ש"ך על יורה דעה קיח

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קיח |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) ובשר כו'. משמע דהא דצריך בבשר חותם בתוך חותם היינו אפילו במקום שהטבחים ישראל ול"ד למ"ש הט"ו בסי' א' ס"ד דהמוצא בהמותיו ותרנגוליו שחוטין כראוי בשוק דשרי ברוב טבחי ישראל משום דהתם לא ידעינן מי שחטן הלכך אזלינן בתר רובא אבל הכא שהבשר ביד עובד כוכבים אית לן למימר שהחליפו בנבלה שהיה לו וכ"כ המחבר בסי' ס"ג ס"א וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא ביד עובד כוכבים אע"פ שכל המוכרים והשוחטים ישראל עכ"ל. מיהו צ"ע שהרב כתב שם בסוף הסי' שאם היה ביד עובד כוכבים בשר במקום שרוב המוכרים הם ישראלים כשר ואולי מיירי הכא כשאין רוב המוכרים ישראלים ונראה לחלק דהתם לא מיירי אלא בנמצא בשר ביד עובד כוכבים שלקחו מהמקולין הלכך במקום שהמוכרים הם ישראלים שרינן ליה דליכא למיחש שמא נבלה לקח וגם ליכא למיחש לאחלופי בנבלה שהיה לו בביתו דלאיזה צורך יחליפו הרי הכל שלו אבל הכא דמיירי בשולח או מפקיד ביד עובד כוכבים דאיכא למיחש באחלופי בנבלה שיש לו עוד יש לחלק בין שולח או מפקיד ששוהה הבשר זמן רב בידו ויש לו שהות שיזדמן לו בשר נבלה ושיחלוף ובין לוקח מהמקולין וכמ"ש הט"ו בר"ס קכ"ח דבגר תושב אסור לייחד אצלו יין לזמן מרובה ולזמן מועט מותר והיינו נמי משום דלאחלופי בזמן מוטט ליכא למיחש ע"ש ועיין בסעיף ו' ובמ"ש שם:

(ב) וחתיכת דג כו'. דוקא חתיכת דג דאילו דג שלם או חצי היה ניכר בסנפיר וקשקשת שלו כדלעיל סימן פ"ג:

(ג) שהפקיד או שלח כו'. ל"ד אלא ה"ה לכתחלה מותר לשלוח או להפקיד דברים האסורים מן התורה בחב"ח ודברים האסורים מדרבנן בחותם א' וכ"כ המחבר להדיא לקמן ר"ס ק"ל ופשוט הוא:

(ד) ביד עובד כוכבים. לאו דוקא דה"ה ביד ישראל החשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם וכמ"ש המחבר בסי' זה ס"ח ובס"ס קי"ט (ועיין בהרב המגיד פ"ח מהמ"א דין י' ודוק) אלא להכי נקט הכא עובד כוכבים דיין לא שייך אלא בעובד כוכבים דהא טעמא דיין הוי משום חיבות ניסוך טרח ומזייף וכמ"ש בס"ק ה' וזה לא שייך בישראל חשוד אם לא שהוא חשוד לנסך יין לעבודת כוכבים דאז פשיטא דהרי הוא כעובד כוכבים גמור וכמ"ש בסימן קי"ט ס"ק ט"ו א"נ להכי לא נקט ישראל חשוד משום גבינה ודכותיה דדבר שהרבים מקילין בו הוא וכמו שיתבאר בס"ק ט"ו והא דלא נקט חשוד להחליף משום דזה פשיטא ודוק:

(ה) אבל יין מבושל כו' וכל שאיסורו מדברי סופרים כו'. דעת המחבר דהכל תלוי במה שהוא אסור מן התורה או מדרבנן דבשר דאיכא למיחש שיחליפו בבשר נבלה וכן דג שיחליפו בדג טמא האסורים מן התורה וכן יין אע"פ דסתם יינם אינו אלא מדרבנן וכדלקמן ר"ס קכ"ג מ"מ כתב הרשב"א דמשום חיבת ניסוך עליה טרחי ומזייפי אף בחותם א' לכך החמירו בו כשל תורה אבל יין מבושל ושכר כו' דכל הנך שאפילו הוחלפו אין בהן אלא איסור מדבריהם וכמו שיתבאר כיון דאיכא חותם א' לא חיישינן לזיופי והוא דעת הרמב"ם והרשב"א (ור' ירוחם סוף נט"ו) אבל הר"ן כתב בשם הירושלמי דטעמא דביין ובשר וחתיכת דג צריך חותם בתוך חותם משום שאיסורו מגופו אבל חמפ"ג שאין בהם איסור אלא משום תערובות וכמו שנתבאר בסי' קי"ד וקט"ו ופת אע"פ שהפת עצמו אסור אפ"ה משום דאיסורו מדבריהם סגי ליה בחותם אחד עכ"ד וכ"כ הרא"ה בס' בדק הבית דף קי"ח וז"ל ושטת הירושלמי כל שאסור מגופו וליהוי נמי איסור דאורייתא בעי ב' חותמות וכל שאיסורו מחמת תערובות א"נ איסור דרבנן סגי בחותם א' לבד מיין שהחמירו בו עכ"ל וס"ל ג"כ דחומץ כיון שאינו ראוי לנסך לא חיישינן דטרח ומחליף כיון דסתם יינם מדרבנן ויין שאני דמשום חיבת ניסוך טרח ומזייף וכמו שאכתוב בס"ק ו' לדעת המחבר וסייעתו וכן מבואר מדברי הר"ן להדיא ע"ש וצ"ל דס"ל להר"ן וסייעתו דחלב וגבינה לא מיקרי לענין זה איסור מדבריהם כיון דאיכא למיחש בהו לתערובות איסור דאורייתא ודוק ורש"י פירש הטעם דביבח"ד דמיו יקרים טרח ומזייף בחותם א' משא"כ שאר דברים והארכתי בזה מפני שהרב בת"ח כלל ל"ב ד"י כתב שטוב להחמיר כדברי כל הפירושים גם בסימני ת"ח כתב וז"ל והרבה טעמים בחב"י אמאי צריך חותם בתוך חותם וכן כל הדומה לזה שהוא ג"כ איסור דאורייתא או שהוא מדרבנן ואיסורו מגופו כמו חב"י או שהוא מדרבנן ואין איסורו מגופו אבל הוא חשוב כמו חב"י בכל ענין צריך חותם בתוך חותם עכ"ל וכ"פ בספר אפי רברבי וצ"ע למה סתם כאן כדברי המחבר וגם יש לתמוה הרבה על מ"ש בסימני ת"ח ובספר אפי רברבי או שהוא מדרבנן ואסורו מגופו כו' דהא אפילו להר"ן בכה"ג סגי בחותם אחד כמו פת וכמבואר בדבריו ובדברי הרא"ה להדיא ואולי י"ל בזה דס"ל דדוקא בפת שאיסורו מדבריהם ואין לו עיקר מדאורייתא וכמ"ש ר"ס קי"ב אמרינן הכי אבל לא בכל שאר איסורי דבריהם וכן כשהעתיק בת"ח דברי הר"ן העתיק ופת אף על גב דאיסורו מגופו אפ"ה הואיל ועיקר איסורו מדבריהם סגי ליה בחותם אחד עכ"ל אלא שבר"ן אינו כלשון הזה וגם משמע בר"ן דאפי' איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאוריית' ואיסורו מגופו סגי בחותם א' שדימה חומץ לפת ע"ש ועבס"ק ז' ודוק ועוד דא"כ לא הוצרך לומר טעם דיין דמשום חיבת ניסוך טרח ומזייף דכיון דיש לו עיקר בדאורייתא שפיר בעי חותם בתוך חותם וצ"ע:

(ו) ומ"ש המחבר כגון דבש העתיק ל' הרמב"ם ומ"מ בדברי המחבר צ"ל דמיירי שעירב בו כ"כ דבש עד שנשתנה טעם היין מחמתו דבכה"ג אין בו משום יין נסך וכדלקמן בסימן קכ"ג אבל בנתערב בו מעט דבש ס"ל להמחבר דיש בו משום יין נסך דלא כהרמב"ם וכמו שיתבאר שם וא"כ בכה"ג צריך נמי הכא חותם בתוך חותם וע"ל בסימן ק"ל ס"ג (ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סימן ר"ח):

(ז) ומ"ש וכן החומץ ר"ל חומץ של יין וכן משמע בסימן ק"ל ס"ג להדיא ופשוט הוא והיינו שמבעבע כמשליכין אותו על הארץ שאז הוי חומץ גמור ואין ראוי לנסך כדלקמן סי' קכ"ג ס"ו ע"ש וטעמא דלמאי ניחוש לה אי משום חיבת נסוך טרח ומזייף הלא אין ראוי לנסך ואי משום שמא יחליף בחומץ של יין נסך כיון דסתם יינם אינו אלא מדרבנן לא חיישינן להכי וה"ט דמורייס ויין מבושל ויין שעירבו בו דברים אחרים דלא חיישינן שמא יחליף העובד כוכבים המורייס ויין המבושל ויין המעורב בו דברים אחרים שלו משום דכל הנך לא אסירי אלא משום סתם יינם שהוא מדרבנן ודוק:

(ח) ומ"ש וחלב כו'. אע"ג דחלב טעמו שמא יחליף בחלב טמא שהוא אסור מדאורייתא וכמו שנתבאר בר"ס פ"א י"ל שחלב טמא ניכר שהוא עכור כדאמרינן בעבודת כוכבים (דף ל"ה ע"ב) טהור חיור טמא ירוק וא"כ אין לחוש שיחליף כל החלב או רובו אלא יש לחוש שמא החליף מעט דאינו אסור אלא מדרבנן דמדאורייתא מין במינו בטל) וכמו שנתבאר בסימן צ"ח וכן תירץ בפרישה ס"ד וכי האי גוונא כתב האו"ה כלל מ"ח סוף דין ה' אי נמי כמ"ש האו"ה כלל מ"ה דין ז' דמאחר דרוב חלב המצוי בינינו הוי חלב טהור א"כ סתם חלב הוא מדרבנן והב"ח בקונטרס אחרון כתב על הפרישה ושארי ליה מאריה שכתב נגד הש"ס וכנגד הת"ה הארוך מה שלא עלה על לב ודעתו לומר דחלב יש בו איסור דאורייתא אלא דלהכי סגי ביה בחותם אחד משום דלית ליה רווחא וכן דעת הטור ג"כ עכ"ד בקוצר ע"ש ונהפוך הוא שהוא כתב נגד הש"ס וכנגד ת"ה הארוך ואדרבה בטור איתא להדיא לפי הגירסא בספרים הישנים שהיא הגירסא הנכונה וכמו שהסכים הוא ג"כ עליה דבחלב להכי סגי חותם אחד כיון דאיסורו מדבריהם וכמ"ש הרמב"ם והמחבר וכ"כ רבינו ירוחם סוף נט"ו וכן הוא באו"ה בכמה דוכתי אלא ודאי כי היכי דבדג ושאר דברים אית ליה רווחא במה שמחליף הטהור בטמא ה"נ בחלב דאי משום לית ליה רווחא אתינן עלה הא כתבו הט"ו בסימן זה ס"ז (והוא מן הש"ס ומוסכם מכל הפוסקים) דלא חיישינן שמא החליף אא"כ נהנה בחליפין הא כל שאינו נהנה מותר אפילו בלא חותם כלל אלא העיקר כמו שכתבתי:

(ט) ומורייס. נמי איכא למיחש שמא יחליף במורייס שלהן שהוא אסור במקום שדרכן ליתן לתוכו יין וכמ"ש הט"ו בסימן קי"ד סי"א אבל במקום שאין דרכן ליתן לתוכו יין או שהיין ביוקר יותר מן המורייס פשיטא דא"צ חותם כלל דאפילו יחליף ליכא איסור וכ"כ המחבר שם:

(י) ופת. אין בו אלא שמא יחליף בפת שלהם שהוא איסור מדרבנן וכמו שנתבאר בסי' קי"ב והלכך במקו' שנוהגין היתר בפת של עובדי כוכבים פשיטא דאין צריך חותם כלל:

(יא) וגבינה. אע"פ שגבינה אסורה משום שיש לחוש שהחליף בגבינה שלהם שאסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה וכמ"ש הט"ו בסימן קט"ו ס"ב מ"מ מדאורייתא נמי בטיל העור קיבת נבילה במיעוטו ומה שהוא לא בטיל לעולם הוא מדרבנן כיון שהוא דבר המעמיד כדלעיל ס"ס פ"ז א"נ אפילו אם ידוע שהעמידוה בעשבים או שאר דברים אסורה כמ"ש המחבר בסימן קט"ו שם והיינו גזרה דרבנן א"נ והוא העיקר כיון דאיכא למימר שמא לא העמידה בקיבת נבלה ואפילו הכי אסורה דאמרינן שמא העמיד הוי שפיר מדרבנן ודוק:

(יב) שהפקידו ביד עובד כוכבים. וה"ה שלחו וק"ל:

(יג) וי"א שאף כו'. ולקמן ר"ס ק"ל סתם המחבר כסברא הראשונה וצ"ע:

(יד) ואף השולח אם הודיע כו'. זה נמשך לסברא האחרונה משא"כ לסברא הראשונה וק"ל:

(טו) אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם אמר לעובדי כוכבים כו'. נראה דמ"ש הט"ו אם הודיע לחבירו כו' הוא לאו דוקא דה"ה אם אינו מודיע לחבירו אלא שאומר לעובד כוכבים שמודיע נמי מירתת דסבור הוא שהאמת כן דהא כתבו הט"ו בסעיף ב' כיון שהחתימו כראוי כו' במקום שדי בא' אין צריך לחזור עליו ולראותו ומשמע דאף לפי דעת הי"א דבמפקיד אין צריך אלא חותם אחד כתבו כן וכ"כ הרב בהג"ה לקמן סי' ק"ל ס"ב וה"ה בשולח ואמר לעובדי כוכבים שהודיע לחבירו צורת החותם דאין צריך לחזור עליו ולראותו ועוד דאי בשולח בחותם אחד צריך המקבל לחזור עליו ולראותו א"כ לאיזה צורך צריך להודיע לעובד כוכבים שמודיע לחבירו הא כיון שחבירו מכיר צורת החותם וצריך לחזור עליו ולראותו יראה לעינים אם זייפו אם לאו ולמה יגרע ממפקיד אלא הט"ו אשמועינן דכשהודיע לחבירו צורת החותם לא סגי עד שיאמר גם לעובד כוכבים שמודיעו ואורחא דמלתא כשאומר לעובד כוכבים כן מסתמא מודיע וזה שכתבו וגם אמר לעובד כוכבים כו' באחרונה ולא כתבו להפך אם הודיע לעובד כוכבים שמודיע לחבירו כו' וגם הודיע לחבירו כו' ומיהו אף בשולח בב' חותמות נכון הדבר להודיע לחבירו צורת החותם כדי שיחזור אחריו וכמ"ש הט"ו בסי' ק"ל סוף סעיף ח' ע"ש ואפשר דמש"ה נקטו נמי הכי אם הודיעו צורת החותם לומר דבכה"ג יש לעשות לכתחלה:

(טז) רק בישראל חשוד דגרע לענין זה מעובד כוכבים לפי שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ"כ ומשמע דבבשר ויין וחתיכת דג צריך בישראל חשוד ב' חותמות ובחמפ"ג צריך בישראל חשוד חותם אחד ומשמע דלפי י"א אלו אין חילוק בין מפקיד לשולח ופי' ישראל חשוד הוא שחשוד להחליף דאין לפרשו שחשוד לאכול אותו דבר שמשלח על ידו דהא כתבו הט"ו בסימן קי"ט ס"ג דמי שהוא חשוד לאכול דברים אסורים אינו חשוד להחליפם ואולי חשיבי הנך דברים שאין הרבים מקילים בהן שאף הוא חשוד להחליפם אם חשוד לאכלם וכמ"ש המחבר בסעיף ח' ובסי' קי"ט אבל הרשב"א כתב בתשובה סימן ק"ט שאכילת גבינה של עובד כוכבים קילא בעיני רבים וכ"כ בתה"א ומביאו ב"י ס"ס קי"ט וכ"כ הטור בס"ס קי"ט דהחשוד על הגבינה אינו חשוד להחליף והכי משמע מדברי הפוסקים ועיין במ"ש בסימן קי"ט ס"ק נ"ב:

סעיף ב

(יז) אין צריך לחזור אחריו ולראותו. הטעם דחותמות לא הוי אלא משום דמסתמא לא טרח ומזייף ועיין בס"ק ט"ו:

(יח) אפילו עשה ב' חותמות. וה"ה יותר ולקמן סימן ק"ל ס"ח התנה הרב תנאים בזה ע"ש:

(יט) ויש לחוש שאסרו בנגיעה. כלומר אפילו לא נהנה יש לחוש דמשום חיבת נסוך נגע בו וע"ל סימן קכ"ח ס"ק ד':

(כ) אף שהחותם מקולקל. שנראה שנעשה בכוונה על ידי אדם דאם לא כן בכל ענין שרי כדלקמן סימן ק"ל ס"ק ו' וס"ח בהג"ה:

סעיף ג

(כא) אות אחת חשוב כחותם אחד. משמע דאפי' בדברים שדי בחותם אחד חשוב אות אחת כסימן ועדיף ממפתח שכתב המחבר בסעיף שאח"ז:

סעיף ד

(כב) אבל בדבדים שדי בחותם אחד כו'. משמע דהיינו בחמפ"ג וכיוצא בו ונראה לפי זה ה"ה דלדעת הי"א במפקיד אין צריך אפי' בחב"י אלא חותם אחד וכן דעת הי"א דבעובד כוכבים הכל שרי בחותם וכדלעיל סעיף א' לא חשיב מפתח חותם אחד וז"ש הרב סימן ק"ל ס"ב וסי' קל"א ס"א דיין נסך ביד עובד כוכבים בדיעבד סגי בחותם אחד ולא כתב רבותא יותר דסגי בדיעבד אפילו במפתח אחת מפני שסתם כאן כדברי המחבר והיינו כדפי' ואע"ג דלר"ת ודאי סגי אף במפתח אחת מ"מ אנן לא סמכינן עליו אלא בחותם אחת ובב"ח כתב כאן ובסימן ק"ל שבדיעבד סגי אפילו במפתח אחת ושכן דעת הרב ע"ש ולא נהירא גם מה שהביא ראייה מתשובת רשב"א שבמרדכי פרק ר' ישמעאל ומתשובת הרשב"א () כלל י"ט סי' ג' לדין זה דחיתי הכל בספרי באמת הבנין ע"ש וגם מה שכתב לחלק על המחבר בחמפ"ג ודעתו דמותר אפילו לכתחלה במפתח אחד איני רואה בדבריו שיהא כדי לחלוק כיון שהרשב"א והט"ו הסכימו דדוקא בעינן חותם אחד אפילו בדיעבד ובפרט שאמרו להחמיר:

סעיף ה

(כג) אם שלח על ידי עובד כוכבים כו' כשרה. מלשון זה משמע קצת דדוקא דיעבד הוי ניקור וכיוצא בו סי' אבל לא לכתחלה אכן הטור כתב ג"כ כלשון הזה ואפילו הכי כתב להדיא בסימן ס"ה דמותר לשלוח אפילו לכתחלה ע"י עובד כוכבים ע"י סימן ניקור אבל המחבר לא כתב שם מזה כלום ומ"מ כתב באו"ה דלכתחלה אין לסמוך עליו וכ"כ הרב בסימני ת"ח שם:

(כד) אבל אם שלח איסור דרבנן כו'. ומבואר בת"ה שם דבאיסור דרבנן אפילו ראה היהודי שהיה החותם נשבר ומקולקל לגמרי והיה ניכר בודאי שנפתח החותם מותר בענין זה וכן הוא בת"ח שם דין י"ד ע"ש:

סעיף ו

(כה) אסורים. הטעם שמא החליף העובד כוכבים טוב ברע ושחט בעצמו כמו כן לזה שהחליף ואין שחיטה סימן לסמוך עליו וכתב בפרישה סי"א וז"ל ודוקא במקום שאין רוב ישראל או רוב טבחי ישראל מש"ה חיישינן שמא החליף בבשר נבלה ואין לסמוך על סימן שחיטה משא"כ לעיל בסי' א' דשם מיירי במקום שרוב ישראל ורוב טבחים ישראל אמרינן דסמכינן ארוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם עכ"ל וקשה דמשמע דהט"ו מיירי הכא אפילו במקום שרוב טבחים ישראל ורוב ישראל וכן משמע להדיא ברוקח ס"ס ת"ו ובב"ח בקונטרס אחרון כתב וז"ל דוקא הכא חיישינן שהחליף כדי להרויח ושחט בעצמו זה שהחליף אבל בנאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין דכשרים ולא חיישינן דעובד כוכבים שחטן התם ודאי כיון דמכירן שהן שלו ולא נחלפו אין לחוש דעובד כוכבים שחטן בכדי כיון דלית ליה רווחא ומסתמא ודאי ישראל שחטן ורוב המצויים אצל שחיטה מומחין הן עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דהא משמע להדיא באלו מציאות (דף כ"ד ע"ב) דאף המוצא בהמה שחוטה דעלמא שאינה שלו מותרת ברוב ישראל וכן משמע מדברי הטור סי"א המוצא בהמה כו' וכן נתבאר בסי' ס"ג והרי אינו מכירה שלא נחלפה והמחבר שכתב בסימן א' ס"ד אם אבדו גדייו ותרנגוליו כו' אורחא דמילתא נקט אי נמי המחבר אזיל לטעמיה דאסר בשר שנתעלם מן העין בסימן ס"ג והלכך בעינן דוקא גדייו שמכירן שהן שלו משא"כ לדידן דקי"ל בשר שנתעלם מן העין שרי אבל נ"ל ברור דל"ד כלל לסי' א' דהתם לא הוי ביד עובד כוכבים מעולם אלא דלא ידעינן מי שחטן והלכך אזלינן בתר רובא ואמרינן רוב המצויים אצל שחיטה מומחין הן אבל הכא ששולח ביד עובד כוכבים ויש לחוש שהחליף הטוב ברע והלכך אפילו במקום שרוב ישראל מצויים יש לחוש ששחט בעצמו לזה שהחליף כדי להרויח וגם לא דמי הכא לבשר הנמצא ביד עובד כוכבים דשרי ברוב ישראל כמ"ש לעיל ס"ק א' ע"ש:

(כו) שאין סימן שחיטה סימן לסמוך עליו. וכ' המרדכי פג"ה ומביאו ב"י ס"ס ס"ג מעשה בא לידי בתרנגולת שחוטה ששלחוה ביד עובד כוכבים בלי שומר ונסתפקו בדבר לומר שמא אחרת היתה ונתחלפה והלכו לשוחט ושאלו לו אם שחט זאת התרנגולת והשיב אין לי בה טביעת עין אמנם עתה שחטתי תרנגולת א' אבל בעל התרנגולת היה מכירה ואמר שזאת היא והתרתי אותה כיון שבעל התרנגולת היה מכירה עכ"ל וכ"פ מהרש"ל פ"ק דחולין סי' כ"ג ופג"ה סימן כ"ה והוסיף אבל אם לא שאלו השוחט לא הוי סימן עכ"ל ופשוט הוא:

סעיף ז

(כז) אם שלח ע"י עובד כוכבים בלא חותם כו'. משמע דאף בשאר עובד כוכבים שאינו עבדו ושפחתו מותר בדיעבד אם אותו מקום מעבר לרבים וכ"כ בת"ח שם דין ט"ו דלא כאו"ה שלא התיר אלא דוקא בשפחתו ועבדו:

סעיף ח

(כח) ואפילו עבדי ישראל כו'. פי' הרב המגיד שהוא בעבדים כנעניסם שמלו וטבלו לשם עבדות והרי הן כנשים עכ"ל וע"ל סימן קכ"ד ס"ג וסימן רס"ז:

(כט) אף הוא חשוד להחליף. בס"ס קי"ט יתבאר דהיינו דוקא לאותו דבר שהוא חשוד לאכול עליו חשוד ג"כ להחליף ע"ש:

סעיף ט

(ל) וכן מותר לקנות גבינה כו'. זהו כ"ש מבשר שכתב המחבר שהוא מדאורייתא ולא כתבו הרב אלא משום סיפא:

(לא) ובדיעבד כו'. כלומר אם כבר קנה מן העובד כוכבים ומשמע דקאי אבמקום שאין לחוש שמא נשארו הדפוסים ביד עובד כוכבים וקבעו אותם כו' אלא שלא ידענו מי כתבו או חתמו אבל במקום שיש לחוש שמא נשארו הדפוסים ביד עובדי כוכבים וקבעו אותם בגבינותיהם אסור אפילו בדיעבד ועיין בתשובת ן' לב ח"ג סי' א' מיהו כתב העט"ז בסוף הסי' דבמקום הפסד יש להתיר אפי' בכה"ג בדיעבד ועיין בסוף הסי' ובמ"ש שם. וכתב בת"ח כלל פ"א דין ד' ומנהג ליקח יינות שמביאים העובדי כוכבי' מארץ ישמעאל שקורין משקטע"ל על ידי חותמיהן שמביאי' כתבים מישראל עכ"ל וכ"כ בסימני ת"ח שם דביין נוהגין להקל וע"ל סי' ק"ל סעיף ו':

סעיף י

(לב) המניח כו'. בחולין (דף ג' ע"א) דייק מההיא לישנא דהמניח היינו דיעבד מיהו מסיק התם דאפילו לכתחלה מותר ביוצא ונכנס וא"כ צ"ל דמ"ש הט"ו האי לישנא משום סיפא נקטוהו דשהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות דאינו מותר אלא בדיעבד וכ"כ הרב לקמן סי' קכ"ט סעיף א' דבכה"ג אסור לכתחלה ע"ש והוא מהמרדכי פרק רבי ישמעאל בשם ראב"ן אי נמי כמ"ש התוס' בחולין שם דהמניח לכתחלה נמי משמע:

(לג) אם הוא יוצא ונכנס כו'. נראה דאפי' קטן יוצא ונכנס מהני כדלעיל סי' קט"ו ס"א בהג"ה ואפילו באיסור דאורייתא (ועיין בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' ק"ל בד"ה כתב שאלת אם סומכין בשמירת הפעוטות כו') וכמ"ש המחבר בסימן ס"ט ס"י לענין הדחה ע"ש ואע"ג דחיכא למימר דהתם שאני משום דדם שבישלו אינו עובר עליו ואין כאן אלא איסור דרבנן כדשרי' מה"ט בעובד כוכבי' מסל"ת שהדיחו וכדמבואר בב"י שם ובת"ח סוף כלל מ"א נראה דדוקא לענין נאמנות איכא לפלוגי דבאיסור דאורייתא אינו נאמן במסל"ת חוץ מבעדות אשה אבל לענין מירתת ליכא לפלוגי בהכי:

(לד) והוא שלא סגר הבית עליו. אין רוצה לומר דצריך לידע שלא סגר הבית עליו אבל מן הסתם אסור דהא בעבודת כוכבים (דף ס"ט ע"ב) משמע להדיא דמן הסתם לא חיישינן שסגר הדלת אלא רצה לומר שלא נודע שסגר הדלת וכ"כ בפירוש בסי' קכ"ט ס"א ע"ש:

סעיף יא

(לה) ואין לחוש שמא כשהחזיר כו' דמרתת שמא יחזור הישראל פניו מיד ויראהו ובתשובת הרא"ש כלל י"ט סימן י"ח מוכח דאפילו בעובד כוכבים וישראל אכסנאים אין לחוש דהא דשרינן ביוצא ונכנס היינו אפילו באכסנאים שאינם מכירים זה את זה דאינהו נמי מירתתי אהדדי ע"ש וכן הוא בפסקי תוס' פרק קמא דעבודת כוכבים סי' י"ב והוא מן התוס' שם ריש דף י"ב וע"ל סימן פ"ח ס"ב:

(לו) יש ליזהר אפילו בשתי קדרות. פירוש משום ניצוצות וזה שכתב אפילו ולפי זה כשאין פיהן מגולה אין צריך ליזהר בשתי קדרות ועיין בס"ק שאח"ז בסופו:

סעיף יב

(לז) ואינו יוצא ונכנס. משמע דעת הרב דביוצא ונכנס אין צריך להחמיר ולכאורה בהרא"ש וטור לא משמע כן שאחר שכתבו דין דשתי קדרות שכתב המחבר בסעיף י"א כתבו ועל זה סומכין להניח הקדרות אצל השפחות כשהולכין לב"ה דהוי כיוצא ונכנס ונכון לירא שמים להחמיר כי כמה פעמים אירע קלקול בדבר ועוד כדי להשביח חלקה נותנת חלב בקדרה עכ"ל (ועיין בהרא"ש עצמו) משמע דאף ביוצא ונכנס יש להחמיר ומה שלמד הרב מתשובת הרא"ש שכתב ואם ישראל יוצא ונכנס שרי דעתו בתשובה דלענין דינא שרי והיינו שכתב שם וכדאמרינן בפ"ק דעבודת כוכבי' לא הלכת לצור מימיך וראית עובד כוכבים וישראל ששפתו שתי קדרות כו' ובפסקיו פ"ק דעבודת כוכבים כ' אהך דהלכת לצור דהיינו מדינא אבל נכון להחמיר ע"ש אבל המחבר שכתב יש להחמיר כו' וכמו שכ' הרא"ש בפסקיו ונכון לירא שמים להחמיר כו' אפילו ביוצא ונכנס קאמר ויש לומר דמשמע ליה להרב מדלא השיב הרא"ש להשואל שם דיש להחמיר לכתחלה אפילו ביוצא ונכנס ש"מ דביוצא ונכנס אפילו חומרא אין כאן ומה שכתב ונכון לירא שמים כו' אכשהולכין לב"ה קאי משום דל"ד ליוצא ונכנס כיון ששוהין בב"ה זמן מה והשפחות יודעות שדרכן לשהות אבל ביוצא ונכנס ממש א"צ להחמיר (וע' בסימן קי"ג ס"ד) ואין להקשות ממה שכתב הרב בסעיף הקודם דלכתחלה יש ליזהר אף בשתי קדרות ופשיטא דבישראל ועובד כוכבים ששפתו לא גרע מיוצא ונכנס דהתם הטעם משום ניצוצות שיתזו מזו לזו וכמו שכ' בס"ק שלפני זה:

(לח) ואם אירע קלקול כו' איסור בקדרה כו' בשבולי לקט כתוב שנתנה איסור בקדרה להכעיס כו' וכן העתיק הרב בתורת חטאת כלל ל"ב דין ט' וכאן נשמט תיבת להכעיס משום דלאו דוקא הוא חדא הטעם שכתב שלא ילמדו לעשות כן שייך נמי באם כוונת' להנאתם אלא נקט להכעים לאפוקי אם לא ידעה שאותו דבר שהכניסה בקדרה אסור לישראל וה"ק שנתנה איסור בקדרה להכעיס דהיינו שידעה שאותו דבר אסור לישראל ואפ"ה נתנה. וכ' עוד הב"י בשם שבולי הלקט עובד כוכבים שאמר אל תאכל מקדרה זו שאני השלכתי בו חלב אין מקבלין ממנו אלא מותרת היא עכ"ל וכ"פ הרב בת"ח כלל ל"ב דין ט' וכתב שהוא פשוט מהביא עובד כוכבים פירות לשוק שאין העובד כוכבים נאמן לא לאיסור ולא להיתר וע"ל סי' קכ"ב ס"ג וע"ל סי' קכ"ז:

(לט) אין להאכילה אותו מאכל כו'. בשבולי הלקט כתב לא לאותו עובד כוכבים ולא לעובדי כוכבים אחרים וכ"כ בת"ח ובסימני ת"ח שם וכאן שכתב הרב אין להאכילה סתם כו' צ"ל דל"ד קאמר:

סעיף יג

(מ) אין חוששין כו'. שירא העובד כוכבים שיחוש שהיהודי רגיל לעשות חותמו במקום מיוחד ועוד שמא ירגיש הישראל בדבר מחמת שהאחרונות שנעשו אחר כך הם לחות יותר ועוד דאיכא ספיקי טובא כי שמא לא בא החותם הנאבד מעולם ליד עובד כוכבים ואת"ל בא לידו שמא לא זייף ואת"ל זייף שמא לא העמיד אלא בדבר המותר עכ"ל מרדכי והנה הב' טעמים הראשונים אינן מספיקין אלא לאותן הגבינות שהניח הישראל בבית העובד כוכבים והטעם האחרון מספיק גם לקנות ממנו גבינות אחרות ועיין בסעיף ט' בהג"ה ובמ"ש שם:

(מא) וכן אין לחוש שמא החליק כו'. דלא חיישינן שמא כוון להכשילו כל זמן שאין לעובד כוכבים הנאה בדבר וכדלעיל סעיף י' ועיין בסעיף ב' בהג"ה:

(מב) אבל אם לא הניחו כך. פי' אע"פ שהניחו במקום אחר במקום מיוחד בכוונה מ"מ כיון דלא הניחו מונח על הגבינות סבור העובד כוכבים שאין הישראל יודע היכן הניחו ואסור: