סמ"ע על חושן משפט שלג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]אלא תרעומות: ל' הטור איזה מהן שבא לחזור הרשות בידו שיכול לו' הבע"ה לפועל השכר עצמך במקו' אחר והפועל יאמ' לבע"ה צא ושכו' לך פועל אחר אלא שיש על החוזר תרעומו' בשביל הטורח וכתבתי בפריש' דמ"מ הרשות בידו לחזור משמע דלי' ביה אפי' משו' מחוסרי אמנה דס"ל דלא אמרו כן אלא כשחוזר מדבריו בדבר שאין בו תועלת וכמ"ש הטור ומור"ם ז"ל לעיל ס"ס ר"ד דכשנשתנה השער לית ביה משום מחוסרי אמנה וה"נ כשחוזר בע"ה משום שא"צ להם או שנמצאו פועלים בזול יותר ולפ"ז החולקים שם וכמ"ש מור"ם ז"ל שיש חולקין בזה חולקים גם כאן ומ"ש אין להם אלא תרעומות ר"ל לאפוקי תביעת ממון אבל ממחוסרי אמנה גם כן נינהו והא דאין להם תביעת ממון זה על זה יתבאר בסעיף שאחר זה דהיינו דוקא כשלא גרם החוזר היזק להאידך ע"ש:
דאם משך הבע"ה כלי אומנות כו': ואפי' החזיר' לפועל אחר המשיכ' מ"מ מחשב המשיכה לקנין דאין יכול לחזור זה בזה אם לא פועל שחז"ל נתנו רשות לחזור אפי' באמצע המלאכ' כדי לקיים מ"ש כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים וכמ"ש הט"ו בסמוך ס"ג וסיים וכ' מור"ם דאפי' לפועל יכול לעכב כלי אומנתו כו' ור"ל כשעדיין כלי אומנתו דפועל בידו דבע"ה משא"כ לפני זה דמיירי שאחר המשיכ' החזירו לפועל וכמ"ש וק"ל:
החמרים ולא מצאו כו': ר"ל כשהפועל הי' חמר להביא לו תבוא' הלך ולא מצא וכשהפועל הי' רוצה לחרוש שדהו הלך ומצא לחה ואינה ראוי' אז לחרישה:
שנתמלא מים: פי' ואינו צריך להשקאתו:
אם ביקר בע"ה מלאכתו כו': היינו סיירוהו לארעא מאורת' הנז' בגמ' והטור לא כתבו כאן וכתב כללא דדיני' הללו אימת תלינן העיכוב מלאכ' בפועל או בבע"ה בסימן של"ד שיחד לזה ועמ"ש שם שייך כאן:
נותן להם שכרן: כיון דבע"ה פושע וההליכ' היא כהתחל' במלאכ' מ"ה אין בע"ה יכול לחזור בו ואם חוזר צריך לשלם להם כפועל בטל ואף שאין לפועל פסיד' דממון מכח חזר' זו דאף שלא הי' שכרן לא הי' להם אצל מי להשתכ' כו' וכ"כ בטור בהדיא בשם הרא"ש ולא כע"ש שכתב דחייב משום דגרם להם היזק שאם לא הי' שוכרן הוא היו נשכרין לאחרים וחייב מדינא דגרמי עכ"ל וז"א' וגם דבריו סותרין זא"ז שבסעיף שאחר זה כתב בהדיא שבהלכו חייב להן הבע"ה גם בכה"ג ע"ש ודו"ק:
כפועל בטל שאינו דומה כו': לשון הטור שמין מי שהשכיר עצמו למלאכה זו וכן חמר שהשכיר חמורו להביא משוי כמה היה רוצה לפחות משכרו לישב בטל ולבא ריקן וכן ינכה לו משכרו עכ"ל:
סעיף ב
[עריכה]ה"ז כדבר האבוד להן: פי' וחייב מדינא דגרמי:
ואם נשכרין בפחות כו': פי' עתה נשכרין בפחות ממה שהיו נשכרין אמש וכן הוא בטור:
משלם להן הפחת: ר"ל מה שנשכרין היום פחות מאמש משלם לו לפי ערך כפועל בטל ע"פ שכירות של אמש:
ואם הלכו אע"פ כו': כ"כ ג"כ הטור בשם הרא"ש והוסיף וכתב בשמו ז"ל וכן לא הלכו ועכבם עד שאין מוצאין להשתכר צריך ליתן להם שכרם כפועל בטל כיון שגרם להן הפסד אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא כשלא הלכו מוצאין להשתכר ומשהלכו אין מוצאין כו' עכ"ל:
והוא שעכשיו אינם נשכרין כלל כו': נמצא דאין חילוק בין הלכו ללא הלכו אלא כשזולת שכירתו לא היה מוצאין מי שישכירן או שהיו שוכרים אחרים בפחות וכנ"ל וכ"כ בטור:
אלא בפחות משלם להן כו': פי' הן ישכירו נפשם לאחרים למלא כתן ומה שיפחתו להן אחרים צריך בע"ה זה שחזר בהן למלאות שכירתן כשיעור ששכר אותן וכן מפורש בטור ע"ש:
סעיף ג
[עריכה]התחיל הפועל כו': המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם דגם הוא לא כ' שבע"ה אסור לחזור בו מאחר שהתחיל הפועל ואפי' לא הלכו ממקומן אבל בברייתא איתא והטור כתבו וכמו שאעתיק לשונו ובסמוך ומור"ם ז"ל רמזו וכתבו בסמוך במ"ש שדין חזרת ב"ה כדין קבלן כו' והרמב"ם שהשמיטו נ"ל טעמו משום דס"ל דמדין הלכו הנ"ל נלמד לדין התחלתו שמה שיתחייב הבע"ה בחזרתו בהליכתן שהוא מטעם שההליכ' התחלה מיקרי וק"ל:
בקבע שלשה שנים: דג' שנים שם עבד ושכיר עליו דכתיב (בישעיה) מקצה שלש שנים כשני שכיר כו':
סעיף ד
[עריכה]כיצד דין הפועל שחזר כו': בטור הוסיף בפרטי דינים אלו וגם דינים אלו שכתבן המחבר מבוארין מלשונו יותר והנה אעתיק בשינוי ל' קצת כדי לקצר ולתוספת ביאור התחיל ג"כ בפועל וכתב ז"ל והפועל אם הוא שכיר יום יכול לחזור בו אפי' בחצי יום וידו על העליונה כגון ששכרו בעד ח' דינרים ליום ועשה עמו חצי היום ואפי' אם נתיקרו שצריך ליתן לאחר מחצי יום הנשאר ו' דינרי' אפ"ה צריך ליתן להראשון ד' דינרים מחצי היום שעשה ולא אמרינן לא יתן לו אלא ב' דינרים כדי שתגמר לו מלאכת היום בח' דינרים כפי מה שהתנה (ודוקא שחזר סתם אבל אם חזר בו מחמת היוקר אין שומעין לו כדמסיק מור"ם ומטעם דלא נתייפה כח הפועל כדי שישתכר מעות) והה"נ אם הוזלה שיכול לגמור חצי היום הנשאר בב' דינרין צריך ליתן ו' דינרין ואינו מעכב בידו אלא ב' דינרין כדי שתגמר מלאכת היום בח' דינרין כפי מה שהתנה ואם הוא קבלן שקבל עליו מלאכ' בכך וכך (פי' ואינו כעבד דמלאכת רבו מוטלת עליו לעשות בו כל היום בלי הפסק אבל זה גומר מלאכ' שקיבל עליו איזה שעה ביום שירצה וכדרך כל בע"ה העושה במלאכ' שלו למכור ולהשתכר בה) מ"ה גם הוא א"י לחזור בו ואם חזר בו ידו על התחתונה שאם קיבל עליו המלאכה בח' דינרין ועשה חציה וחזר בו ונתיקרה המלאכ' שא"א לגומרה אלא בו' דינרין לא יתן לו אלא ב' דינרין כדי שתגמר מלאכתו בח' כפי מה שהתנה ואם א"י לגמרו בפחות מח' דינרין אינו נותן לו כלום ומיהו אם נתיקרה הרבה שצריך ליתן עליה יותר ממה שפסק עמו אינו צריך לשלם לו מכיסו כלום ואם לא התחיל עדיין בהמלאכ' רק הלך לעשות מלאכתו ונתיקרה המלאכ' וחזר בו הקבלן נמצא דאין ביד הב"ה שכירות משל קבלן כלום שהרי עדיין לא התחיל כלל בעשיית המלאכ' אין הקבלן מפסיד אלא טורח הליכתו כיון שאינו תופס משלו והוא א"צ לשלם מכיסו (ומזה שכ' כיון שאינו תופס משלו יש ללמוד הא אם תפס הב"ה משל קבלן אפי' דבר שאינו מכלי אומנתו יכול לשכור עליו מאותו תפיסה באופן שיגמור מלאכתו כפי תנאו ועפ"ר) ואם הוזל' שיכול לגמרה בב' דינרין אפ"ה אינו נותן לו אלא ד' דינרין וכן הדין בב"ה החוזר בו אפי' בקבלן שידו על התחתונה שאם הוזלה המלאכ' ויכול לגומר' בב' דינרין צריך ליתן לו ו' דינרין על מה שעשה ולא ישאר בידו אלא ב' כדי שיוכל לגמור בהם מלאכתו כפי תנאו ואם הוקרה צריך ליתן לו ד' דינרין עכ"ל הטור וע"פ דברים האלה נתבאר לך דברי המחבר ויתבאר לך דהא דכ' בחזרת הפועל שמין לו מה שעשה ונוטל היינו בדהוקרה המלאכ' שחזר בו מלעשות' וע"ד שכתבתי דאלו בהוזלו נתבאר ממה שכתבתי ששמין לו מה שעתיד לעשות ולא מה שעשה והטור נקט ל' הברייתא והרמב"ם דלא נקטו בפועל אלא שמין מה שעשה ואפשר דטעמייהו הוא משום אורחא דמילתא דסתם פועל אינו חוזר אלא כשהוקר ואף שכ' דכשחזר בו משום יוקרא אין שומעין לו מ"מ מסתמא דמילתא הוא חוזר משום יוקרא אבל אם אירע שהוזל' שמין מה שעתיד לעשות ומור"ם שכ' בין הוקר' המלאכה או הוזל' לאו בחדא מחתא מחתין לה אלא בא לו' בין הוקרה המלאכה בין הוזלה בשניהן יד הפועל על העליונה ומה שכ' המחבר אחרי זה בקבלן דשמין לו מה שעתיד לעשות נראה לי דקאי ג"כ אהוקר' אח"כ ומ"ש בין שהוזלה בין שלא כו' נ"ל דה"ל כאלו אמר בין הוזלה בשעת השכירות והוקר' אח"כ בשעת החזר' בין לא הוזלה בשעת השכירו' אלא היה ביוקר והוזלה אח"כ בשעת החזר' בין היה הכל במעמד א' לעולם יד הקבלן על התחתונ' ור"ל ג"כ דשמין בכל א' לפי ענינו דבהוקר שמין לו מה שעתיד לעשות ובהוזלו שמין מה שעשה היפך מפועלים כנ"ל ביאור הדברים הללו ודו"ק: (הגה בע"ה החוזר בו כו' וכן ב"ה השוכר מלמד ומצא אח"כ מלמד אחר טוב מזה א"י לחזור בתוך שנה כיון שהתחיל זה במלאכתו ואינו פושע הרא"ש בתשובה כלל ק"ד סי' נ"ד ד"מ ס"ס של"ד וכתב שם בד"מ בשם רמב"ן דב"ה החוזר צריך לשלם משלם מטעם דאי לא עבדו חלשי וע"ל סי' של"ה ס"א בהג"ה שנייה):
סעיף ה
[עריכה]בדבר שאינו אבוד: פי' שאינו צורך שעה בו כי אף שיחזור בו הפועל ולא ימצא פועל אחר לשכור כ"א בדמים יקרים הרבה יכול להמתין עד שימצאו פועלים לשכור לפי דרך שכירות הפועלים או מעט יותר:
אבל בדבר האבוד כו': שהוא צורך שעה ויתקלקל אם לא יוגמר מלאכתו מיד:
וה"ה למלמד שחלה כו': ונראה דגם במלמד אם חזר בע"ה וקבלו בסתם ולא אמר לנכות לו דצריך לשלם כל שכרו דזיל בתר טעם דעבד דאמרינן מדלא התנה מחל לו ה"ה במלמד:
לכתוב ספר אחד: דספר שנכתב בכתיבת יד שני סופרים הוא מנומר ומקרי מקולקל:
יש לו דין פועל: ואף שכבר סתם מור"ם וכתב לפני זה בהג"ה במלמד שחוזר בו מיקרי דבר האבוד ע"ש ובדבר האבוד כתב שם דאין חילוק בין פועל לקבלן מ"מ מצינו דאית בינייהו כגון הא דכתב הט"ו בסמוך בס"ז באם יש פועלים אחרים לשכור מהן כו' ע"ש וכיוצא בזה:
ה"ג אם היה מוצא פועלים אחרים לשכור כו': ור"ל לאפוקי אם גם מתחל' כששכרן לא היה מוצא פועלים אחרים לשכרן למלאכה זו דלא מיקרי גורמי היזק דהא זולתן ג"כ נעשה לו ההיזק:
ואם מצא פועלים אחרים כו': כיון שעכשיו בשעה שבא להטעותן נמצאו אחרים לא היה לו להטעותן כיון שמלאכתו יוגמר עתה ע"י אחרים:
סעיף ו
[עריכה]כיצד שוכר עליהן: כן הוא הל' ג"כ ברמב"ם ולפ"ז צ"ל דה"פ דתיבת כיצד עומד בפני עצמו וקאי אמ"ש לפני זה שוכר עליהן וקאמר כיצד עושה ומפרש דשוכר עליהן כו' והוא דוחק כיון דכבר פי' כיצד מטען כו' וא"כ עד"ז צ"ל כיצד שוכר עליהן ע"כ נראה להגיה תיבת שוכר וכצ"ל כיצד שוכר עליהם שוכר פועלים כו':
עד כדי שכרן של ראשונים: כן הוא ל' הגמרא ול' הרמב"ם ורש"י פירשו כפשוטו משמעות הל' דאם שכרו להפועל בב' דינרין ליום וחזר באמצע היום שוכר עליהן ונותן להשני ב' דינרין אבל הרא"ש והטו' פירשו ז"ל עד כדי הכפל משכר ראשונים ועפ"ר שם פירשתי דר"ל דבשיעור שכירות שבאו ליטול מבע"ה כשיגמרו המלאכה באותו שיעור גמרו להקנותם להב"ה ליתן מכיסם דאם יחזרו בו ויצטרך לשכור פועלים אחרים לגמור מלאכתו וכעין שאמרו בגמרא באומר ערבוני יקון והמוכר א"ל אם אחזור בי אכפיל לך ערבונך וכתבו הטור בסי' קצ"ו והרא"ש הקשה אפירש"י דלפי' אם כבר נתן להם השכירות או עדיין לא התחיל במלאכ' לא יהיה קנס על הפועל אפי' בדבר האבוד ועד"ר שגם הרמב"ם והמחבר אף שכתבו כל' הגמ' מ"מ ס"ל פירושו דהרא"ש והטור הנ"ל מדכתבו וכל מה שיוסיף כו' נוטל מהראשונים דמשמע נוטל הוספה מכיסם וגם לא חילק בין כבר נתן להן השכירות או לא נתן עדיין:
עד ארבעים וחמשים: כשיעור שדרך בעלי בתים לשכור לעת הצריך למלאכתן שלא תאבד כ"כ הרמב"ן והנ"י וממילא שיעור מ' ונ' ל"ד הוא אלא כפי דרכו של בע"ה וכפי הענין של הדבר האבו' להוסיף או לגרוע משיעו' מ' ונ' ונר' שגם דעת הרמב"ם והמחבר הוא כן ולא כמ"ש בב"י ובד"מ ע"ש:
סעיף ז
[עריכה]שאין שם פועלים לשכור בשכרם: פי' שאינם נמצאים פועלים לשוכרן אפי' אם יוסיפו להן כפי כל הפיסוק שפסק להראשונים כגון ששכרן בשני סלעים ועשו חציה או יותר ולחציה השניה לא ימצאו פועלים לגמרן אפי' יתן להן שני סלעים ובזה אמר ששוכר עליהן עד כדי שכרן דהיינו עד ד' סלעים ומוציא מיד הפועלים שני סלעים או מ' ונ' אם יש בידו משלהן וגם מה שעשו כבר א"צ לשלם להן:
אבל אם יש פועלים לשכרן בשכרן: דהיינו כפי מה שפסק עמהן:
אין לו עליהם כו'. ושמין לשוכר כו': פי' בכה"ג שנמצאו שוכרים אחרים בזה דינו כאלו לא הוה דבר האבוד מ"ה פועל שניתן לו רשות לחזור ואם חוזר ידו על העליונה גם כאן הדין כן ואין מנכין לו ממה שעשה כלום אלא צריך לשלם שכרו וקבלן שדינו כשחוז' בדבר שאינו אבוד דידו על התחתונה גם כאן הדין כן:
סעיף ח
[עריכה]שאם לא יקחנה מיד יפסיד חייב: ל' תשוב' הרא"ש הביאו הטור חייב ראובן לשלם לאומן כל הפסדו כו' ועיין פרישה שם כתב דמדוקדק מל' הרא"ש דהטיפול מוטל על האומן למכו' הכלי רק הפסידא שיהא לו כפי הפיסוק שפסק עמו הב"ה מתחלה מהכלי צריך להוסיף לו על הדמים שקיבל האומן:
שליח צבור שהשכיר עצמו כו': כפול לעיל סי' קס"ג ס"ה ע"ש ומ"ש עם מנהיגים שניים לרבותא כ"כ דמכ"ש אם נשכר שנית עם מנהיגים ראשונים שיודעים מהתנאי משעה ראשונה: