לדלג לתוכן

אלון בכות (אייבשיץ) על איכה א י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | אלון בכות על איכהפרק א' • פסוק י' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


איכה א', י':

יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כׇּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃


ידו פרש צר על כל מחמדיה וכו' כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם וכו'. המשך שני כתובים הללו י"ל דלכאורה יש לתמוה מה זה ועל מה זה התאכזרו כל כך לבלתי תת אוכל להחיותם מזלעפות רעב אם לא תמורת מה שניתן להם מכסף וזהב וכל שכיות החמדה. אכן מצינו בכתוב לא יבא עמון ומואב בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בחנם אלא בשכר ואעפ"כ הצליחו עמון ומואב כ"כ עד אשר ידו פרש צר על כל מחמדיה וכו' וא"כ איננה תלוי באכזריות לכך כל עמה נאנחים וכו' כי הם התאכזרו כמו כן ולמדו ממעשיהם וק"ל: ועיקר הטעם שהקב"ה הכביד עליהם עונש כ"כ הלא אל חפץ חסד הוא וטובים היו חללי חרב מחללי רעב. יש לומר דבאמת היה מכ"מ דהא הם החליפו מתחילה כל חמדתם היינו התורה ומע"ט באוכל כמש"ה נתנו מחמדיהם באוכל ולכך באותה מידה מבקשים לחם להורות כי לא על הלחם לבדו יחיה ולא על כסף וזהב כמ"ש כספם וזהבם בחוצות ישליכו וכדמצינו במרתא בת בייתוס ואשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו: