תולדות תנאים ואמוראים/ה/רב הונא בר חייא
רב הונא בר חייא[עריכה]
הוא היה תלמידו דרב יהודה כסנהדרין ק. לוי בר שמואל ור"ה בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דרב יהודה כי מטו מגילת אסתר אמרי הא לא בעי מטפחת, אמר להו (רב יהודה) כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא (ופרש"י דהוה להו למימר לרבם בלשון שאלה), ובשבת מז. לוי בר שמואל אשכחינהו לר' אבא ולר"ה בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא אמר להו מהו להחזיר מטה של טרסיים בשבת א"ל שפיר דמי אתו לקמיה דרב יהודה ואסר להו, ובירושלמי שבת רפי"ב רב המנונא הורה לריש גלותא להתיר שלחן של פרקים בשבת אמרו, רב הונא בר חייא הוה עמיה שמע רב יהודה ואמר מאן דהורי לא יליף ולא שימש, וביבמות יח. מתיב לרב יהודה, ואפשר שזכה עוד לראות את שמואל ולקבל ממנו כדמצינו כמה פעמים ר"ה בר חייא אמר שמואל כשבת נא:, תענית י., כתובות עט:, חולין עט., נדה לט. סג:, שביעית פ"ב ה"ה, וכן קיבל הלכה דשמואל מרב כהנא ככתובות קא.
ובן קיבל מר"ה כב"ב קיא. שאמרו ר"ה בר חייא סבר למעבד עובדא — א"ל ר"נ מאי האי א"ל דאמר ר"ה אמר רב — א"ל אשלח ליה איכסיף, א"ל ר"ג השתא כי נח נפשיה דר"ה איתריסת לקבלי, ומזה משמע שהיה כמו חבר לר"ג אבל מב"ק קטז: משמע שהיה כמו ת"ח שלו כדאמרו שם יתיב רב יוסף אחורי דר"ה בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דר"נ, א"ל ר"ה ב"ח דינא או קנסא א"ל מתניתין היא — בתר דנפיק ר"נ א"ל רב יוסף לר"ה ב"ח מאי נפ"מ אי דינא אי קנסא א"ל אי דינא וכו'.
ונשא את בת רב ירמיה בר אבא (תלמיד חבר דרב), וגם ממנו קיבל כשבת קנו., חולין צג. שאמר לבנו לוי הכי אמר אבוה דאמר משמיה דרב ומנו רב ירמיה בר אבא, וב"ק נט: ר"ה בר חייא ארי"בא, מחלקותן שבת פ:.
וכן אמר משמיה דעולא כנדרים נו..
חבריו היו כל גדולי הדור ר' אבא א' כמו"ק כו. שפ"א ישבו ואתא בת נעמיתא ובעא למיבלעיה לתפלין דר' אבא והוא הצילם, ובירושלמי שם פ"ג ה"ד איתא להיפוך שר' אבא הציל תפלין דר"ה בר חייא, ובן שבת מז. מציגו אותם ביחד אפתחא דר"ה, וכן לוי בר שמואל כסנהדרין ק., ורב מניומי בר חלקיה ורב חלקיה בר טוביא כניטין נז., ורב המנונא כשבת רפי"ב, ורב יוסף היה כמו תלמיד חבר שלו כב"ק קטז:.
ובברכות לא.[1] יסופר עליו דבר נפלא, ר"ה בר חייא איצטריכא ליה שעתא (שחכמים היו צריכין לשאול הימנו הלכות, רש'י) עייל לגביה רב יוסף ורבה וארבע מאה זוגא דרבנן שמע דאתו, קטיר להו ארבע מאה תכתקי (כסאות) לסוף שמעו דנעשה גבאי (המלך) שלחו ליה זיל לחשיבותיה זיל לקדמותיה, שלח להו הדרי בי, רב יוסף לא אזל רבה אזל.
ובזה יאיר עינינו מה שכתב רש"ג רב שרירא גאון באגרתו ח"ג פ"ב וז"ל ושמענו מרבנן דילנא כי באלה השנים אחרי רב יהודה שלא קיבל (רבה) הראשות מלך ר"ה בר חייא בפומבדיתא והיה לו שם בית מדרש גדול.
והגאון ר' ש"ש תמה שם על רביגו מגיטין ס: שאמרי ההוא שיפורא (קופה דחכמי הישיבה, רש"ג) דהוה בי רב יהודה ולבסוף בי רבה וכו', ואם ר"ה בר חייא מלך בפומבדיתא קודם רבה היה להתלמוד להזכירו ולומר אחר רב יהודה בי ר"ה בר חויא עכ"ל, ולפלא על חכם שכמותו שיקשה מהגמרא שרש"ג בעצמו מביאה שם, אבל כל דברי רש"ג המה קבלה אמיתית, שבאמת כשנפטר רב יהודה בפומבדיתא אז היה רב הונא בר חייא הזקן שבהם וכמו שאמרנו לעיל שזכה עוד לקבל משמואל וגם היה חתן גדול הדור רב ירמיה בר אבא וגם היה עשיר גדול ולמי יאתה המלוכה אם לא לו, וזה שאמרו בבכורות לא. שרב יוסף ורבה וכל הרבנן הלכו אליו שבאמת עשה לו שם בית מדרש גדול כעדות רש"ג ואלו לא נעשה גבאי אז בלי ספק היה הוא הריש מתיבתא אבל כשמצאוהו שהוא גבאי לכן פרשו ממנו, ואז שלחו לא"י למי יקימו אם לרב יוסף שהוא סיני או לרבה שהוא עוקר הרים, אך רב יוסף לא רצה לקבל עליו עול הרבנות ולכן הוצרך רבה לקבל עליו את משרת עול הרבנות והיינו הנהגת בני הישיבה וסיפוקם וזה כוונת הגמרא שאמרו אודות השיפורא, וזה היה תיכף אחרי פטירת רב יהודה שנפטר תרי ורבה שמלך כב' שנים כמפורש סוף ברכות וסוף הוריות, נפטר תרלב כמפורש באגרת דרש"ג, שאע"פ שמלך רבה תיכף אחרי רב יהודה לא קיבל עליו רשוונתא כריש מתיבתא יען שרב חסדא זקן הדור שהיה אז בן פ"ב שנה מלך אחר רב הונא בסורא לכן הלך לו רבה כפעם בפעם לרב חסדא לברר ספיקותיו, ובעת ההיא היה לו לר"ה בר חייא בית מדרש גדול בפומבדיתא וגם אליו היה בא רבה לפעמים כמפורש בברכות לא. כשאמר ר"ה בר חייא שחוזר בו מהגבאות אזל רבה אליו, אבל בסוף ימי רב חסדא ואפשר שגם אז נפטר ר"ה בר חייא אז נעשה רבה לראש הדור בי ישיבת סורא נתבטלה אחרי פטירת ר"ח ורוב החכמים וישראל היו בפומבדיתא, וכל זה מפורש בקצרה באגרת דרש"ג שם.
מתלמידיו מציגו רב אחא בריה דרב מנימין שבעי מיניה כחולין פ. ובירושלמי שביעית פ"ב ה"ה אמר ר' יונה בשמו, והניח אחריו בן גדול בתורה בשם לוי כשבת נא:.
הערות שוליים
- ^ צ"ל בכורות לא. - ויקי עורך