משנה זבים ב דפוסים
משנה זבים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
הכל מיטמאין בזיבה, אף הגרים, אף העבדים, בין משוחררין בין שאינן משוחררין, חרש, שוטה, וקטן, סריס אדם, סריס חמה.
טומטום ואנדרוגינוס, נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה, מטמאין בדם כאשה, ובלבן כאיש, וטומאתן בספק.
משנה ב[עריכה]
בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה: במאכל, במשתה, ובמשא, בקפיצה, בחולי, ובמראה, ובהרהור.
הרהר עד שלא ראה, או שראה עד שלא הרהר.
רבי יהודה אומר, אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה, אפילו ראה בגדי צבע האשה.
רבי עקיבא אומר, אפילו אכל כל מאכל בין רע בין יפה, ושתה כל משקה.
אמרו לו, אין כאן זבין מעתה.
אמר להם, אין אחריות זבים עליכם.
משנזקק לזיבה, אין בודקין אותו.
אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים, שרגלים לדבר.
ראה ראיה ראשונה, בודקין אותו.
בשניה, בודקין אותו.
בשלישית, אין בודקין אותו.
רבי אליעזר אומר, אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן.
משנה ג[עריכה]
הרואה קרי, אינו מטמא בזיבה מעת לעת.
רבי יוסי אומר, יומו.
נכרי שראה קרי ונתגייר, מיד הוא מטמא בזיבה.
הרואה דם, והמקשה, מעת לעת.
והמכה את עבדו יום יומים, מעת לעת.
כלב שאכל בשר המת, שלשה ימים מעת לעת הרי הוא כברייתו.
משנה ד[עריכה]
הזב מטמא את המשכב בחמשה דרכים לטמא אדם לטמא בגדים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.
והמשכב מטמא את האדם בשבעה דרכים לטמא בגדים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.
משנה זבים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב