שולחן ערוך יורה דעה קלז ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קלז · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
כלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר בין שאר משקים ובלבד שידיח בתחלה לחלוחי היין שעל פני הכלים וכן מותר למלוח בהם:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(טו) מותר ליתן כו'. מפני שמבטלין טעם היין כ"כ הפוסקים:
(טז) בין שאר משקים. ולא גזרי' משקין אטו יין משום דאקראי בעלמא הוא ש"ס ולפ"ז אסור ליתן בהם משקין דרך קבע והכי קי"ל לעיל סימן קכ"ב ס"ד בהג"ה לענין שאר כלי איסור ע"ש:
(יז) וכן מותר וכו'. ברשב"א כתב כמה טעמים ומביאם העט"ז והב"ח דחה דבריו וכתב דלא קי"ל ככל הני טעמי ולפיכך ליתא להאי דינא דכתבו הרשב"א והמחבר אלא לכתחלה אסור למלוח בכלי איסור כדלעיל סי' ק"ה סעיף י"ב וגם בדיעבד אסור אם נכבש בתוכו יום שלם עכ"ד ואין דבריו מוכרחים ועוד דהא כיון דקי"ל דמותר לתת בהן שכר ושאר משקין יהי' הטעם מה שיהיה כ"ש דמותר למלוח בהן ונהי דלא קי"ל כטעמים של הרשב"א מכל מקום ודאי הדין אמת (והרשב"א שכ' כל הני טעמי היינו משום דס"ל דשכר נמי שרי מהנך טעמי ומדמה מליחה למשקים) ואם נאמר דהטעם הוא כמ"ש הטור משום שהיין פוגם אותן וכ"כ הרא"ש הטעם דיין הנפלט לתוכה פגום הוא מעיקרא ואפשר שגם רש"י שכ' הטעם דשיכרא מבטל טעמא דחמרא כוונתו כן (ודלא כהב"ח בקו' אחרון) וכדמשמע מדברי הב"ח שזה הטעם עיקר א"כ כ"ש מלח דמבטל טעמא דחמרא ואדרבה שכר ומשקין אין מועילין להכשיר הכלי ומי מלח עזין מועילין כדלעיל סי' קל"ה ס"ס י"ב (ומהרשב"א משמע נמי דאפי' שהה זמן רב מותר דהא כ' טעמא דהואיל ולא בלעו רק כדי קליפה בטל האיסור מועט שבהן במשקין ומליחה ע"ש. ונהי דלא קי"ל כהרשב"א דכלי שבלע איסור מעט מותר ליתן בתוכו היתר לכתחלה וכדלעיל סי' קכ"ב ס"ק ב' מכל מקום לענין דיעבד ודאי קי"ל כהרשב"א דמסתמא יש ס' כנגד פליטת הכלי שלא בלע רק כדי קליפה וכדמשמע מדברי כל הפוסקים וזה ברור ואע"ג דהרא"ש כתב ואע"ג דבכולה משערינן ואין במים ובשכר ס' לבטל היין אפ"ה שרי כי טעם היין הנפלט לתוכן פגום מעיקרא הוא עכ"ל צ"ל דאין חולק אהפוסקים דס"ל דמסתמא איכא ס' דהרי הטור נמי סבר כוותייהו אלא בא לומר דאע"ג דליכא ס' כגון שנתנו בו משקה מועטים שרי תדע דהא כתב הרא"ש בתשו' ומביאו ב"י בר"ס זה דאם נתן יין בכלי העובד כוכבים מותר לפי שיש ס' נגד הקליפה ע"ש) . ועוד דמשמע מדברי הט"ו דאפילו נותן בהם שכר והמשקים זמן רב אע"ג דאחר מע"ל ה"ל כבוש ובכבוש אין חילוק בין מליח לשאר משקים אלא ודאי כל המשקים מבטלין טעם היין הבלוע בדופני הכלי ול"ד לדלעיל סי' ק"ה דהתם כלים של שאר איסורין הן דנותנים טעם לשבח בכל המשקין ובמליח משא"כ יין שנקלש טעמו בשאר משקין כ"ש במליח וכ"נ דעת הרב בת"ח כלל י"ז ע"ש ובסימנים דבדין א' כ' דדפוסי הגבינות של עובד כוכבים לכתחלה צריך להגעילם למלוח בהן גבינות ובדין ג' כ' דמותר למלוח בשר בכלי של עובד כוכבים שמכניסין בהן יין לקיום וכ"נ דעתו ממה שסתם כאן כהמחבר (וכן דעת העט"ז):
ט"ז - טורי זהב
מותר ליתן לתוכן בין מים כו'. נ"ל פשוט אפילו אם המשקין נשתהים שם מעל"ע מותר דהא הטור כתב הטעם כיון שהיין פוגם אותם ואע"ג דבשאר דוכתי קיימא לן נותן טעם לפגם אסור לכתחלה שאני הכא דנבלע בצונן וכמו שמצינו שהקילו בסימן קל"ח סעיף ג' דמותר ע"י עירוי וכן מוכח באו"ה כלל ב' דכתב דקי"ל כבוש כמבושל אפילו בכלים ולא דמי לחבית דיין נסך דשרי בסמ"ק לתת בו שכר לכתחלה דביין נסך הקילו כו' משמע דביין נסך אפילו אם שוהה ההיתר אח"כ אפי' מעת לעת אחר ששהה בו העובד כוכבים יין מעל"ע מותר אפילו לכתחלה ואע"ג דכתבתי לעיל סימן ק"ה סעיף א' בשם ד"מ דאם שהו בו יי"נ מע"ל אסור לתת לאותו כלי אפילו צונן מע"ל אפשר דאיהו קאמר על יי"נ ממש ואו"ה מיירי בסתם יינם דאל"כ קשה הא הד"מ עצמו מביא שם דברי או"ה ולא חלק עליו בזה וגם אין אנו צריכין לומר דביי"נ הקילו אלא כיון דהטעם לפגם ומדרבנן אסור לכתחלה בשאר איסורים משום גזירה כדאיתא סוף עבודת כוכבים וסתם יינם אין אסור אלא מדרבנן הוה גזירה לגזירה טעם לפגם משום שבחו ושבח גופיה הוא מדרבנן ותו דאיך תאמר שאם נשתהה איסור אפילו לפי שעה נמי יהא אסור כדאיתא לעיל גבי יין דגזרו עליו אפילו לפי שעה אלא ע"כ דכאן אפילו מעת לעת שרי ולענין אם אוסר כבוש מע"ל בכלי בשאר איסורים כתבתי בריש סימן ק"ה מה שנ"ל עיין שם:
וכן מותר למלוח בהם. זה תשובת הרשב"א שהביא הב"י ונתן לזה שלשה טעמים וז"ל חדא שאין המלח מפליט כלי ועוד שא"א לבוא לנתינת טעם דמבטלין איסור משהו וכ"כ הראב"ד כו' ועוד איידי דטריד לפלוט דמא לא בלע עכ"ל ולכאורה משמע מטעם הראשון שאין המלח מפליט ממילא אם הוא בדרך שודאי מפליט דהיינו שנשתהה מע"ל אסור וכבר הוכחנו היפך מזה דבשאר משקים מותר אפילו מע"ל אלא נראה דה"ק הרשב"א חדא שאינו מפליט ואת"ל שמפליט מכל מקום אינו מפליט כל כך שיבוא לידי נתינת טעם ואת"ל שמפליט הרבה מכל מקום לא בלע הבשר כיון שטרוד לפלוט דם וא"ל הא לא מהני סברא זו דאגב דטריד לפלוט אלא גבי דם אבל לא בבליעת שאר איסור כגון נבילה וכיוצא בו שנאסר הבשר שנמלח עמו כמבואר סימן ס"ט דכבר העתיק ב"י בסימן ק"ה בסוף תשובת הרשב"א זאת והוסיף שם טעם אחר וז"ל ועוד דלא בלע אלא דבר המסתבך כשומן או ציר אבל דם דשריק וא"נ פליטת היין לא עכ"ל הרי לפנינו דהשוה פליטת היין לדם ומו"ח ז"ל חולק על הוראה זו דהרשב"א והראב"ד מסברת עצמו דהיינו שהוקשה לו על טעם הראשון דהא קיימא לן בסימן ק"ה דלכתחלה אין למלוח גבינות בדפוסי העובדי כוכבים וזה לא קשה מידי דכבר כתבנו שלהכי הוסיף הטעם אחר לומר את"ל שמפליט כמו שכתבתי בסמוך ועל טעם השני כתב דלא קיימא לן כן כמו שכתב בסימן קכ"ב על זה אומר אני שהאמת כן הוא שמה שלמד הרשב"א מזה לכל האיסורים שנבלע מועט בכלי גדול שמותר להשתמש בו בהיתר מרובה כמ"ש סי' קכ"ב סעיף ה' אין פסק זה הלכה קיימת כמו שהארכתי בסימן צ"ט סעיף ז' אלא כדעת הטור שאוסר מכל מקום היינו דוקא בשאר איסורים אבל בבליעת יי"נ לא דהרי גם הטור עצמו שחולק עם הרשב"א בזה בשאר איסורים כתב הוא עצמו ביין נסך כאן להקל. ועל טעם הג' הקשה דבשאר איסורים חוץ מדם בולע שפיר הנה הראיתיך שהרשב"א מדמה פליטת יין לדם דשריק ומי ירים ראש לחלוק עליו והנה מסיק מו"ח ז"ל דלכתחלה אסור למלוח בשר בכלי שנאסר מבליעת יין ובדיעבד שרי אם לא נכבש בתוכו יום שלם ולדבריו גם במים אם היו בתוכו יום שלם היה נאסר וכבר הוכחנו בפשיטא שאינו כן על כן דברי הרשב"א עיקר ואפילו לכתחלה שרי וכל שכן לדעת הטור שנתן טעם ששאר משקים פוגמים בבליעת יין ממילא הוא הדין בשר שנמלח שם דמותר בכל גווני:
באר היטב
(ז) משקים: מפני שמבטלין טעם היין ולא גזרינן שאר משקים אטו יין משום דבאקראי בעלמא הוא ש"ס ולפ"ז אסור ליתן בהם משקים דרך קבע והכי קי"ל לעיל סי' קכ"ב ס"ד בהג"ה לענין שאר כלי איסור ש"ך וכ' הט"ז נ"ל פשוט אפילו אם המשקים נשתהים שם מע"ל מותר כיון שהיין פוגם אותם ואף על גב דבשאר דוכתי קי"ל דנטל"פ אסור לכתחלה שאני הכא דנבלע בצונן וכמו שמצינו שהקילו בסי' קל"ח ס"ג דמותר ע"י עירוי ואע"ג דכתבתי לעיל סי' ק"ה ס"א בשם ד"מ דאם שהה בו יין נסך מע"ל אסור לתת לאותו כלי אפילו צונן מע"ל אפשר דאיהו קאמר על יין נסך ממש וכאן מיירי מסתם יינם עכ"ל (ועיין מ"ש לעיל בס"א בהג"ה ס"ק ד' בשם הש"ך דאם ידוע שעמד בו יין נסך מע"ל אם נתן בו אחר כך יין כשר אסור ואפשר דבשאר משקין מודה להט"ז דאע"ג דס"ל להש"ך דיין נ"ט לשבח בשאר משקים חוץ מן המים היינו יין בעין אבל מה שבלוע בדופני הכלי נטל"פ וכ"נ מדברי הש"ך בסי' זה ס"ק י"ז ע"ש ודו"ק).
(ח) למלוח: והב"ח חולק על זה ופסק דלכתחלה אסור למלוח כדלעיל סימן ק"ה סי"ב וגם בדיעבד אסור אם נכבש בתוכו יום שלם אבל הש"ך השיג עליו דמסתמא יש ס' נגד פליטת הכלי שלא בלע רק כ"ק ויין נקלש טעמו בשאר משקין וכ"ש במליח וכן פסק הט"ז דהעיקר כדעת המחבר דמותר אפילו לכתחלה למלוח בהן.