שולחן ערוך הרב אורח חיים כח

אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט

<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן כח | >>

סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן

דין חליצת התפילין

ובו: י' סעיפים א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י

סעיף א

אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו, אפילו רגע אחד, קל וחומר מציץ: מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה: "והיה על מצחו תמיד", שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק או בקלות ראש (או שמטריד דעתו כל כך לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיראת שמים מחמת טרדתו); אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו על התפילין ממש, אין זה נקרא היסח הדעת; שאם לא כן, איך יכול כל אדם לילך בתפילין כל היום? ומכל מקום מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו מהן כלל, זולת בשעת תלמוד תורה ובתפלת י"ח:

סעיף ב

חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה, דהיינו בכל פעם שנזכר בהם חייב למשמש בהם, שעל ידי כך נזכר עליהם תדיר ולא יגיע לידי היסח הדעת גמור. וימשמש בשל יד תחילה ואחר כך בשל ראש, שלא להעביר על המצוה, שהשל יד סמוכה לו למשמשו יותר מהשל ראש. ואינו חייב למשמש בהן בשעת התפילה, שאז אין לחוש שיבוא לידי היסח הדעת גמור, שהוא שחוק וקלות ראש. ואף על פי כן טוב שימשמש בהן כדי שיהיה דעתו עליהן ממש, שזהו מצוה מן המובחר. ומנהג יפה למשמש בתפילין כשמזכיר מצותן בקריאת שמע, וממשמש בשל יד כשאומר "וקשרתם לאות על ידך", ובשל ראש כשאומר "והיו לטוטפות בין עיניך":

סעיף ג

כשחולץ תפיליו, צריך לחלוץ של ראש תחילה; שאם יחלוץ של יד תחילה, נמצאת מונחת עליו תפילין של ראש בלבדה, והתורה אמרה: "והיו לטוטפות בין עיניך", ודרשו חכמים: כל זמן שבין עיניך יהיו שתים; שלכך נאמר "והיו" שהוא לשון רבים, ולא נאמר "וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות" וכו':

סעיף ד

על פי הקבלה צריך לחלוץ של ראש מעומד כמו שהנחתה הוא מעומד, וכן הכריכות של אצבע. אבל תפילין של יד, שהנחתה הוא מיושב על פי הקבלה, חליצתה גם כן מיושב. ולמנהגינו שהנחת תפילין של יד היא גם כן מעומד, יכול לחלצה גם כן מעומד:

סעיף ה

יש מהחכמים שהיו נוהגין לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל, שהיא יד כהה, כדי להראות שקשה עליו חליצתן, מפני שמצותן כל היום, אלא שמפני שאין לנו גוף נקי אנו חולצין מיד אחר התפילה:

סעיף ו

יש שהיו נוהגין מטעם הידוע להם לחלוץ תפילין של ראש קודם שמסיר הרצועה מהאצבע; ויש נוהגין מטעם הידוע להם להסיר הרצועה מקודם:

סעיף ז

כשמקפלן לא יכרוך הרצועות על הבתים אלא על הצדדים (ואינו דומה למטפחת שכורכין על הספר תורה, מפני שהמטפחת נעשית שומר להספר תורה ומשמשה אליו בכריכה זו, לכן אין כאן גנאי כלל לספר תורה בכריכה זו, ואדרבה זהו כבודה. מה שאין כן הרצועות, שאינם משמשים כלום להבתים בכריכה זו). ויש נוהגין לכורכן ככנפים על שם כנפי יונה. וכשכורכן על צדדי התפילין, צריך לאחוז התפילין בידו ולגלול הרצועה עליהן ולא לאחוז הרצועה בידו ולגלול התפילין לתוכה, שמוטב שתגלול הרצועה ממה שיתגללו התפילין:

סעיף ח

כשמניחן בתיק, צריך ליזהר להניחן בעניין שכשיבוא ליטלן משם ללובשן לא יוכל לפגוע בשל ראש תחילה, כדי שלא יצטרך לעבור על המצוה ללבוש של יד תחילה. ולכן מן הראוי היה להניחן בכיס צר וארוך, של ראש מלמטה ועליו של יד, שכשיבוא ליטלן יפגע תחלה בשל יד המונח למעלה, שאין איסור מן הדין במה שהשל יד מונח על גבי של ראש, אע"פ שהשל ראש קדושתו חמורה מהשל יד, הואיל ומכל מקום שניהם דבר אחד, שהפרשיות הכתובות בזה כתובות בזה. אלא שאף על פי כן יש שנהגו שלא להניחן בכיס אחד זה על גבי זה, אלא בשני כיסין זה אצל זה, אלא שהשל יד יהא מונח קצת לצד מעלה, שאם יהיו מונחים בשוה יצטרך לפעמים לעבור על המצוה; דהיינו אם יבוא השל ראש מזומן לפניו תחילה נגד יד ימינו שנוטל בה התפילין, יצטרך לעבור עליו וליטול השל יד. אבל כשהשל יד הוא קצת לצד מעלה אין כאן מעביר על המצוה, שהרי השל יד סמוך לו יותר. ונהגו לסמן הכיסים איזה לשל ראש ואיזה לשל יד, שכיון שהשל ראש קדושתו חמורה אסור לשנות אחר כך הכיס שלו ליתן בו השל יד, אלא אם כן התנה בתחילה כמו שיתבאר:

סעיף ט

כשנוטל התפילין מהתיק לא ינערם מן התיק, אלא יטלן בידו מתוכו:

סעיף י

מנהג חכמים לנשק התפילין בשעת לבישתן ובשעת חליצתן: