באר היטב על חושן משפט קצ
סעיף א
[עריכה](א) סודר: (ע' בתשו' ר"ב אשכנזי סי' י"ח. והרב מהריב"ל ח"א סי' פ' נסתפק אם מהני ק"ס אף באתרא דכתבי וכתב מהרש"ך ח"א סי' ע"ג דפשיטא דמהני ומהרי"ט סי' ס"ה כתב שמהריב"ל בס"ב בסופו הדר פשטה דלא מהני ק"ס ע"ש ומהר"א ששון סי' ר"ו הביא דברי הריטב"א בחדושיו דס"ל להדיא דק"ס לבד לא מהני באתרא דכתבי והוא ז"ל הביא סעד מדברי ר' ירוחם דמשמע דס"ל דק"ס לבד מהני וע"ש והרב פני משה ח"מ סי' ס"ד כת' דאם קנה בעדים בפני הלוקח כיון דסתם קנין בזה לכתיבה עומד קנה והכריע כן מתשובת מהרי"ט הנ"ל ועיין באורך בספר לחם רב סי' קנ"ב וקנ"ג ובמהרשד"ם סי' רמ"ז וסי' ר"צ. בני חיי וע"ש).
סעיף ב
[עריכה](ב) כיצד: בש"ס פ' האיש מקדש מבואר דכי היכי דאמרינן דהמקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ה"ה הקונה במלוה אינו קנין מה"ט וכ"כ העיטור וכ"כ הריטב"א בקידושין וכת' שכן אמרו בירושלמי ר' חייא בשם ר' יוחנן קדושי מלוה בקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע וע"ש וכ"כ הרא"ש פ"ק דקידושין ועיין בב"מ דף ט"ו ע"א בתו' ד"ה האי שטרא ובחדושי מהרש"א שם ודו"ק עכ"ל הש"ך וכת' עוד וז"ל מעשה בא לפני בראובן שקנה קרקע משמעון ולא החזיק בה רק שנתן לו ממרנ"י שיש לו על לוי בדמי הקרקע ויש שהיו רוצים לו' כיון דשטרות אין גופן ממון ואין בהן דין אונאה ושומרין ושאר דברים אין המקח נקנה בהן ופסקתי דנקנה המקח בנתינת ממרנ"י וא"י לחזור כו' ע"ש שהוכיח כן בראיה מהש"ס.
(ג) פרוטה: והיינו דוקא בשנתן לו השוה פרוטה על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה או לא עייל ונפק אזוזי וע"ד שיתבאר בס"י וקיצר כאן וסמך אמ"ש שם אבל אין לו' דאינו נותן לו בשביל שיווי המקח אלא שבפרוטה זו ישתעבדו זה לזה זה לקנות וזה למכור וכל א' א"י לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה וק"ס דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון ושם היה הכסף דמי שיווי השדה עכ"ל הסמ"ע.
(ד) שיחזירהו: דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וקנין בכל דבר חוץ מקדושי אשה וכמ"ש באבן העזר סי' כ"ט ע"ש. שם.
סעיף ג
[עריכה](ה) קנה: דומיא דערב דנשתעבד באמירתו אם נתן המלוה על פיו המעות ללוה ה"נ בזה נקנה השדה לזה בנתינת המעות לפלוני על פי המוכר וס"ל להמחבר והרמ"א כאן דא"צ הלוקח לו' להמוכר שדה שלך יקנה (לו) [לי] במה שנתתי מנה לפלוני כמו שא"צ המלוה לדבר כן להערב ודלא כדעת הטור. שם.
סעיף ד
[עריכה](ו) נקנה: כמו בעבד אם נותן א' מנה להאדון וא"ל במנה זה שתקבל ממני שחרר עבדך דקונה העבד נפשו אע"ג דהוא אינו נותן כלום ה"נ דכוותיה. שם.
(ז) והוא: ע"ל סי' קפ"ג ס"ב בהג"ה.
סעיף ה
[עריכה](ח) לאותו: דין זה נלמד מבינייהו מערב ועבד. דהערב נשתעב' אע"ג דלא קיבל דבר ממי שנתחייב לו והעבד אינו נחסר ממון וקונה את עצמו וה"נ כן. שם.
סעיף ו
[עריכה](ט) קנויה: בסי' ר"ד סי"א כת' המחבר דין זה במטלטלים ופסק שם דיכול שמעון לו' מנה זה אגבה בחובי כו' ע"ש ושני הדינים כתובין במרדכי סוף כתובות אהא דאמרי' באתרא דיהבי זוזי כו' דמצי א"ל לא הי' לך לפרוע את שלך וכמ"ש הט"ו בסי' פ"ה רק החילוק הוא דבדבר המטלטל יש לחוש אם יתנהו לראובן יבריחהו ולא יהי' לו ממה לגבות חובו משא"כ בקרקע דא"י ראובן להבריחו ומיהו בשניהן הדין שוה דגם המטלטלים נקנה במנה שקיבל שמעון רק שמחזיקן בתורת משכון עד שיפרע לו ראובן המנה שח"ל והקניות הן כל חד לפי דינו דקרקע שנקנה בכסף קנוי לו לגמרי ובמטלטלים שאינן נקנין בכסף קנוי לענין שצריך לקבל עליו מי שפרע עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' רש"ך השייכים לס"ב סי' כ"ד וס"ג סי' ב' (ועמ"ש בזה בסי' ר"ד שם).
סעיף ז
[עריכה](י) השטר: היינו כפי המנהג באיזה לשון כותבין השטר ועיין בתשובת ר"ב אשכנזי סי' י"ח ובתשובת ן' לב ס"א כלל י"ג סי' פ' ובתשובת מהר"א ששון סי' ר"ו ובתשובת רשד"ם סי' רמ"ד.
סעיף ט
[עריכה](יא) משכון: ל' הש"ס מנה אין כאן משכון אין כאן וזה מבואר בכמה מקומות ועיין בתשובת ראנ"ח סי' קט"ז.
סעיף י
[עריכה](יב) החזיק: ה"ה אם קנה בק"ס וכ"כ הטור. סמ"ע.
(יג) מהזיבורית: (נרא' דה"ה במוכר לו מטלטלין שראוין לחלק הדין כן דהחוזר בו ידו על התחתונה וצריך לקבל עליו היזק הנזכר כאן דהא שוים מטלטלים לקרקע בזמן שראויין לחלק כדמשמע בסי"ז. ט"ז).
(יד) עכשיו: עיין בסמ"ע ובב"ח שהאריכו מאד בדין זה והניחו בצ"ע ע"ש (ועיין בט"ז שכת' קצת ישוב לזה ע"ש) וע"ל סי' רכ"ז ס"ד בהג"ה ובטור שם ובס' א"א דף צ"ד ע"ד.
(טו) קנה: דהמקח נתקיים לגמרי והרי הוא כאילו לוה לו מעות לשלם לזמן פלוני ואינו משלם לו. סמ"ע.
(טז) בערבון: פירוש שא"ל קבל מידי מקצת מעות המקח ואקנה בהן ואם אחזיר בו החזק בהן לעצמך ולכך קראוהו ערבון. שם.
(יז) פירש: ודעת רש"י והטור דדוקא המוכר צריך לגלות דעתו שמקנה לו בהן את כולו ולא סגי באמירת הלוקח לחוד. שם.
(יח) הגרוע: כדין קונה חצי שדה מחבירו סתם דנותן לו מהגרוע כמ"ש בסוף סימן רי"ח. שם.
סעיף יא
[עריכה](יט) כדי: כתב הסמ"ע ואע"ג דאי לא עייל ונפיק אזוזי כ"ש דלא הוה מצי מיהדר ביה מ"מ הוא ירא לנפשו שמא תתגלה (רעתו) [רעתה] וידחנו בדמים וגם לאו כ"ע דינא גמירי עכ"ל ועיין בתשו' ראנ"ח סי' קט"ז.
סעיף יג
[עריכה](כ) לחזור: נ"ל דה"ק דכנגד הדמים שנתן א"י לחזור עכ"פ ואף נגד הדמים שלא נתן יכול לתפוס דהיינו אם קיבל ק' זהו' על המקח שמכר לו שוה ק' בר' אם גברה יד המוכר אינו נותן לו מן השדה כלום עד שיתן לו המנה שנשאר בידו ואם נתן לו ק"נ זהו' א"צ ליתן לו אלא חצי השדה וה"ה אם נתייקרה ועמדה על ש' זהובים והמוכר בא לחזור יכול הלוקח לתפוס על דרך זה לאפוקי אם הוזלה כ"כ שאפילו ק' אינה שוה א"י לתפוס משל לוקח ממקום אחר עד תשלום ק' זהו' שזה אינו מן הדין שישלם לו זה מכיסו עכ"ל הסמ"ע (וז"ל הט"ז וא"ל נימא דמוקמינן בחזקת מרא קמא כדאמרינן במחליף פרה בחמור בסי' רכ"ג דעל הלוקח להביא ראיה שאני התם דיש ספק בגוף הקנין משא"כ הכא דכבר יש מכר בקנין או שטר או בנתינת מקצת המעות רק שע"י אומדנא דהמוכר עייל ונפיק אזוזי אמרינן דנתבטל המקח למפרע וכיון שיש כאן ספק אין לנו כח לקלקל מקח ברור ומזה נ"ל דאף אם לא תפס הלוקח את הקרקע תחת ידו ואין יד שניהם שולטת בה הוי של לוקח וזהו משמעות הרמב"ם שא"י לחזור אלא שאם המוכר מוחזק בקרקע ואמר ברי לי שהייתי עייל ונפיק בדרך שנתבטל המקח מהני ליה תפיסתו כו' ודברי הסמ"ע דכל אח' קנה החצי וגבי לוקח תלוי ג"כ בתפיסה תמוהים מאד לענ"ד עכ"ל).
סעיף יד
[עריכה](כא) בהם: הטעם דודאי עייל ונפיק אזוזי הנשארים כדי לקנות בהן קרקע אחרת שנזדמנה לו שהרי שלא ברצונו מכר כל הקרקע. סמ"ע.
סעיף טו
[עריכה](כב) דחוק: ז"ל הטור בשם הרא"ש דהכל לפי ראות הדיין דלפעמים אדם חייב מעות ומוכר קודם זמן הפרעון כו' הלכך בכל עת שיראה הדיין שהוא דחוק למעות ועייל ונפיק אזוזי בטל המקח וע"ש. שם.
סעיף טז
[עריכה](כג) דאוקמוה: כת' הסמ"ע דר"ל דאוקמי ליתן לו דמי זביני כגון שזבין ליה היום ע"מ שיתן הדמים אחר ג' או ד' ימים וקאמר דאי עייל ונפיק באותו יום שקבע לו לפרעון או ביום שקרוב לו לפניו וא"ל שיכין מעותיו כי יצטרך אותן למחר לזמן שקבע עכ"ל ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' ט'.
(כד) וכן: כת' הסמ"ע דצ"ע מאי וכן דכתב הרמ"א מה ענינו למ"ש המחבר לפני זה וע"ש שיישב בדוחק (והט"ז כתב דנ"ל דט"ס הוא וצ"ל וכל הא דאמרינן כו' וקאי אמ"ש המחבר בס"י דלא קנה הלוקח את כולה וע"ש).
סעיף יז
[עריכה](כה) ליחלק: אבל בקרקע אף שלא יגיע לו אחר החלוקה כדי שיעור שדה וגינה (כמ"ש בסימן קע"א ס"ג) אפ"ה קנה נגד מעותיו או ידו על התחתונה משום דראוי למכור למי שיש לו שדה בצדו דיצרף זה לשדהו ובב"י כת' דלהרמב"ם גם בשדה אם לא יגיע לכל אח' כשיעור לא קנה כלל כדין מטלטלים אבל הטור כת' דהרמב"ם ס"ל דגם במטלטלים אין חילוק בין יש בהן כשיעור או לא והטור לא ס"ל כהרמב"ם ודברי המחבר כאן הם כדעת הטור אלא שלא כת' בפירוש אם ס"ל דהדין גם בקרקע כן או לא עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' דאשתמיטתיה מ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין בהדיא דיש לחלק גם בקרקע אם ראוי לחלק לכל אחד כשיעור ותו דגם מסברא היאך נכוף לזה שיקח מה שאינו ראוי לו כדי שימכרנו למי שיצטרך לצרפו לשדהו זהו דבר שאינו מתקבל וגם ק"ו מבהמ' טהורה דמקריא אינה ראויה ליחלק כיון שאינו ראויה כ"כ כמו בחיים ול' הרא"ש מורה כן כו' ע"ש).
(כו) בעל חי: ס"ל דאפילו בהמה כשרה לאו לחלק עומדת דבחייה ראויה לג' דברים לחלוב ולחרישה ולשחיטה וכמ"ש סוף סימן רל"ב. סמ"ע.
סעיף יח
[עריכה](כז) המקח: אע"פ שקנין ההוא לא הי' אלא בכסף כן מוכח ממקור דין זה בפרק האיש מקדש גבי ושוין במכר שזה קנה ע"ש בש"ס. ש"ך.