שיחות הר"ן/קנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



המעשה של יום שלישי ורביעי ספר בליל שבת קדש כנזכר לעיל. ואז באותו העת היה נכדו הילד מטל על ערש דוי. והיה לו צער גדול מזה, כי חליו היה כבד עליו מאד. בפרט שבתו הצדקת מרת אדיל תחיה אם הילד הנזכר לעיל היה לה צער גדול בנים מאד רחמנא לצלן. השם ישמרה מעתה. והוא זכרונו לברכה נכנס בליל שבת קדש וישב על השלחן בצער ולא נתמהמה בסעדה זאת כלל. ותכף ברכנו ברכת המזון קדם שהתחילו העולם לכנס אליו כדרכם תמיד. אחר כך, אחר ברכת המזון נשאר יושב על שלחנו הקדוש, ופתח פיו הקדוש והטהור והנורא ואמר אז שיחה נפלאה ונוראה, שהיה בה תורה קדושה כדרכו תמיד ברב שיחותיו הקדושות וכל השיחה היתה שיכת לצערו הגדול שהיה לו. וכמדמה שדבר אז מענין הלב שרודפין אותו וכו'. ואחר כך בתוך אותה השיחה ענה ואמר איך אנו עומדין בהמעשה. ותכף נבהלנו והשבתי לו בבהלה באימה וביראה שאנו עומדים ביום השלישי. ותכף ענה ואמר: ביום השלישי חזרו ונזכרו הזוג הזה איך לוקחין וכו'. (כנדפס שם) וספר כל המעשה של יום השלישי ושם מבאר קצת מעין שספר קדם. ואחר שסים המעשה של יום השלישי שנעשה שם שמחה וכו', אז אמר בזו הלשון: זייא האבין אה הילוא גיטאן. ואחר כך תכף ספר המעשה של יום הרבעי ותכף כשגמרה תכף ומיד נסתלק מהשלחן בזריזות. ומחמת שהייתי טרוד בדעתי מאד לחזר השתי מעשיות הנוראות מיום השלישי ויום הרביעי ותכף חזרתי אותם עם אנשים שהיו שם לבל נשכח דבור מהם, ומחמת זה נשכח ממני כל השיחה הקדושה הנ"ל שדבר מקדם. חבל על דאבדין. שבח ותהלה לאל חי על הנשאר לנו שזכינו לזכר ולרשם המעשיות האלו אשר אפילו לפי מעט התנוצצות שבלבי אין לי כלי הדבור והכתיבה לדבר מנוראות נשגבות מעלתם,.אחר כך ביום שלישי היה סמוך לפסח ויצא מביתו מחמת שהיו מטיחים הבית בטיט לצרך פסח. ונכנס לבית הרב, ושם עמדנו לפניו. ואיני זוכר איזה ענין ספרו לפניו שהיה לו איזה שיכות מעט לאיזה ענין של המעשה של יום ששי. ועל ידי זה ספר כל המעשה של יום ששי, ואחר כך ספר לפניו אחד וכו' כנזכר לעיל. והנה אז היה סמוך לפסח כנזכר לעיל. ולדעתי מרמז שם סוד קריעת ים סוף בענין העשר חומות של מים. ועין בלקוטי הלכות ביורה דעה הלכות תולעים שם מבאר הענין מה שהאיר ה' עיני בזה. הכלל שבכל מעשה שספר נתגלגל הספור על ידי איזה שיחה שהיה משיח ומדבר עמנו מספורי העולם ובתוך כך התחיל לספר מעשה על ידי שנמצא בהספור איזה דבורים שהיה להם איזה שיכות להמעשה שהיה בלבו. וזה היה בחינת אתערותא דלתתא להמשיך השגת אלקות שהלביש בתוך אותה המעשה. וכן היה אצל כל מעשה ומעשה. וכן אצל כמה תורות שגלה שלא בעת הקבוע לקבוץ. ובכל זה ראינו תמיד נוראות ה' וגדלת מעלת הצדיק שכל הדבורים שבעולם הם אצלו תורה והתגלות אלקות. אך ביותר ויותר ראינו זאת אצל ספור המעשה הנוראה הזאת של השבעה בעטלירס שהיא חדושים נפלאים ונוראים נשגבים עד אין קץ. כאשר יבין המבין מעט בעצמו אם ישים לבו אליהם בעין האמת להבין ולהשכיל נוראות קדשות ההתפארות של כל אחד ואחד הנזכרים שם בכל יום ויום, ובפרט גדלת קדשת ההתפארות השבעה בעטלירס בעצמם שמתפארין בכל יום ויום. שהעור התפאר שאין לו שום הסתכלות בזה העולם כלל, ועל כן הוא עור ממש מזה העולם. וכן החרש שאין שומע שום קול מזה העולם וכו', ועל כן הוא חרש וכו' וכו'. וכן כל דבור ודבור של זאת המעשה שהם כלם חדושים נפלאים גם לפי פחיתות דעתנו אף על פי שאין אנו מבינים אותם כלל. וכל ההתגלות הזאת, הכל היה על ידי ספורי דברים מעסקי העולם. על ידם נתגלגל שחמל עלינו בחמלה גדולה ויתרה כזאת וגלה לנו כל זה, למען ייטב לנו ולבנינו לעולם:

אמר לענין הספורי מעשיות שספר שטוב יותר היה לבלי לגלות בהם שום רמז להיכן הם מרמזין, כי כשהדבר נסתר יכולין לפעל בו יותר מה שצריכים. אך הוא מכרח לפעמים לגלות איזה רמז בעלמא, למען ידעו שיש בהם דברים נסתרים: