תוספות רי"ד על הש"ס/עירובין/פרק ו

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תניינא[עריכה]

דף סד עמוד ב[עריכה]

הא כמאן דאמר פתחין בחרטה הא כמ"ד אין פותחין בחרטה לא גרסי' תחלה לפירש המורה פותחין בחרטה צריך החכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתייודע שכן לא הייתי נודר ונמצא נדר עקר מאליו אין פותחין אין צריך לפתוח בחרטה אלא החכם עוקרו אע"פ שאיני מוצא לו טעם עקירה ור"ג סבר כמאן דאמר פותחין לפיכך הוצרך ישוב הדעת לחשוב איזה פתח ימצא לו ואינו נ"ל כלל פתרון זה לפרש אין פותחין שאין צריך לפתוח שום פתח ויוכל לעוקרו בלי שום חרטה שיתחרט השואל דדבר זה אינו עושה כ"א הבעל שמפר בלי שום חרטה שתעשה אשתו והיא נקראת הפרה אבל החכם אם אינו מתחרט השואל אינו יכול להתיר לו והוא הנקראת התרה שמתיר את קשר נדרו ועוקרו מעיקרו ע"י החרטה ופתרון אין פותחין בחרטה לא נאמר להקל אלא להחמיר ופותחין בחרטה נאמר להקל והאי פותחין הוא כמו פתח פיך לאלם שהוא שואלו כלום נתחרטת במה שנדרת אם הוא אומר נתחרטתי מתירין לו מיד ואע"פ שלא אמר האו מאליו כשבא להישאל נתחרטתי החכם פתח לו ושאולו נתחרטת במה שנדרת אם הוא אומר נתחרטתי מתירין לו ומ"ד אין פותחין סבר אם לא אמר הנשאל מאליו נתחרטתי יאן החכם אומר לו שמא נתחרטת שאסור לפתוח לו פתח בענין זה שמא נשים טענת שקר בפיו אלא צריך החכם למצוא תחבולה וסיבה שיאמר לו אדעתא דהכי מי נדרת אם הוא אומר לאו מתירין לו ורבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטה שאסור לפתוח לו ולשואלו אם נתחרט אלא כיון שהנשאל לא אמר מאליו נתחרט החכם צריך למצוא לו פתח שיתחרט ומש"ה פתח לההוא גברא יש ביטה וגו' כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב שהראה לו כי חטא ואמר לו אלו ידעת שתחטא בשעת נדרך כלום הייתי נודר ואמר לאו והתירו ומפני שהי' סובר כי אין פותין בחרטה והי' צריך היא למצוא לו פתח שיתחרט לא רצה להתיר לא רכוב ולא עומד אלא מיושב מפני שהי' צריך יישוב הדעת למצוא לו פתח יפה שיתחרט בכל לב אבל מאן דסבר פותחין בחרטה לא ה' צריך שום כיון ויישוב הדתע שכיון שהוא פותח לו פתח ומלמדו טענה שיאמר הנשאל נתחרטתי והיא מתיר לו מה כיון צריך בזה הלכך מפירץ נדרים בין רכוב בין מהלך בין מעומד תדע דר"ג סבר אין פותחין דהא רבב"ח דאמר הכא פתח ליה ר"ג לההיא גברא ס"ל דאין פותחין בחרטה כדאמרי' בפ"ד דנדרים ועיין שם בקונטרס שביארתי הדברים יפה וכך מצאתי שגם ר"ת פירש כדברי:

דף סז עמוד ב[עריכה]

ההיא ינוקא דאשתפיך חמימי' כו'. פירש המורה שהיו רוצי' למולו והוחמו לו חמים מבערב ונשפכו היום ויפה פירש דדווקא מפני שעדיין לא מל ואין התינוק מסוכן היא דלא דחינן מקמי' אפילו שבות דרבנן אבל אי אשתפיך בתר דאימהיל מחמין לו אפילו ע"י ישראל מפני שהוא מסוכן ועיין מה שביארתי והקשתי ותירצתי בזה בפ' ר"א בה' מרחיצין את הקטן ולא שני לך בין שבות דאי' ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה עיין מה שכתבתי בשבת בפ' שואל במהדורא בתרא ועיין מה שכתבתי בתשובת:

דף סט עמוד ב[עריכה]

פיסקא אנשי חצר כו' כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כוגן שני בתים בשני צדי רה"ר כו' פי' כדאהדר ליה רב חסדא לרב ששת לעיל ואמר אין מבטלין וזה הלל לאתויי מת גוי בשבת פי' כרב המנונא דאמר לעיל אין מבטלין אבל רב שבת דאמר לעיל מטבטלין אמר לך לא קאי זה הכלל אסיפא ודוקא שני בתים בשני צדי רה"ר דלא הות להו שריותא כלל היא דאין מבטלין אבל מת גוי בשבת דהו"ל שריותא ע"י שכירות מבטלין:

דף ע עמוד ב[עריכה]

מאי אוסר נמי דקאמר עד שיבטל פי' דכי היכי דאוסר דרישא אית ליה תקנתא דהא מבע"י היא ויכול לערב ולבטל הה"נ אוסר דסיפא אית ליה תקנתא בביטול:

דף עא עמוד א[עריכה]

הא גופא קשיא שיטה זו מצאתי משובשת בין בספרים בין בקונטרס המורה ונ"ל דה"ג הא גופא קשיא אמרת מבע"י אע"פ שהחזיק ולא מבעיא כי לא החזיק אדרבה כי לא החזיק לא אסר אמר ר"פ אימא אם החזיק והא אע"פ שהחזיק קתני ה"ק אע"פ שהחזיק משחשיכה ואל החזיק מבע"י אוסר פי' ואל אמרי' הרי הותר למקצת שבת שכיון שחי' יכול להחזיק מבע"י והי' אוסר השתא נמי אוסר אימא סיפא משחשיכה אע"פ שלא החזיק ול"מ אם החזיק אדרבה כי החזיק אסר אמר ר"פ אימא אע"פ שהחזיק פי' מושם דהותר למקצת שבת והא אע"פ שלא החזיק קתני ה"ק אע"פ שהחזיק השחשיכה כיון שלא הי' לו להחזיק מבע"י אינו אוסר משום דהותר למקצת שבת:

אמר לי אביי מת נכרי בשבת מאי כלך אצל יפות איכא פי' אליבא דרב ששת דאמר לעיל מבטל קא מקשי לי':

דף עב עמוד ב[עריכה]

והא שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן מיכן מוכיח דהוה קים להו דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדכתב במפתחות התלמוד מימות האמוראים:

פיסקא מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס פי' לא יכנס שיהא כבני העיר כאילו לא יצא אלב יש לו ד"א לכל רוח ויכנס ד"א לתוך תחומו ותו לא ואי קשיא כיון שיכול ליכנס ד"א בתוך התחום ברשות נימא כיון דעל על כדאמרון בריש פרקין אי פקח הוא עיי לתחומא וכיון דעל על תשובה התם דרשאי ליכנס מפני כבודו כל מה שהוא רוצה עד שימצא מקום צנוע יקרא עאל לתחומא אבל הכא שאינו רשאי ליכנוס אלא ד"א לא יקרא עאל לתחומא לדארבע אמותיו שהן כי תחתיו אינן נחשבות כלל דנימא בהו דעלא לתחומא:

כי תניא ההו' למודד כו' פי' המורה למודד שחשיכה לו ואמר שביתתי במקומי ומודד אלפים פסיעות בינונית אולי יכנוס בתחום העיר וכו אלפים אמה שלו אמה אחת חוץ לתחום לא יכניס שאפי' האלפים מוליכות אותו לתוכן אינו מותר לצאת מאלפים כדתנן ולמודד שאמרו כו' ואינו נ"ל דכיון שאפילו אם יכנסו אלפים אמותיו בתוך התחום לא יועיל לו אמאי נקט אמה חוץ לתחום אלא הכין פירושא כגון דכלות אלפים אמותיו אמה אחת חוץ לעיר לא יכנס ואע"ג דאמר ר' אלעזר ביוצא חוץ לתחום שתים יכנס התם דכבר יצא חוץ לתחום ושי לו ד"א והוא באמצען וקסבר הבלעת תחומין מילתא היא אבל הכא דלא יצא חוץ לתחומו אין לו אלא אלפים ותו לא שלא הי' מתיר ר' אליעזר לצאת חוץ לתחומו שתים אמות אל אם יצא יש לו ב' אמות סביב אבל מי שעמוד בתוך תחומו אין לו אלא אלפים אמה ותו לא ואסור לו לצאת אפילו אמה אחת יותר הילכך אם יגיעו אלפים אמותיו באמה אחת סמוך לעיר אל יכנס כת"ק דאמר לקמן מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ואין לומר כאן לר' אליעזר הבלעת תחומי שהרי אסור לו לצאת חוץ לאלפים ור' שמעון דששרי מפני שאין המשיחות ממצין את המדות מפני הטועין ור' אליעזר לית ליה דר' שמעון ור' שמוען נמי עד כאן לא קא שרי אלא במי שהחשיך דלא פשע במידי אבל ביוצא מחוץ לתום כת"ק ס"ל דאפילו אמה אחת לא יכנס כיון דפשע ולא סמכי' אמשיחות ומש"ה לא פליג ברישא כך מוכחת פשטא דמתני' אבל בירושלמי גרסינן הוון בעי מימר מה דמר ר' אליעזר ביוצא הא במחשיך לא אשכח תני היא הדה היא הדה הוון בעי מימר מה דמר ר' שמעון במחשיך הא ביוצא לא אשכח תנא היא הדה האי הדה:

פיסקא האחין שאוכלין כו' בעי מני' רמב"ח מרב חסדא האב ובנו כו' קשיא לי והא מתניתין היא דאם אין דיוטין עמהם בחצר אין צריכן לערב פשיטא דכיחידים דמי ומאי איצטרך ליה למבעיא תשובה לא איצטריך ליה למבעי' הא אלא כי היכי דלימא ליה דכיחידים דחי ולאלומי בעייתי' דכיון דכיחידים דמי לא יהא מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה ואיהו פשט ליה דאפ"ה לענין מבוי כרבים דמי:

שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה פי' ה"ה דהוי מצי לתרוצי לי' מתני במחיצות הניכרות אלא דטבא מני' תריץ לי' דה"ק כל אחד רשות לעצמו שלא יטלטל מזה לזה שכל גג עומד לעצמו ורואין אם הוא מוקף מחיצה כגון במחיצות הניכרות דאמרי' בהו גוד אסיק מחיצתא הו"K כשתי חצרות וכותל ביניהן ומטלטלין בכולו ואים אינו מוקף מחיצה שיאן שם מחיצות הניכרות הו"ל כשתי חצרות פרוצות זו לזו ואין מטלטלין בו אלא בארבע:

אמר רב יהוד' אמר שמואל לא שנו אלא שיש דיורין על זה פי'ד דאע"ג דפרוץ הקטן במלואו לגדול אמאי הקטן אסור והא בגנין השוין שרי רבנן לטלטל בכל הגג משום דאמרי' גוד אסיק מחיצתא והם הכא נימא בגג קטן דאסיק מחיצת הכותל עד למעלה ונמצא שיש מחיצה בין גג גדול לגג קטן א"ו לא מיירי מתני' אלא כגון שהגגין מוקפין מעקה גבוה י' טפחים ויש בו דיורין בזה ובזה ורגילין לעבור מזה על זה דהו"ל מחיצ' נדרסת אותו ראש הכותל המבדיל בין שני הבתים וליכא למימר בי' גוד אסיק:

אנא הכי אמרי' להן ל"ש אלא שיש מחיצה ע"ז ומחיצה ע"ז פי' דאע"ג דבמחיצות הניכרות אמרינן גוד אסיק הנ"מ כשכל הגג מוקף במחיצות הניכרות אבל הכא שמחובר הגדול עם הקטן במקצתו לא אמרי' בשארא גוד אסיק לשויי' לההוא פרוץ פיתחא דלא חשיב פיתחא עד דהוו מחיצות הניכרות לעינים:

לרב אליב' דר"מ ליטלטל מגג לחצר פי' לרב דאמר דמחיצות הניכרות דאמרינן בהו גוד אסיק כמחיצה שהוקפו לדירה דמיין א"כ דירת הגג חשובה היא לר"מ כמו דירת החצר ואמאי קאמר דלא מטלטלינין מגג לחצר דבשלמא לשמואל דאמר כמחיצות שלא הוקפו לדירה דמיין וגם לית לי' לר"מ כשם שדיורין חלוקין למטה כך הן חלוקין למעלה מש"ה לא מטלטלינן לר"מ מגג לחצר ואפי' בגג פחות מבית סאתים משום דלא הוו תשמישיהו להדדי שדירת החצר חשובה דירה. ודירת הגג אינה חשובה דירה אלא לרב הוו שוו להדדי כך נ"ל הפתרון ופתרון המורה אינו נראה לי:

ולשמואל אליבא דרבנן ליטלטל מגג לקרפף פי' כיון דאמר שמואל דאע"ג דאמרינן גוד אסיק מחיצתא לאו כמחיצות שהוקפו לדירה דמיין א"כ הגג דומה לקרפף דבשלמא לרב דאמר כמחיצות שהוקפו לדירה דמיין לא דמי אהדדי אלא לשמואל הא דמי ומהדר גזירה שמא יפחת הגג כו פי' ומשום הך גזירה אסרי' אפי' מגג שאין בו בית סאתים לקרפף שאין בו בית סאתים:

תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין נ"ל דווקא להצטרף הוא דלא מצטרף שאין התשעה יוצאין ידי חובתן בצירופו אבל לצאת הוא ידי חובה שאם היו ציבור בקטנה והוא בגדולה יכול לענות עמהן קדושה וקדיש ויוצא ידי חובתו דאם אית' דאינו יוצא הכי הו"ל למימר ציבור בגדולה ויחיד בקטנה יי"ח אבל ציבור בקטנה ויחיד בגדולה אינו יוצא:

אמר ר"א המוציא תכלת בשוק לשונות פסולה פי' ר"א כשמואל ס"ל דאמר בעינן טוי' לשמה דאי כרב דאמר לא בעינן טוי' לשמה כ"ש דלא בעינן צביעה לשמה ואע"ג דתני' כר"א גם פלוגתא דרב ושמואל כתנאי אתיא ועיין מ"ש בפ' התכלת:

שותין על הגת בין בחמין בין בצונן ופטור דברי ר"מ פי' המורה ומתני' דקתני וכן בגת ר"מ האי וקאמר לא יעמוד ע"ג קרקע וישתה בגת אא"כ הכניס ראשו ורובו בגת ונ"ל דמתני' כ"ע היא דאפילו ר"א בר' צדוק דמחייב לא מחייב אלא משום דמזיגא משויא ליה קבע אבל בלא מזיגה פטור על הגת וחוץ לגת מחייב:

מתני' קולט אדם מן המזחילה למטה מי' טפחים פי' דוקא למטה מי' טפחים לא יקלוט ואע"פ שקולט מן האויר גזירה שמא יקח מתוך המזחילה דהויא רה"י כיון שהיא למעלה מי' טפחים עיין בפסקא שפירשתי בענין אחר:

והעליון כאן וכאן אסור פי' המורה דכיון שיצא העליון כולו נפל והוי בכוונה וקסבר יש בנין בכלים ואיני נ"ל דבמידי דאיכא מעשה אומן ליכא מאן דפליג דיש בנין בכלים כי פליגי במידי דליכא מעשה אומן דבקרקע הוי בנין וחייב חטאת ובכלים פליגי כדפרישית לעיל בפ' בכל מערבין גזירה שמא יתקע פי' המורה אתחתון במדינה קאי דאי אעליון ובמקדש הו"ל שבות הך חזרה גזירה משום תקיעה ואמאי מיתסר ואינו נ"ל דפשטא דברייתא לא משמע דקאי אלא אעליון ואל מיתסר אלא משום גזירה שמא יתקע שהוא מעשה אומן וחייב אף על הכלים ואע"פ שאין בעליון אלא שבות אסיר במקדש כיון דמצי אתי לידי חיוב הטאת דומיא דמונח שאסור במקדש ואעפ"י שאין בו חיוב חטאת ור' יהודא מתיר אף העליון במקדש כמו שאין בו אלא שבות והתחתון מותר אפילו במדינה שנוח הוא להחזירו וליכא למיגזר שמא יתקע ולא גזרי' תחתון אטו עליון ואלו לא הי' העליון אלא שבות לא היה מתירו ר' יהודא ושל דלת ושל בור ושל יציע לא יחזיר אפי' התחתון ואע"פ שיאן בו מעשה אומן דכל בנין כל דהו חשיב בנין בקרקע וחייב חטאת ופי' המורה בור בחפירה ודות בבנין על גבי קרקע ואינו נ"ל דהכי אמרינן בפ' המוכר את הבית תניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ואם בנין ע"ג קרקע הוא מה צורך לומר בקרקע פשיטא דכל בתין ע"ג קרקע הוא א"ו בנין תחת הקרקע היא:

דף עג עמוד א[עריכה]

פיסקא חמש חצרות כו' ואזדו לטעמייהו כו' לא נתברר לי. עיין במהדורא תליתאה:

דף עה עמוד א[עריכה]

פיסקא שתי חצרות כו'. אלא כי אתא רבין אמר ר' ינאי שלש מחלקות בדבר כו' פי' מגופה דמתני' קא דייק הכי דקתני וחכמים אומרים אין דרך דריסת הרגל אוסרת דאי ברגל המותרת במקומה קאמר היינו ת"ק דאמר עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפ"ע וזו מותרת בפ"ע א"ו אפי' ברגל האסורה במקומה קאמר שעירבה החיצונה ואל עירבה הפנימית ופליגי אפילו אתנא קמא: