שיחות הר"ן/קצו
שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּנוּ ז”ל, אוֹר לְיוֹם שְׁנֵי פָּרָשַׁת נֹחַ תק”ע:
״הַתּוֹרָה שֶׁלִּי גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהִיא כֻּלָּהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וִיכוֹלִין לֵידַע מִמֶּנָּה עֲתִידוֹת, שֶׁמִּי שֶׁיַּטֶּה עַצְמוֹ וְיַאֲזִין וְיַקְשִׁיב הַתּוֹרָה שֶׁלִּי - יָכוֹל לֵידַע עֲתִידוֹת שֶׁיִּהְיֶה; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר כָּךְ - כְּשֶׁנַּעֲשִׂין הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, שֶׁאָז יְכוֹלִין בְּוַדַּאי לִמְצֹא הַכֹּל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁלִּי וְלִרְאוֹת וּלְהָבִין שֶׁהַכֹּל מְבֹאָר בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כְּבָר״.
כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי אַחַר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שְׁנַת תק”ע, בְּעֵת שֶׁהֶרְאֵיתִי לוֹ הַתּוֹרָה “בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל״ בִּכְתָב, הַנִּדְפֶּסֶת בְּ”לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא” סִימָן ס”ז. וּבְאוֹתוֹ הַשָּׁבוּעַ רָאִינוּ בְּחוּשׁ כָּל הנ”ל, אֵיךְ בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלּוֹ הוּא מְגַלֶּה נֶעֱלָמוֹת וַעֲתִידוֹת. כִּי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:
כִּי בַּשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֶם, בְּיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁהוּא כ”ה תִּשְׁרֵי שָׁנָה הַנַּ”ל, נִסְתַּלֵּק כְּבוֹד הָרַב הַגָּאוֹן בּוּצִינָא קַדִּישָׁא הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זצ”ל, אַב־בֵּית־דִּין דִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ בֶּרְדִּיטְשׁוֹב, וּבְשַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם חֲמִישִׁי הַנַּ”ל שֶׁהוּא שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, אָז נֶאֶמְרָה הַתּוֹרָה הַנַּ”ל מִפִּי רַבֵּנוּ ז”ל, הַמַּתְחֶלֶת “בְּרֵאשִׁית – לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל”, הַמְּדַבֶּרֶת מֵהַעֲלָמַת הַפְּאֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ הַעֲלָמַת וְהִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַפְּאֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
וּבְעֵת שֶׁשָּׁמַעְנוּ זֹאת הַתּוֹרָה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ ז”ל, לֹא הָיִינוּ מְבִינִים כְּלָל לְהֵיכָן מַגִּיעַ כַּוָּנָתוֹ, כִּי אָז בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת עֲדַיִן לֹא נוֹדַע כְּלָל מִפְּטִירַת הַצַּדִּיק הַנַּ”ל עַד יוֹם שֵׁנִי אַחַר שַׁבָּת. וְאַחַר כָּךְ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁאַחַר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, נוֹדַע לָנוּ מִצָּרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַנַּ”ל; אָז הָיִינוּ מְבִינִים לְמַפְרֵעַ שֶׁרַבֵּנוּ ז”ל גִּלָּה בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, כִּי זֹאת הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת מֵהַעֲלָמַת הַפְּאֵר וְכוּ’ וְהַצַּדִּיק הַנַּ”ל הָיָה נִקְרָא בְּפִי רַבֵּנוּ ז”ל, “פְּאֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל”, בְּחִינַת תְּפִלִּין (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר).
וְכֵן בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה לֹא הָיוּ אֶתְרוֹגִים מְצוּיִים, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ אֶתְרוֹגִים עַל פִּי נֵס. וְאָמַר רַבֵּנוּ ז”ל שֶׁהָיָה בָּטוּחַ עַל צַדִּיקֵי הַדּוֹר - וּבִפְרָט עַל הַצַּדִּיק הַנַּ”ל שֶׁהוּא פְּאֵר הַקְּהִלָּה שֶׁלָּנוּ - שֶׁיִּהְיוּ אֶתְרוֹגִים וְכוּ’. עַל כֵּן רָאִינוּ בְּבֵרוּר שֶׁרַבֵּנוּ גִּלָּה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הַנַּ”ל (כַּמְבֹאָר עַתָּה לְהַמְעַיֵּן שֶׁמַּמָּשׁ כָּל הַתּוֹרָה הַנַּ”ל מְדַבֶּרֶת מֵעִנְיָן זֶה, דּוֹק וְתִשְׁכַּח).
גַּם אֵלֶּה דִּבְרֵי רַבֵּנוּ ז”ל, בְּעֵת שֶׁרָאָה הַתּוֹרָה הַנַּ”ל בִּכְתָב: “הַמּוּסָר שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלִּי נִפְלָא וְעָצוּם מְאֹד. אִלּוּ הָיוּ אוֹמְרִים זֹאת הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן אַחֵר בִּלְשׁוֹן מוּסָר, הָיָה מְעוֹרֵר וּמְשַׁבֵּר אֶת הַלֵּב מְאֹד, כִּי כֻּלָּהּ מוּסָר הַשְׂכֵּל, מוּסָר גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד.
עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לְקַיֵּם מַה שֶּׁהִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת מִן הַתּוֹרָה תְּפִלָּה. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהַכְנִיס זֹאת הַתּוֹרָה בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת וְשִׂיחָה שֶׁל תְּפִלָּה בְּוַדַּאי תְּעוֹרֵר וּתְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ מְאֹד כַּנַּ”ל”.