שולחן ערוך הרב אורח חיים כז

אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט

<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן כז | >>

סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן

דין מקום הנחתן ואופן הנחתן

ובו: כ"ד סעיפים א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד

סעיף א

מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו, שנאמר: "על ידכה", ודרשו רז"ל: יד כהה, דהיינו יד שמאל, שהיא תשה וכהה:

סעיף ב

צריך להניחה בגובה הבשר שבפרק הזרוע שבין המרפק שקורין (אולעמבוגין בל"א) להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת. אבל לא יניחנה למעלה מהקיבורת, דהיינו שלא יניחנה למעלה מחצי הפרק שבין המרפק לכתף. ואפילו בחצי התחתון של זה הפרק לא יניח בתחתיתו ממש למטה מהקיבורת, שנאמר: "ושמתם את דברי אלה" וגו', צריכה שתהא שימה כנגד הלב, וזהו קיבורת, שהוא מכוון ממש כנגד הלב. לכן צריך שיטה את התפילין של יד לצד הגוף מעט, בענין שכשיכוף הזרוע למטה תהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש:

סעיף ג

מי שנקטעה ידו השמאלית למעלה מן הקיבורת, אין צריך להניח תפילין בימינו. אבל אם נקטעה למטה מן הקיבורת, יש אומרים דחייב להניח תפילין של יד על הקיבורת (של שמאל) (והמ"א פסק של ימינו). ויש אומרים, כיון שאמרה תורה "על ידך", למעלה מן היד, דהיינו קיבורת, וזה אין לו יד, לכן הוא פטור מן התפילין של יד. ולעניין הלכה יש להחמיר בדברי תורה, ולכן יניח בלא ברכה:

סעיף ד

מנהג יפה ונכון שיהא היו"ד של קשר תפילין של יד נוטה לצד הלב, והתפילין של יד עליו לצד חוץ:

סעיף ה

יש ליזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מהתפלה, מהטעם שנתבאר בזוהר:

סעיף ו

מנהג נכון להניח תפילין של יד בעניין שהמעברתא שבה עוברת הרצועה תהא מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד:

סעיף ז

יש אומרים שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו, שנאמר: "על ידך", משמע על ידו ממש בלא חציצה בינתיים. והוא הדין בתפילין של ראש צריך ליזהר בדבר, שלא יהא שום דבר חוצץ בין תפילין לשערו, ועפר או כנה מתה נקרא חציצה, ולכן יש נוהגין לרחוץ מקום הנחת תפילין של ראש. וכן ברצועות מה ששייך להקשירה, דהיינו מה שמקיף את היד פעם אחת ומה שמקיף את הראש, צריך ליזהר שלא יהיה שם שום חציצה.

ויש אומרים שאין צריך ליזהר כלל שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו או לשערו. ואע"פ שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום אדם שהוא עלול לנזילות ולא יכול לגלות ראשו, שלא יזיק לו הקרירות, ואם נחייב אותו להניח תפילין של ראש על ראשו ממש בלי חציצה – לא יוכל להניח כלל ויתבטל ממצות תפילין על ידי זה, לכן מוטב שנתיר לו לסמוך על סברא אחרונה, ויניח תפילין של ראש על כובע דק הסמוך לראש, ולא יברך עליה. אבל על כובע עבה אסור להניחה, מפני שצריך להניח תפילין של ראש כנגד מקום שמוח של תינוק רופס, כמו שיתבאר, והמניח על גבי כובע עבה אינו מניחו נגד המקום שמוחו של תינוק רופס. ואפילו המניח על גבי כובע דק – צריך הוא לכסות את התפילין של ראש מפני הרואים, שלא ילמדו לעשות כן אפילו בלא אונס גדול:

סעיף ח

אם יש לאדם מכה במקום הנחת תפילין של יד, אף על פי כן יניח תפילין של יד שלא על המכה, כי מקום יש בקיבורת להניח שתי תפילין. ואם המכה על כל הקיבורת, ומצטער להניחה על גבי המכה, פטור מתפילין של יד, כמו שכתבנו בסימן ל"ח. ומכל מקום אם אפשר, יניח סמרטוטין על המכה ויניח התפילין של יד עליהם בלא ברכה, או יניח על הבגד בלא ברכה; רק שיזהר לכסות את התפילין של יד שלא תהא נראית, שנאמר: "והיה לך לאות", לך לאות ולא לאחרים לאות. במה דברים אמורים שצריך לכסותה? כשמניחה על דבר שאין דרכו להיות לעולם מכוסה, כגון בגד או סמרטוטין; אבל אם מניחה על בשרו ממש, אין צריך לכסותה אפילו אם נקרע חלוקו וכל בגדיו במקום שכנגד תפילין של יד, ואף על פי שנראית לאחרים אין בכך כלום, שלא הקפידה תורה שתהא התפילין של יד מכוסה דווקא, אלא אפילו אם היא נראית, רק שתהא מונחת במקום שדרכו להיות תמיד מכוסה, דהיינו קיבורת:

סעיף ט

איטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו, שהיא ימין של כל אדם. ואפילו עושה כל מעשיו בימין של כל אדם, אלא שכותב בשמאלו, יניח תפילין של יד בשמאלו שהיא ימין של כל אדם, שנאמר: "וקשרתם וכתבתם"; מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. ומדקשירה בימין, מכלל דהנחת תפילין של יד על שמאל, דביד שהוא כותב בה צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדו.

אבל אם כותב בימין של כל אדם, אע"פ ששאר כל מעשיו עושה בשמאל של כל אדם, ואפילו הוא כותב גם כן בשמאל כל אדם, כיון דכותב גם כן בימין של כל אדם, (בה הוא) צריך לקשור את התפילין של יד על היד שכנגדה. ואין צריך לומר אם הוא שולט בשתי ידיו בשוה, שהוא מניח על שמאל של כל אדם:

סעיף י

במה דברים אמורים? כשנולד איטר יד. אבל אם אחר כך הרגיל את עצמו לכתוב בשמאלו, ושאר כל מעשיו עושה בימין, אין דינו כאיטר, אלא מניח על שמאל כל אדם, שהרי היא יד כהה שלו. אבל אם הרגיל את עצמו לעשות כל מעשיו בשמאל, יניח על ימין כל אדם, שהרי היא יד כהה שלו:

סעיף יא

שיעור אורך רצועה של תפילין של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר, ותימתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור:

סעיף יב

נוהגין לכרוך סביב הפרק שבין היד להמרפק ז' כריכות. ויש לכרוך בפרק התחתון של האצבע האמצעי ב' כריכות, ובפרק העליון כריכה אחת:

סעיף יג

אין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה ולהדקה על היד, אלא תהא התפילין של יד תלויה ומונחת על הקיבורת כעין תפילין של ראש על הראש, כיון שאין מצוה כלל בכריכה זו, לכן אין להניחה על התיתורא, שיש בה קדושה יותר מן הרצועה:

סעיף יד

"בין עיניך" האמור בתפילין של ראש, זהו גובה שבראש. או אינו אלא בין עיניך ממש? נאמר כאן "בין עיניך", ונאמר להלן: "לא תשימו קרחה בין עיניכם"; מה להלן בגובה שבראש במקום שעושה קרחה, אף כאן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה. וצריך להיות כל התפילין במקום שעושה קרחה, דהיינו שקצה התחתון של התיתורא יהיה מונח על מקום התחלת עקרי השער במצחו. ונמשך המקום הראוי להיות תפילין של ראש עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס, דהיינו שהקצה העליון של התפילה לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס:

סעיף טו

צריך שיהיה הקשר של תפילין של ראש מאחורי הראש למעלה בגובה העורף, שהוא סוף הגולגולת, והוא כנגד הפנים:

סעיף טז

צריך שיהיה הקשר באמצע העורף, ולא יטה לכאן או לכאן:

סעיף יז

וצריך שיהא המקום שבקשר שנראה כעין דלי"ת לצד חוץ, ולא כלפי העורף. והוא הדין בקשר תפילין של יד, צריך ליזהר שלא יתהפך:

סעיף יח

צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע רוחב הראש, כדי שתהא כנגד בין העינים (ולכן טוב שיהא הקשר של תפילין של ראש בגובה):

סעיף יט

צריך שיהא צד השחור שברצועות לצד חוץ, ולא יתהפכו הרצועות, בין בתפילין של יד בין בתפילין של ראש. ואם יתהפכו בשוגג, מדת חסידות להתענות. ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פעם א'; אבל מה שכורך אחר כך, וכן מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תפילין של ראש, אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך, לפי שאינן מעיקר המצוה:

סעיף כ

ישלשל הרצועות של תפילין של ראש, ויהיו תלויים מלפניו. וקבלו הגאונים שצריך שיגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט. ורוחב הרצועות של תפילין של יד ותפילין של ראש קבלו הגאונים שיהא כאורך שעורה לפחות:

סעיף כא

אם פיחת משיעור אורך רצועה של תפילין של ראש, וכן אם פיחת משיעור רוחב הרצועות, בין תפילין של יד ובין תפילין של ראש, אם אינו מוצא רצועות אחרות מניחן כמות שהן, מפני שכל השיעורים הללו לא נזכרו בגמרא:

סעיף כב

אבל אם אין ברצועות של תפילין של ראש בארכן כדי שיהיו משולשלין לפניו אפילו מעט, פסולין, מפני שזה נזכר בגמרא:

סעיף כג

תפילין של ראש טוב להיותם גלויים ונראים, כמו שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ודרשו רז"ל: אלו תפילין שבראש. ולכן יש ליזהר שלא לכסות לגמרי את התפילין של ראש בטלית גדול, רק שתהא מגולה קצת:

סעיף כד

אבל תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות התפילין של ראש בפניו, שלא ישוה עצמו לרבו ונראה כעזות פנים, שהתפילין הן דרך כבוד כמו שאמר הכתוב: "וראו כל" וגו'. במה דברים אמורים? שלובש תפילין כל היום שלא בשעת קריאת שמע ותפילה, דאז מחזי כיוהרא אם מגלה אותן בפני רבו, כיון דרוב העולם אין נוהגין להניח תפילין כל היום. אבל בשעת קריאת שמע ותפילה, כיון דהכל מניחין תפילין אז, אין כאן יוהרא כלל ומותר לגלותן בפני רבו: