עיקר תוי"ט על זבים ג

משנה זבים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דליכא למיחש שמא ישב עליהם הזב. מהר"מ:

(ב) (על הברטנורא) ונראה שטומאתו בספק, וכן דעת הר"מ. אלא שכתב שמא דרס עליהן הזב, ולהר"א אין כאן ספק:

(ג) (על הברטנורא) שכל המבשל אין כולו נוגע בו אבל יש מקצתו באוירו. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) דפשיטא, מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן, כיון דכתיב גבי שרצים, למה ליה למכתביה הכא. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) דגבי אדם נמי כתיב וכי יגע בו הזב, ומגע נמי כתיב נוגע בבשר הזב, אלא להביא היסטו. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) והוא שכרע הטהור. אבל אם כרע הזב, לא נעשה הטהור אלא ראשון ואינו מטמא בגדים:

(ז) (על הברטנורא) ומכל מקום אין טומאתן שוה, וכמו שכתבתי בסמוך:

(ח) (על הברטנורא) וקשה, הלא אפילו אינה נחבאת הוי כוחה רע לפי שרותת תחתיו. תוס'. והכ"מ פירש לדברי הר"מ, כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה הוא מזיז אותה:

(ב)

(ט) (על הברטנורא) וטמא, דאי אפשר שלא יהיו נתלין זה על זה קצת. מהר"מ:

(י) (על הברטנורא) והואיל ואינו אלא ספק, אין שורפין עליו את התרומה. הר"א:

(ג)

(יא) (על המשנה) אפילו כו'. פירוש, אפילו שעלו מצד אחד. הר"מ: