תפארת ישראל על זבים ב

משנה זבים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הכל מיטמאין בזיבה: לאתויי בן יום א':

סריס אדם: שנסתרס מאדם:

סריס חמה: שנולד סריס. וסימניו כתבתי לעיל ספ"ה דנדה:

ובלובן: ר"ל בזוב:

וטומאתן בספק: ואין שורפין ע"י תרומה. מיהו בראה אודם ולובן כא'. שורפין על מגעו תרומה ממ"נ. ואפ"ה אין חייבים על ביאת מקדש. דמזכר ועד נקבה תשלחו. וודאים משמע:

משנה ב

בשבעה דרכים בודקין את הזב: דבראה באונס דינו כקרי:

עד שלא נזקק לזיבה: ר"ל בעוד שלא היה צריך ז"נ. דבראייה ב' בודקין ולא ראייה ג'. מיהו ראייה א' אפילו באונס. טמא טומאת ערב כקרי. ומצטרפת לראייה ב' שלא היתה באונס:

במאכל: באכל הרבה או אכל דברים המביאין לזיבה כחלב ביצה וכדומה. ואפילו מעט:

במשתה: ברבוי שתייה או יין ישן:

ובמשא: כבדה:

ובמראה: שראה אשה אף שלא הרהר. וי"א שנפחד מדבר שראה:

הרהר עד שלא ראה: אשה. דבחדא סגי:

ושתה כל משקה: אפילו אינו מדברים המחממין. אפ"ה אינו זב לדברי ר"ע. רק כשלא אכל ועמל כלל:

אמרו לו אין כאן זבין מעתה: דמלתא דלא שכיח הוא בכה"ג:

אין אחריות זבים עליכם: ומי יכריחנו שיהיו זבים:

משנזקק לזיבה: ר"ל משראה ראייה ב' שלא באונס:

אין בודקין אותו: דראייה ג' אפילו באונס מחייב קרבן. וכ"כ ראייה שתוך ז"נ. אפילו באונס סותר:

ושכבת זרעו: חדא קתני ספיקו שע"י ש"ז. דראייה ב' שראה אחר שראה ש"ז. אמ"ט בזוב. דתלינן שע"י הש"ז בא הזוב. ובראייה ג' גם בכה"ג מטמא:

שרגלים לדבר: דאינו מחמת ש"ז. מדראה כבר ב"פ:

בודקין אותו: דכשהיא באונס אמ"צ לג' לקרבן. אבל מצטרף לב'. למשכב ומושב שאח"כ. ושתטמא הטיפה במשא. וצריך ז"נ ומים חיים. כשיהיה השנייה שלא באונס:

בשניה בודקין אותו: לכל הדברים הנ"ל ולקרבן כשיראה ראייה ג':

משנה ג

מעת לעת: בראייה ב' מיירי. וכ"כ במראה והרהור תולין בהן מע"לע ולאינך שבמ"ב תולין בהן כל זמן שמצטער:

רבי יוסי אומר יומו: ולא מעל"ע:

עכו"ם שראה קרי ונתגייר: וראה זיבה תוך מעל"ע מקרי:

מיד הוא מיטמא בזיבה: ואין תולין אותה בקרי. ואף שכבר ראה זוב בגיותו. והו"ל זו ראייה ב'. אפ"ה מדנתגייר. ראייתו שמקודם כליתא. והו"ל השתא כראייה א'. דמטמא באונס:

הרואה דם: דמטמא למפרע כפ"ח דנדה:

והמקשה: וכ"כ המקשה. ור"ל דדם קישוי לידה שבי"א ימי זיבה. אמ"ט בזוב. מיהו בנחה מחבליה בין קשוי ללידה. מטמא בזוב. שיעור הלמפרע ושיעור הנייחות מעת וכו':

והמכה את עבדו: שאמרה תורה יום וכו' ור"ל יום שהוא כיומים. ולכן שיעורו מעל"ע:

הרי הוא כברייתו: ר"ל עד אז הו"ל כבשר מת בעין ומטמא. ואח"כ הו"ל כמעוכל. וי"ג והוא כברויתו. ר"ל דוקא בבלעו שלם. אבל בלעסו. אף תוך זמן זה הוה ליה כמעוכל:

משנה ד

הזב: ה"ה זבה נדה יולדת מצורע:

מטמא את המשכב: ה"ה מושב:

לטמא בגדים: אדם שנטמא במשכב כזה. מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. חוץ מאדם וכ"ח:

נתלה: זב בכף מאזנים ומושבות בכף שנייה. כרע מושב ונתלה הזב. נעשה המושב מדרס. והו"ל אה"ט. אבל בכרע זב הו"ל רק משא זב שאינו רק ראשון:

והמשכב: שנטמא ע"י ה' דרכי' הנ"ל:

נתלה: ר"ל שכרע הכף שבו הטהור. ונתלה משכב שבכף ב'. נטמא. אבל הסיט משכב לאדם טהור. כך היה נ"ל [משבת דפ"ג ב' ותוספ' פ"ה דזבים]. דכל טומאות המסיטות לטהרה טהור. ובתוספתא קאמר אין לך דבר שאין בו רוח חיים שמטמא בהיסט. ש"מ כדברינו. וכ"כ רב"א. ומה אעשה שהרמב"ם פ"ז ממשכב ה"ב והר"ש והר"ב כאן לא כתבו כן. ע"כ ס"ל לפמ"ש הש"ס שבת הנ"ל. זב כלל נמי משכב ומושב. כך נ"ל:

במגע: ר"ל או נגע או נשא למשכב המושב הנ"ל:

בועז

הלכתא גבירתא