עם טעמים:
הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִדָּמִ֨ים׀ אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְשׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְ֝שׁוֹנִ֗יצִדְקָתֶֽךָ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"הצילני", אולם בקש נגד מ"ש לו הנביא ואת הכבשה ישלם ארבעתים "שיצילהו ה' מדמים" ובזה "תרנן לשוני צדקתך", והנה הלשון מציין הדבור הפנימי, והפה והשפה מציינים הדבור החיצוני, והצדקה תציין צדקת ה' בעצמו, והתהלה תציין מה שיהללוהו בקהל עם ויפרסמו מעשיו שעי"כ יהולל שהוא עושה צדקה, ואמר שבזה שתצילני מדמים אכיר את צדקתך בבינתי, שאינך מתנהג כפי מדת המשפט (שלפיהו ראוי שאת הכבשה ישלם ארבעתים) רק כפי הצדקה העליונה הנבדלת מדרכי המשפט הנימוסיי, (שזה ההבדל בין צדקה ומשפט) ועל זה אמר "שלשוני" היינו דבורי הפנימי רוח בינתי "תרנן צדקתך", ואח"כ.
