שולחן ערוך יורה דעה קיח יב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קיח · יב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
יש להחמיר שלא להניח הקדרות אצל השפחות כשאין ישראל בבית:
- הגה: ואינו יוצא ונכנס (תשובת הרא"ש כלל י"ט) ואם אירע קלקול שנתנה דבר איסור בקדירה אין להאכילה אותה מאכל שלא ירגילה בכך (בית יוסף בשם שבולי לקט):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(לז) ואינו יוצא ונכנס. משמע דעת הרב דביוצא ונכנס אין צריך להחמיר ולכאורה בהרא"ש וטור לא משמע כן שאחר שכתבו דין דשתי קדרות שכתב המחבר בסעיף י"א כתבו ועל זה סומכין להניח הקדרות אצל השפחות כשהולכין לב"ה דהוי כיוצא ונכנס ונכון לירא שמים להחמיר כי כמה פעמים אירע קלקול בדבר ועוד כדי להשביח חלקה נותנת חלב בקדרה עכ"ל (ועיין בהרא"ש עצמו) משמע דאף ביוצא ונכנס יש להחמיר ומה שלמד הרב מתשובת הרא"ש שכתב ואם ישראל יוצא ונכנס שרי דעתו בתשובה דלענין דינא שרי והיינו שכתב שם וכדאמרינן בפ"ק דעבודת כוכבי' לא הלכת לצור מימיך וראית עובד כוכבים וישראל ששפתו שתי קדרות כו' ובפסקיו פ"ק דעבודת כוכבים כ' אהך דהלכת לצור דהיינו מדינא אבל נכון להחמיר ע"ש אבל המחבר שכתב יש להחמיר כו' וכמו שכ' הרא"ש בפסקיו ונכון לירא שמים להחמיר כו' אפילו ביוצא ונכנס קאמר ויש לומר דמשמע ליה להרב מדלא השיב הרא"ש להשואל שם דיש להחמיר לכתחלה אפילו ביוצא ונכנס ש"מ דביוצא ונכנס אפילו חומרא אין כאן ומה שכתב ונכון לירא שמים כו' אכשהולכין לב"ה קאי משום דל"ד ליוצא ונכנס כיון ששוהין בב"ה זמן מה והשפחות יודעות שדרכן לשהות אבל ביוצא ונכנס ממש א"צ להחמיר (וע' בסימן קי"ג ס"ד) ואין להקשות ממה שכתב הרב בסעיף הקודם דלכתחלה יש ליזהר אף בשתי קדרות ופשיטא דבישראל ועובד כוכבים ששפתו לא גרע מיוצא ונכנס דהתם הטעם משום ניצוצות שיתזו מזו לזו וכמו שכ' בס"ק שלפני זה:
(לח) ואם אירע קלקול כו' איסור בקדרה כו' בשבולי לקט כתוב שנתנה איסור בקדרה להכעיס כו' וכן העתיק הרב בתורת חטאת כלל ל"ב דין ט' וכאן נשמט תיבת להכעיס משום דלאו דוקא הוא חדא הטעם שכתב שלא ילמדו לעשות כן שייך נמי באם כוונת' להנאתם אלא נקט להכעים לאפוקי אם לא ידעה שאותו דבר שהכניסה בקדרה אסור לישראל וה"ק שנתנה איסור בקדרה להכעיס דהיינו שידעה שאותו דבר אסור לישראל ואפ"ה נתנה. וכ' עוד הב"י בשם שבולי הלקט עובד כוכבים שאמר אל תאכל מקדרה זו שאני השלכתי בו חלב אין מקבלין ממנו אלא מותרת היא עכ"ל וכ"פ הרב בת"ח כלל ל"ב דין ט' וכתב שהוא פשוט מהביא עובד כוכבים פירות לשוק שאין העובד כוכבים נאמן לא לאיסור ולא להיתר וע"ל סי' קכ"ב ס"ג וע"ל סי' קכ"ז:
(לט) אין להאכילה אותו מאכל כו'. בשבולי הלקט כתב לא לאותו עובד כוכבים ולא לעובדי כוכבים אחרים וכ"כ בת"ח ובסימני ת"ח שם וכאן שכתב הרב אין להאכילה סתם כו' צ"ל דל"ד קאמר:
באר היטב
(כג) ונכנס: כתב הש"ך משמע דעת הר"ב דביוצא ונכנס א"צ להחמיר (דעיקר מה שיש להחמיר הוא כשהולכים לבה"כ שיודעות השפחות שמשהין שם זמן מה. אבל ביוצא ונכנס א"צ להחמיר כלל ש"ך ופר"ח) ואין להקשות ממ"ש בסעיף הקודם דלכתחלה יש ליזהר אף בב' קדרות ופשיטא דישראל ועובד כוכבים ששפתו לא גרע מיוצא ונכנס דהתם הטעם משום ניצוצות שיתזו מזו לזו כמ"ש לעיל.
(כד) להאכילה: בשבולי הלקט כ' לאכול אותו עובד כוכבי' ולא לעובדי כוכבים אחרים והיינו שידעה שאותו דבר אסור לישראל ואפ"ה נתנוהו לישראל וכ' עוד עובד כוכבים שאמר אל תאכל מקדרה זו שאני השלכתי בה חלב אין מקבלין ממנו אלא מותרת היא עכ"ל וכ"פ בת"ח שאין העובד כוכבים נאמן לא לאיסור ולא להיתר וע"ל סי' קכ"ב ס"ג וסי' קכ"ז וכ' המרדכי כשישראל נותן לעובד כוכבים תבשיל בקדרה להוליכו בביתו של עובד כוכבים יזהיר אותו הישראל שלא ידיח הקערה אך יש להניח בה קצת משיורי התבשיל וכן שיביאנה בו ביום עכ"ל ותימא איך יסמוך ע"ז שיאמר לעובד כוכבים שיניח בה שיורי המאכל דלמא ישתמש בה ואח"כ יחזור ויתן בה משיורי המאכל והב"ח ז"ל העתיק תשובת מהר"ר מנחם קדרה שנשארה בין העובד כוכבים וכבר לקח ישראל א' מן השומן שבקדרה בכף מועט וכשהוחזר הקדרה עם השומן הכיר הישראל הגומא שבשומן שנלקח ממנו השומן שהיתה בו כמו שהניח נראה להתיר דבכה"ג שייך טביעת עין עכ"ל הט"ז.