משנה זבים ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הכל מיטמאין בזיבה -

אף הגרים,
אף העבדים - בין משוחררין, בין שאינן משוחררין,
חירש, שוטה, וקטן,
סריס אדם, וסריס חמה.
טומטום ואנדרוגינוס -
נותנין עליהן חומרי האיש, וחומרי האשה -
מיטמאין בדם - כאשה,
ובלובן - כאיש,
וטומאתן בספק.


(ב) בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה -

במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה,
בחולי, במראה, ובהרהור.
הרהר - עד שלא ראה,
או ראה - עד שלא הרהר.
רבי יהודה אומר:
אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה,
אפילו ראה בגדי צבע האשה.
רבי עקיבה אומר:
אכל כל מאכל - בין רע, בין יפה,
ושתה כל משקין.
אמרו לו: אין כאן זבים מעתה.
אמר להם: אין אחריות זבים עליכם.
משנזקק לזיבה - אין בודקין אותו.
אונסו, וספקו, ושכבת זרעו טמאין - שרגלים לדבר.
ראה ראייה ראשונה - בודקין אותו בשניה,
ובשלישית - אין בודקין אותו.
רבי אליעזר אומר: אף בשלישית בודקין אותו - מפני הקרבן.


(ג) הרואה קרי - אינו מטמא בזיבה מעת לעת.

רבי יוסי אומר: יומו.
גוי שראה קרי, ונתגייר -
מיד הוא מיטמא בזיבה.
הרואה דם, והמקשה - מעת לעת.
והמכה עבדו - יום יומיים מעת לעת.
כלב שאכל בשר המת -
שלשה ימים מעת לעת, הרי הוא כברייתו.


(ד) הזב מטמא את המשכב בחמישה דרכים,

לטמא אדם, ולטמא בגדים -
עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.
ומשכב את האדם בשבעה דרכים, לטמא בגדים -
עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.


הדף הראשי של משנה זבים ב