תוספות רי"ד על הש"ס/עירובין/פרק ה

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | רבינו חננאל | תוספות רי"ד | מאירי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תניינא

דף נג עמוד א

כי אצבעתא בביזרא לשכחה ה"ג בספרים וכ"כ בערוך ופי' אם תשים האצבע בזרע עושה גומא וכיון שתגביה האצבע מיד הוא חוזר הזרע ומתמלא הגומא כך כל מה שאנו לומדים אנו חוזרים ושוכחים מיד:

דף נה עמוד ב

והא תאני ר' חייא מערה מתעברת עמה בתוספתא בפ' ר"א אומר תנאי ואלו שמתעברין עמה נפש שהיא ד"א על ד"א כו' עד ובור ושיח ומערה ותניא נמי התם אמר ר"ש יכול אני שיהא עולין מטבריא לצפר ומצור לצידן מפני מערות ומגדלים שביניהם:

דף נז עמוד ב

פיסקא אין מודדין אלא בחבל כו' כפתוה בחבל המגג כו'. פירש המורה לפי שאינה מקבלת טומאת שכל מעשה פרה בטהרה משמע מדבריו שחבל פשתן מקבל טומאה ומפני זה לא היו קושרין אותה בחבל פשתן ואינו נראה לי שאינו מקבל טומאה אלא טוי וארוג ולא החבלים והמשיחות והכי תניא בסיפרא בפרשת ביום השמיני יכול יטמא חבלים ומשיחות ת"ל שק מה שק מיוחד טווי ואריג אף אין לי אלא טווי ואריג:

דף נח עמוד ב

פיסקא אין מודדין אלא מן המומחה כ' המורה ה"ג אין מודדין אלא מומחה כ' המורה בקי במדה אבל בערוך פירש מן המומחה מקום מישרו כמו ומחה אף כתף ישם כנרת וכפחרון הערוך נ"ל שאם כדברי המורה אין לומר אין מודדין אלא מומחין או אינו מודד אלא מומחה אמאי נקט מודדין בלשון רבים ומומחה בלושן יחיד אבל הירושלמי מוכיח כפתרון המורה דגרסינן התם ההדיוט שריבה אין שומעין לו מוכיח משם דמתני' דקתני שומעין למרבה במומחה שהוא בקי במדה קמיירי:

דף נט עמוד א

פיסקא עיר של יחיד שנעשית של רבים מערבין את כולה פי' לא יקרא רשה"ר מן התורה אלא עיר של ששים רבוא דומיא דדגלי מדבר ושיהא הדרך מפולש משער לשער ואם הי' הדרך מפולש משער לשער ורוצים לערבה ולעשותה רה"י ולהוציאה מתורת רה"ר צריך לעשות לחי מיכן ולחי מיכן או קורה מיכן ורקורה מיכן אליבא דר' יהוד' ונושא ונותן באמצע כדאמרינן בגמר' ואליב' דרבנן דאמרי אין מערבין רשה"ר בכך צריך לעשות לה דלתות ושיהו ננעלות בלילה כדאמרן בפ"ק ואע"פ שעשו לה כל זה התיקון ורוצים לטלטל כל העיר ביחד על ידי עירוב אסרו להם חכמים לערב כולן ביחד עד שיעשו לה שיור שלא יערבו עמהם ולכ כך למה מפני עמי הארץ שמא יאמרו הלא הדרך הזאת שבתוך העיר היא רה"ר וחוץ לשער העיר רה"ר כמו שאנו מטלטלין כאן כך מותר לטלטל חוץ לעיר ואל ידעו שהלחיים והדלתות הן מתירין ואתה לכך אנו מניחים שירו כדי שיאמרו למה כל העיר מטלטלין יחד ואלה אסורין לטלטל וידעו שאלו שעירבו מותרין לטלטל ואלה שלא עירבו אסורין לטלטל א"כ העירוב הוא שמתיר אותם וחוץ לשער דלאו בר עירוב היא לא יבואו לטלטל שם ומפני טעם זה הצריכו שיעור לעיר של רבים וכמו שהי' דין העיר מקודם לכן כך אנו מניחים אותה אם היתה עיר של יחיד שלא היתה צריכה שיור ועכשיו נקבעו בה שווקים ונעשית של רבים מערבין את כולה בלא שיור כבתחלה. ולכן מבואות העיר אינן צריכין שום תיקון כיון שתיקננו הדרך שבתוכה אין נראין לי דבריו שא"צ לתקן אלא המבוי שבאמצע העיר שהיא מפולש משער לשער עיין במהדורא תליתאה:

ואם היתה של רבים והרי היא של רבים ואין שם אלא פתח אחד אין זו רה"ר דאורייתא הילכך מערבין אותה בלא שיור:

דף ס עמוד א

פיסקא מי שהי' במזרח בנו כו'. מזרח מזרח בנו מערב מערב בנו פי' והכי מיפרשא מתני' מי שהי' במזרח בנו ואמר לבנו לערב לצד מערב שלו וכגון שהיו עומדין שניהם לצד מערבה של עיר ושניהן עומדים בשדה עם יש הימנו ולעירובו אלפים ולביתו יותר מיכן כוגן שהי' רוחוק מן העיר יותר מאלפים אמה מותר לעירובו ואסור לביתו ואם יש לביתו אלפים ולעירובו יותר מכן כגון שהחזיק עירובו יותר מאלפים אמה מן האב מותר לביתו ואסור לעירובו וסיפא דתני במערב ואמר לבנו לערב במזרח יש לפרש כגון שהיו שניהן עומדין לצד מזרחה של עיר וכדרך שפירשנו הרישא: