תפארת ישראל על זבים ג

משנה זבים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הזב והטהור שישבו בספינה: קטנה. שנסטית בדריכה מועטת. וכ"כ אסדה ובהמה:

או באסדא: עצים מהודקים יחד לשוט בנהר. פלעססע בל"א:

או שרכבו על גבי בהמה: סתמא נכפפת תחת הרוכב:

הרי אלו טמאים מדרס: הטהור ובגדיו נעשו מדרס דשמא כרע הטהור ונתלה הזב. ונעשה האדם אה"ט קודם שפירש ממטמאו. ואחר שפירש הו"ל ראשון לטומאה. אמנם בגדיו של טהור נעשו עי"ז משכב ממש. דהו"ל אה"ט. עיין פתיחה סי' כ"ג. [ואילה"ק האיך הבגדים של הטהור טמאין מדרס הרי אין מיוחדין למשכב רק ללבישה. וא"ל לזב שיושב עליהן. עמוד ונמ"ל. וכ"כ קשה אוטומאה שגזרו אבגדי ע"ה מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה. הרי מדמיוחדין ללבישה. אם תשב עליהן יאמרו עמונמ"ל. תי' א"מ הגאון זצוק"ל דרק בכלים קשים מחלקינן בין מיוחדין לשכיבה או לא. משא"כ בבגדים רכים. דהרי שוכב בהן בעודן עליו. וכן מצאתי כמזרחי ויקרא ט"ו פ"ד בשם ת"כ ורמב"ם ספ"ז ממשכב]:

על הגשיש של מטה: עצים שמהדקים חלקי מטה זב"ז. וי"א מושב לכרעי מטה:

ועל האכלונס: שטאנגע:

בזמן שהן מחגירין: כחיגר. שכשיושבין עליהן נוטין לכאן ולכאן:

עלו באילן שכחו רע: והיינו כל שאין בעובי עיקרו בכדי לחוק רובע קב:

בסוכה: ענף:

שכחה רע: שדקה כ"כ שכשאחזה נכפפת. אף שהיא מחוברת לאילן שכחו יפה:

בסולם מצרי: קטן הוא:

בזמן שאינו קבוע במסמר: לכותל:

על הכבש: גשר או. טרעפפע:

בזמן שאין עשוין בטיט: דכולן נכפפים תחתיהן:

משנה ב

מגיפין או פותחין: זב וטהור שסגרו או פתחו יחד הדלת:

וזה פותח: דזה מושך הילך וזה הילך:

עד שיהא הטהור מעלה את הטמא: שכובד הזב על הטהור. משא"כ איפכא אינו רק ראשון. וחכמים ס"ל גזרינן הא אטו הא:

מפשילין בחבלין: זב וטהור שגדלו יחד חבל. ואפילו היו שניהן מצד א':

בין ביושבין: ר"ל בין מעומד או מיושב:

בזמן שמשאם כבד: דעי"ז נשען הזב על הטהור:

וכולן טהורין לבני הכנסת: ר"ל לאוכלי חולין בטהרה דהו"ל ספק היסט גם אינו היסט גמור:

וטמאין לתרומה: מד"ס:

משנה ג

ר' יהודה אומר בל שאינה יכולה להמיט באדם: להתנדנד כשעולה בה האדם.

ובסולם צורי: גדול הוא:

אפי' מצד אחד: אפילו עלו מצד אחד:

הטהור מכה את הטמא: ר"ל הזב:

טהור: בגדיו טהורים ממדרס אבל הן ראשון כמשא הזב:

טמא: מדרס:

שאם ימשך הטהור: הוכה:

הרי הטמא נופל: דהכי אורחא. ולהכי הוה ליה כזב נשען עליו. ובגדיו טמאים מדרס:

בועז

הלכתא גבירתא