קטגוריה:שמואל ב יד טז

<< | ספר שמואל ב • פרק י"ד • פסוק ט"ז | >>

כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת בני יחד מנחלת אלהים.

כִּי יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לְהַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ לְהַשְׁמִיד אֹתִי וְאֶת בְּנִי יַחַד מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים.

כִּ֚י יִשְׁמַ֣ע הַמֶּ֔לֶךְ לְהַצִּ֥יל אֶת־אֲמָת֖וֹ מִכַּ֣ף הָאִ֑ישׁ לְהַשְׁמִ֨יד אֹתִ֤י וְאֶת־בְּנִי֙ יַ֔חַד מִֽנַּחֲלַ֖ת אֱלֹהִֽים׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

כִּ֚י כִּ֚י - ו' החיבור

צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC יִשְׁמַ֣ע יִשְׁמַ֣ע - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8085
מורפ': HVqi3ms הַמֶּ֔לֶךְ הַ - מילית, ה' הידיעה
מֶּ֔לֶךְ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/4428
מורפ': HTd/Ncmsa לְהַצִּ֥יל לְ - מילת יחס
הַצִּ֥יל - פועל, הפעיל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/5337
מורפ': HR/Vhc אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־אֲמָת֖וֹ אֲמָת֖ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 519
מורפ': HNcfsc/Sp3ms מִכַּ֣ף מִ - מילת יחס
כַּ֣ף - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: m/3709
מורפ': HR/Ncfsc הָאִ֑ישׁ הָ - מילית, ה' הידיעה
אִ֑ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/376
מורפ': HTd/Ncmsa לְהַשְׁמִ֨יד לְ - מילת יחס
הַשְׁמִ֨יד - פועל, הפעיל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/8045
מורפ': HR/Vhc אֹתִ֤י אֹתִ֤ - מילית, מושא ישיר (את)
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp1cs וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־בְּנִי֙ בְּנִ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
י֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmsc/Sp1cs יַ֔חַד יַ֔חַד - תואר הפועל

צורת יסוד: 3162 a
מורפ': HD מִֽנַּחֲלַ֖ת מִֽ - מילת יחס
נַּחֲלַ֖ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: m/5159
מורפ': HR/Ncfsc אֱלֹהִֽים אֱלֹהִֽים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

כִּ֚י יתיב (משנה, דרגא 3)

יִשְׁמַ֣ע מונח (משרת, דרגא 5) הַמֶּ֔לֶךְ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לְהַצִּ֥יל מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־אֲמָת֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

מִכַּ֣ף מונח (משרת, דרגא 5) הָאִ֑ישׁ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

לְהַשְׁמִ֨יד קדמא (משרת, דרגא 5) אֹתִ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) וְאֶת־בְּנִי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

יַ֔חַד זקף קטן (מלך, דרגא 2)

מִֽנַּחֲלַ֖ת טפחא (מלך, דרגא 2)

אֱלֹהִֽים סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

כִּי שהרי בוודאי אם אספר את המשל הזה אליך אז יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לְהַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ מידו של גואל הדם (בסיפור שהמצאתי) המבקש להרוג את בני, לְהַשְׁמִיד אֹתִי כביכול אמות מרוב צער, לאחר ששני בני ימותו וְאֶת בְּנִי יַחַד מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים מעל פני האדמה.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות