שולחן ערוך חושן משפט פז כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · פז · כו · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

טענו שעשה לו דבר שאינו חייב עליו אלא קנס אינו נשבע היסת שאילו הודה היה פטור אבל אם טענו שהעמידו בדין על הקנס והביא עדים וחייבוהו ב"ד לשלם והלה אומר לא היו דברים מעולם צריך לישבע היסת:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

שאינו חייב עליו אלא קנס. פי' לאפוקי אם תבעו שחבלו דיש בו קנס נזק וצער ויש בו ג"כ ממון ריפוי ושבת ובכזה כתב הטור דצריך לישבע לו משום ממון שבו:

שאלו הודה היה פטור. דמודה בקנס פטור מלשלם:

והביא עדים. פי' שטוען שבשעה שתבעו הביא עדים לפני הב"ד וחייבוהו הב"ד ע"פ:

והלה אומר להד"ם. לפי מה שכ' המחבר שתובעו בקנס סתם ה"ל מ"ש שהנתבע משיב להד"ם ג"כ כפשוטו מה שא"כ להטור שכתב התביע' בא"ל אתה חבלת בי עפ"ר:

צריך לישבע היסת. דהרי אילו היה מודה לו שחייבוהו ב"ד כבר היה חייב לו ממון מן הדין במקו' שדנין קנס ולא משום מגדר מילתא לחוד:

ש"ך - שפתי כהן

(נט) אלא קנס אינו נשבע היסת כו'. כתב ר"י נ"ג סח"ב וכן בכל משואיל"מ כתבו התוס' דלא אמרי' חייב אלא בדבר שאם הודה הי' חייב אבל בדבר שאם הודה הי' פטור לא אמרי' מחויב שבועה כו' עכ"ל. ונ"ל שר"ל כגון בקנס דמודה בקנס פטור וכן הוא בתוס' ר"פ שור שנגח את הפרה וז"ל וא"ת והא משואיל"מ משלם כו' ועוד י"ל דלמ"ד פלגא נזקא קנסא לא יהא מחויב שבועה גדולה מהודאת עצמו דמודה בקנס פטור ע"כ וכן נתבאר לקמן סי' שצ"ט ות' ע"ש:


(ס) וחייבוהו ב"ד כו'. בתשובת מבי"ט ח"ב סי' שי"ט פסק בראובן שתובע לשמעון שנתחייב נגדו ממון בדין מחמת עסק שותפות ושמעון. מכחיש שלא עמדו בדין או שעמדו ולא חייבוהו ורוצה לטעון טענה מחדש דצריך שמעון לישבע ולא אמרינן מאי איכפת ליה למיהדר דינא אי אודי ליחייב ואי לא אודי ליחייב נמי שבועה כו' וע"ש ואין דבריו נכונים בעיני וכל ראיותיו שהביא שם אינם נראין דהתם מיירי בקנס וכה"ג דאם לא חייבוהו הב"ד מתחילה לא הי' מתחייב עתה בשום צד משא"כ בדבר ממון למה ישבע יטעון עתה מחדש אם לא שתובעו שקבלת עליך לקיים כל מה שיפסקו עליך אותו ב"ד הן לדין הן לטעות וחייבוך וזה כופר או שטוען נתחייבת בב"ד ואיני יכול לחזור לטעון כי שכחתי החילוקי' שביני לבינך או שמא לא תודה לי עתה כמו שהודית בפני אותו ב"ד אך זה ידעתי בבירור שהב"ד ההוא חייבוך לי ממון כך וכך אז צריך לישבע אבל מתשו' מבי"ט שם ומראיותיו משמע דלא מיירי בכה"ג אלא דבכל גווני צריך לישבע לו והא ליתא וכמ"ש:


(סא) צריך לישבע היסת במקום שדנין קנס והאידנא לא שייך דין זה. כ' בתשו' מיי' לספר נשים סי' ל"ה תשובת מהר"מ ואם כפר ישבע שלא נתן לו אע"ג דלא מחייב אלא מכח תקנה נראה דלא פלוג בשבועת היסת עכ"ל וע"ש:



באר היטב

(סג) קנס:    וכן משואיל"מ לא אמרינן אלא בדבר שאם הודה היה חייב כ"כ ר"י בשם התוספות וע"ל סימן שצ"ט ות'. שם.


(סד) בדין:    בתשובת מבי"ט ח"ב סימן שי"ח פסק בא' שתובע לחבירו שנתחייב לו ממון בדין מעסק שותפות וזה מכחישו שלא עמדו בדין או שעמדו ולא חייבוהו ורוצה לטעון מחדש דצריך לישבע ולא אמרינן מאי איכפת ליה למהדר דינא אי אודי ליחייב ואי לא אודי ליחייב נמי שבועה כו' וע"ש ואין דבריו נכונים בעיני וכל ראיותיו שם אין נראין דהתם מיירי בקנס וכה"ג דאם לא חייבוהו מתחלה לא יתחייב עתה בשום צד אבל בדבר ממון למה ישבע יטעון עתה מחדש אם לא שתובעו שקבל עליו אותו ב"ד בין לדין בין לטעות וחייבוהו או שטוען א"י לחזור ולטעון כי שכחתי החילוקים שביני לבינך או שמא לא תודה לי עתה כמו שהודית בפני אותו ב"ד כו'. שם.


(סה) לישבע:    במקום שדנין קנס והאידנא לא שייך דין זה וכתב בתשובת מיי' ואם כפר ישבע היסת שלא נתן לו אע"ג דלא מיחייב אלא מכח תקנה נראה דלא פלוג בשבועת היסת עכ"ל. שם.



קצות החושן

(כד) אלא קנס נסתפקתי טענו דבר שהוא ממון אלא שאין דנין אותו בזמן הזה משום דלא שכיח אבל מנדין אותו עד שישלם וכמבואר בסי' א' אם משביעין אותו על כפירתו כיון שאם יודה הב"ד מנדין אותו שישלם או כיון דאין יורדין לנכסיו גם אם יודה אין משביעין אותו על כפירתו. והנה מלשון הסמ"ג עשין דף צ"ה ז"ל הטוען לחבירו אתה ביישתני במקום שדנין דיני קנסות והוא כופר צריך לישבע היסת ע"ש ומשמע הא במקום שאין דנין אילו צריך שבועה וכן מל' הטור שכתב אתה ביישתני אם הוא במקום שגובין קנס נשבע היסת שהרי אינו הודה הי' חייב לו הבושת ומשמע דוק' במקום שגובין הקנס:

אמנם נרא' כיון דעכשיו מנדין אותו עד שישלם הרי הוא כמקום שגובין ואע"ג דאין יורדין לנכסיו דאפי' היכ' דיודה אין יורדין לנכסיו מ"מ כיון דאיכא כפי' ע"י נידוי נמי צריך שבועה בכפירתו וכמבואר במשרים נתיב ח' חלק ה' מי שחייב שבועה משום דבר מדבריהם כגון מציאת חש"ו דיש בה גזל מפני דרכי שלום ואינו רוצה לישבע אין מוציאין בדייני' ואין יורדין לנכסיו אלא מנדין אותו שלשים יום ומלקין אותו אחר שלשים ע"כ ובנתיב ך' שם כת' דמציאת חש"ו יש בהם גזל מפני דרכי שלום לפיכך אם עבר וגזל אין מוציאין אותו בדיינים ע"ש וכמבואר פ' שבועת הדיינים והרי מבואר דאע"ג דהיכא דיודה נמי לא יתחייב אלא ע"פ נידוי ואפ"ה אם כופר חייב לישבע ואין לחלק ולומר דשאני מציאת חש"ו דהנידוי הוא מדינא דגמרא אבל במלת' דלא שכיחי דאין דנין בזמן הזה אין הנידוי מדינא דגמר' אלא מתקנת שתי ישיבות כמבואר בטור סי' א' דמ"ש וכן משמע בתשובת מיימון בהלכות אישות סי' ל"ה לענין תקנת ר"ת בנדוניא וז"ל וגם החמשה ליטרין שנתן כבר יחזיר מכח התקנ' אם הוא מודה שקיבלם ואם הוא כופר ישבע שלא נתן לו ואע"ג דלא מחייבא אלא מכח תקנה נרא' דלא פלוג בשבועת היסת ע"ש וא"כ ה"ה הכא אע"ג דמכח תקנ' הוא לא פלוג ואולי הסמ"ג והטור שכתבו במקום שדנין קנסות היינו במקום שמנדין אותו דתקנת שתי ישיבות לא נתפשט' בכל מקום ונמי חשיב כמקום שדנין כיון דמנדין אותו ולא גרע ממציאת חרש שוטה וקטן וכמ"ש והא דכת' הטור בטוען אתה קללתני אתה הוצאת עלי שם רע וזה כופר דסובר הרמב"ם דאין מחרימין על זה והטור כת' דמחרימין שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו ע"ש ומשמע דשבועה ודאי ליכ' היינו משום דהתם בהוצאת שם רע אינו אלא בושת דברים ואפי' בזמן מומחין פטור כדאי' פ' החובל דף צ"א ואינו אלא קנס מה שקנסו ב"ד בכל דור ודור על בושת דברים כפי הנרא' ולאו ממונא קא כפר אבל בושת ממש ואינך דחייב ממון ממש בזמן מומחין אלא כיון דלא שכיח אין דנין בזמן הזה אבל מנדין אותו שישלם כפי שיעור הראוי ממונא ממש כפר לי' וצריך לישבע כמו במציאת חש"ו) (ומצאתי הדבר מפורש בראב"ד פ"א מטוען ז"ל ואם מפני שאין דנין חבלות בבבל גם שבת ורפוי ובושת אין דנין ועוד שהרי ב"ד מנדין עד שיפייס בעל דינו עכ"ל הרי מבואר דכיון דמנדין אותו צריך שבוע' וע"ש במגדול עוז שכ' דהראב"ד אינו חולק אלא מוסיף:





▲ חזור לראש