שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שערי תשובה (מרגליות) · אורח חיים · ג· >>

סעיף א[עריכה]

(א) ועכשיו לא נהגו — עיין במחזיק ברכה בשם ספר מצות שמורים שמזהיר לאומרו. וכן מהר"מ פאפר"ש ז"ל כתב שהאר"י ז"ל חידש לאומרו גם עכשיו, ובזה ינצל שלא יהרהר בדברי תורה בבית הכסא, עיין שם. ואולי לא נאמרו הדברים אלא ליחידים אשר תורתם אומנתם ולא זולתם, וכאשר כתב שם בשם ספר מקור חיים למהר"ח כהן ז"ל דמחזי כרמות רוחא, עיין שם:

סעיף ב[עריכה]

(ב) לא ידבר — עיין באר היטב. ועיין ברמב"ם פרק ה' מהלכות דעות איתא, ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול. ובמחזיק ברכה כתב שיצא לו מעובדא דרב ספרא דמייתי בברכות ובתמיד, עיין שם. ואפשר דהרמב"ם דוקא בשעה שהוא נפנה ממש קאמר דאפילו לצורך גדול אסור, והרמ"א שכתב: ולא ידבר שם, דהיינו בבית הכסא, אפשר דבעת שאינו נפנה עדיין שרי לצורך:

סעיף ה[עריכה]

(ג) מחיצות — עיין באר היטב. ועיין במגן אברהם שכתב בשם הב"י דבמחיצה לצד מערב סגי. וכתב המגן אברהם: כיון דלהטיל מים שרי ולא קפדינן בפירוע שלפניו, אם כן סגי במחיצה שלאחריו. והבאר היטב קיצר בזה, ועיין באחרונים. ובבכור שור בברכות האריך בזה הרבה, ושם מבואר הדין לענין בזמן הזה, עיין שם. ועל מה שכתב בשולחן ערוך: וכן אסור לישן בין מזרח למערב – כתב המגן אברהם בשם מהרמ"ע, דהיינו ראשה למערב ומרגלותיו למזרח. ולא ידעתי למה השמיטו בבאר היטב. וראיתי מי שכתב להגיה במגן אברהם: ראשה למערב, וטעמא קא טעים, לפי שאמרו: אדם הראשון ראשו מארץ ישראל וגופו בבבל כו', עיין שם. וצריך עיון, דרש"י בחגיגה דף י"ב כתב דאדם הראשון היה ראשו למזרח, ועיין בשו"ת יעב"ץ חלק א' סימן מ"ו הביא בשם לקוטי הפרדס לרש"י דשם איתא ראשו למזרח, ועיין בשו"ת שב יעקב סימן ג':

סעיף ח[עריכה]

(ד) פירועו — עיין באר היטב. ובכור שור דף ק"י כתב, שדעת האחרונים, כל שאינו רואה פירועו, אף על גב דרואה גופו ושומע עיטושו שרי, כדמשמע בגמרא גבי שומרי טהרות, דלא כלבוש דמשמע דמחלק בין שדה לעיר, עיין שם:

סעיף י[עריכה]

(ה) ימין — עיין באר היטב. ובבכור שור דף ק"י חולק על המגן אברהם בזה, וכתב לחלק בין רגיל בכתיבת דבר קדושה ורגיל בהוראות, או אינו רגיל בשתיהן, והוא איטר שכותב בשמאל ושאר מעשיו בימין דעלמא, יש לו לקנח בימין שלו שהוא שמאל דעלמא. וכן אם אינו רגיל בכתיבת דברי קדושה ורגיל בטעמים, אף על גב דמתרמי בשום זמן שכותב דברי קדושה, אין סברא לחוש לזה והרי הוא ככל אדם. ואם רגיל בכתיבת דברי קדושה ואינו רגיל בטעמים, מקנח בשמאל שלו שהוא ימין כל אדם, ולא יקנח בימין שלו שכותב בה. ואם הוא איטר שכותב בימין ושאר מעשיו בשמאל, אם הוא רגיל בכתיבה ולא בטעמים, הוא מקנח בשמאל כל אדם. ואם רגיל בטעמים ולא בכתיבה, יקנח בימין דעלמא. ואם רגיל בשתיהן או אינו רגיל, הרי הוא ככל אדם ומקנח בשמאל של כל אדם, זאת תורת העולה מדבריו ז"ל. ועיין במחזיק ברכה בשם מור וקציעה, שאשה גם כן לא תקנח בימין, והוא כתב על זה שאין להחמיר עליה כו' עיין שם. ועיין ביד אפרים מה שכתב בפירוש דברי הט"ז מה שכתב: אלא שהב"י בסימן מ"ג כתב שאסור לקנח בימין, עיין שם שהוא נכון, והבאים אחריו נדחקו בפירוש דבריו ז"ל:


סעיף יא[עריכה]

(ו) כשפים — עיין באר היטב. ובברכי יוסף האריך, והביא דברי האליהו זוטא ואליהו רבא סימן שי"ב והבכור שור דף קי"א, והעלה דבחול אף באוגני כלים אין לקנח משום כשפים, עיין שם:

סעיף יז[עריכה]

( ז) בל תשקצו עיין באר היטב. ועיין בתבואות שור ביורה דעה סימן י"ג ס"ק י"ב שנסתפק, דהא דמשהה נקביו שעובר על בל תשקצו, אם הוא מדאורייתא או מדרבנן. ושם כתב בהך דיבמות, דאמר: חמשה אמוראי אעקר מפרקא דרב הונא, עיין שם. ועיין מה שכתב בשו"ת בית אפרים חלק אבן העזר סימן ב' מה שכתב בזה, ועיין לקמן סימן צ"ב. וכתב בספר ערך לחם למהריק"ש, דמשהה מלהפיח אינו עובר בבל תשקצו, עיין סימן ק"ג, עד כאן לשונו. ועיין במג"א סוף ס"ק ד':