שיחת ביאור:הגדה של פסח - ארבעה בנים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ציטוט:

"אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן" - הבן החכם שואל על המשמעות שמאחורי המצוות, ואנו עונים לו: העיקר הוא קיום המצוות ואין לחפש את "האפיקומן" שלאחר אכילת הבשר.

לא הבנתי את המשפט הזה, אפשר להסביר יותר? (מישהו שאל אותי בדיוק על הנושא הזה) --אראל סגל 13:29, 15 באפריל 2008 (IDT)

באמת לא פשוט. נתחיל בפירוש הפסוק בתורה (למרות שאין קשר להגדה - בהגדה נראה לי שצריך לפרש בלי קשר לאיך שהפסוק מופיע בהקשרו המקורי): החכם שואל לגבי פשר המצוות, למה צווינו, ומה פרטיהן. התשובה שם היא שיצאנו ממצרים ובגלל שה' גאל אותנו, אנו חייבים לעשות מה שהוא אומר. (כך בערך ברמב"ן).
לגבי ההגדה מצאתי שני כיוונים:
1. הבן רוצה ללמוד את הלכות פסח בהרחבה, ואנו מצווים ללמד אותו, מההתחלה עד המשנה האחרונה (האמת שמדובר באחת לפני האחרונה, אבל מי סופר). הבעייתיות בהסבר זה היא שכתוב "אמור לו כהלכות הפסח" ולא "אמור לו את כל הלכות הפסח עד...", אבל זה לא קריטי.
2. הבן שואל על הסמליות בכל מצווה. (והראיה היא, שהוא לא רשע שיודע ושואל "למה צריך את כל זה", וגם לא תם ששואל "מה זה בכלל כל הדברים המוזרים שאתם עושים" - כנראה שמה שנשאר לחכם לשאול היא מה הסמליות, כמו שאכן אנו שואלים ב"מה נשתנה"). התשובה היא שאומרים לו בסגנון המשנה בפסחים (שהבן החכם בוודאי מכיר בע"פ ויבין שאין אנו מלמדים לו את הפשט שלה, אלא רק דורשים עליה רעיון נוסף): אחר ה"פסח"=כל המצוות שעשינו בליל הסדר, אין מפטירין אחריו בדברי מתיקה. כלומר, המצוות עומדות בפני עצמם ואין לחפש להם "טעמים" (תרתי משמע). ואכן לחלק מהמנהגים בפסח אין הסבר (למה מטבילין שתי פעמים), אלא פשוט כדי שנשאל ויתפתח דיון בין בני המשפחה לגבי יציאת מצריים.
עכשיו רק נשארת השאלה... איך להכניס את כל זה לביאור??? אוֹרי
ראיתי שהצלחת להכניס את זה לביאור, יפה מאד --אראל סגל 06:55, 16 באפריל 2008 (IDT)

שיטת הלל הלפרין[עריכה]

אחד חכם ואחד רשע

שאלה: מה ההבדל בין שאלת החכם לשאלת הרשע בהגדה, הרי שניהם הוציאו את עצמם מהכלל? ישנו תירוץ על פי הרב מנחם מנדל כשר, שצריך לשנות את נוסח שאלת החכם בהגדה על פי כתבים עתיקים כך שהיה כתוב : "חכם מה הוא אומר? מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להנו אותנו", הוא טוען גם שבאו מהדירי ההגדות המאוחרות ו"תיקנו" בחזרה את הגרסה ל"אתכם", כדי להתאימה לנוסח המסורה.אלא שהתאמה זו נטלה את העוקץ מדברי החכם, והביאה את פרשני ההגדה להתפלפל לשווא בניסיון להבחין בין שאלותיהם של החכם והרשע.

אני טוען שעשרה קבין של פלפול שווא ירדו לעולם. תשעה נטלו חכמי שינויי הגרסאות, ואחד כל העולם כולו. כי בתירוץ הנקודתי הזה רק הוסיפו לקשיים פרשניים אחרים בהגדה : אם הבן החכם הוא כל כך צדיק, למה קוראים לו הבן החכם ולא הבן הצדיק ? למה לא מלמדים אותו את העדות והחקים והמשפטים ? למה לבן הרשע לא עונים : סתום את פיך ויאירו דבריך?

לפי דעתי 4 הבנים הם משה רבנו במצבים שונים, כי אחד מתפקידי ההגדה הוא לענות למשה על מה שהוא טען על יעקב אבינו בתורה. או לסנגר על יעקב על חשבון משה רבנו. כנראה שיש לנו מחלוקת עתיקה בין התומכים בשיטת משה, נקרא להם: "בית משה". ובין התומכים של יעקב נקרא להם "בית יעקב". הבן החכם הייתי קורא לו בשפת זמננו "הבן הפוליטיקאי", הוא מדבר כאוהד של בית משה, פונה אל אביו, ומנסה להוציאו מהכלל:

  • אתה שייך לבית יעקב אז מה אתה שווה ? הרי אתם לא מצווים על ידי יעקב לא בעדות ולא בחקים ולא במשפטים, הרי ה' לא ציווה אתכם כלום!
עונה לו אביו:
  • אפילו בהלכה האחרונה של פסח אנו חייבים: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".

הבן הרשע הוא משה רבנו (על פי חטא מי מריבה), הוא שואל: מה העבודה הזאת לכם? למה אתם לא מקריבים קורבן פסח? למה אתם שרים אילו העמידנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו? למה אתם שמים 3 מצות? הרי אם לא שבת לא חייבים בלחם משנה? נשארתם תרבות אנשים חטאים! בסוף המאמר אוכיח שזה משה, בינתיים הראה את נכונות השיטה על פי דוגמאות אחרות.

  • כששומעים נאום של פוליטיקאי צריך לשאול מה חסר בנאום, אותו דבר כשלומדים את כלי המשכן, צריך לשאול: מה חסר?
מדוע אין במשכן מצבה?
מדוע שונא אלוקים מצבה?
מדוע אוהב אלוקים זבח במזבח במשכן?

אומר הרמב"ן (על דברים טז כב) שאלוקים קיבל את עבודת האדם במזבח בתקופת נח לפני שאנשים עבדו עבודה זרה במזבחות, ואילו המצבה מתחילתה הייתה מיועדת לעבודה זרה, וזה שיעקב אבינו ניסה לעבוד את אלוקים בעזרת מצבה, זה לא שינה את דעתו שמצבה זה דבר מתועב.

בכל זאת קשה על הרמב"ן: האם יעלה על דעתנו שאלוקים נעלב?

הרי מצבות זה ממש מתאים למשכן: כל פעם שבני ישראל חונים במדבר מציבים מצבה בקרקע המשכן, וכך אפשר לשחזר את מסעי בני ישראל ולא רק לפי טקסט (כמו בתחילת פרשת מסעי).ואפשר ליצוק עליהם שמן ולהתפלל לידם בלי שיהיה נזק למשכן (לעומת הבערת האש בקורבן, שמחייבת הקרבה בחוץ).

אולי מפני שמצבה מיועדת לסימון מקום מדויק, אומר אלוקים לאדם: "אין תפקידך לדייק במאת האחוזים במקום ובזמן", ופעולת בלעם בן בעור שנסה לתפוס את אלוקים ברגע המדויק של כעסו מתועבת.

אם כך למה חייבים לבנות על הר המוריה בבית המקדש את מזבח העולה במקום מדויק? (מקומו מכוון).

הרי אחד ההבדלים בין מזבח למצבה שמצבה מסמנת מקום מדויק ומזבח לא. ואם תאמר שמקום מזבח העולה בבית המקדש נקבע במזמן שיעקב הציב מצבה ונדר שבמקום זה יהיה בית אלוקים, אם כך למה אלוקים מחייב אותנו ללכת בטעויות של יעקב אבינו?

אולי בגלל המחלוקת העתיקה בין יעקב וסיעתו ("בית יעקב"), לבין לוי וסיעתו ("בית משה") משה מראה את הקשיים בתורת בית יעקב ואת נכונות התורה מסיני, ולכן הוא פוסל מצבה ואומר "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה אלוקיך" (דברים טז כב).

באמת בסוף ספר מלאכי אנו נתקלים בהתנגשות הזאת, זה הוא קטע שרוב הפרשנים התקשו בו ,ואפשר לפרשו על פי מחלוקת בית יעקב ובית משה: מלאכי מוכיח את בני יעקב שלא מביאים מעשר ותרומה (מלאכי ג ח). בהמשך הוא אומר: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים". אחרי המשפט הזה יש התמרמרות גדולה אצל בית יעקב, מדוע מלאכי לטובת בית משה? כדי להשתיק את ההתמרמרות של הבנים (בית יעקב) על האבות (בית משה) שיכולה לגרום ל-"בוא יום ה' הגדול והנורא" ולהכאה של הארץ חרם, אלוקים שולח את אליהו הנביא הבורר. כנראה שהסיטואציה הזאת היא בפמליה של מעלה, כי במשנה בסוף מסכת עדויות כתוב שאליהו לא יבוא לארץ אפילו לקבוע אם כוהנים כשרים.

אפשר לתרץ את הקושיות של הגדה של פסח לפי מחלוקת הבתים: אחת המטרות של ההגדה זה להיות סנגור של בית יעקב וקטגור של בית משה. ולכן לא מוזכר משה בהגדה, רק (במקום מפוקפק) בדרשת רבי יוסי הגלילי שמצטט מספר שמות יד לא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" - כאילו משה גרם להאמין בשתי רשויות : ה' ומשה . ולכן לא מוזכר שמתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה במצרים (כמו שכתוב בספר יהושע כד יד), אלא כמו שכתוב בספר יהושע כד ב: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ... תרח".

אילו העמידנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה(לא מומלץ להגיד זאת לפני משה) מה היה קורה? – היינו ממשיכים ללכת על פי תורת בית יעקב. מדוע נכנס לבן הארמי להגדה? מפני שבספר דברים כו ה בפרשת אתחנן ישנה מצווה להגיד בבית המקדש: "ארמי אובד אבי", יעקב אבינו הוגדר כארמי אובד. ולכן מי שמנסה להתחיל לספר את סיפור יציאת מצרים ולהגיד: יעקב וכל משפחתו ירדו למצריים, ישר הבן הפוליטיקאי קורא קריאת ביניים: "יעקב הארמי האובד הזה", ולכן בעל ההגדה מקדים תרופה למכה על ידי הוספת פסיק במקום הנכון: ארמי, אובד אבי. ארמי זה לבן, שניסה לאבד (להשמיד) את אבי (יעקב). אולי גם מסיבה נוספת : זה המקום שמשה מכנה את יעקב בכינוי הגנאי הכי פוגע בתורה, באה ההגדה ומרככת את דברי משה.

במה חטא משה?

כתוב בספר דברים ג כג: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר: ה' אלוקים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך וכגבורתך, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה..."

לשם מה האריכות הזאת? האם משה לא היה יכול להגיד: "אנא ה' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה..."?

אלא כנראה משה רוצה לכפר על חטאו בתפילה, ואנו יכולים לנחש מתפילתו במה הוא חטא: אם הוא מזכיר שהוא עבד אלוקים כנראה שהוא לא ביצע את שליחותו כנדרש. או אולי בהזכירו את שמות הקב"ה הוא מנסה לכפר על אי הזכרת שם ה' בתגובתו לעם ישראל בחטא מי מריבה. או שמא בהזכירו את גדולתו של ה' הוא מנסה לכפר על חסרון כוונה שהיה לו בחטא מי מריבה.

אז במה משה חטא? יש הרבה שיטות חלוקות: הוא נטה לצד הכעס. הוא הכה במטה בסלע במקום לדבר לכוון הסלע. הוא לא מנע את מחאת האוהלים אחרי דברי המרגלים. הוא פנה לאליטה במקום לפנות לכל העם במי מריבה. העם בקש ממנו שה' ייתן להם מים, ומשה ענה להם: "המן הסלע הזה נוציא לכם (אנחנו) מים?!". הוא הוציא שם רע על עם ישראל בכנותו אותם "מורים" – כלומר מורדים. או אולי כל האומר משה חטא אינו אלא טועה.

לפני שאנו קובעים מה השיטה המועדפת צריך להגדיר את 4 המקורות העיקריים העוזרים לנו לקבוע את חטא משה:

א. התורה – כתוב בה יותר מדי פרטים. כנראה משה עשה מסך עשן בגיבוב פרטים לא משמעותיים כך שלא נדע בדיוק במה חטא, ללמד אותנו שאסור לאדם להגיד לשון הרע על עצמו.

ב. תהלים קו: "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו" - מוכח שהחטא היה בדבור.

ג. הגדה של פסח – מפתיע, אבל בתשובת האב לבן הרשע רמוז משה בחטא מי מריבה: "לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן כלל כפר בעיקר". כשמשה אומר: "שמעו נא המורים", הוא מוציא את עצמו מכלל ישראל, וכשהוא ממשיך: "המן הסלע הזה נוציא לכם (אנחנו) מים?!" ולא "מן הסלע הזה ה' יוציא לכם מים" – כפר בעיקר.

בהמשך תשובת האב: "ואף אתה הקהה את שיניו" – משה רבנו היה כבד פה וכבד לשון, ולכן שיניו היו קהות. "ואמור לו: בעבור זה" – משה רבנו בצעירותו נקרא "זה" – כמו שכתוב: "מילדי העברים זה", ובהמשך עם ישראל קראו לו "זה" – "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים". ובסוף תשובת האב לבן הרשע: "עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל" – משה רבנו לא נגאל ממצרים, הוא גדל חופשי בבית המלוכה המצרי ומת במדבר.

ד. הגמרא, המדרשים, ומפרשי ימי הביניים - המון חומר בעייתי – אי אפשר לדעת מה צונזר ומה מקורי.

ברצוני להלל את שיטת רבנו חננאל המוזכרת ברמב"ן (במדבר כ א) שכתב: "כי החטא הוא אמרם המן הסלע הזה נוציא לכם מים וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים". כי כשאמרו נוציא לכם מים, ולא אמרו יוציא, תלו הגדולה בעצמם, וחשבו קצת ישראל שכיון שנגלה הקב"ה על הצור בחורב וכאן לא נגלה, כי משה ואהרן עשו כן בחכמתם שהוציאו מים מן הסלע, ואחר כך במבחן התוצאה בנחשים שרפים (במדבר כא ה): "וידבר העם באלוקים ובמשה" דברו העם כאלו יש שם שתי רשויות, ואילו במי מריבה עדיין הם פנו למשה ואהרון כדוברים של ה' (במדבר כ ד): "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות?"הלל הלפרין (שיחה) 08:18, 7 בינואר 2014 (IST) -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי/ת.