אבן עזרא על תהלים נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · נא · >>

פסוק ב[עריכה]

בבא אליו נתן הנביא - בהתנבאות נתן על דוד ואמר לו: גם ה' העביר חטאתך לא תמות, כי מלת גם תורה כי כבר עשה תשובה, על כן אמר לו: העביר חטאתך וכבר פירשתי דבר בת שבע כי לא היתה אשת איש באמת.


פסוק ג[עריכה]

חנני - כאילו התאוה עשתה לו חמס שהתגברה על דעתו.

וטעם פשעי – בעבור דבר בת שבע ודבר אוריה.


פסוק ד[עריכה]

הרב - לשון ציווי, כמו הרף ואגידה לך ויהיה כבסני שם הפועל, כמו לכבסני, או יהיה הרב שם כמו הרבה ויהיה כבסני ציווי, והנה דימה הנשמה שנתגאלה לעשות מה שאיננו נכון, כדבר מטונף שהוא צריך לכיבוס וטהרה.


פסוק ה[עריכה]

כי - וטעם חטאתי בעבור מחשבתו, בעבור שלא שמר מצות השם, והנה פשעי כנגד האדם.


פסוק ו[עריכה]

לך - זאת היא החטאת שהיא נגדי תמיד היא שחטאתי לך לבדך.

וטעם למען תצדק – קשור עם פשעי אני אדע. הטעם: אני מודה ואין צריך להוכיחני, או יהי קשור עם חנני, כי אני מודה ואתה אמרת כי תסלח לשבים מתודים מעונם.


פסוק ז[עריכה]

הן - בעבור התאוה הנטועה בלב אדם כאילו בעון חוללתי. והטעם: כי בשעת הלידה היצר הרע נטוע בלב.

ומלת יחמתני – זרה כאילו יחמה ממני על דרך: ליחמנה. ויש אומרים: כי זה רמז לחוה שלא ילדה רק אחר שחטאה.


פסוק ח[עריכה]

הן אמת - הטעם אע"פ שחטאתי, אמונת לבי באלהותך לא השתבשה וזה הוא אשר תחפוץ ותרצה מן האדם.

בטוחות - המקומות הנעלמים שהם מכוני הלב. וקדמונינו ז"ל אמרו: אלו כליות שהם מכוסות בחלב, כמו: מי שת בטוחות חכמה.

ובסתום - תוריני ותודיעני הדבר הנעלם ממני. ולפי דעתי: כי הטעם כפול, ותי"ו תודיעני שבה אל אמת, כי עקרו אמנת והתי"ו לשון נקבה אמת מארץ תצמח, כדרך בת והנה בתו הוא בנתו, וככה אמתו ולשון רבות אמנות לא אמתים, כאשר לא יאמר מן בת בתים כי אם בנות.


פסוק ט[עריכה]

תחטאני - דמה זה המקרה שקרה לנשמה כנגע צרעת בגוף, על כן: תחטאני באזוב.

ומלת אלבין – מהפעלים העומדים הלבינו שריגיה.


פסוק י[עריכה]

תשמיעני - טעם ששון - בעבור היות נפשו מתאבלת.

תגלנה - כן לתוקף כח הגוף.


פסוק יא[עריכה]

הסתר - דרך משל. והטעם: שלא יראה חרון אף השם.


פסוק יב[עריכה]

לב - בעבור שהזכיר כי חולל בעון. והטעם: התאוה הנטועה הביאתהו לחטא, יתפלל אל השם שיעזרהו על יצרו, שלא יחטא פעם אחרת חטא כזה, וזה לב טהור.

ורוח נכון - הטעם כפול.


פסוק יג[עריכה]

אל - פחד שיפול ממעלת אנשי רוח הקדש ומצאנו באחרית ימיו שאמר: רוח ה' דבר בי.


פסוק יד[עריכה]

השיבה - בעבור היותו קודם שיחטא שמח כי לא חטא מימיו, על כן טעם השיבה.

ותי"ו תסמכני קשורה עם רוח נדיבה. והטעם שתסמכני רוח נדיבה, להתנדב עד אלמדה.


פסוק טו[עריכה]

פושעים - כנגד כי פשעי אני אדע.

וחטאים – כנגד וחטאתי.


פסוק טז[עריכה]

הצילני - בעבור הריגת אוריה.

וטעם תרנן לשוני צדקתך – כי אינני רוצח וחייב מיתה כי הוא לא צוה להרוג אותו, רק מחשבתו רעה היתה לשומו במקום הסכנה.


פסוק יז[עריכה]

ה' - תעזרני להגיד תהלתך.


פסוק יח[עריכה]

כי - לא שאלת בתורתך ובקשת להקריב עולה, או חטאת בעבור עון כזה.


פסוק יט[עריכה]

זבחי - חשובה היא התשובה כזבחי אלהים. והתשובה היא: לב נשבר ונדכה.


פסוק כ[עריכה]

היטיבה - אמר אחד מחכמי ספרד: כי אלה השנים פסוקים הוסיפם אחד מהחסידים שהיה בבבל, שהיה מתנפל לפני השם ומתפלל המזמור הזה והצריכו לדבר זה, בעבור שלא נודע כי ציון הוא המקום הנבחר רק בעת זקנות דוד, גם נכון הוא שנאמר ברוח הקודש.


פסוק כא[עריכה]

אז, זבחי צדק - הם השלמים.

ועולה - היא עולת תמיד ומוספים.

וכליל - מנחת כהן.