ארחות חיים (כתר ראש)

עמוד השער של הספר "ארחות חיים" או "כתר ראש"

ספר

ארחות חיים

מכונה בשם

כתר ראש

אשר בדברים האלה קשרתי כתר לראשי, למען יהיו הדברים האלה מאירים לנגד עיני לזכרון תמיד, מה ששמעתי מפי אדמו"ר הגאון רשכבה"ג וכו' רבינו חיים זצ"ל נ"ע מוואלאזין, איזה מעשיות מה ששמע מפי רבו מלאך ה' צבאות רבינו ר' אליהו זצ"ל מווילנא וכמה דברים מה שידעתי וראיתי בעיני, וכן מה ששמעתי דברים אמרים על אדמו"ר ר' חיים נ"ע.

תלמידו שזכה לשמש את רבינו ר' חיים זצ"ל שלש שנים רצופות. ואשר האציל עלי מזיו תורתו וצדקתו, אשר הכהן בעל המחבר ספר ברכת ראש על מס' נזיר וברכות, אבד"ק טיקטין ושערשאב.
נכתבו הדברים האלה לזכרון בפה ק"ק וואלאזין יע"א

בשנת תקע"ט לפ"ק

הלכות ציצית

א

שלא להטיל ציצית בטלית של פשתן אבל של משי ושל צמר גפן יטיל בו ציצית פשתן או ציצית צמר ואין חוששין על באוויל משום חשש תערובות פשתן, ואין לחוש בחנם כיון שלא נמצא בהם פשתן מעולם.

ב

ציצית בטלית שיש תחתיו אונטער שלאק העיקר הולך אחר העליון.

ג

טלית קטן של צמר שיש בו קרסים וחוטים בענדעלעך, מותר ללבוש אף על כתונת פשתן, מאחר שיכול להסירם ולשלוף הכתונת מתחת הט"ק, או לשלוף הט"ק מתחת הבגד קאפטין של פשתן שעליו, ואין קפידא רק אם אינו יכול לשלוף הבגד התחתון אא"כ יפשוט תחלה הבגד העליון.

ד

טלית קטן שאינו מגיע עד למטה מן הברכיים אין יוצאים י"ח ציצית וטוב לפושטו בשבת.

ה

גם על ט"ק נוסח הברכה להתעטף בציצית.

ו

שלא לקח ד' ציצית בשעת ק"ש ולא נזכר זאת בגמ' ולא בש"ע, אדרבה צריך שיהיה שתים לפנניו ושתים לאחוריו דוקא.

ז

אין להתיר ציצית מופסקים כשהן כשרים מטעם ביזוי מצוה, והוקשה לו על הפוסקים שכ' שנזרקין.

ח

הזהיר אותי לעשות כל הבגדים קרן אחד עגולה כדי שלא יתחייב בציצית.^[1]

הלכות תפילין

ט

הראו לרבינו תפילין כאצבע ולא פחות ואמר כשרין.^[2]

י

צריך לברך בכל פעם שמניח אפילו כמה פעמים ביום (עיין מעשה רב סי' כג) וכממשמש בתפילין אין צריך לברך עליהם כ"ז שהם על מקומם אם לא כשנשמטו לגמרי ממקומם וזה לא שכיח.

יא

תפילין מעור אחד אמר ששאל מרבו הגר"א ז"ל ואמר שאין להקפיד ע"ז ובגמ' לא נזכר כלל מעו"א רק רש"י בסדר עשיתן כותב מעו"א ומחובר בדבר חשוב חבור.

יב

גלאנטץ טוב בפאקוסט שאומרים דחשוב כמצופין בד"א אבל לדעתו אין קפידא וכשר.

יג

תפילין דר"ת שאל מרבו הגר"א ז"ל: "מו"ר אינו מניח תפילין דר"ת כדי שלא לבטל אף רגע מתפילין ושל רש"י עיקר, ואני שבלא"ה הנני מבטל כמה שעות מתפילין, מה בכך אם אניחם איזה שעות ביום ואצא י"ח תפילין לכל הדעות?" השיבו: "כשתרצה לצאת לכל הדעות תצטרך להניח כ"ד זוגות." "והיכן מצינו כ"ד חלוקי דעות בתפילין?" א"ל: "דוק ותשכח." ואסיק על דעתו דדעת רב האי גאון כרבינו תם, רק להיפך מימין לשמאל הרי ג' זוגות, מחלוקת בפתוחות וסתומות הרי ששה זוגות, מחלוקת אם לכותבן בקלף במקום בשר הרי י"ב זוגות, מחלוקת אם להניח הפרשיות מעומדות או מונחות הרי כ"ד זוגות. א"ל שמצינו בזהר על תפילין דר"ת שהן של עוה"ב, השיבו דפשט הזהר אינו כן והמהדר אחר עוה"ב יניחן. ובשמעו דברי אלהים חיים מפי רבו ז"ל פסק מלהניחן.^[3]

יד

עוד בענין תפילין דר"ת בשם הגאון ר' ישראל משקלאוו, תלמיד הגר"א זל"ה, בעהמח"ס "תקלין חדתין" וס' "פאת השולחן", וזה לשונו: שמעתי מפה קדוש הגאון מוהר' חיים הרב דוואלזין זצוק"ל אשר שאל מרבינו הגר"א זל"ה על מה שאינו מניח תפילין דר"ת. הוכיח משאלתו שהוא מניחן מטעם לצאת ספק ב' הדעות. א"ל רבינו הגר"א זל"ה: אם בשביל ספק דעות יש ס"ד זוגות עפ"י ספקי השיטות, וכך הראהו בסוגיא דמנחות: שיטת רש"י ושיטת ר"ת, השלישית - דעת הראב"ד דפליג על ר"ת דס"ל בסדר "קדש", "והיה", כו', משמאל המניח אלא דמקדים "והיה א"ש", דלרש"י ברביעית בתר פ' שמע ולר"ת "והיה א"ש" בשלישית ושמע ברביעית דהויות להדדי, והראב"ד ס"ל דברייתא קמייתא מימין המניח יהיה "קדש", "והיה כי יביאך", ואח"כ "והיה א"ש" ושמע משמאל המניח דברייתא מתני איפכא בהקורא וגם דהפוסקים לא הביאוהו כתוב בראב"ד שם בשם ר"ה גאון והרמב"ן בתשובתו ס' רלד הביאו וגם ס"ל הוייות להדדי הרי שלש זוגות. ועוד יש להמציא שיטה כרש"י באופן דלהראב"ד ברייתא קמייתא מימין המניח "קדש", "והיה כי יביאך", שמע, "והיה א"ש" ובתרייתא מימין הקורא הרי ארבע זוגות. ובתוס' מנחות לג ד"ה "הא כו'" בענין הנחת פרשיות בהבתים היה אומר ר"ת שמניחם מושכב ולא מעומד וכשיטתו בס"ת ומזוזה הרי שמונה זוגות, עוד יש ספק בקלף לצד הבשר או לצד השער כמ"ש הכ"מ מתשובה דחכמי לוניל לרבינו ספק זה, וכן שאלו לרמב"ן שם הרי ט"ז זוגות. עוד יש ספק בכתיבתן בפתוחות וסתומות צורת הרמב"ם וצורת הרא"ש, הרי ל"ב זוגות. עוד בענין הדיו מן עשן עצים ולא מי עפצים, דר"ת פוסל ורמב"ם ורא"ש מכשירין, הרי ס"ד זוגות. אבל הלכה מכריע כרש"י ורי"ף ורמב"ן וכדהשיב הרמב"ם בתשובתו דהגאון ר' משה קלעי שהיו תפילין שלו כדעת ר"ת והשליכם, והעידו שבדקו תפילין דרב האי גאון ומצאו בם של רש"י. ובדבר שיטת תפילין דר"ת שמעתי מפיו שהיה רבינו הגר"א ז"ל אומר שיש לו קושיות על שיטת ר"ת שיקשה לו בעלמא דאתי. ולפי דעתי לא הניחם גם מחששא דבל תוסיף כמ"ש הלבוש ומעדני מלך וכן המזרחי מסוגי' פ"ב דעירובין דבזמנו איכא בל תוסיף.

טו

לילך בתפילין כל היום ומותר אף במשא ומתן ואכילת עראי ג"כ מותר^[4] אך אסור לדבר בהם דברים בטלים ח"ו שעונשו כפול כו'. עוד אמר בשם רבו הגר"א ז"ל שהצטער הרבה על הדור הזה שמבטלין עיקר המצוה דתפילין שמצותה כל היום, כידוע שבעל הסמ"ג היה מסבב העולם להזהיר לכל ישראל שילבשו בגד בת ד' כנפות עם ציצית כך אילו היה בכוחותיו היה סובב את העולם להחזיר עטרה ליושנה שיניחו ישראל תפילין כל היום, והעיקר ליזהר שלא לישן בהם, ושלא להפיח ח"ו, ובנקל יכול ליזהר ולקיים המצוה ובכל שעה מקיים הלובשן שמונה מצות כדחז"ל (מנחות מד): א"ר ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשין, וליוהרא לא חיישינן, והלואי שגם הרואים יעשו כן, ואמר בשם רבו הגר"א ז"ל דבזה"ז אינו שייך יוהרא ואדרבה נכון לפרסם והרוצה להתנהג בפרישות יפרסם שרצונו לפרוש ולהצטדק, וזולת זה לא יפטר מהם, אך שלא להפליג בפרישות כאלו מובדל מן העולם והעיקר שיהי' הכל לש"ש.

טז

שיעור אכילת עראי בתפילין כל שצריך נט"י והמוציא אסור, אבל ה' מינים אם לא קבע ודבר שטיבולו במשקה מותר, ולא דמי קבע זה לקבע דסוכה.

יז

עור הבתים מדינא צריך להיות שחור כמ"ש רבינו סי' ל"ב ס"ק צ"ד ולעת זקנותו היה מהדר שם המעברתא תהיה למטה שחורה.

יח

אין לכרוך הרצועות על הבתים משום בזיון.^[5]

יט

רצועות הנעשים מעור שאינו מעובד לשמן, אמר שכשר והוא היה נוהג ברצועות שעבדן יהודי לשמן.

הלכות תפלה

כ

ישתדל להתפלל בביהכנ"ס ובצבור. ואמר שמיום עמדו על דעתו לא התפלל רק בצבור. פ"א היה במלון ושלח לבני הכפרים הסמוכים שיבאו להתפלל עמו בצבור.

כא

להדר אחר מקום שיש בו ס"ת לקרות. ומעשה שהיה בעת חתונת בנו הרב מוהרי"ץ ז"ל באצייע והתפללו ולא היה שם ס"ת לקרות והתאמץ רבינו ז"ל לילך למקום שיש שם ס"ת, והיה שם הרב דראדאשקאוויץ והקיל בעצמו ואמר מה בכך אם לא מהדרין בעת החתונה אחרי קה"ת ובטלה דעת רבינו נגד הרב הנ"ל שהיה זקן ושבע ימין. ובבא רבינו לביתו פתח הארון הקודש ולא מצא הס"ת והיה לבו נוקפו על החטא הזה ואמר שבכל ימי החתונה לא היה שום שמץ ויסורים כ"א בזה, ונכנס בחדר מיוחד להתוודות ע"ז. עודנו שם בחדרו והגיע הבשורה טובה שנמצא הס"ת, אך אותה היריעה מהקריאה שבזמן החתונה היתה חסירה, ואז הודיענו רבינו שבדוק הדבר שהעונש מכוון מדה כנגד מדה, אבל בווידוי כו' מוכרחים היסורים לסור.

כב

תפלה בלא כוונה כגוף בלא נפש (נשמה) - אמר רבינו ז"ל שאם אינה נחשבת כקרבן שיש לה נפש, בכ"ז נחשבת למנחה שאין לה נפש ובכונה נחשבת לקרבן תמיד.

כג

כוונה בתפלה - לכוון רק בלשון תחנונים ולא בלשון הודאה. והמכוון לשם הודאה כאילו לא התפלל מימיו.^[6]

כד

ברכה - נותן להקב"ה ברכה כמשמעו מצד התחברותו בעולם דוגמת הנשמה שהצריכה למזון מצד התחברותה לגוף.

כה

אמן - לכוון הפי' הלוואי שיהיה כן וכזה בדחז"ל "משביע אני ואמר אמן". ועל אמן בלא כונה אמר שלא מצא שום זכות.

כו

בהוב"ש בחזרת הש"ץ הוי הפסק, דאמן קאי על כל הברכה מתחילתה עד סופה.^[7]

כז

קדושה בחזרת הש"ץ - צריך לומר קדוש ד' צבאות ביחד בלי הפסק וכדרז"ל: "כת אחת אומרת קדוש קדוש וכת אחת אומרת קדוש ד' צבאות."

כח

תפלה צ"ל מעומקא דלבאי, ויותר טוב להתפלל בלשון תחנונים ובנחת מהתלהבות ברעש, ועיקר כוונת האדם בתפלתו ואפילו בעניני גשמיות שלו שיגיע עי"ז נ"ר להבורא ית"ש. וכשאדם מצטער שכינה מה אומרת כו', לכן ישתתף ש"ש בצערו.

כט

הנענועים בתפלה אינו רק שלא לישן כמ"ש בשל"ה, והמתנענע מעצמו מרוב תשוקה וטהרת הלב מה טוב. וזולת זה החיוב ליתן הנפש והרגש בדבוריו.

ל

טוב להתפלל סמוך לקיר וכשאי אפשר אין קפידא ואפילו אחורי אדם. ומדינתינו מירכתי צפון, לכן טוב להדרים.^[8]

לא

מה שאמרו חכז"ל: "לעולם ימוד אדם עצמו אם יכול לכוון ולהתפלל יתפלל," קאי על פעם השני שאם לא כוון בראשונה צריך להאמיד עצמו אם יוכל לכוון, יתפלל, ובאם לאו - אל יתפלל. אבל לא בראשונה.

לב

עובר לפני המתפללים - אסור בכל הצדדים. ורבינו ז"ל כשיצא להצטרכות כו' או שנזכר שלא נטל ידים לתפלה כדרכו וחזר ונכנס ומצא שהצבור מתפללין שמ"ע, עמד מאחורי הבימה.

לג

אסור לפסוע ג' פסיעות לאחוריו עד שיראה שאין שום אדם מאחוריו ואין בזה משום יוהרא. ובתוך כך יאמר תחינות ובקשות ומן הדין אפילו ללמוד שרי.

לד

ווידוים בשמ"ע אין להוסיף, רק כשישוב על איזה דבר בעזיבה וחרטה על לשעבר וקבלה על להבא, אז יתודה על זה בשמ"ע. זולת זה הווידוים הנוספים כשיר בעלמא.

לה

קדושה דסידרא יש לאמור ביחיד אבל לא קדושה דיוצר. אבל יכול לאחר קצת.

לו

הכריעות בשמ"ע כדרז"ל, לזקוף כחיוויא, היינו שיזקוף גופו אבל ראשו יהיה תמיד כפוף למטה, כמ"ש "הלכוף כאגמון ראשו". וכן דרך הנחש דראשו מעיך בעפרא (כמובא בזוה"ק ח"ג קי"ט ב).

לז

התפלה והנוסחאות וההנהגות, הדין לילך אחר הרוב ואין לשנות ממנהגם משום "לא תתגודדו". מפירוד המנהג נעשה פירוד לבבות, וכן צוה לתלמידו הר' יעקב מנאהווארדאק, להתפלל כפי מנהג ביהכנ"X בשאי אפשר לו באופן אחר ואיך שיהיה רק הכל לשם שמים.

לח

דיני אדמו"ר הגר"א זל"ה בדברים שהם יותר בפרהסיא ויש מחלוקת הפוסקים בזה, כגון לבצוע ב' חלות, יזהר לקיימם בצנעא וכשאי אפשר אזי מן הנכון שלא לעשות כן במקום מחלוקת ואף שדעה זאת מובא ג"כ בגמרא וגדול השלום כו'.

לט

רבינו היה נוהג כשאומרים חצי הלל אינו מברך ברכת ההלל ולא אמר בסוף יהללוך, אלא הש"ץ מברך ומכוון להוציא כולם וכולם שומעין. רק על הלל שלם היה מברך.

מ

להיות זהיר בדקדוקי תיבות ומתגים במקום שנשתנה הפירוש כמו: לשכוי בינה, בינה הגיגי, ויזהר שלא להגיע הנחים ולא לנוח הנדים והכל בשפה ברורה לבל יהפוך המכוון ח"ו. ובמקום שלא נשתנה הפירוש אין מעכב כל כך.

מא

לצייר כל תיבה שבתפלה ככתבה באותיותיה ומועיל מאוד לכוונה. ומכ"ש לצייר תיבות הוי"ה ואותיות כל שמות של הקב"ה ככתבן.

מב

בהזכרת "אל מלא רחמים", הנוסח "בצל שוכן מעונה" ולא "תחת כנפי השכינה".

מג

הכהנים יכולים לישא כפיהם ביוה"כ שחל בשבת.^[9]

מד

נידון יאהרצייט אם המיתה וקבורה אינם ביום א', אז היא"צ בשנה ראשונה ביום הקבורה ובכל שנה ביום המיתה.

מה

אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר כו' (ברכות לב:), היינו סוד ב' תפילות בלחש, ובחזרת הש"ץ ששם מתקבל התפלה ביותר.

מו

ה' מֶלֶךְ - שיש עולמות שאין החטא נוגע בהם, ה' מָלַךְ - בעה"ז לשעבר כמו קודם חטא אדה"ר ובשעת מתן תורה ועכשיו נפגמו, ד' ימלוך - בעולם העתיד שיתוקן הכל. עוד אמר רבינו אשר עונש כרת הנפש ממקומה אינו נתקן רק בדברי תורה.

מז

"כרום זלות לבני אדם" - אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם כו', ע"ד ודמות כמראה אדם כו', בצלם אלקים כו', בעל הכוחות כולם. ור"ל כנ"ל עד "הויה מלך" - שיש עולמות שאין החטא נוגע שם כלל, ו"מלך" - לשעבר קודם החטא כו', לכן חשוב כמדת העולמות.

הלכות תלמוד תורה

מח

"עשה תורתך קבע" ואיתא בזוה"ק: "מאן דזכי דירות הלכתא חדא ירית עלמא חדא", ירית מלשון ירושה שאין לה הפסק שילמוד תורתו עד שיהיה בקי כמעט בעל פה, ואמר שכל תפלתו מעודו הי' נותן עבור דין אחד מחודש מהגמרא.

מט

צוה לאחד מתלמידיו לחזור סדר מועד ה' דפין ולכה"פ ג' דפין בכל יום, שני פעמים הגמ' ושמונה פעמים הרא"ש ואח"כ פנים השו"ע שיהיה בקי בע"פ, ולא לעכובא ללמוד כל התוס' והאחרונים והלומד פוסק בלא גמרא אומרים ההמון שזה כדגים בלא פלפלין, ורבינו אמר כפלפלין בלא דגים.

נ

לעסק ולד"א במשא ומתן יקבע הזמן ב' שעות אחרי הצהרים מחמת שפרנסתינו אינם קבועות.

נא

הרב ר' יואל מאמציסלעוו שאל את רבו הגר"א ז"ל על אדות פרישות ואמר לו עקשן יצליח.

נב

ללמוד במקום רחוק שלא יהיה לו מניעות וטרדות ב"ב וצוה לאחד מתלמידיו שלא לקבוע דירתו בעיר הנחשב למקום פרוץ.

נג

כשיצליח בלמודו באיזה מקום ובאיזה ענין ומתחדש עליו לשנות או ליסע למקום אחר, שלא למהר לעשותו תיכף כנאמר "אף הוא כחטף תארוב" וידחה הדבר זמן מה עד שישקול בדעתו היטב כו'.

נד

שאלו ממנו אם לחזור סדר מועד או ללמוד הלאה ס' נשים, ואמר: טוב יותר לחזור סדר מועד שיהיה בקי בסדר מועד ויהיה מלך על ס' אחד כו' ולחזור הרא"ש היטב במתון ופעם העשירי יהיה לו כמו בפעם הראשון, ואח"כ ללמוד פנים השו"ע ולעיין בבאורי הגר"א ז"ל בעיון והבנה עמוק השכל.

נה

לימוד וחזרת משניות - סגולה להתמדה ולהבין הפשט, ללמוד ח"י פרקים בכל יום ולחזור ב' או ג' פעמים ליום עד שיורגל בע"פ ואשרי מי שבא כו' ותלמודו בידו וטוב להיות בקי במס' אחת היטב מהרבות בלא כונה.

נו

חידושי תורה נק' כל מה שלומד יותר ומתבררים הדברים מחוורים אצלו כ"ז שאתה ממשמש בהם כו' אתה מוצא בה טעם וכשמרבה לחזור נתבאר בזה טעמים ופירושים שנתחדשו וזה נק' ח"ת בין שהוא מחדש או אחר רק שיצא הדבר לאור.

נז

סיפר לנו רבינו כשבא לפני הגר"א זצוקל"ה והיה אז כבן י"ט שנה בתוקף חריפותו וזך שכלו, וגודל התמדתו בעת ההיא ורב זכרונו כידוע, ואמר לרבו הגר"א זל"ה: חזרתי סדר מועד י"ד פעמים ועוד אינם מחוורים ומחודדין בפי. השיבו בתמיה: וכי מי"ד פעמים רצונך שיהיו מחוורים וברורים אצלך? חזר ושאלו: אלא מאי? ק"א פעמים? ענהו ואמר: אין לדבר זה שיעור כלל וכל ימיך בעמוד והחזר קאי.

נח

תנ"ך - ללמוד פי' רש"י ומצודת דוד ומצודת ציון ורד"ק, אך כ"ז אינו מעכב. ושלא לדרוש אחרי פירושים שונים שזה בכלל מאחז"ל "מנעו בניכם מן ההגיון," ושלא יהיה ח"ו יצא הפסדו בשכרו.

נט

אגדה - ללמוד מדרש ועין יעקב והמה מושכין את לב האדם להבוית"ש ולא יהיה לנחוץ ספרי מוסר אחרים שלא יגיע לבטול תורה ח"ו. אכן להשוקדים והוגים בתורה ורואים שבדבר אחד מתגבר עליהם היצה"ר אזי חוב ומצוה לחזור תמיד אחרי ספרי מוסר המדברים בענינים אלו וללמוד היטב כמה פעמים בשברון לב עד שיכנע לבבו הערל ולא ישאר עוד שום שמץ ח"ו, ומה טוב ויפה הדבר למאוד לבעלי בתים העוסקים תמיד במו"מ ללמוד ספרי מוסר לעורר לבבם האטומות לקבוע עתים לתורה, הלכה ואגדה כו'.

ס

קבלה, נסתר, לצאת י"ח שעור למוד - אמר רבינו ללמוד ס' הזהר וס' שערי אורה, להבין קצת הכינוים בזוה"ק בלי פרושים המבלבלים ומסייעים לענין אחר וטוב ללמוד ס' הפרדס הוא ס' פלח הרמון.

סא

פילוסופייא - אמר רבינו שממקום שמסתיים הפילוסופיא משם ולמעלה מתחיל חכמת הקבלה, וממקום שמסתיים קבלת הרמ"ק משם ולמעלה מתחיל קבלת האר"י ז"ל.

סב

הוראה - אודות הוראה הסכים בלשון טוב ומועיל ואף שאינו בקי בכל הדינים, כי עכשיו ערכו לנו האחרונים הדינים בבירור, רק מדיינות יש להרחיק מצד ב' טעמים, א' - שקשה מאוד לדמות מילתא למילתא, והב' - שצריך זהירות נוראה שלא יטה לבבו לא' מהצדדים בלי תשומת לב כמ"ש הרא"ש ז"ל, ולבבי מבצבץ, וא"א לכוון כוונת השו"ע בהעמק הדין כו', וכמה גרוע הדבר באם שיש ח"ו עי"ז איזה צד שררה על הצבור וראוי להתרחק מאד. שאין רודף בעולם את האדם כו' כמו הכבוד המושל אף על המלכים.

סג

מי שזהיר ללמוד בלילה ג' שעות לשמה מוחלין לו על כל עונותיו זולת עבירות שבין אדם לחבירו כי כוחות הנפש אינו שם ונתקן אלא בת"ת.

סד

שאלו לרבינו ע"ד קבלת פרס מלמודו לחלק כיששכר וזבולן שנראה בהשקפה ראשונה שלמודו רק בשכר, ואמר מותר, ואדרבה אם עינו צר ליתן חלק מלמודו לאחר נראה מזה שרצונו לקבל שכר לעצמו, ולמעט רצון בוראו מפני רצונו, אבל צריך שיהיה מטרת חפצו ומגמתו רק שיעשה רצון הבורא ית"ש ומיניה יתקלס עילאה. שאם לא יקבל פרס ילמוד רק חצי היום וכשיקבל פרס ילמוד כל היום ויהיה נחת רוח להקב"ה על ידו מיום שלם, ולמחזיקי התורה יהיה שוה בעיניהם אם הוא עובד או אחר עובד רק שיעשה נ"ר לפני הקב"ה ביותר.

סה

ע"ד אם לישב אצל קרובים עשירים ללמוד, אמר הן, אך יותר טוב למי שהיכולת בידו ללמוד בבית מיוחד עם חבר טוב באופן שלא יגרום בטול ח"ו וזה בוודאי יותר נכון.

סו

בענין פירושים שלא שמע מרבותיו הפליגו בזה רז"ל למאוד, אמר רבינו ז"ל שזה קאי רק על האומר איזה הקדמה ויסוד שלא שמע מרבו אבל איזה פשט בפסוק או בגפ"ת שיהיה נכון ואמת עפ"י דחז"ל מותר לאומרו.

סז

בענין השוכח דבר א' ממשנתו, זה קאי על הראשונה שלמדו בעל פה.

סח

הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה - והיינו שבני עניים מקבלים פעולה בהישיבה יותר מבני העשירים, מפני שאבותיהם לא הרבו עליהם בהוצאות שכר למוד ונשאר אצלם הכל בכח ובהישיבה מוציאים מכח אל הפועל. ולא כן בני העשירים שכבר הוציאו עליהם למלמדים מופלגים כו' כל מה שהיה בכוחם הוציאו אל הפועל, ומזה תקיש לשאר אופנים.

סט

גילה רבינו דרך סוד ליקח עצה מן התורה, והיינו שילמוד בחשק רב עד שידמה לו כלומד לשמה, ואז לחשוב על המבוקש אם לעשות או לאו וכפי שיעלה על הדעת, אז כן יעשה וזו היא עצת התורה.

ע

ענין דברים בטלים - אמר רבינו שהכל בכלל זולת שיצטרך למו"מ או להשיב מפני הכבוד וטוב להרחיק גם מזה. שירמוז שלא יוכל להפסיק בלמודו וליוהרא לא חיישינן. ושאלתי אם יש היתר ולקולא ואין כונתו לאיסור ולחומרא, ואמר שאין בזה שום צד היתר וצריך התחכמות גדול נגד היצר שלא יראה לו היתר לומר עד כאן דבריך הצריך להם, ואף שיש בני אדם שיכולתם בשתים, לדבר ולהרהר בד"ת, אבל א"א הדבר ואינו בנמצא ומלאכה וחכמה גדולה היא זאת.

עא

עול תורה - אמר רבינו דבר מנוסה, כשישכים אדם בבוקר ויקבל עליו ביום ההוא עול תורה באמת ובלב תמים, היינו שיגמור בלבו שלא ישמע לשום דבר ולא יבטלנו שום טרדא אז יסורו ממנו הבטולים ובוודאי יצליח ביום ההוא בתורה וכפי תוקף קבלת עול התורה בבוקר וכפי חיזוק ההסכמה, כן יעזרהו ה' בו ביום וכן יסורו הטרדות ממנו.

עב

בענין מאחז"ל שמי שדעתו נוחה מפני חכמתו ליצרו סימן יפה לו ולהיפך ח"ו כו' - אמר רבינו שזה דרגא גבוהה ובדורותינו אלו אין הדעת נוחה, וגם הראשונים היו מלאים עמל ממלחמת היצר כדחז"ל לעולם ירגיז אדם כו'.

עג

תרופה לכעס ודברים בטלים ולה"ר והסתכלות עריות ושיחתן - שיקדים תפלה לצרה וקודם לכתו בדרך או בבוקר השכם יאמר: רבש"ע, הנני הולך בגיא צלמות ומקום מסוכן, הושיעני מיצה"ר ומחטאים ומעונות ובפרט מעבירה פלונית כו' וכו', וירבה בזה מקירות לבבו ויושיעהו ד'.

הלכות סעודה

עד

לאכול פת שחרית כדחז"ל אך שלא לאכול הרבה מפני שמטמטם המוח ויאכל מעט רק כדי לסעוד הלב.

עה

שיעור קביעת סעודה היא יותר מד' ביצים וזה פחות ממה שרגילים לאכול בסעודה ובענין פת שחרית היה דרכי לאכול ג' בייגעל וצוה עלי להחליף ולשנות על ג' בייגיל הנלושים בביצים שהם קטנים כו'.

עו

חמשת מיני דגן שבשלן עם שאר מינים כגון קיטניות או תפוחי אדמה א"צ לברך רק בומ"מ כפשטא לישנא דגמרא (ברכות ל"ז).

עז

פת הנילוש במי ביצים לבד יברך בומ"מ ועל לעקאך אם אכל כשיעור קביעת סעודה מברך המוציא.

עח

דבש הנקנה לאוכל אין בו משום טבולו במשקה.

עט

יי"ש הוא משקה ואין היתר ע"י כף ומזלג אלא בתבשיל וצריך ט"י כשטובלן במשקה.

פ

מו"ר הגר"א זל"ה החמיר מאד באוכלין ומשקין שתחת המטה אפילו מה ששהה שעה קלה אך לאחרים היקל.

פא

שאלתי: אם ברך על כוסמין פחות מכשיעור קביעות, אם יכול לחזור ולאכול שלא תצטרף עם הראשון לשיעור קביעות. ואמר להמתין עד כדי אכילת פרס ואז יכולים לאכול יותר אף אם לא ברך בינתים דאינו מצטרף השיעור יותר מכדי א"פ.^[10]

הלכות נטילת ידיים וברכת המזון

פב

כל המחזיק רביעית מן הנקב ולמטה או מן השבר ולמטה כשר לנט"י, ובכ"ז לא ליטול בה בפני אדם וגם מים אחרונים חובה ומצוה ולא יפחות מרביעית.

פג

לאחוז הכלי במקום היבש ולנגב המים היטב מקודם.

פד

להגביה הידים אחר הנטילה ולא להשפילם, כי עיקר נט"י עד פרקי אצבעות ובגב היד שהיא נטילה לקדשים שמטמאין ומיטמאין, אבל הזרוע אינו מטמא כלל ואין הזרוע מקום נטילה לשום דבר, א"כ במשפילם יפול מגב היד על האצבעות.

פה

בעה"ב בוצע בלא רשות ואורח מברך ברהמ"ז - נוטל רשות וכולם שותקים ושומעים עד שמגיע המברך לברכת הזן ועונים המסובין אמן. וכשמגיעים לבונה ירושלים גם המברך אינו עונה אמן כ"א בלחישו, רק המסובים עונין אמן באל יחסרנו, כי שם סיום ברכת הטוב והמטיב.

הלכות שבת ועירובין

פו

נהר המקיף את העיר אם הגדודין מתלקטין יו"ד מתוך ד' מסביב מותר, ומארעא משחינין כי אין המים מבטלין המחיצה, וכן הפראם והספינות וספינות קטנות אין מבטלין המחיצה. והזהיר לעשות תיקון לימי הגשמים, ואם נפל שלג על המחיצה אזי מבטלין אותה, ואם אין הגדודין מתלקטין יו"ד מתוך ד' צריך להכריז שלא ישאו.

פז

בתים בשני צדדין בבנין א' צריך ערובי חצירות ואם המשכיר יש לו תפיסת יד א"צ, ועכו"ם הדר בחצר או בבית קטן אסור כשהבית של נכרי, אבל כשהבית של ישראל מותר דלא לעוותי שדרתיך, ואם קנה רשות משר העיר א"צ לקנות עוד רשויות מנכרים.

פח

השר (בורגמייסטער) שיש לו כח בדירה עצמה להעמיד חילות כו' או לעשות מזה בית האוצר, נסתפק היה בדין זה אם די לשכור רשות ממנו.

פט

חנויות פתוחות בשבת ושם הישראל נקרא עליהם, אסור מפני מראית עין.

צ

ליזהר שלא לקנח פניו אחר רחיצה שחרית בשבת, שלא יבוא לידי איסור סחיטה, ולקנח ביותר זהירות.

צא

אסו לסנן את החלב שנחלב בשבת ע"י עכו"ם שלא הותר לחלוב ע"י עכו"ם רק משום צער ב"ח.

צב

טעם מה שמניחים החלות על השולחן לליל ש"ק מבעוד יום - משום דהוי השולחן בסיס לדבר האסור, ולזה מניחים החלת מקודם אבל ביום א"צ.

צג

הפזמון "ברכוני לשלום" בליל ש"ק לא אמר, וכזה בסליחות "מלאכי רחמים" כו'. ואין לבקש מהמלאכים כי אין להם כח מאומה והכל אצלם בהכרח, כאשר האדם זוכה מוכרחים הם לברכו ואם לאו, אז ח"ו בהכרח מקללין. ומ"ש אם יש עליו מלאך מליץ כו', הכל תלוי במעשיו ולפי פעולותיו מהמצות ומע"ט נברא מלאך שבהכרחו להמליץ טוב עליו ולהיפך ח"ו נברא מלאך (משחית) ויקטרג כו', ובפזמון "מלאכי רחמים" אמר "אבות העולם אהובי עליון חלו נא כו'" אבל לא מחה להאומרים.^[11]

צד

אין לקדש שבת שחרית על יי"ש ויותר טוב על פת ועל שכר, ולהבדיל על שכר ג"כ מותר במקום שאין יין, ואף בליל ש"ק כשאין לו יין יקדש על הפת, ולא אמר שיר המעלות קודם ברהמ"ז ולא הפזמון צור משלו אכלנו.

צה

פעם אחת התיר לבעול אלמנה בעילה ראשונה בשבת, והוא בעצמו סגר הדלת כו'. ואף שבירושלמי איתא הלין דכנסין ארמלין לא יכניסנה אלא מבעוד יום, שלא יהא נראה כקונה קנין בשבת, ופירשו המפרשים שהירושלמי סובר שאלמנה אין לה חופה אלא ביאה וצריך להיות הביאה קודם הלילה כדי שלא יהא כקונה קנין בשבת, אבל בתולה יש לה חופה וצריך החופה לבד להיות קודם הלילה, אבל הביאה - סובר הירושלמי שמותר להיות בלילה, נמצא שהאלמנה אסור לפי פירושם, ורבינו ז"ל אמר שהפי' בירושלמי אינו כן שהרי גם לאלמנה יש לה חופה וכי בשביל שהחופה בבית אינה חשיב חופה אלא כך פי' שהירושלמי סובר שהבתולה אסור לבעול בתחלה בשבת משום חבורה, ולכך אמר דווקא אלמנה הוא דהחופה דוקא אסור להיות בשבת, אבל הביאה מותר, אבל בתולה אף הביאה אסור בשבת משום חבורה.

הלכות פסח

צו

גם החדר שבו החמץ מונח, שמוכרין אותו לנכרי, צריך בדיקה כדין.

צז

הקפיד מאוד על אלו שאוכלין פערפעליך בערב פסח מן המנחה ולמעלה.

צח

המרור שלו היה זערזיך וכן היה מקובל אצלו מאר ר' שמשון ממיץ, דזהו חזרת האמור בש"ס והכל תלוי לפי המנהג שעפ"י הקבלה בשאלאטין וכדומה.

צט

המצות של הסדר^[12] הטביל במלח.

ק

שמעתי ממורי ז"ל שבביתו היו עושים קניידליך ממצה כתושה וברך במ"מ וא"צ נט"י והמוציא. וחרעמזליך יש בהן ספק משום תוריתא דנהמא.

קא

הנוסח "ונאמר לפניו שירה חדשה" בחולם ולא בסגל.

קב

רבינו לא היה אוכל אחר הפסח חמץ הנמכרת כנהוג מטעם שהביטול צריך להיות בלב שלם ואין כולם יכולים לעשות ככה.

הלכות ראש השנה ויום הכיפורים

קג

דעת רבינו לחתום המברך "את עמו ישראל בשלום," ולא "עושה השלום."

קד

תקיעות בר"ה היה נוהג כסדר הזה שלשים מיושב ושלשים מעומד: תשר"ק תש"ת תר"ת למלכיות זכרות שופרות, ואחר התפלה ג"פ כנ"ל ואחר כך עוד פעם תשר"ק תש"ת תר"ת להשלים ק' קולות. ורבינו היה שמח מאוד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל עולמות שאנחנו עמו.

קה

הקפיד לנגן הקדיש שלאחר מוסף לכבוד יו"ט.

קו

לא היה הולך לנהר לומר תשליך.

קז

הניגונים שמנגנים בימים נוראים בסדר התפלה נשתרבבו מחמת הכוונות לכוון בעת שמנגנים והראיה שבמקום שיש הרבה כוונות מאריכים בנגונים, כמו בפתיחת ש"ע וכדומה.

הלכות סוכה

קח

אמר רבינו שצריך לאחוז הד' מינים יחד וכמ"ש "אעל"ה בתמר" - ר"ת אתרוג, ערבה, לולב, הדס.

קט

רבינו היה מברך ברכת אתרוג בסוכה קודם התפלה.

קי

בנענועים - כשפנה למטה היפך ראש הלולב למטה.

קיא

בהו"ר - כשהגיע ל-"למען תמים בדורותיו" הניח את הלולב ונטל ההושענא ובחביטת הערבה חבט רק ה' פעמים.

קיב

בשמ"ע הנוסח בתפלה "יום שמיני חג העצרת".^[13]

קיג

בסוכות קידש בישיבה כבכל שבתות וברך סוכה ואח"כ זמן, וכזה אף בלילה שניה.

הלכות נשואין

קיד

טעם על זה ששוברין כלי חרס בעת התנאים - להראות כמו כ"ח כיון שנשברה אין לה תקנה, כן אסור לבטל תנאים. ובחופה שוברין כלי זכוכית שיש לה תקנה, כן התקנה להפרד בגט פטורין.

קטו

אמר רבינו שיותר נכון הג"פ את אשתו כשלא תמצא חן בעיניו, שהתורה התירה מלבטל תנאים בתקיעת כף, דכיון שנעשה ת"ק הוא מן השמים, ובהדי כבשא דרחמנא למה ליה.

קטז

אסור להתגאות בענין שדוכין. ואמר זה שהעולם אומרים בשם שאגת אריה ובשם ה"ר ליב מטשכאוויץ שמותר, אינו מאמין בזה ולדעתו אסור.

קיז

בענין שידוכין - כשנזדמן לו שידוך הגון, גם אם לא ממשפחה גדולה כ"כ ומעט מעות, הסכים לזה ואמר בדרך הלצה כי גדר הענוה היא כאברהם שאמר "ואנכי עפר ואפר," וכן זהב הוא עפר, מלשון "עפרות זהב," רק חשיבותו מפאת ההסכמה. כן גם אנכי עפר - אכן שהעולם הסכימו שאני חשוב א"כ אני נחשב כעפר מצד ההסכמה. והצד השני נותן זהב שהוא עפר, רק חשיב מפאת ההסכמה.

קיח

רבינו ז"ל עשה חתונת בנו בסוף חודש ואמר שאין להקפיד על הזמנים כו' ובזה פי' הפסוק "בידך כל עתותי."

קיט

אמר רבינו דבר מנוסה אם יהיה לאדם שונאים ח"ו אם יפעול אצלו שהם צדיקים גמורים וידין אותם לכף זכות תיכף יתהפך לבבם לאוהבים לו.

הלכות נדה

קכ

שיעור גריס של כתם כמו פערציגער ותורמס מעט גדול מזה.

קכא

בדיקות הנשים - אין להקל מאומה וגער על המנהג הרע שמקילין בזה, וכל בדיקותם לא נחשב רק לקנוח, ועכ"פ בדיקה אחת צריכה במוך ולבדוק היטב עד מקום שהשמש דש כו'.

קכב

שאלתי על טבילת נשים בנהר בשעת הפשרת שלגים, ורבו הנוטפין על הזוחלין, ואמר שכבר נחלקו בזה הפוסקים ובדברי סופרים אנו הולכין אחרי המקילין. ואמרתיו אולי יש בזה חששא דאורייתא. והשיב שאין חשש דאורייתא בזה.

הלכות צדקה ומעשר

קכג

אמר בשם רבו הגר"א ז"ל שכל השומר מעשר מובטח בכך שלא יבוא לידי היזק כלל והשומר חומש מובטח שיתעשר (עי' יו"ד סי' רמ"ט ס"א) ויושרש בזה מדת הבטחון. והלואי כל ישראל היו שומרים מעשר, היה מתקיים הפסוק "אפס כי לא יהיה בך אביון".

קכד

פעם א' היה לרבינו ספק בדמי מעשר והקיל עצמו בזה הפעם. תיכף אח"ז נטבע דלי בבאר והורידו כלי גרזן עם ווים להוציאו ונפל גם הגרזן לבאר. ועשה חשבון שהדלי והגרזן עלו ממש כמו כסף מעשר שלא נתן מצד שנסתפק לו והפריש תיכף המעשר ואח"כ עלה הגרזן והדלי.

קכה

שאלתיו אם להנות מזה לב"ב ואמר שהוא בעצמו היה נצרך לשאלה הזאת ולא אסתייע מילתא לשאול מרבו הגר"א ז"ל והקיל בדבר עד שבזמן לא כביר כלה ממונו ותלה בדחז"ל (ב"מ ל"ג): "כל העושה כך כו' סוף בא לידי כך כו'" והתחיל מאז להלאה לשלם מעט מעט והקב"ה מלא חסרונו.

קכו

הרבה לעשות בענין הלואה גמ"ח לעניים ובנערותו היה מרבה בסחורה שלא יהיה לו ממון רב במזומן שא"א לצאת י"ח הפסוק פן יהיה דבר עם לבבך בליעל כו'.

הלכות רבית

קכז

רבית - דעת רבינו שהעסקא יהיה על מחצה שכר ומחצה הפסד והלוה יהא נאמן השבועה והברירה ביד הלוה או לקיים העסקא או ליתן דמי העסקא כמדובר, ונתן נוסח כתיבת העיסקא לאיזה ממיודעיו.

קכח

רבית שכבר קבלתי מאבי זקיני ע"ח הנדוניא התיר לי ואמר שבוודאי נתן במתנה ודרכו של רבינו היה ליקח א' לעקיך קטן שכר טרחה (עיין יו"ד סי' קס"ז).

קכט

במס' ב"ב דף יוד: אמר ר' אבהו אמר משה רבינו לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרנם של ישראל א"ל בכי תשא. והיינו שכל המצות שיעשה אותם האדם וחי בהם - השכר לעוה"ב, רק מצות צדקה אמר השי"ת בחנוני נא כו', וגם עשר תעשר בשביל שתתעשר וכמאמר דו המלך ע"ה "פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד" - בעוה"ז, כי הקב"ה משלם מדה כנגד מדה - בשכר שהחייה את העני, כנגד זה יחיה הקב"ה אותו בעוה"ז. ואיתא בדחז"ל: גדול הנותן צדקה ממש רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב "כי יגורתי מפני האף והחימה" ובצדקה כתיב "מתן בסתר יכפה אף כו'." ולכאורה קשה וכי מ"ר לא קיים מצות צדקה בסתר? ונ"ל הענין ששכר המגיע בעד צדקה בעוה"ז, מחמת שהחיה את העני, והנה בדורו של משה לא היו עניים בזה האופן, כי אוכלי מן היו ולא היה חסר להם רק המותרות. לזאת לא היה ביכולתו לקיים המצוה להחיותו ולזה ניחא ששאל במה תרום קרנם של ישראל בעוה"ז, הלא אין להם מצות הצדקה כראוי כנ"ל. השיבו: "בכי תשא", דכתיב "ונתנו איש כופר נפשו" - ליתן מחצית השקל לעני תמור פדיון נפשו ומשלם מדה כנגד מדה בעוה"ז להרים קרנו וד"ל.

הלכות תשובה ומעשים טובים

קל

עיקר דרכי התשובה מדאורייתא - חרטה ועזיבת החטא בלב שלם וקבלה על הבא, וחז"ל החמירו גם בצום ובכי ומספד ושאר דברים, ובזמננו מקיימים צום ובכי ומספד והעיקר עזיבת החטא אינם מקיימים. וכן בעניני חמץ שמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ושיהא הביטול בלב שלם וחז"ל הצריכו גם בדיקה ושריפה ומכירה, ועכשיו כל אלה מקיימים ובטול בלב שלם בטול ממש אינם מקיימים כראוי.

קלא

תשובה עצמית עפ"י דינא דגמרא בנקל לצאת היינו שיגמור בדעתו שלא ישוב לכסלה עוד ומרירות הלב ליתר שאת.

קלב

עבירה לשמה - אמר רבינו שלא הותר מזמן מתן תורה כלום להידועים אמר שהכל בכלל עבירה לשמה, ואמר א"כ למה כל התרי"ג מצות, מה שלשמה יעשה ושלא לשמה לא יעשה אפילו מצוה. אבל באמת אחר מ"ת אין לזוז מכל תורה ומצות ודרז"ל ושלא להשען על דעת היצר. ומצינו במדרש שחנוך היה תופר מנעלים ובכל תפירה כוון יחודים ופעל למעלה, ועד"ז היה כל מעשה האבות אף הגשמיות, ע"ד "בכל דרכיך דעהו", וכל זה קודם מ"ת או לבן נח, גם בזה"ז הרשות נתונה לו לעבוד להבורא ית"ש בכל מה שירצה, אך לשמו ית' זולת ז' מצות, אבל לנו בנ"י נתנה התורה גדר וגבול וכל המעשה נכלל בציווי ואזהרה, בציווי נייחד כוונתינו להבורא ית"ש. וגדר החסידות לדקדק בהן עד קצה האחרון ולפרוש מאחד משבעים משער האיסור, וליזהר בכל דקדוקי סופרים ואזהרות שאסור לנו מיום מ"ת אשר צוה ד' והלאה, ואם יעקב לקח ב' אחיות ועמרם נשא דודתו, זה היה קודם מ"ת, אבל מעת שקיבל משה התורה מסיני לא תתחלף ולא תסור ח"ו אף שישיג כי כן ראוי לו לפי תקון נשמתו באיזו עבודה, וקו"ח אנו שהשגתנו הכל הבל, והשקפתנו ג"כ הבל, ומה שאחז"ל גדולה עבירה לשמה זהו כמו שבארו גבי יעל אשת חבר הקיני כו', נמצא בכ' האר"י ז"ל שהיתה גלגול, ועוד שכונתה היה להציל כלל ישראל וחלילה לדמות לזה שאר דברים כפי סברותינו ואין דומה כו'.

קלג

תשובה להנכשל בעון קרי כמעט [חסרים מילים במקור] בפשע ר"ל הוא כשעוסק בתורה א"צ לדאוג כלל. וכזה שאל מרבו הגר"א ז"ל והראה לו מאמר בתיקונים ובספרי מוסר המחמירים מאד בענין הזה שצריך לסבול יסורים קשים ומרודים כמות ואין תקנה כ"א במיתה ממש ע"ש שנאמר "ועפר אחר יקח", אבל בסוף המאמר בת"ז נמצא דבר טוב למבין שכתב בתיקון כ"א וכ"ב אבל אורייתא "אורך ימים בימינה כו'" פי' שמצלת מן המיתה, "ובשמאלה עושר וכבוד" - שמצלת מן היסורים קשים כמיתה. והספרי מוסר לא הביאו זאת כו'.

קלד

ארז"ל אכסנאי לא יאכל ביצים - אמר רבינו שבוודאי ת"ח צריך ליזהר שלא ימצא רבב כו' אבל מן המתאכלים בביתו א"צ ליזהר ואין החטא גדול כ"כ אם בא ע"י ריבוי מאכל או מיני מאכלים הגורמים או מטרדת הדרך, רק אם בא מחמת ראיית ערוה או הרהור חטא הוא, וגם אין להרעיש כ"כ כי זה רק התגלות המחשבה לחוץ, וכ"ש שמדאגה יוכל לבא עוד יותר לזה ח"ו ח"ו.

קלה

הסתכלות עריות ושיחתן - אמר: זה הכלל: כל מה שיגדור א"ע ויפרוש מראיה אח"כ אם יראה ויביט יבער בו היצר כאש, אלא כשדעתו לילך בשוק יתפלל ויבקש רחמים לבל יכשל ח"ו בשום נדנוד חטא והרהור עבירה ר"ל.

קלו

מחשבה רעה גם הראשונים לא נצלו מזה, וכדרז"ל ג"ד אין אדם כו'. ואם מסיח דעתו מן המחשבה רעה, בזו כופה הסטרא אחרא, ואם מחשב בה זו רעה חולה ר"ל.

קלז

כבוד המדומה זו מדה רעה. ואינו דומה הנכיון בעוה"ב עבור הנאה גולמית של מעדנים מהנכיון עבור כבדו שהוא הנאה רוחניות. ואמר רבינו: זה כל נחמתי הכבוד, כדחז"ל דדחיל מרבנן, והייתי דחיל מרבי מורי הגאון החסיד זל"ה.

קלח

שפלות הרוח - להתיישב בדעתו, כי כל אחד מקצר במעשיו ונידון לפי השגתו, כדחז"ל: לעמי - אלו תלמידי חכמים, ולבית יעקב כו', ואינו דומה קיצורו של עבד המכבד את הרפת לקצורו של עבד המתקן כתר המלך.

קלט

חנופה - כבר פי' לנו רבינו יונה וז"ל: לומר לרשע "צדיק אתה" אסור, אבל להראות לו פנים שלא ישנאהו מותר.

קמ

שאילה שלא מדעת בעלים - החמיר בזה רבינו למאוד. פ"א נסע רבינו לווילנא ולא היה במלון ס"ת לקרות והלך עם כל המנין לכפר הסמוך כו' שיש שם ס"ת ובדרך היה רקק של מים עוברת ולקח תלמידו חרב דחאלץ בקעת והניח על הרקק כדי לעבור עליו. וכשחזרו למקומם באמצע הדרך צוה עליהם לחזור להמלון והוא עם הרב דחאלץ חזרו להכפר ושאל מבעה"ב אם הוא מוחל הבקעת שלא יכשל ח"ו כו' והבעה"ב אמר שמוחל.

קמא

גדרים והסכמות - אמר רבינו שעושה לו בכל יום ועכ"ז נכשל. ואמר שארז"ל: ד' מתו בעטו של נחש, ולא היה עד הנה יותר ולא יהיה עוד עד ימות המשיח ודוד המלך ע"ה אמר "גם מזדים חשוך עבדך כו' ונקיתי מפשע רב".

קמב

סגוף - שאלו מרבינו אם בעת התשובה יאכל מים עם גריסין מבושלין. ואמר: אם יודעים בנפשם שביכולתם להסתפק בלא חמין, יותר טוב שיסתפק בפת במלח ומים, כ"א יתיר לו איזה תבשיל לפעמים יהיה התבשיל שלא כרצונו או אינו מבושל כל צרכו וישיגהו היצר בענין קפידא וכעס ח"ו ויתפסנו לא פחות בלבו ח"ו ויצא שכרו בהפסדו.

קמג

תוכחה - שלא לדבר קשות, ודברים קשים אינן נשמעין, רק יאמר בלשון רכה ואם אין טבעו בשום אופן לדבר רכות, פטור הוא מלהוכיח.

קמד

להתרחק מחברת בני אדם וזאת עיקר.

קמה

להזהר משבועות וגדרים וטוב להקדים תפלה לצרה.

קמו

שאלתי מרבינו: הסכמתי לחזור כו' לעיר כו' אבל אני ירא מטרדת הצפוני. ואמר לבקש רחמים מהקב"ה ובלעדו אין עוזר והסכמה חזקה כ"ש שמזקת.

קמז

כשיחשוב אדם כל מעשיו שעשה ויתודה עליהם לא יבוא לידי היזק לעולם.

קמח

הגר"א זל"ה היה דרכו כשחטא לו אדם שלח אליו לומר לו שיש לו תרעומת עליו כדי שיקבל נזיפה כדין, אבל מצטער היה ע"ז אף שהיה מחויב בזה מפני כבוד התורה.

הלכות חדש ומאכלות אסורות

קמט

מותר למכור חדש לאוכלי חדש וראינו שהיה מאכיל ומשקה על שולחנו לאוכלי חדש בפניו.

קנ

נתערב יי"ש חדש בישן ופסק שנתבטל בששים ודין חדש נוהג גם על יי"ש.

קנא

אף בכלים של חדש צוה להחמיר והחמיר בזה למאוד.

קנב

סירכות - אמר רבינו שחס ושלום למעך הסירכות במקום שעד הנה לא נהגו למעך. בדרך או באכסניא אין לחקור על זה דהוי כניטלה הריאה.

טעם ע"ז שלא לאמר ברוך הוא וברוך שמו

שמעתי מהרב המגיד הצדיק מוהר"ק ז"ל שהוא עפ"י מ"ש המקובלים שכל אחד בידו ג' פעמים ח"י תפילות פעמים ביום, והיינו תפלת לחש שמונה עשרה וחזרת הש"ץ ששומע מהש"ץ ואמירת אמן לכל ברכה, וא"כ אין להפסיק באמצע. ולי נראה בעה"ש לאמר שהוא על פי מ"ש בת"ז תיקון יו"ד: זימנין חשית כו' וז"ל רבינו הגאון בפירושו שם: ר"ל שהקהל צריכין לשתוק בכל העבודה ובסוף הברכה לענות אמן. וזהו זימנין כו' גדול העונה כו' דהמברך תמיד ממלל בקלא שהוא הויה כו' ע"ש. וזה הטעם שהש"ץ צריך למלל בהברכה והקהל צריכין לגמרי לשתוק עד אמן שהוא בסוד חשמ"ל כמ"ש רבינו. שח"ש הוא אדני כידוע ומ"ל הוא הוי"ה ומתחברין כחדא והוא כמ"ש דבתפלת החזן נכללת במחשבה הויה ככתיבתו ובדבורו אדני. ובענית אמן שהוא גימ' ב' שמות אלו מתחברין כחדא ונכון מאוד מנהג רבינו.^[14]

מאמרים ומעשיות שונות

א

שאלו לרבינו ע"ד שניסוהו מה"ש בנסיונות רבים ויבהילוהו עד שראה אותיות לע"ז בספר שלמד ובכה מחצות לילה עד אור הבוקר עד שזכה לראות אותיות הקדושים כו'. אמר לו הגאון ז"ל שבא לו על שדיבר זמן הרבה קודם הפרישות מענין הפרישות והתקנא בו הס"א מדבורים אלה ואפילו מחשבה מועלת בזה, אבל כיון שעמד עד כה בפרישות מובטח שיעמוד בו ומאז ניצול מרעת הס"א.

ב

אמר רבינו שרבו הגר"א ז"ל היה לו עליות נשמה בכל לילה בלי שום יחודים וכוונות. ואמר בשמו כי אין זה מן המובחר, שבכלל קבול שכר כו' נחשב.

ג

אחר הדרישה והחקירה נתברר לו שמה שהשיג אחיו הר"ז קודם מותו, השיג רבו הגר"א ז"ל בהיותו בן י"ג שנה. אכן אחיו הגר"ז היה נראה לכל פרישות מעשה מלאך ואצל הגאון ז"ל היה תמיד בהצנע ואמר שהגר"א זל"ה אמר על השאג"א שהוא מרבה אחר פלפול והשאג"א אמר שהגר"א ז"ל מרבה בפשטות.

ד

ב"א של הגר"א זל"ה בא לפניו ושאל אותו לב"א אם יש לו ס"ת והשיבו שאין לו, אז תיכף צוה לשלוח אחר סרסור לקנות ס"ת בעדו בווילנא א"ל והרי אמרו הקונה ס"ת כחוטף מצוה מן השוק וא"ל הלואי שיזדמן לי מצות כאילו לחטיפין.

ה

כשישב החסיד הגר"א ז"ל ללמוד בפאסטרוי בא מומר א' לפניו וביקש יי"ש לשתות, וצוה את בעה"ב שלא ליתן לו עד שיברך, ולא רצה לברך באמרו הרי הוא מומר ושותה ככל הנכרים בלא ברכה. אמר החסיד הגר"א ז"ל: שוטה וכסיל! בזה שהנך מומר לא הפטרת א"ע משום פרטי דקדוק מצוה קטנה והרי אתה כישראל גמור, ומה שהרשעת וחטאת תקבל עונשים הראוים לך והכפירה לא יועיל לך ואף כשתכפור הכל תענש כמה וכמה עד שתצטרף ותשאר ישראל. כי זרע אברהם אינו כלה וכדכתיב "ואעשה אותך לגוי גדול כו' ונברכו בך כל משפחות האדמה". בשמעו הדברים האלה יוצאים מפורש מפי הגר"א זל"ה נזדעזע למאוד וחזר בתשובה ונעשה ישראל כשר ועובד ד' באמונה ובטהרה.

ו

להמתנבא בקאיינא [אולי בקאוונא] אמר: אל תתמהו, כי זה שד קטן וגזר עליו שלא יגיד עוד, ושתק כמה שבועות. אח"כ שב לדבר עוד ענינים, גזר עליו הגר"א זל"ה שלא ישמעו לדבריו ותיכף סר הרוח מעליו ונעשה אדם כבתחלה.

ז

בעיר שקלאוו היה איש שהיה מגיד בע"פ מה שכתוב כל ספר וצוה הגר"א ז"ל לצרור הספר ולא ידע כלום, כדחז"ל: כל מידי דצרור וחתים כו'.

ח

בתולה אחת עשתה נפלאות ודברה גדולות ולמדה זהר וסודות נסתרים עם לומדים. אמר הגר"א זל"ה: לכשתנשא יסור הרוח מעליה וכן היה. [חסרים כמה שורות במקור]

ט

[סעיף זה חסר במקור]

י

סיפור מעשה מהאר"י ז"ל אשר נהר א' סמוך לבית הר"ח וויטאל ז"ל נסתם ולפעמים היה האריז"ל מקיף בהלוכו ולפעמים הפסיע דרך עליה. ופעם א' הלך האריז"ל והרח"ו ז"ל וכשהגיעו לנהר היה האריז"ל מקיפו והולכו והרח"ו ז"ל הפסיע דרך עליה. וכשבא הרח"ו לביתו צעק בקול ליתן לו לאכול והיה עדיין הפת בתנור. גער בקול על רעיתו להביא לו פת פלטר ונשתוממה על הדבר ולא רצתה. גער בנזימה והרים יד עליה להכותה והוסר ממנו כח הדבור. וספרה רעיתו את כל המאורע לרבו האריז"ל, אמר לה ליתן לו לאכול כל מה שיבקש עד שיישן, וכשישן הלך אליו רבו האר"י ז"ל ולחש לו באזניו ונתרפא כבתחלה.

יא

סיפר לר' יעקב טארניפאלער שכשהתחיל האר"י ז"ל לדרוש בנסתרות ישבו ב"ד ושלחו אחריו. וכשבא לבית וועדם נפל עליהם פחד ואימה ושאלוהו לאמר ממי קיבל זאת או שלא ידרוש עוד והשיב להם: ממי שהוא יושב עתה ביני וביניכם.

יב

סיפור מעשה בילד שנתמשכן קודם הכניסתו לבריתו שא"א בעד מאתים זהובים ופדה אותו הגר"א זצוקל"ה.

יג

גילו להגר"א זל"ה בחלום כמה סודות בשם מ"ב בפסוק "עלו זה בנגב", ואמר שבאופן אחד ידע כל כוחות של בהמה וחיה. ובהקיצו שמח וחשב בהם תיכף קודם ברה"ת ונעלמו ממנו והיה שרוי בצער על זה. ואח"כ נזכר הכל על נכון ואמר שכל מה שהבעש"ט ידע היה הכל ע"י שאלת חלום בכל לילה.

יד

פ"א היה הגר"א ז"ל שמח מאוד ביום ג' של סוכות ושאלוהו אביו ואמו ע"ה ואמר להם שבא יעקב אבינו ונשק אותו.

טו

אמר רבינו בשם רבו הגר"א זל"ה שהזוה"ק אינו מחולק בשום מקום עם הגמרא, אכן שהעולם אינם יודעים הפשט או בגמרא או בזוהר, זולת דין א' הנני נוהג כזוה"ק ברחוק ד"א סביב המתפלל ובגמרא אינו מוזכר רק לפניו, וגם זה אינו מחולק רק מחמיר יותר. אמר רבינו זל"ה אליו: ומה תאמרו להענין נותן מטתו בין צפון לדרום? אמר הגר"א ז"ל: גם בזוה"ק הפירוש כפשוטו. ועוד אמר בשם רבו הגר"א זל"ה שלא מלאו לבו לשנות גירסא אא"כ היה לו ראיות נכוחות מכמה מאות מקומות.

טז

איש תם וישר בוואלזין היה חשוך בנים ר"ל ובמותו צוה לבקש מרבינו שילמוד בעדו משניות לע"נ, וכן עשה רבינו כי מצוה לקיים דברי המת. וכשגמר ס' זרעים הלך על קברו וא"ל: למדתי לעילוי נשמתך סדר זרעים, אנא שתתראה לי בחלום. והכין א"ע לשאול ממנו ג' שאלות: א) מה משפט העבירות עד עשרים שנה, ב) אודות חטאת נעורים ר"ל, ג) איך מחזיקים שם דין קיטאיי יונית אם כשר. והשיבו על א' שאינו יודע מחמת שלא הגיע עדיין לזה, ועל הב' ראה רבינו שחלשה דעתו והסיעו לד"א, ועל הג' אמר אנכי הולך בקיטאיי יונית אבל אין ראיה כי במתים חפשי ומלמעלה לא שמעתי ע"ז. ופליאה הדבר הלא ספיקא דאורייתא לחומרא.

יז

שמעתי מרבינו עה"פ "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" - דרשו רז"ל נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל. ואמר כן: בתולת ישראל מכונה בשם מפלת סוכת דוד הנופלת, כלומר, אשר בכל יום היא נופלת, כי אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה ובכל יום ויום בשם נופלת מכונה, כי עדיין היא נופלת עד שתגיע למדרגה התחתונה ולא תוכל עוד לנפול. ועתה כבר הגיע להזמן קום בתולת ישראל.

רבינו עלה השמימה ביום ה' יד לחודש סיון שנת תקפ"א לפ"ק
ביום שמחת לבו בק"ק וואלאזין

הערות

1. מ"א סימן י סעיף יא
2. בש"ע סי' ל"ב ס"ק ס"א, ובבאור הגר"א ס"ק צ"ד
3. תוספת מעשה רב מהגאון ר' יעקב כהנא בעהמח"ס "גאון יעקב" חתן מרנא ר' דובער אחיו של הגר"א ז"ל]
4. כדמצינו בחז"ל דהוי מנחי תנאי ואמוראי תפילין כד הוי אזלי לבהכ"ס והוי מנחי בסמוך, וכן בירושלמי פ"ב דברכות: ריב"ז לא הוי תפילין זזין מיניה לא בקייטא ולא בסיתוא ור' יוחנן כד הוי אזיל לבית המרחץ היה לובשם עד בית הסמוך למרחץ ובצאתו חזר ולבשם, ואף בשעה שעוסק בתורה חייב להפסיק וללובשן, ולא נקרא היסח הדעת כ"א שחוק וקלות ראש.
5. מ"א סי' כ"ח ס"ק ד'
6. בשם הרב ר' ישראל משקלאוו בעהמח"ס "תקלין חדתין".
7. עיין בסוף ספר טעם ע"ז מהגאון ר' ישראל משקלאוו ז"ל.
8. ואמר שמאסקווע נוטה למזרח יותר מירושלים ת"ו.
9. מג"א סי' קכ"ח ס"ק ע.
10. [הערה]: ומיירי דלא היה דעתו לאכול שיעור קביעות רק אח"ז נמלך לאכול אבל מתחלה היה דעתו לאכול שיעור קביעות נ"ל פשוט אף דהפסיק באמצע אכילה כדי א"פ צריך לברך המוציא וברכת המזון [מהגאון הג' ר' אשר זל"ה מטיקטין].
11. עיין תשובת חת"ס חא"ח תשובה קס"ו.
12. לבד מכזית ראשון ושל אפיקומן
13. וכן בתוספת מעשה רב בנוסחא ישנה
14. נעתק מכתי"ק של הגאון ר' ישראל משקלאוו בעהמח"ס תקלין חדתין פאת השולחן בספר כת"י עמק הבכא הנכתב בשנת אדם כשר.