משנה זבים ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הכל מיטמאין בזיבה אף הגרים אף העבדים בין משוחררין בין שאינן משוחררין חירש שוטה וקטן סריס אדם וסריס חמה טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האישה מיטמאין בדם כאישה ובלובן כאיש וטומאתן בספק.

(ב) בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה בחולי במראה ובהרהור הירהר עד שלא ראה או ראה עד שלא הירהר רבי יהודה אומר אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה אפילו ראה בגדי צבע האישה רבי עקיבה אומר אכל כל מאכל בין רע בין יפה ושתה כל משקין אמרו לו אין כאן זבים מעתה אמר להם אין אחריות זבים עליכם משנזקק לזיבה אין בודקין אותו אונסו וספקו ושכבת זרעו טמאין שרגלים לדבר ראה ראייה ראשונה בודקין אותו בשניה ובשלישית אין בודקין אותו רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן.

(ג) הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת רבי יוסי אומר יומו גוי שראה קרי ונתגייר מיד הוא מיטמא בזיבה הרואה דם והמקשה מעת לעת והמכה עבדו יום יומיים מעת לעת כלב שאכל בשר המת שלשה ימים מעת לעת הרי הוא כברייתו.

(ד) הזב מטמא את המשכב בחמישה דרכים לטמא אדם ולטמא בגדים עומד יושב שוכב נתלה ונשען ומשכב את האדם בשבעה דרכים לטמא בגדים עומד יושב שוכב נתלה ונשען במגע ובמשא.

הדף הראשי של משנה זבים ב