שולחן ערוך חושן משפט פז כח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פז · כח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
נשבע היסת ואח"כ הודה מעצמו במקצת אם דרך תשובה הודה שמתחרט על מה שנשבע לשקר נפטר מהשאר ואם הודה שלא על דרך תשובה אינו נפסל לשבועה על פי עצמו:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
אינו נפסל לשבועה ע"פ עצמו ז"ל הטור ואם שלא ע"ד תשובה הודה נשבע על השאר שאינו נפסל כו' וכתבתי בפרישה דר"ל דחוזר ונשבע בזה על השאר שהרי הודה ששבועתו הראשונה היתה לשקר ודוקא שהודה דרך תשובה אמרי' אלו היה ח"ל יותר ממה שהודה היה מודה בו ג"כ מ"ה א"צ לחזור ולשבע והמחבר השמיט ולא כתב הא דכתב הטור נשבע על השאר וצ"ל שלשטתו אזיל שבב"י כתב דל"ד קאמר רק לאת"ל דאפי' הודה שלא ע"י תשוב' הרי כבר נשבע על המותר ונפטר באותו שבועה כיון שלא נפסל ע"פ עצמו ע"ש שצ"ל שכוונתו הוא דה"פ ממ"נ נפטר דבמאי תדונו אם תדונו שהודאתו. היה דרך תשובה כו' אזי פשיטא דנפטר מהשאר דאף א"ת שאדם נפסל ע"פ עצמו מ"מ זה שנתחרט והודה אם איתא דחייב טפי היה ג"כ אומרו אלא אף אם תדונו שלא ע"ד תשובה הודה אכתי נפטר במה שכבר נשבע דאין אדם נפסל ע"פ עצמו אבל בפרישה ודרישה כתבתי שאין דבריו עיקר בזה וגם בע"ש דחה דבריו:
ש"ך - שפתי כהן
(עא) ואם הודה שלא על דרך תשובה נשבע על השאר שאינו נפסל כו' כ"כ הטור ור"ל נשבע עכשיו על השאר וכ"כ הע"ש והסמ"ע והב"ח והשיגו [על] הב"י ע"ש:
(עב) אינו נפסל. ואם רצה התובע נשבע ונוטל בעל כרחו כדלקמן סי' צ"ב סעיף ה' עיין שם:
באר היטב
(ע) תשובה: נשבע על השאר שאינו נפסל כו' כ"כ הטור ור"ל נשבע עכשיו על השאר וכ"כ הע"ש והסמ"ע והב"ח והשיגו להב"י וע"ש ואם רצה התובע נשבע ונוטל בעל כרחו כמ"ש בסי' צ"ב ס"ה ע"ש. שם.
קצות החושן
(כז) אינו נפסל לשבוע' וז"ל הטור ואם שלא ע"ד תשוב' הודה נשבע על השאר שאינו נפסל כו' וכתב הסמ"ע וז"ל וכתבתי בפריש' ור"ל דחוזר ונשבע על השאר שהרי הוד' דשבועתו הראשונ' הית' לשקר ע"כ. ולענ"ד נרא' דא"צ שבוע' אחרת וראי' מהא דאית' פרק הגוזל קמא דף ק"ז אמר רבי אבין אמר רבי אלעאי אמר ר' יוחנן הטוען טענת אביד' בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גניב' ונשבע ובאו עדים פטור הואיל ויצא ידי בעלים בשבועתו הראשונ' וכתבו תוס' דאע"ג דהוד' שלשקר נשבע אין חייב מן הדין לישבע פעם שנית אלא נאמן שלא בשבוע' לומר שנגנב במגו דאי בעי אמר באמת נשבעתי והי' פטור ע"ש ומוכח מזה דאפי' הודה דשבועתו הראשונ' לשקר א"צ לישבע פעם אחרת) (ונרא' מזה דה"ה בטוען לא לויתי ונשבע לא לויתי ואח"כ הודה דלוה ופרע נמי א"צ שבוע' אחרת ולכן נרא' דהא דהכא צריך לישבע פעם אחרת היינו משום דבפעם הראשון לא נשבע אלא היסת ועכשיו שהוא מודה במקצת צריך לחזור ולישבע ש"ד בנקיטת חפץ וגבי מודה לא שייך מגו כדאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת ישבע כו' וזה ברור:
שוב ראיתי במוהרי"ט חלק ח"מ סי' ל"ו וז"ל איברא שהרב מוהרי"ק נתקשה בדברי רב שרירא וכת' ולשון נשבע על השאר אינו נוח לו ולא ידעתי מה קשי' לי' לרב ז"ל אם ישבע על השאר אי משום שכבר נשבע מתחל' הרי לא נשבע אלא היסת ועתה הוא מחויב שבועת התור' כדין מודה במקצת וכו' ועוד תימא דלא יהא אלא דאמר הילך דהוי לי' השתא כופר בכל היאך יפטור במה שכבר נשבע דניח' ליה לרב ז"ל לתקן הלשון דהכי קאמר ומועיל לו שבועתו שנשבע קודם לכן על השאר אמאי סמכת אהאי שבוע' הרי יצאתה שבוע' לשקר כפי מה שהוא מודה עכשיו שחייב לו מחצה וכיון שהלה טענו ברי אומרין לו ממ"נ או השבע כו' ונעלם ממנו דברי תו' הנז' דאפי' היכ' שיצאתה שבועתו לשקר יצא בשבוע' הראשונ' וא"כ כשאומר הילך א"צ לישבע פעם שנית וז"ב: