שולחן ערוך חושן משפט שלג ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שלג · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל שמין לו מה שעשה ונוטל (בין הוקרה המלאכה או הוזלה ודוקא שחזר סתם אבל אם חוזר מכח יוקר אין שומעין לו) (טור בשם ר"י) ואם קבלן הוא שמין לו את שעתיד לעשות (ע"ל סי' קע"ו סכ"ג) בין שהוזלה בעת ששכרו בין שלא הוזלה בין שהוזלה המלאכה אח"כ בין שלא הוזלה שמין לו מה שעתיד לעשות כיצד קבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים (או שקבל ע"ע לעשות כך וכך חבית של יין) (ת"ה סי' שכ"ט) קצר חציה והניח חציה בגד לארוג בשתי סלעים ארג חציו והניח חציו שמין לו מה שעתיד לעשות אם היה שוה ו' דינרים נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן ואם היה הנשאר יפה שני דינרים אינו נותן אלא סלע שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה:
- הגה: ובע"ה החוזר בו דינו כקבלן שידו על התחתונה (טור):
מפרשים
כיצד דין הפועל שחזר כו': בטור הוסיף בפרטי דינים אלו וגם דינים אלו שכתבן המחבר מבוארין מלשונו יותר והנה אעתיק בשינוי ל' קצת כדי לקצר ולתוספת ביאור התחיל ג"כ בפועל וכתב ז"ל והפועל אם הוא שכיר יום יכול לחזור בו אפי' בחצי יום וידו על העליונה כגון ששכרו בעד ח' דינרים ליום ועשה עמו חצי היום ואפי' אם נתיקרו שצריך ליתן לאחר מחצי יום הנשאר ו' דינרי' אפ"ה צריך ליתן להראשון ד' דינרים מחצי היום שעשה ולא אמרינן לא יתן לו אלא ב' דינרים כדי שתגמר לו מלאכת היום בח' דינרים כפי מה שהתנה (ודוקא שחזר סתם אבל אם חזר בו מחמת היוקר אין שומעין לו כדמסיק מור"ם ומטעם דלא נתייפה כח הפועל כדי שישתכר מעות) והה"נ אם הוזלה שיכול לגמור חצי היום הנשאר בב' דינרין צריך ליתן ו' דינרין ואינו מעכב בידו אלא ב' דינרין כדי שתגמר מלאכת היום בח' דינרין כפי מה שהתנה ואם הוא קבלן שקבל עליו מלאכ' בכך וכך (פי' ואינו כעבד דמלאכת רבו מוטלת עליו לעשות בו כל היום בלי הפסק אבל זה גומר מלאכ' שקיבל עליו איזה שעה ביום שירצה וכדרך כל בע"ה העושה במלאכ' שלו למכור ולהשתכר בה) מ"ה גם הוא א"י לחזור בו ואם חזר בו ידו על התחתונה שאם קיבל עליו המלאכה בח' דינרין ועשה חציה וחזר בו ונתיקרה המלאכ' שא"א לגומרה אלא בו' דינרין לא יתן לו אלא ב' דינרין כדי שתגמר מלאכתו בח' כפי מה שהתנה ואם א"י לגמרו בפחות מח' דינרין אינו נותן לו כלום ומיהו אם נתיקרה הרבה שצריך ליתן עליה יותר ממה שפסק עמו אינו צריך לשלם לו מכיסו כלום ואם לא התחיל עדיין בהמלאכ' רק הלך לעשות מלאכתו ונתיקרה המלאכ' וחזר בו הקבלן נמצא דאין ביד הב"ה שכירות משל קבלן כלום שהרי עדיין לא התחיל כלל בעשיית המלאכ' אין הקבלן מפסיד אלא טורח הליכתו כיון שאינו תופס משלו והוא א"צ לשלם מכיסו (ומזה שכ' כיון שאינו תופס משלו יש ללמוד הא אם תפס הב"ה משל קבלן אפי' דבר שאינו מכלי אומנתו יכול לשכור עליו מאותו תפיסה באופן שיגמור מלאכתו כפי תנאו ועפ"ר) ואם הוזל' שיכול לגמרה בב' דינרין אפ"ה אינו נותן לו אלא ד' דינרין וכן הדין בב"ה החוזר בו אפי' בקבלן שידו על התחתונה שאם הוזלה המלאכ' ויכול לגומר' בב' דינרין צריך ליתן לו ו' דינרין על מה שעשה ולא ישאר בידו אלא ב' כדי שיוכל לגמור בהם מלאכתו כפי תנאו ואם הוקרה צריך ליתן לו ד' דינרין עכ"ל הטור וע"פ דברים האלה נתבאר לך דברי המחבר ויתבאר לך דהא דכ' בחזרת הפועל שמין לו מה שעשה ונוטל היינו בדהוקרה המלאכ' שחזר בו מלעשות' וע"ד שכתבתי דאלו בהוזלו נתבאר ממה שכתבתי ששמין לו מה שעתיד לעשות ולא מה שעשה והטור נקט ל' הברייתא והרמב"ם דלא נקטו בפועל אלא שמין מה שעשה ואפשר דטעמייהו הוא משום אורחא דמילתא דסתם פועל אינו חוזר אלא כשהוקר ואף שכ' דכשחזר בו משום יוקרא אין שומעין לו מ"מ מסתמא דמילתא הוא חוזר משום יוקרא אבל אם אירע שהוזל' שמין מה שעתיד לעשות ומור"ם שכ' בין הוקר' המלאכה או הוזל' לאו בחדא מחתא מחתין לה אלא בא לו' בין הוקרה המלאכה בין הוזלה בשניהן יד הפועל על העליונה ומה שכ' המחבר אחרי זה בקבלן דשמין לו מה שעתיד לעשות נראה לי דקאי ג"כ אהוקר' אח"כ ומ"ש בין שהוזלה בין שלא כו' נ"ל דה"ל כאלו אמר בין הוזלה בשעת השכירות והוקר' אח"כ בשעת החזר' בין לא הוזלה בשעת השכירו' אלא היה ביוקר והוזלה אח"כ בשעת החזר' בין היה הכל במעמד א' לעולם יד הקבלן על התחתונ' ור"ל ג"כ דשמין בכל א' לפי ענינו דבהוקר שמין לו מה שעתיד לעשות ובהוזלו שמין מה שעשה היפך מפועלים כנ"ל ביאור הדברים הללו ודו"ק: (הגה בע"ה החוזר בו כו' וכן ב"ה השוכר מלמד ומצא אח"כ מלמד אחר טוב מזה א"י לחזור בתוך שנה כיון שהתחיל זה במלאכתו ואינו פושע הרא"ש בתשובה כלל ק"ד סי' נ"ד ד"מ ס"ס של"ד וכתב שם בד"מ בשם רמב"ן דב"ה החוזר צריך לשלם משלם מטעם דאי לא עבדו חלשי וע"ל סי' של"ה ס"א בהג"ה שנייה):
(יח) בין הוקר'. כגון ששכרו בח' דינרים ליום ועשה עמו חצי היום ואפי' נתייקרו שצריך ליתן לאחר מחצי יום הנשאר ו' דינרים אפ"ה צריך ליתן לראשון ד' דינרים מחצי יום שעשה ולא אמר לא יתן לו אלא ב' דינרים כדי שתגמור לו מלאכת היום בח' דינרים כפי מה שהתנה עכ"ל טור:
(יט) או הוזלה וכתב הטור דאם שכרו בח' דינרים והוזלה שיכול לגמור חצי יום הנשאר בב' דינרים צריך ליתן לו ו' דינרים ואין מעכב בידו אלא ב' דינרים (העתיקו הע"ש והסמ"ע דבריו) ולא מצאתי כן בשום פוסק יותר וגם באמת לא נהירא לפע"ד דלמה יתן לו ו' דינרים נהי שיוכל לחזור בו ואין ידו על התחתונה וצריך ליתן לו כפי מה ששכר עמו ולא ב' דינרים כפי מה שהוזל אלא ח' דינרים ליום (וכן לענין הוקר) למה יהיה יד הפועל על העליונ' לענין שיתן לו יותר ממה ששכר עמו ח' דינרים ליום דהיינו ד' דינרים לחצי יום כיון שהפועל (מודה) [חוזר] ולא ידעתי מנ"ל להטו' הא וב"י כ' ומ"ש רבינו וה"ה נמי אם הוזל כו' פשוט הוא דמהוקר נלמד להוזל עכ"ל ולפע"ד לא דמי דכשהוקר נותן לו חצי השכירות כפי מה ששכר עמו ודמי כאלו שכרו לחצי יום בד' דינרים משא"כ הכא גם מ"ש הב"ח דכ"כ הרא"ש דה"ה הוזלה המלאכה ליתא דלא כ"כ הרא"ש שם רק דה"ה אם הוזלה וחזר בו בע"ה כו' ע"ש משא"כ הכא וכן מוכח להדיא כדברי התו' פ' האומנין דף ע"ז סוף ע"א ד"ה יד הפועל כו' ע"ש וברש"י ובתוס' פ"ק דמציעא דף י' ע"א ד"ה יכול לחזור כו' ודוק (שוב מצאתי בטור כ' על קלף ישן נושן דליתא שם להאי דינא:
(כ) או שקבל על עצמו לעשות לו כך וכך חבית של יין אע"ג דימי הבציר קצבתן ידוע ואינו משועבד רק זמן הזה מ"מ הואיל ואינו קוצב לו שכר לפי הימים או לפי השבועות או החדשים דאיקלעי המלאכ' חשוב קבלנו' כמו קמה לקצור דימי הקציר נמי ידועי' הם עכ"ל ת"ה:
(כא) נותן לו שקל שהוא ב' דינרים או יגמרו את מלאכתן ואם אינו יכול לגומרה בפחו' מח' דינרים אינו נותן לו כלום ומיהו אם נתייקר' הרבה שצריך ליתן עליה יותר ממה שפסק עמו א"צ לשלם לו מכיסו כלום לפיכך אם לא התחיל במלאכ' וחוזר בו אע"פ שהלך דהוי כמו התחילו במלאכ' ונתייקר' אין מפסיד אלא טורח הליכתו כיון שאינו תופס משלו והוא א"צ ליתן לו מכיסו כלום עכ"ל הטור ופי' הב"י והסמ"ע ס"ק ט"ו דר"ל דאם היה הבע"ה תופס משל הפועל הי' צריך לשלם לבע"ה כל מה שמפסיד כמ"ש הרב המגיד פ"ט מה' שכירות בשם הרמב"ן והרשב"א דבכלי אומנות בידו אפי' בדבר שאינו אבד שוכר עליהם עד כדי שכר המלאכה כו' והקשה הב"ח על דבריה' דע"כ הטור לא ס"ל הכי מדכ' לקמן גבי דבר האבד דאם היה בידו משלהם יכול לתפסו משמע הא דבר שאינו אבוד לא. ועוד קשיא לי דע"כ לא שמעינן להרמב"ן והרשב"א אלא דבשבאת כלי אומנתו ליד הבע"ה אבל שאר דבר מי שמעת להו וכן משמע בנ"י דדוקא כלי אומנת' ע"ש וכן מוכח להדיא בדברי התלמידי רשב"א שהבי' ב"י ריש סי' זה וז"ל וליכא בין דבר האבוד לשאינו אבוד למי שפי' חביל' כלי אומנות וכו' ע"ש והרי הטור כ' כיון שאינו תופס משלו משמע שתופס ממון או שאר דבר וע"ק לי דאם איתא דלזה נתכוין הטור לא ה"ל למימר "כיון שאינו תופס משלו כו' שהרי לא הזכיר מקודם דמיירי שאין הבע"ה תופס משלו והכי הל"ל "ודוקא כשאינו תופס משלו כו' לכך נראה כמו שפי' הב"ח דר"ל כיון שאין הפועל תופס בידו משל בע"ה דאם היה הפועל תופס דבר משל בע"ה כגון שקבל שכירותו מידו הי' חייב הפועל להחזיר הכל ע"כ וכן משמע מדברי הרא"ש ונמוקי יוסף שכתבו דאם מה שעתיד לעשות שוה יותר ממה שקצץ להם אין צריכים לשלם מכיסם כלום ע"כ משמע דוקא לשלם יותר ממה שקצץ אין צריכים לשלם מכיסם אבל עד הסך שקצץ צריכים להחזיר אף שקבלו כבר ודוק:
(כב) ואם היה הנשאר יפה ב' דינרים כו' אינו נותן אלא סלע כו' והראב"ד בהשגות כ' ע"ז (ולא הובאה בב"י) וז"ל א"א אלא סלע יפה שני דינרים ע"כ וה' המ' והכ"מ לא ביארו כוונתו וגם המ"ע מבלבל דבריו כדרכו וכ' שלשון הש"ס כהרמב"ם וכן הביאו הרי"ף בהלכותיו עכ"ל ולפע"ד כוונת הראב"ד שדין זה לא הוזכר בש"ס כלל ולא ברי"ף ובשום פוסק ונראה דכיון דשמין לקבלן מה שעתיד להיות והנשאר אינו שוה רק ב' דנרים אם כן נותן לו רק סלע יפה ב' דינרים ולא ד' דינרים ומפרש דברי הרמב"ם ג"כ הכי וכן מצאתי להדיא בתוספתא ובירושלמי פ' האומנין כדברי הראב"ד וז"ל ר' דוסא אומר שמין על מה שעתיד להעשות אם היה מה שעתיד לעשות יפה ו' דינרים נותנים לו שקל או יגמור מלאכתו ואם היה יפה שקל נותנין לו שקל ע"כ (ופסק בש"ס ירושלמי הלכ' כר' דוסא וכ"פ הפוסקים) ואף שלשון הרמב"ם ק' לפרש כן מ"מ קשה היאך יהי' נגד התוספתא והירושלמי. וגם על הטור קשה שכ' בסוף סעיף ב' הוזלה שיכול לגומר' בב' דינרים אפ"ה אינו נותן לו אלא ארבע דינרים עכ"ל (ומביאו הסמ"ע ס"ק ט"ז) דהל"ל דאינו נותן לו רק ב' דינרים וצ"ל דהטור ס"ל דבתוספתא וירושלמי מיירי שמתחלה לא היה שוה רק ב' דינרים אלא ששכרו ביותר לכך אינו נותן לו אלא שקל משא"כ בהוזל' אחר שעשה המלאכ' שאינו בדין שישלם לו כפי מה שעתיד ליעשות כיון שעשה המלאכה בשעת היוקר ודוחק דפשט התוספתא לא משמע הכי אלא משמע כיון שהוא חוזר וידו על התחתונה א"כ בכל ענין איני נותן לו רק ב' דינרים ואפשר ס"ל להרמב"ם והטור כיון דהובאה ברייתא זו בש"ס דילן וליתא בש"ס דילן ואם שקל נותן לו שקל ש"מ דלא ס"ל לש"ס דילן הכי וצ"ע:
(טו) כיצד: עיין בסמ"ע שהביא דברי הטור מה שביאר והוסיף בפרטי דינים אלו ע"ש באורך.
(טז) הוקרה: כגון ששכרו בח' דינרין ליום ועשה עמו חצי היום ואפי' נתייקרה שצריך ליתן לאחר מחצי יום הנשאר ו' דינרין אפ"ה צריך ליתן לראשון ד' דינרין מחצי יום שעשה ולא אמרי' דלא יתן לו אלא ב' דינרין כדי שתגמור לו מלאכת היום בח' דינרין כפי מה שהתנה עכ"ל הטור וכת' עוד דאם שכרו בח' דינרין והוזלה שיכול לגמור חצי היום הנשאר בב' דינרין צריך ליתן לו ששה דינרין ואינו מעכב בידו אלא ב' דינרין ולא מצאתי כן בשום פוסק יותר וגם באמת לא נהירא לפע"ד דלמה יתן לו יותר ממה ששכר עמו דהיינו ד' דינרין לחצי יום ולא ידעתי מנ"ל להטור הא והב"י כת' ע"ז דפשוט הוא דמהוקר נלמד להוזל ולפע"ד ל"ד דכשהוקר נותן לו חצי השכירות כפי מה ששכר עמו ודמי כאילו שכרו לחצי יום בד' דינרין משא"כ הכא וכן מוכח להדיא כדברי בתוס' פ' האומנין דף ע"ז סוף ע"א ד"ה יד הפועל כו' ע"ש וברש"י ותוס' פ"ק דב"מ דף י' ע"א ד"ה יכול לחזור כו' ודו"ק שוב מצאתי בטור כתוב על קלף ישן נושן דליתא שם להאי דינא. ש"ך.
(יז) חביות: אע"ג דימי הבציר קצבתן ידוע ואינו משועבד רק זמן הזה מ"מ הואיל ואינו קוצב לו שכר לפי הימים או לפי השבועות או החדשים דאיקלעי המלאכה חשוב קבלנות כמו קמה לקצור בימי הקציר נמי ידועים הם עכ"ל ת"ה. שם.
(ח) או הוזלה כ' הטור דאם שכרו בח' דינרין והוזלה שיכול לגמור חצי היום הנשאר בב' דינרין צריך ליתן לו ששה דינרין ואינו מעכב בידו אלא שני דינרין וכת' הב"י מ"ש רבינו וה"ה נמי אם הוזלה פשוט הוא דמהוקר נלמד להוזלה ע"כ ובש"ך חולק וכ' עלה ז"ל ולא מצאתי כן בשום פוסק יותר וגם באמת לא נהירא ולע"ד דלמה יתן לו ששה דינרין נהי שיכול לחזור ואין ידו על התחתונה וצריך ליתן לו כפי מה ששכר עמו ולא ב' דינרין כפי מה שהוזל למה יהיה יד פועל על העליונה לענין שיתן לו יותר ממה ששכר עמו ח' דינרין ליום דהיינו ד' דינרין לחצי יום כיון שהפועל חוזר ולא ידעתי מנ"ל לטור הא ע"ש:
ולענ"ד נראה דברי הטור נכונים לפי מ"ש בתשו' מיימוני לס' קנין סי' ל"א ז"ל והא פועל יש לו דין עבד עברי דמה"ט אמרי' פועל יכול לחזור בחצי יום דילפינן לה מעבד עברי דיוצא בגרעון כסף דכל קולי דע"ע יהבינן לפועל מק"ו השתא ע"ע דעבד איסורא ועבר על כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים וגופו קנוי מקילין ביה כ"ש פועל כדפרישית בפ"ק עכ"ל וכיון דהוא מדין ע"ע דיוצא בגרעון כסף ובע"ע קיי"ל דמחשבינן להקל כמבואר ספ"ק דקידושין וכ"כ הראב"ם פ"ב מהל' עבדים ז"ל כיצד הרי שנמכר במאה והרי הוא עתה שוה מאתים אינו מחשב עם אדוניו אלא לפי מאה נמכר במאתים והרי הוא שוה מאה מחשב עמו ע"פ שנים הנותרות ע"ש והוא מש"ס קידושין שם דף כ'. וא"כ ה"ה בפועל אם הוקר ושוה עכשיו יותר יוכל לחזור בחצי יום ומחשב עם בע"ה לפי דמים ששכרו ואם הוזל מחשב ע"פ שנים הנותרות וזה נכון ומ"ש הש"ך שלא מצא כן בשום פוסק יותר מצאתי כן בתשו' מיימוני לס' קנין סי' ל' דגבי מלמד החוזר ז"ל אך אם ימצא מלמד אחר בפחות יכול להכניסו תחתיו ובע"ה יתן לו כל שכירתו לבד מה שצריך ליתן למלמד שני הנכנס תחתיו וכן פי' רבינו שלמה בפ' האומנין ובמשנה ושלום שמעון בר' אברהם זצל"הה וע"ש. וכן הוא בתשובת מהר"ם דפוס פראג סי' שפ"ז ומבואר דכל שנמצא מלמד אחר דתו לא הוי דבר האבד ואי' בחזרה דאז נותן לו לו שכרו ואינה מנכה רק מה שצריך ליתן לשני ואין לחלק בין היכא שהכניס פועל הראשון לשני דאז הוי משום שליחות ובין היכא דבע"ה צריך לשכור את השני דודאי אין בזה משום שליחות כיון דבע"ה לא שכר אלא הראשון אלא כל שנמצא מלמד אחר דתו לא הוי דבר אבד ואיתא בחזרה אינו מחשב לא לפי דמים שיתן לשני ולכן נראה עיקר כדברי הטור: