אבן עזרא על תהלים נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · נ · >>

פסוק א[עריכה]

מזמור לאסף אל - הטעם תקיף לעשות משפט, על כן אלהים.

וטעם ה' – שהוא שוכן עד בלי שינוי.

ויקרא ארץ - קרא יושבי הארץ הדרים ממזרח שמש ועד מבואו, כך הוא היישוב אף על פי שאין מיושב מכל הארץ, רק פחות מהרביעית בראיות גמורות.


פסוק ב[עריכה]

מציון - שהוא באמצע היישוב באורך וברוחב.

הופיע - כבוד השם.


פסוק ג[עריכה]

יבא - אלה דברי הצדיקים שיקוו שישמיד הפושעים בו.

וזה טעם אש לפניו נשערה – אע"פ שהוא כתוב בשי"ן הוא כרוח סערה.


פסוק ד[עריכה]

יקרא אל השמים - אל המלאכים.

ואל הארץ - אל יושביה.


פסוק ה[עריכה]

אספו - הטעם להוכיח את חסידי ישראל שכרתו עם השם ברית.

וטעם עלי זבח – בעבור הזבח, כאילו אמר: על דבר זבח.


פסוק ו[עריכה]

ויגידו - המלאכים לעולם הם עדים, כי אלהים לעולם שופט צדק הוא, וזאת היא התוכחת.


פסוק ז[עריכה]

שמעה - הטעם לא כרתי אתך ברית רק שאהיה לך לאלהים, וזהו הוא אלהים אלהיך אנכי.


פסוק ח[עריכה]

לא - ועתה לא אוכיחך על זבחיך, אם לא תקריבם לפני, כאשר אמר ירמיהו עולותיכם ספו על זבחיכם.

זבחיך - הם זבחי חטאת ואשם.

ועולותיך - להיותם נגדי תמיד.


פסוק ט[עריכה]

לא - אין לי צורך לקחת מביתך פר, הזכיר הגדול הקרב לגבי המזבח.

ממכלאותיך - כמו גזר ממכלה צאן והאל"ף והה"א מתחלפין.


פסוק י[עריכה]

כי - וי"ו חייתו נוסף, כוי"ו בנו בעור.

בהררי אלף - אלף הרים או אלף פרסאות, או שם אלף פרים. ורבי משה אמר: שהוא כמו שגר אלפיך, הרים מלאים בקר בעבור הזכיר פר.


פסוק יא[עריכה]

ידעתי - טעם ידעתי, כי אין כח באדם לדעת כולם, כי רבים הם.

וזיז שדי - שהם בשדה ובן אדם לא רדה בהם, כי הם רחוקים מהיישוב.


פסוק יב[עריכה]

אם - אמר רבי משה: אילו הייתי כאדם שיש לי צורך, לא הייתי מבקש לתת לי מאשר יש לו ואין לו רק מעט ובידי הכל, קל וחומר שאין לי צורך.


פסוק יג[עריכה]

האוכל, אבירים - הם הפרים כאשר הזכיר מביתך פר.


פסוק יד[עריכה]

זבח - טעם להזכיר כל זה, כי הקרבנות שצויתי שתקרבו לפני לא יועילו לי רק לכם.

וטעם תודה – כי העולה כולה קריבה גם החטאת והאשם לכהן. והטעם כי להקריב תודה עם שמירת התורה שאין קרבים ממנה לגבוה רק האמורים, טוב מהעולה בלא תודה.


פסוק טו[עריכה]

וקראני - הטעם אם הקרבת נדר ונדבה לשמור מוצא שפתיך, אם תקראני ביום צרה פעם אחרת אחלצך גם אתה תכבדני, למלא נדרך.


פסוק טז[עריכה]

ולרשע - בעבור שהזכיר בתחלה לדון עמו הנה התוכח עם החסידים, ועתה ידבר עם חכם שהוא רשע, כי השם ישנאהו, וזה טעם מה לך לספר חוקי ואתה אינך שומרם.


פסוק יז[עריכה]

ואתה - המוסר שיסרתיך להיטיבך.


פסוק יח[עריכה]

אם, ותרץ - כמו: רצוא ושוב ויהיו שנים שרשים, או מלשון רצון ותרצה להתחבר עמו.


פסוק יט[עריכה]

פיך - לדבר מה שהוא רע לאחר.

תצמיד - חבר דברי רמיה.


פסוק כ[עריכה]

תשב - במושב לצים והנה שלחת ברעה, במי שאינם קרובים לך.


פסוק כא[עריכה]

אלה - טעם והחרשתי - בעבור שאני ארך אפים וכאילו החרשתי.

דמית - כי אינני יודע הנסתרות כמוך, על כן אחריו: אוכיחך ואערכה לעיניך, כמו ערכה לפני. והטעם: כי בן אמך לא ידע מה שדברת בסתר. ויאמר רבי משה: לא יתכן לומר שמר שמרתי או שמור אשמרה בשוא תחת שין שמור כי אם בקמץ גדול וככה עשות אעשה. והנה מה יעשה במלת היות אהיה כמוך ואין אחרת זולתה.


פסוק כב[עריכה]

בינו, שכחי אלוה - הם הגנבים והמנאפים ומוציאי דבה ודימה הרעה שתבא עליהם לטרף האריה שאין מציל מידו, כי הרועה יוכל להציל מהדוב או מהזאב או אטרוף טרפה שאין מציל מידו, כי הרועה יכול להציל מהדוב ולא כמו שינצל מפי האריה.


פסוק כג[עריכה]

זבח - זה הוא יכבדנני.

ושם דרך - מי התברר לו הדרך הישר כמו וישימו וישכילו והנה טעם ישימו כמו ישכילו ובי"ת בישע אלהים, כמו: אראנו בישועתי.