמן הזה:
עד מתי חייב לטפל בולדות - שאף הן נחלקין למחצה שהן שכר והמקבל בא לומר חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך שאיני נוטל בו כלום:
בדקה שלשים ובגסה חמשים - כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה שלשים ובגסה חמשים ואח"כ נותנו לכהן דיליף ליה בבכורות (דף כו:) מקראי:
שיניה דקות - וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך:
מכאן ואילך - יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציו שלו הן ובמחצה השני של חבירו יטול מחצה בשבח כדרך שנוטל באמה מחצית שכר ושכר עמל ומזון ליכא ואע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו כיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה וכי טרח משום דידיה קא טרח ולא מיחזי כריביתא:
מאן פלג לך - מי שם אותה שמא לא נישומית יפה:
יגדילו - הולדות עד שיהו גדולים ואינו נוטל בשל חבירו כלום:
תוספות
[עריכה]אלא שיטה איתמר. אומר ר"ת דמכ"מ הלכה כרשב"ג דהא אמרינן (גיטין דף עה.) כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ואין נראה דהא רב ושמואל בעו או לקצוץ דינר או ריש עגלא לפטומא ור' שמעון בן גמליאל לא בעי אלא גללים וליכא למימר דהיינו דוקא בעגל עם אמו דלא נפיש טירחא דהא ר' יוסי בר' יהודה אמר לעיל (דף סח:) אפילו בבהמות גדולות דסגי בנסיובי ותותרי דסבר לה כאבוה וגם רבינו חננאל פירש דכל כי האי גוונא שנאמר שיטה לית הלכתא כחד מינייהו אלא כרבי שמעון דאמר (שם) נותן לו שכרו משלם:
אמר רב מותר שליש בשכרך מותר. וא"ת והא צד אחד ברבית הוא דשמא לא ימצא מותר שליש ורב לית ליה דר' יהודה דשרי צד אחד ברבית דאמר לעיל (דף סג.) עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ומשמע לעיל דהיינו דלא כרבי יהודה ועוד דאפילו לרבי יהודה לא שרי בכי האי גוונא אלא כשיש ביד לוה או מלוה לעשות צד אחד שלא יהיה רבית ויש לומר דהכא אקילו רבנן משום דשכיחי טובא שיהא מותר שליש:
דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי. וא"ת מהאי טעמא לשתרי אפילו לית ליה בהמה לדידיה דהא צריך לטרוח לעצמו משום פלגא דמלוה וי"ל דלא דמי דאי לית ליה בהמה לדידיה אין צריך לטרוח בבהמה של שותפות בכל יום אלא כל אחד יטרח ביומו:
אי משתתפת בהדיה יהיב לך נמי אליתא. תימה למה היא סבורה כן דהא כי משתתף בהדיה נמי ויטול כל הראש הרי הוא כבתחלה דמתחלה שהיה טורח בכל הבהמה של ר' אלעזר היה נוטל הראש ועכשיו שטורח לרבי אלעזר רק בחצי בהמה יטול חצי הראש מחלק רבי אלעזר ועוד מאי קאמר השתא שותפי אנן והלא גם עתה היתה חלקו של רבי אלעזר פלגא מלוה ויש לומר דכשנשתתף עמו היה טורח בחציו של רבי אלעזר בחנם ועל כן אמרה יהיב לך נמי אליתא אחרי שאינך לוקח מחלקו שום שכר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]פז א מיי' פ"ו מהל' שותפין הלכה ב', ומיי' פ"ח מהל' שותפין הלכה א', ועי' בהשגות ובכסף משנה, סמג עשין פה ולאוין קצג, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף ב':
פח ב מיי' פ"ח מהל' שותפין הלכה א', סמג שם:
פט ג ד ה מיי' פ"ח מהל' שותפין הלכה א', ומיי' פ"ו מהל' שותפין הלכה ב', סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף ב':
צ ו ז ח ט מיי' פ"ח מהל' שותפין הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף כ"ג:
צא י כ מיי' פ"ה מהל' שותפין הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף י"ז:
ראשונים נוספים
מאן פלג לך. פרש"י ז"ל מי שם לך שמא לא נישומה יפה פי' לפירושו שמא שוה היתה יותר ממה ששמתה אותה ליטול בשבח של אחר כן וכיון שהשומא בטלה לא תטול כלום דהיה לך להתנות בב"ד כענין ששנינו ראו מה שהניח לי אבא וכו' וכיון דליתא לשומא לא מצי לאתנויי ועוד נהגו לגדל הוה ואין לך ותרי טעמא לאי פטורי לאידך לגמרי קאמר וכך כתב הר' משה ז"ל שאם לא שם והתנה בשלשה אין לו בשכר כלום.
וחכמי הצרפתים ז"ל מפרשים שנטל מקצת ולדות לעצמו ושבחו ולא הודה לו בחלוקה אבל נוטל הוא בשבח כולם חצי מחצה בשל חבירו דהינו בריתא מכאן ואילך נוטל וכו' ותרי טעמא דקאמר חד לבטולי חלוקה וחד למפטריה לבעל הבית לגמרי, וטעמא דמילתא כיון דעסקא הוה מעיקרא לא בעי לאתנויי עלה דלמחצה שכר אתיהיב, ולא דמי לאחין השותפין.
ובירושלמי (ה"ד) ראיתי כן יתר מכאן חלקו של בע"ה והשום עליו הכל כמנהג המדינה פי' דהיינו דקתני בגמרא דילן מכאן ואילך נוטל והכל כמנהג המדינה דקתני שאם נהגו לגדל ולהתעסק יותר יגדלו ויתעסקו ובעו התם מהו חלקו של בעל הבית והשום עליו בר נש יהיב לחבריה מאה דינרין עבדין עשרין אהין נסיב פלגא ואהין נסיב פלגא של בע"ה איתעבדי עלון קרן בר נש לא עבדין כן אלא נסבון ויהבין נסבון ויהבין ובסופא אינון פלגין משמע מהאי נישנא דמנפשיהו נעשין קרן בלא תנאי כלל לא בפני שנים במעות ולא בפני שלשה בדברים הצריכין שומא אלא שבני אדם אין נוהגין לחוש לכך אלא נושאין ונותנין עד שחולקין בסוף הכל בתורת ריוח:
הגודרות כ"ד חדש: פירש רש"י ז"ל, גדרות צאן. והראב"ד ז"ל גריס גודריות, והם סוסיות או פרדות, ונראין דבריו, דבתוספתא (פ"ה ה"ד) שאני לה הכי, השם בהמה טמאה לחברו עד מתי חייב לטפל בה, סומכוס אומר באתונות (י"ב) [י"ח] חדש ובגודריות כ"ד חדש, אלמא כלה בבהמה טמאה איירי. ונראה שהרב גורס (כן השם בהמה) [בגמרין השם בהמה טמאה _ ש"מ], וכן כתובה בפירושיו.
אמר (רבא) [רב פפא] האי ודאי צריך לאודועי: יש מי שלמד מכאן, למי שדן מרצונו בפני בית דין ואמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני, אין שומעין לו, דהכא הוא דקאמר רב פפא שצריך להודיעו משום דיינא שלא יוציא לעז עליו הואיל ויש כעין אמתלא, הא בעלמא אין כותבין אלא במי שכפאהו ודן בעירו, וכדאמרינן בסנהדרין (לא, ב). ויש אומרים שאין מכאן ראיה שהרי הוא מתלונן הוה ולא שואל לכתוב לו מאיזה טעם, אלא רב פפא הוא דאמר ליה מנפשיה כדי לנקות עצמו, ועוד שאפילו כשכותבין לו אין כותבין לו מטעם פלוני ומראיה פלונית חייבנוהו כמו שעשה רב פפא לזה, אלא הטענות בלבד שטוען כותבין לו, פלוני טען כך ופלוני טען כך ומתוך כך חייבנו פלוני, ובית דין שבמקום הועד ידעו אם חייבוהו כדין אם לאו. ומכל מקום הדין אמת, שלא לחנם אמרוה שם גבי מי שכפאוהו ודן בעירו, אלא לומר דדוקא במי שטען בב"ד הגדול אזילנא וכפאוהו ודן בעירו. ואף ר"ת ז"ל כן כתב, שאין כותבין אלא למי שכפאוהו ודן בעירו אבל לאיניש אחרינא לא.
לאו הלכה אתמר אלא שיטה איתמר: כלומר כי מה שאמר הלכה כפלוני והלכה כפלוני אינו פוסק הלכה אלא לומר שהלכה של זה תלויה בהלכה של זה דכלהו אזלי בחדא שיטתא ולמימר דשיטה נינהו ולית הילכתא כחד מינייהו. הריטב"א ז"ל.
אמר רב מותר שליש בשכרך: תימה והא צד אחד ברבית וכו' ככתוב בתוספות ויש לומר דהכא הקילו טפי שאינו נותן לו יותר ממה שלקח אלא שהוא טורח בשבילו. הרא"ש ז"ל.
וזה לשון הריטב"א ז"ל: ותירצו בתוספות דהכא גבי מה שנותנים למתעסק בשכר טרחה אף על גב דכי לא יהיב איכא אבק רבית ורבנן לא החמירו בו חכמים כולי האי דהא אמרינן לעיל דסגי בטבל עמו בציר ואפילו למאן דאמר דצריך לתת לו שכרו כפועל בטל הקילו גם כן כיון שעל הרוב איכא מותר שליש. עד כאן.
ושמואל אמר לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקן אלא אמר שמואל קוצץ לו דינר: פירוש לאו למימרא דסגי ליה בקציצת דינר לחוד דאם כן שמואל דאמר כמאן דהא ליכא ככלהו תנאי דלעיל דקאמר אלא או כפועל בטל או שכרו משלם או שיטבל עמו בציר אלא הכי פירושו שצריך לקוץ עמו שאם לא יהא שם מותר שליש שיתן לו דינר בשכר פעולתו כדי שלא ילך לביתו ריקן.
ומי אמר רב הכי והאמר רב ריש עגלא לפטומא פירוש בשכר עמלו. מאי לאו דאמר ליה מותר שליש. דאלו ריש עגלא לחוד ליכא למימר דאם כן רב דאמר כמאן. ומהדרינן דהכי קאמר או מותר שליש או ריש עגלא. פירוש דסבירא ליה לרב דבעסק של עגל דיו בריש עגלא לשכרו כפועל בטל כי בעסק מועט כזה הקילו. ואיבעית אימא דלעולם במילי דעלמא לא סגי במותר שליש וכי קאמר רב דמותר שליש לבדו מותר כגון דאית ליה למתעסק בהמות לדידיה שצריך לטרוח בהן ואמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי כלומר שאין טרחו נוסף כל כך בשביל עגל אחד ולפיכך דיו במותר שליש או בריש עגלא.
ואם תאמר ואפילו לית ליה בהמה לדידיה. נימא דכיון דהעגל הזה פלגא מלוה ופלגא פקדון והוא צריך לטרוח בחלקו אין טורח נוסף לו כל כך בשביל חלקו של חברו דאמרינן ליה גביל לפלגא גביל לכולא וליסגי ליה בריש עגלא. ויש לומר דלא דמי דכי אית ליה בהמות לדידיה בלא עסק זה שייך לומר גביל לתורי אנל הכא דבלא עסק זה לא הוה ליה לטרוח לא היה זה מקבל זה העגל לטרוח בכולו אלמלא פלגא של מלוה והוה ליה אבק רבית אם אינו נותן לו שכר טרחו. ויש שפירשו דהשתא דאתינן להכי אפשר דרב ושמואל לא פליגי ודשמואל בדלית ליה בהמות דידיה. ואינו נראה כן לפי לשון הגמרא. ומכל מקום הלכתא כרב באיסורי. ומיהו לא התיר רב אלא מותר שליש דשכיח אבל אם התנה על יותר ממותר שליש כגון מותר מחצה וכיוצא בה אסור. הריטב"א.
וכתב הראב"ד וזה לשונו: הא דאמר רב ריש עגלא לפטומא ושמואל דאמר קוצץ לו דינר כאדם בטל. אי נמי כי אמרינן שכרו כפועל הני מילי בסתם אבל במפרש אפילו בפחות מכאן ורב מילתא כי אורחא אשמועינן וכן שמואל. ע"כ.
גביל לתורא גביל לתורי מסתברא לי דלא אמר רב אלא בשכר עמלו אבל מזונו בחלקו יהיב ליה דהא לא שייך למימר גביל לתורי במזון. שיטה.
רבי אלעזר מהגרוניא זבן בהמה יהב ליה לאריסיה לפטומי: פירוש למחצית שכר. ויהיב ליה רישא באגר טרחיה ויהיב ליה פלגא רווחא. והא דיהיב ליה רישא בלחוד באגר טרחיה אפשר דהוו ליה בהמות לדידיה אי נמי דאריסא למארי ארעא משתעבד סגי ליה בריש עגלא. אמרה ליה דביתהו אלו משתתפת בהדיה יהיב לך באליתא. כך גורס רש"י. ואליה לאו דוקא אלא לומר שהיה נוטל מחצית כל הבשר ואפילו חצי האליה שהוא נתח טוב.
ואית דגרסי יהיב לך דאלוותא כלומר בכל החתיכות. השתא שותפי אנן. פירוש ובשותפות ליכא משום רבית דהא אין כאן מלוה אלא חצי הקרן שלך וחצי הקרן שלי הוא פקדון גמור מאי אמרת קא טרחנא טפי פורתא כלומר ואין לי ליטול טרחך בחנם הא אמרי אינשי אריסי למרי ארעא משתעבד וכדי הוא האריס לטרוח גופו בכיוצא בזה בשביל בעל הקרקע. הריטב"א.
באתונות שמונה עשר חדש בסתם: אם שם לו אתונות למחצה שכר אינו רשאי להסתלק מקבלנותו עד שמונה עשר חדש שתהא ראויה להרגילה למשאוי. ובשמסרן לו כשהן קטנות הוא דמיחזי לפרושי דאי לאו הכי למה ליה להטפל בהן שמונה עשר חדש. ומיחזי נמי דכדין אתונות כן דין פרדות ופרדין וחמורים אבל שאר מיני בהמה טמאה כגון סוס וגמל דין גודרות דיינינן להו דתייב ליטפל בהן עשרים וארבעה חדש שטפולן וטרחן מרובה עד זמן שתי שנים ואפשר לומר דאי קבלינהו להנהו בהמות והן משנה אחת שאינו חייב ליטפל בהן אלא עד תשלום שמונה עשר חודש לאתונות וכיוצא בהן ועד תשלום עשרים וארבעה חדש לכל שאר גודרות דאמרינן בהם ובגודרות שהם בהמה גסה ודקה עשרים וארבעה חדש. הרמ"ך.
וזה לשון הרשב"א. הגודרות עשרים וארבעה חדש: פירש רש"י גודרות צאן. והראב"ד גריס גודדיות והם סוסיאות או פרדות. ונראין דבריו דבתוספתא שני לה הכין השם בהמה טמאה לחברו עד מתי חייב ליטפל בה סומכוס אומר באתונות שמונה עשר חדש ובגודדיות עשרים וארבעה חדש אלמא כולה בבהמה טמאה מיירי. ונראה שהרב גורס בגמרין השם בהמה טמאה וכן כתוב בפירושיו. עד כאן.
וזה לשון הראב"ד: תנו רבנן השם בהמה טמאה לחברו וכו': גודרות סוסיות ופרדות. ומתניתא דקתני עד שיהיו משולשין ובחמורה עד שתהא טוענת ההיא במקבל העגלים והסייחין עצמן לגדלן עד שיהיו בני עושי שכר לבעלים. עד כאן.
ואם בא לחלוק בתוך זמנו חברו מעכב עליו: ומדקתני חייב ליטפל בה משמע דלהחמיר על המתעסק בא התנא והכי קאמר שאם בא המתעסק לחלוק בתוך זמן זה חברו בעל העסק מעכב עליו מטעמא דמפרש ואזיל שאין דומה טפולה של שנה זו לטפולה של שנה אחרת כי מזונות השנה השנית מרובין יותר מן השנה הראשונה. וכן פירש רש"י.
ורבינו פירש ואם בא לחלוק אחד מהם בתוך זמנו חברו מעכב עליו ולא מיבעיא שמעכב בעל העסק דהא פשיטא דהא קתני חייב ליטפל בה אלא אפילו המתעסק יכול לעכב לפי שאינו דומה טיפולה וכו'. כלומר שיכול המתעסק לומר כי בשנה השניה הטרחא מועט להכניס ולהוציא ושבחה מרובה.
מכאן ואילך נוטל מחצה בשלו וחצי מחצה בשל חברו: פירוש כגון שהיו הולדות שהן שבח שוין עשרין דינרין העשרה שנופלין לו בחלקו הרי הוא שלו לגמרי והעשרה של חברו נעשין קרן וכיון שכן יש לו ליטול במה שישביחו הוולדות דאלו מכאן ואילך חצי הריוח לגמרי בשביל חלקו שהוא שלו וחצי מחצית הריוח שכופל לחברו כדין עסק דעלמא ואפשר דבלאו הכי בעי למשקל שכר עמלו ומזונו ולא חש התנא לפרש דהא פשיטא.
אבל רש"י פירש דאין לו ליטול כלום לשכר עמלו דכיון דכבר הוא שותף בולדות וחצי הקרן שלהם שלו ויש לו לטרוח בחלקו כי קא טרח משום דידיה קא טרח ולא מיחזי כרבית. ולא נהירא. ומיהו במותר שליש סגי ליה מטעמא דאמרינן גביל לתורא וכו'. הריטב"א.
הנהו תרי כותאי דעבדו עסקא וכו': חלק וכו' וזמן החלוקה היא. לשנה אחריתי עבד אידך הכי בחמרא אמר רבא מאן פלג לך. ואף על גב דזמן חלוקה היא צריכי תלתא למשמייה לאשווייה חלקיה ואי לאו לאו חלוקה היא. הראב"ד.
מאן פלג לך: פירש רש"י מי שם לך שמא לא נישומה יפה. פירוש לפירושו שמא שוה היתה יותר ממה ששמתה אותה ליטול בשבח אחר כן וכיון שהשומא בטלה לא תטול כלום דהיה לך להתנות בבית דין כענין ששנינו ראו מה שהניח לי אבא וכו' וכיון דליתא לשומא לא מצי לאתנויי ועוד נהגו לגדל הוה ואין לך ותרי טעמי לאפטורי לאידך לגמרי קאמר וכן כתב ה"ר משה שאם לא שם והתנה בשלשה אין לו בשכר כלום וכו' הרמב"ן.
אבל בתוספות אומרים דטעמא קמא דמאן פלג לך לא סגי אלא לבטולי חלוקה אבל ודאי חצי מחצה שקיל בשל חברו אף על פי שלא התנה וכדתניא בברייתא סתמא מכאן ואילך נוטל וכו'. הילכך הני תרי טעמי צריכי להדדי נינהו דקמא מבטל חלוקה ובתרא פטר ליה לבעל הבית לגמרי וטעמא דמילתא כיון דעסקא הוא מעיקרא לא בעי לאתנויי עלה דלמחצית שכר איתיהב ולא דמי לאחין השותפין.
ומכל מקום הני מילי במידי דצריך שומא אבל בזוזי דכמאן דפליגי מצי למפלג מנפשיה ושקיל מחצה בשלו וחצי מחצה בשל חברו ובירושלמי ראיתי כן יתר מכאן חלקו של בעל הבית והשום עליו הכל כמנהג המדינה פירוש דהיינו דקתני בגמרא דילן מכאן ואילך נוטל והכל כמנהג המדינה דקתני שאם נהגו לגדל ולהתעסק יותר יגדלו ויתעסק ובעי התם מהו חלקו של בעל הבית והשום עליו בר נש יהב לחבריה מאה דינרין עבדין עשרין דינרין אהין נסיב פלגא ואהין נסיב פלגא של בעל הבית אית עבדין עלון קרן בר נש לא עבדין אלא נסבין ויהבין נסבין ויהבין ובסופה אינון פלגין משמע מהאי לישנא דמנפשייהו נעשין קרן בלא תנאי כלל לא בפני שנים במעות ולא בפני שלשה בדברים הצריכים שומא אלא שבני אדם אין נוהגין לחוש לכך אלא נושאין ונותנים עד שחולקין הכל בתורת ריוח. הרמב"ן והר"ן.
וזה לשון הריטב"א: מאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל. יש שפירש דדוקא בהא דאיכא הני טעמי אבל זוזי דלא בעו שומא כיון דלמחצית שכר אתיהיב ליה כל היכא דאיכא רווחא יכיל למשקל פלגא דידיה ולארווחא לנפשיה ובאידך שקיל פלגא כדין עסק במה שירויח מכאן ואילך וכן בכל פעם ופעם שיהא שם ריוח ואין לו להמתין עד סוף הזמן שיטול חצי הריוח ביחד דאם כן פסיד טובא וכיון דלמחצית שכר אתיהיב ליה ולא פירשו כלום בכל שכר ושכר שיעשו דינרי וארווחו עשרין דינרין שקיל לגרמיה עשרה דינרין ואידך איתעביד עלווי קרן כלומר המאה ועשר נעשין קרן שיטול כמה שירויחו מכאן ואילך כדין המתעסק ברם בר נש לא עבדין הכי נסבין ויהבין ולבסוף אינון פלגין כלומר הדין כמו שאמרנו אבל המתעסקים (אין) נוהגים אלא שנושאין ונותנין בעסק ואין חולקין בריוח אלא בסוף והוא הדין בעסק דבעי שומא אלא דכי בעי למשקל אגריה בעי למפלג בפני שלשה שמאין ואין צריך להתנות ולומר שהוא מרויח לעצמו במה שנוטל לחלקו דאף על גב דגבי יתומים גדולים וקטנים שרצו להשביח הנכסין לעצמן צריכין תנאי בבית דין כדאיתא בפרק מי שמת התם בנכסי ירושה דאחין מחלו אהדדי אבל בזה שקבל עסק ממחצית שכר אינו צריך תנאי בית דין ואפילו קבעו זמן לעסק וכל שכן בשלא קבעו לו זמן וכן פירשו מקצת רבותינו בעלי התוספות וכן דעת רבינו. עד כאן.
וכתב הרמ"ך וזה לשונו: היכא דנשתתפו לזמן ידוע לא מצי חד מינייהו לאערומי ולמפלג בגו זימניה היכא דאתני איהו מעיקרא לאיעסוקי בכוליה ממונא ואי פלג לאו מידי עבד אף על גב דפלג בבית דין מומחין וכן כתב הר"מ במז"ל בהלכות שלוחין. וכן נמי אי הוו פירי דהאידנא זילי ולקמיה מתייקרי אף על גב דלא אתנו ולא קבעו זימנא לא מצי חד מיניה פליג בלא דעתא דחבריה ואפילו בבי דינא. מיהו היכא דאתנו לאיעסוקי בההוא ממונא תרווייהו ואזל חד מינייהו למדינתא אחריתי ושבק עיסקא בידא דחבריה אף על גב דקבעו זימנא מעיקרא מצי פליג בבי דינא ואיעסוקי במנתא דיליה ושביק מנתא דחבריה בבי דינא. עד כאן.
בספר החכמה לה"ר ברוך ז"ל סימן קס"ט ובפירוש רבינו חננאל מצאתי דיצא הוא דמעכב עד דמטי זמן מכירתה כגון הא דגרסינן בגיטין בפרק כל הגט בשלשה פרקים בשנה מוכרין את התבואה וכו'. עד למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי. עד כאן.
ורב עמרם גאון ז"ל כתב הני בי תרי דעבדו עיסקא בהדי הדדי ועדיין לא פלוג עסקיהון ורווח טובא מה שאין כן באחרים דינא הוא דמעכב דאמרינן כיון דחזא ליה דרווח טפי ידע ליה דהאי מזלא דחד מנהון הוא. ומנא לן דאמרינן הכי דאמרינן בעלמא הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו ואמרינן למאי הילכתא אמר רב פפא לא למזבן מיניה ולא לזבוני ליה אלא לאשתתופי בהדיה אלמא איכא למיחש להכי. עד כאן מהספר הנזכר.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה