ש"ך על יורה דעה קיז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) אם הוא דבר המיוחד למאכל כו'. לאפוקי סוסים וחמורים וגמלים דסתמן למלאכה והב"י הביא בשם התוספות דסוף פ' מרובה שכתב ר"ת דה"ה שאר דברים טמאים שעומדין לאכילה אם מגדלן למשוח עורות בשומנן להשתכר בהן או למוכרן לישראל שימשח בהן או להדליק מותר אבל בחזיר הכל אסור משום מעשה שהיה וכמ"ש הט"ז בח"מ סימן ת"ט וכן כתבו האגודה והרא"ש והנ"י בשם הרא"ש והרא"ה ולא כמ"ש בב"ח שהרא"ש חולק אר"ת והאגודה ומלשון המחבר שכתב אם הוא דבר המיוחד למאכל כו' לא משמע קצת הכי אלא כהרשב"א שהביא בב"י שאם הוא מיוחד למאכל ודרך בני אדם לגדלן כדי לאכלן אע"פ שאינו סוחר בדברים אלו למכרן לצורך אכילה אסור וכ"פ בעט"ז להדיא וי"ל דה"ק אם הוא דבר המיוחד לעולם לאכילה לאפוקי אם יחדו שלא לצורך אכילה וכן משמע בב"י ד"ה כ' הרמב"ם כו' עיין שם וכ"מ בכ"מ שם ודוק:
(ב) אסור לעשות בו סחורה. הטעם שמא יבוא לאכול מהן אבל אם אינו מוכר לצורך אכילה ליכא למיגזר דדוקא כשמוכר לצורך אכילה איכא למיגזר שמא יבא לאכול מהן כיון שהוא מוכר לאכיל' או שמא יבא לטעום כדרך המוכרים לאכילה אבל כשאינו מתעסק בו לצורך אכילה ליכא למיגזר א"נ לשמא יבא לאכול לא חיישינן דאטו ברשיעי עסקינן דלא מזדהרי למיכל איסורא אלא הטעם הוא משום דהרואה שסוחר בדבר האסור לצורך אכילה יחשוב שכשם שסוחרן לצורך אכילה כך הוא אוכל מהן ולכך מותר היכא דאינו מוכר לאכילה אע"פ שהוא דבר שדרך בני אדם לגדלן לאכלן וכמ"ש בס"ק א'. ודין שותף שעבר ועשה סחורה בדבר האיסור עיין בח"מ ר"ס קפ"ב בטור:
(ג) ואפי' לקנותו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסור. לפי דעת הרב ולא ידעתי על מה סמכו רבים מבני עמינו שלוקחין טריפות בכיון כדי להאכיל לפועליהם עובדי כוכבים והדבר פשוט להם להתיר אבל צ"ע מנין לו להרב פסק זה כי אדרבה מהגהת מיימוני שהביא הב"י משמע שמותר לקנות להאכיל לפועליו עובדי כוכבים שלא אסר אלא לקנות כדי ליתן לעובדי כוכבים וכתב הב"י עליו הטעם משום דמתנה הוי כמו מכר דאי לאו דקביל הנאה מיניה לא הוי יהיב ליה מידי עכ"ל (וה"נ אמרינן בפ"ק דמציעא (דף ט"ז ע"א) אי לאו דטרח וארצי קמיה לא הוי יהיב ליה מתנה ע"ש) וא"כ כשקונה כדי ליתנו לעובדי כוכבים הוי כקונה למכרו לעובד כוכבים דהוי כסחורה אבל בקונה כדי להאכילו לפועליו שיש לו בביתו משמע דשרי דאין זה כעין סחורה וכן משמע בפ' בתרא דעבודת כוכבים (דף ס"ג ע"ב) ע"ש ברש"י ד"ה ולא משום יין נסך וד"ה שנשא ודוק וכן משמע להדיא מא"ח שהביא הב"י שכתב וז"ל אמרינן בירושלמי מי שלקח חזירים לצורך פועלים עובדי כוכבים כשמוכרו אינו מוכרו אלא בדמיו עכ"ל משמע כשהותירו ובא למוכרו אינו מוכרו אלא בדמים שקנה וכ"כ העט"ז להדיא וז"ל י"א שמותר ליקח חזירים להאכילם לפועלים עובדי כוכבים כו' אלא שאח"כ כתב ויש אוסרים וכמ"ש למעלה עכ"ל והוא דעת הרב:
(ד) חוץ מן החלב. פי' חלב של בהמה טהורה אבל של בהמה טמאה משמע דעת הב"י דאסור לעשות בו סחורה דבקרא לא נזכר אלא חלב נבלה וטרפה ומ"ש המחבר סתם חוץ מן החלב מפני שסמך עצמו אמה שכתב שהרי נאמר בו כו' ועוד דסתם בחלב של טהורה מיירי דלא כהא"ח שכתב שלא חילק הכתוב בין טהורה לטמאה וגם תמיה לי על הא"ח שהוא להדיא נגד הברייתא דזבחים (דף ע' ע"א) ומייתי לה בת"כ פ' צו דאיתא התם דהאי קרא דחלב נבלה וטרפה וגו' איירי דוקא בבהמה טהורה שיש במינה טרפה ולא בטמאה ע"ש מיהו דוקא בחלב העומד למכור לאכילה הוא דאסור אבל למשוח עורות נתבאר בס"ק א' דמותר למכרו:
(ה) ואם נזדמנו כו'. בתוספות פ' כל שעה שם איתא דנפלה לו בירושה חשיב כנזדמנו לו וכן משמע בתשו' מנחם עזריה סי' כ"ט וכן משמע מדברי הט"ו בח"מ ס"ס ת"ט:
(ו) לצייד כו'. דוקא לצייד שאומנתו בכך אבל שאר כל אדם אע"פ שנזדמנו לו בצידה לא התירו לו ב"י בשם הפוסקים ובתשו' מ"ע שם פסק דאפילו צייד שאינו קבוע וכל אדם שנזדמן לו מותר למכרם אבל דרך מקח וממכר אפי' בהזדמן ואקראי בעלמא אסור לקנות מהם אלא שאם עבר ולקח לא קנסוהו רבנן שיהא אסור בהנאה ע"ש שהאריך:
(ז) חיה ועוף ודגים טמאים כו'. ל' הטור נזדמנו לו לצייד חיה ועוף ודגים טמאים או שצד טמאים עם טהורים מותר למכרם ובלבד שלא יתכוין לכך:
(ח) וכן מי שנזדמן לו נבלה כו'. זהו מקרא מלא (דברים י"ד כ"א) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי וז"ל הב"ח ומשמע דוקא אותו שנזדמנה לו יכול למכרו לעובד כוכבים מפני הפסד ממונו אבל ישראל אחר אסור לקנות מחבירו הנבלה וטרפה שנזדמנה לו כדי להרויח בה למכרה ביוקר לעובד כוכבים דהיינו נמי סחורה עכ"ל וכן משמע בתוס' דסוכה (דף ל"ט ע"א) ד"ה וליתב לה וכן משמע דעת ר' שמשון בפי' המשניות פ"ז דשביעי' משנה ג' ע"ש:
וכתוב בתשו' משאת בנימין סי' כ"ה בהג"ה דאסור לנחור תיישים שצריך לעורות שלהן למכור אח"כ הבשר לעובד כוכבים דמקרי מכוין מלאכתו בדבר האיסור וכ"כ הב"ח בא"ח סימן תקנ"א סעיף י' ע"ש:
(ט) מותר למכרם. והיכא דצד טמאים וטהורים צריך למכור הטהור והטמא ביחד וכמ"ש הא"ח אבל לא הטמא בפני עצמו ולא הטהור בפני עצמו ול"ד לאם לא עלו בידו אלא טמאים בלבד דהתירו לו למכור דהתם אם לא נתיר לו יפסיד כל טרחו וא"א בענין אחר משא"כ הכא ודלא כב"י:
(י) וצריך למכרה מיד כו'. הג"ה זו צ"ל אחר ובלבד שלא יתכוין לכך:
(יא) וכן מותר לגבות כו'. וצריך למכרם מיד ואסור להשהותם כדי להשתכר בהן אבל לדמיו מותר להשהותן אפילו חזירים כ"כ בתשו' מנחם עזריה סימן ל' וכ"כ בתשו' משאת בנימין סימן ל"ו ועיין בח"מ סימן ת"ט:
(יב) דהוי כמציל מידם. כלומר מן הסתם אמרינן דהוי כמציל מידם דלא כהא"ח שכתב וז"ל וליקח אותם בחוב אסורים ואם הוא כמציל מידם מותר עכ"ל ובתשובת הרשב"א שהביא ב"י מבואר אפילו חזירים מותר ליקח בחובו מה"ט שהוא כמציל מידם וכן הוא בתשובת מ"ע סימן ל' וכ"כ ר' ירוחם נתיב ט"ו סוף אות כ"ז בשם הפוסקים דאם גבאן בחובו דינו כנפלו לו בירושה שמותר למכרם על יד על יד ע"ש:
(יג) ואסור למכור לעובד כוכבים כו'. כ"כ גם המחבר בח"מ סימן רצ"ח ס"ו ודקדקו לכתוב למכור דאילו במתנה מותר דאין במתנה משום גניבת דעת וכמו שנתבאר בסימן ס"ה סי"א ע"ש:
(יד) וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם כו'. ומשמע דבכלל זה נמי מורייס של עובד כוכבים שאינו אסור אלא מדבריהם וכמ"ש הט"ו בר"ס קי"א והכי איתא בירושלמי פ"ז דשביעית הלכה ד' ר' יהושע נסב ויהב (כלומר נשא ונתן) בהדין מורייס ואע"ג דטעם איסור מורייס מפני שמערבים בו יין וכמ"ש הט"ו בסי' קי"ד סי"א וסתם יינם אסור בהנאה כמ"ש המחבר ר"ס קכ"ג י"ל שאין המורייס נמכר יותר בעבור היין ועוד דיכול למכרו חוץ מדמי יין נסך שבו וכמ"ש הטור בסימן קל"ד ס"ב והרב סי' קנ"ד סכ"ג ע"ש. כתב הב"ח ועכשיו נמצאו מקצת אנשים חוכרים מהשרים עיירות וכפרים לזמן וכל זמן החכירות מגדלים חזירים ומאכילים לפועלים עובדי כוכבים ואין לזה היתר כלל כו' ע"כ וכ"כ בתשובת מ"ע סימן ל' וע"ש שהאריך: