תפארת האדם/יג
יג[עריכה]
מורה נבוכים א, יד: אדם. שיתוף. אדם הוא שם אדם הראשון, כמו שבא בכתוב שהוא נגזר מאדמה. ויהיה שם המין, "לא ידון רוחי באדם" (בראשית ו, ג), "ומי יודע רוח בני האדם" (קהלת ג, כא), "ומותר האדם מן הבהמה אין" (שם שם, יט). ויהיה שם להמין, כלומר לפחותים מבלתי המיוחדים; "גם בני אדם גם בני איש" (תהלים מט, ג). ומזה הענין השלישי, "ויראו בני האלהים את בנות האדם" (בראשית ו, ב), "אכן כאדם תמותון" (תהלים פב, ז).
המפרש שם טוב שם: אדם שם אדם הראשון, ויהיה שם המין, "לא ידין רוחי באדם". וזה רומז לאדם הנאמר במעשה בראשית, כי כל מקרה שקרה לאדם יקרה לבניו. וזה היה כוונת הפרק, לא מה שאמר בזה הענין השלישי "ויראו בני האלהים את בנות האדם". וכבר ידעת מה שאמר החכם ר' אברהם, ששם העצם אין לו ה״א הידיעה כי הוא נודע בעצמו, ו"האדם" יש בו ה״א הידיעה, וסודו ידוע למשכילים. וזה היתה כוונת זה הפרק.
אברבנאל שם: והנה קראם הנביא אדם, לפי שכמו שהאדם מפאת ההדמות אשר לו עם הנבדלים יאמר שהוא בצלם אלהים, ויקרא אלהים, ככה גם כן בדברי הנביאים יקראו ויכנו הנבדלים מפאת אותו הערך וההדמות בשם "אדם", להיותם משכילים ומשיגים כמוהו, כי הערך ההוא אשר ביניהם חייב ההדמות, ושהאדם יקרא אלהים והאלהים יקרא אדם [עיין זהר חדש ע״א: א״ר אבהו, שם זה (אלהים) הוא משותף, שהמלאכים נקראו אלהים, בני אדם נקראו אלהים, הדיינים נקראו אלהים]. ובא אם כן שם אדם בנבדלים על צד המשל ואינו נאמר בשיתוף, ולכן לא הביא כאן ולא נרמז עליו בזה הפרק, כי אדם אינו משותף על השכלים הנבדלים מחומר, אבל יאמר עליהם דרך משל.