ט"ז על יורה דעה קלז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]ואם הוא כלי שמכניסו לקיום כו'. בטור כתוב כן בשם הרא"ש וקשה לי דברי הרא"ש אהדדי דבתשובה כלל י"ט סי' ו' כ' דהאי דאמרינן סוף עבודת כוכבים וכולן שנשתמש בהם עד שלא יטביל עד שלא יגעיל עד שלא ילבין תני חדא אסור ולא תני עד שלא ידיח דהיינו במקום שצריך הדחה דבזה מילתא דפשיטא הוא כיון דיבשים הם אם נשתמש בלא הדחה מותר דכוסות וקיתוניות וצלוחיות אין מכניסין בהם לקיום עכ"ל משמע דמותר לגמרי קאמר אפילו נשתהו מעת לעת אע"ג דהב"י מייתי תשובה זו בסימן קכ"ו וכתב שם עלה דטעם הרא"ש להיתר היינו לפי שלא שהה שם מעת לעת אני אומר כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא דק בדברים אלו חדא דאם יש איסור בשהה מעת לעת במידי דצריך הדחה ולא הדיחו הדרא קושיא לדוכתא למה לא תנא עד שלא הדיח דהא יש איסור כשנשתהה מעת לעת ותו דהא דתני התם וכולן שנשתמש בהם היינו בחמין דאם לא כן כשנשתמש עד שלא יגעיל או ילבין אמאי אסור הא צונן הוא אלא ע"כ בחמין ואפ"ה מותר אם נשתמש עד שלא הדיח במידי דצריך הדחה וכאן כתב הרא"ש דיש איסור באין מכניסו לקיום אפילו ביבש אם נשתמש בלא הדחה ונשתהה שם מעת לעת ע"כ נ"ל דאין דברי הרא"ש הללו אמורין אלא בצריך עירוי ג' ימים שכתב לעיל ריש סימן קל"ה באין מכניסו לקיום אבל במידי דא"צ רק הדחה אין שם איסור כלל אפילו נשתהה מעל"ע ואין להקשות למה לא תני אם נשתמש בהם עד שלא עשה עירוי דתנא לא נקט שם אלא מה שנקט ברישא דהיינו טבילה הדחה הגעלה ליבון אבל עירוי לא מיירי שם ע"כ א"ל על זה וכולן שנשתמש כו' מה שאין כן הדחה שנזכר שם ברישא היה לו להזכיר גם בסיפא לדעת ב"י וגם הר"ן כתב כן בשם אחרים להתיר אם לא הדיח הביאו בית יוסף בסימן קכ"ו אלא שהרמב"ן סבירא ליה דלא מקילינן בזה רק במשפך וכיוצא בו שאין שם עכבת יין ולא בשאר כלים ונראה דהרמב"ן סבירא ליה סתם יינם אסור במשהו על כן החמיר אבל אנן דסבירא לן בטל בששים אין כאן איסור דיעבד ובסימן זה כתב בית יוסף בשם רבינו ירוחם גם כן להקל אם נשתמשו בדבר יבש בלא הדחה אפי' נשתהה מעל"ע דוק בדבריו ואע"ג דמדברי רמ"א בסי' קל"ה סעיף י"א משמע שאסור בדיעבד כמו שכתבתי שם אפשר שפוסק כרמב"ן אבל נראה לע"ד דהסומך על דברי המקילין במידי דרבנן כי הכא לא הפסיד בפרט באיסור סתם יינם שמאוד מקילין בו במקום שיש אפילו קצת היתר כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל י"ט סימן א' ומכ"ש בבליעת כלים דהוא קיל טפי שהרי אינו אוסר אלא בשתייה כמ"ש ריש סי' זה כן נראה לע"ד:
אסור מיד. דגזרו עליו אפילו לפי שעה:
כ"ד שעות. דצונן לא מפליט בפחות מזה:
סעיף ב
[עריכה]אבל אסור להוציא היין כו'. בב"י כתוב דזה דוקא אם ההיתר בא מחמת החרצנים והזגים לפיכך נאסר היין דרך הנקב וצריך שיעשה נקב חדש או יוציא היין מלמעלה כ"כ ב"י בשם תה"ה אבל אם ההיתר מחמת מים שנתערבו ביין כמ"ש בסעיף א' והוציאו דרך הברזא מותר דכל יין שיוצא יוצאים עמו מים המעורבים בו ומבטלים איסור הבלוע בנקב הברזא וכ"כ הרשב"א בתשובה דפליטת הברזא הוא דבר מועט ומתבטל תוך המים ומ"מ אפשר דלכתחלה אסור להוציא דרך נקב הברזא דהוה כמבטל איסור לכתחלה עכ"ל משמע מדבריו דבהיתר שע"י חרצנים אפי' דיעבד אסור אם הוציא דרך הברזא ונראה טעמו דאזיל לטעמיה דסתם יינם אינו בטיל בס' כמ"ש בסימן קל"ד והאי שנאסר מחמת הנקב של ברזא הוה כסתם יינם אבל למה שכתב רמ"א שם דבטיל בששים ה"נ בטיל כשהוציא היין דרך הברזא ואע"פ שבשעה שיוציא אין בו ששים נגד הקליפה של הנקב מ"מ אח"כ כשהורק היין נתחבר היתר אל היתר ומבטלין קליפת הנקב בס' של היין וזהו שסיים רמ"א דכאן כל היין שרי כו'. ובמ"ש הב"י בהיתר שע"י המים דלכתחלה אסור דרך הנקב חולק עליו מו"ח ז"ל דאין כאן מבטל איסור לכתחלה שאין כוונתו אלא להוציא היין ולא לבטל האיסור שבנקב ע"כ מותר אפילו לכתחלה ולי נראה דדברי ב"י נכונים דאע"ג דמצינו סברא זו דאין הכוונה לבטל האיסור בסי' פ"ד סעיף י"ג גבי נמלים שבדבש שמותר לסננו וכן בתולעים שבחטים ולא הוי מבטל לכתחלה שאני התם דא"א בענין אחר משא"כ כאן דאפשר לעשות נקב חדש או להוציא דרך פיו למעלה כל שמוציאו בדרך שיש בו חשש איסור מקרי לכתחלה ואסור לעשות כן וכן מוכח מתשובת הרשב"א שזכרנו בסי' קל"ד סעיף ה' אם נתן יין כשר וכו' דכ' שם דהוה מבטל לכתחלה היינו ג"כ שאפשר בלאו הכי:
וע"ל סימן צ"ט. כצ"ל ור"ל מדין אין מבטלין איסור לכתחלה:
סעיף ג
[עריכה]ביין השני ס' כיין הראשון כו'. זהו לפי פסק ריב"ש בסי' תל"ג מריה דהאי דינא שס"ל אפילו סתם יינם אסור במשהו וכן פסק הש"ע סימו קל"ד אבל לפי מה דקי"ל שם דבטל בס' אין אנו צריכין להוראה זאת אלא אם יש בין הכל דהיינו יין הראשון והשני ששים נגד קליפת הכלי האסור מותר הכל וכעין שאמר אח"כ במים והתימה על רמ"א שלא כתב על זה כלום:
סעיף ד
[עריכה]מותר ליתן לתוכן בין מים כו'. נ"ל פשוט אפילו אם המשקין נשתהים שם מעל"ע מותר דהא הטור כתב הטעם כיון שהיין פוגם אותם ואע"ג דבשאר דוכתי קיימא לן נותן טעם לפגם אסור לכתחלה שאני הכא דנבלע בצונן וכמו שמצינו שהקילו בסימן קל"ח סעיף ג' דמותר ע"י עירוי וכן מוכח באו"ה כלל ב' דכתב דקי"ל כבוש כמבושל אפילו בכלים ולא דמי לחבית דיין נסך דשרי בסמ"ק לתת בו שכר לכתחלה דביין נסך הקילו כו' משמע דביין נסך אפילו אם שוהה ההיתר אח"כ אפי' מעת לעת אחר ששהה בו העובד כוכבים יין מעל"ע מותר אפילו לכתחלה ואע"ג דכתבתי לעיל סימן ק"ה סעיף א' בשם ד"מ דאם שהו בו יי"נ מע"ל אסור לתת לאותו כלי אפילו צונן מע"ל אפשר דאיהו קאמר על יי"נ ממש ואו"ה מיירי בסתם יינם דאל"כ קשה הא הד"מ עצמו מביא שם דברי או"ה ולא חלק עליו בזה וגם אין אנו צריכין לומר דביי"נ הקילו אלא כיון דהטעם לפגם ומדרבנן אסור לכתחלה בשאר איסורים משום גזירה כדאיתא סוף עבודת כוכבים וסתם יינם אין אסור אלא מדרבנן הוה גזירה לגזירה טעם לפגם משום שבחו ושבח גופיה הוא מדרבנן ותו דאיך תאמר שאם נשתהה איסור אפילו לפי שעה נמי יהא אסור כדאיתא לעיל גבי יין דגזרו עליו אפילו לפי שעה אלא ע"כ דכאן אפילו מעת לעת שרי ולענין אם אוסר כבוש מע"ל בכלי בשאר איסורים כתבתי בריש סימן ק"ה מה שנ"ל עיין שם:
וכן מותר למלוח בהם. זה תשובת הרשב"א שהביא הב"י ונתן לזה שלשה טעמים וז"ל חדא שאין המלח מפליט כלי ועוד שא"א לבוא לנתינת טעם דמבטלין איסור משהו וכ"כ הראב"ד כו' ועוד איידי דטריד לפלוט דמא לא בלע עכ"ל ולכאורה משמע מטעם הראשון שאין המלח מפליט ממילא אם הוא בדרך שודאי מפליט דהיינו שנשתהה מע"ל אסור וכבר הוכחנו היפך מזה דבשאר משקים מותר אפילו מע"ל אלא נראה דה"ק הרשב"א חדא שאינו מפליט ואת"ל שמפליט מכל מקום אינו מפליט כל כך שיבוא לידי נתינת טעם ואת"ל שמפליט הרבה מכל מקום לא בלע הבשר כיון שטרוד לפלוט דם וא"ל הא לא מהני סברא זו דאגב דטריד לפלוט אלא גבי דם אבל לא בבליעת שאר איסור כגון נבילה וכיוצא בו שנאסר הבשר שנמלח עמו כמבואר סימן ס"ט דכבר העתיק ב"י בסימן ק"ה בסוף תשובת הרשב"א זאת והוסיף שם טעם אחר וז"ל ועוד דלא בלע אלא דבר המסתבך כשומן או ציר אבל דם דשריק וא"נ פליטת היין לא עכ"ל הרי לפנינו דהשוה פליטת היין לדם ומו"ח ז"ל חולק על הוראה זו דהרשב"א והראב"ד מסברת עצמו דהיינו שהוקשה לו על טעם הראשון דהא קיימא לן בסימן ק"ה דלכתחלה אין למלוח גבינות בדפוסי העובדי כוכבים וזה לא קשה מידי דכבר כתבנו שלהכי הוסיף הטעם אחר לומר את"ל שמפליט כמו שכתבתי בסמוך ועל טעם השני כתב דלא קיימא לן כן כמו שכתב בסימן קכ"ב על זה אומר אני שהאמת כן הוא שמה שלמד הרשב"א מזה לכל האיסורים שנבלע מועט בכלי גדול שמותר להשתמש בו בהיתר מרובה כמ"ש סי' קכ"ב סעיף ה' אין פסק זה הלכה קיימת כמו שהארכתי בסימן צ"ט סעיף ז' אלא כדעת הטור שאוסר מכל מקום היינו דוקא בשאר איסורים אבל בבליעת יי"נ לא דהרי גם הטור עצמו שחולק עם הרשב"א בזה בשאר איסורים כתב הוא עצמו ביין נסך כאן להקל. ועל טעם הג' הקשה דבשאר איסורים חוץ מדם בולע שפיר הנה הראיתיך שהרשב"א מדמה פליטת יין לדם דשריק ומי ירים ראש לחלוק עליו והנה מסיק מו"ח ז"ל דלכתחלה אסור למלוח בשר בכלי שנאסר מבליעת יין ובדיעבד שרי אם לא נכבש בתוכו יום שלם ולדבריו גם במים אם היו בתוכו יום שלם היה נאסר וכבר הוכחנו בפשיטא שאינו כן על כן דברי הרשב"א עיקר ואפילו לכתחלה שרי וכל שכן לדעת הטור שנתן טעם ששאר משקים פוגמים בבליעת יין ממילא הוא הדין בשר שנמלח שם דמותר בכל גווני: