לבוש אורח חיים כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן כז | >>

סימן כז בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

מקום הנחתן ואופניה
ובו אחד עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייא

סעיף א[עריכה]

מקום הנחתן, של יד בזרוע שמאל, דכתיב: "וקשרתם לאות על ידיך", וסתם יד משמע שמאל, דכתיב: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", הרי שקורא השמאל סתם יד. ועוד, מדכתיב פעם אחת "ידכה" בה"א, ודרשינן "יד כהה", היינו יד שמאל שהיא תשה וכהה ולא יוכל אדם לעשות בה מלאכתו. ולא דווקא שיניח ביד ממש, אלא יניחנה בגובה הבשר שבפרק שבין הקנה לכתף, דילפינן לה מדכתיב "לך לאות" ולא לאחרים לאות, כלומר: במקום שידוע לך ואין אחרים רואין אותו, והיינו בגובה הבשר, שעד שם דרך אדם לגלות זרועו וגם אחרים רואין אותם, ואין זה "לך לאות ולא לאחרים לאות". ועוד, דלפינן לה במה מצינו בתפילין של ראש על זה הדרך, אמרה תורה: הנח תפילין בראש והנח תפילין ביד; מה מקום הנחת תפילין בראש ממקום הנמוך שבראשו עד מקום גובה הראש, כמו שיתבאר בעזר ה׳, הכי נמי בשל יד ממקום הנמוך שבידו עד מקום הגבוה, והוא בזה המקום מתחילת הפרק ששם הוא נמוך, ומשופין והולך וגובֵהַּ עד חציו. וכן הוא שיעור הנחתן גם כן עד הגובה, והוא מן הקובדו שקורין עלפו״גן בלשון אשכנז בפנים הפרק מתחילתו עד חציו, אותו הפרק ולא יותר. ויטה התפילין מעט לצד הגוף בעניין שכשיכוף את זרועו למטה יהיו כנגד לבו ונמצא מקיים הפסוק "והיו הדברים האלה על לבבך" וגו'.

סעיף ב[עריכה]

מנהג נכון ויפה שתהא היו״ד של קשר של תפילין שליד נוטה לצד הלב, והתפילין עליו לצד חוץ. ויש ליזהר שלא תזוז היו״ד של הקשר מן התפלה, שכל זה יש בו סוד מסודי הקבלה שלא לקצץ בנטיעות.

סעיף ג[עריכה]

גם יש ליזהר שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד, שבזה האופן מתקשר ומיהדק התפלה יותר בזרועו, וכן המנהג. וכל זה יש בו סוד ליחד יחוד שלם ליודעים חן הקבלה.

סעיף ד[עריכה]

ויקשרם על זרועו ועל ראשו ממש, ולא יהא דבר חוצץ ביניהם לבשרו, בין של יד בין של ראש. דבשל יד כתיב "וקשרתם לאות על ידיך", משמע על ידיך ממש בלא חציצה, ובשל ראש כתיב "והיו לטוטפות בין עיניך", משמע גם כן בין עיניך ממש ולא דבר חוצץ בין התפילין ובין העינים. מיהו משמע דווקא בתפילין עצמן, אבל ברצועות אין להקפיד. מיהו מקפידין גם במה ששייך לקשירה בין בראש בין ביד.

סעיף ה[עריכה]

אדם שהוא עלול לנזילות ולא יכול לגלות ראשו מפני הקרירות שמזיק לו, ואם נתחייב אותו להניחם על ראשו ממש בלא חציצה לא יוכל להניחם כלל ויתבטל על ידי זה ממצות תפילין של ראש – מוטב שנתיר לו להניחם על הכובע הדק הסמוך לראש משיתבטל לגמרי ממצוה זו, דהא דאמרינן "בין עיניך" שיהיו על בין העינים ממש בלא חציצה – אינו מוכרח כל כך שיהיה כן פירוש הפסוק, שאיפשר לומר שלא בא הכתוב אלא לסיים להם מקום ואפילו בחציצה. לפיכך טוב הוא שיניחם כן בלא ברכה של ראש, רק יברך "להניח" על של יד, כיון שאין כאן לימוד גמור לעכב אלא משמעות בעלמא. מכל מקום העושה כן יכסה אותם מפני הרואים, שלא יתירו להניחם כן בחציצה אפילו בלא שום אונס.

סעיף ו[עריכה]

אטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו, מניח בשמאלו שהיא ימין של כל אדם שהיא יד כהה שלו. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל כל אדם שהיא כנגד לבו, דאף על גב דליכא גביה יד כהה, מוטב שיניח בשמאל שהיא יד כהה של כל אדם, ועוד שהיא כנגד הלב ומן הטעם שאמרנו. ואם כותב בימין ושאר כל מעשיו עושה בשמאל, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, יש אומרים שיניח ביד שהוא מרגיש שתש בה כחו יותר, משום דבעינן יד כהה; ויש אומרים שהיד שהוא כותב בה היא חשיבה ימין לעניין זה, שבה יקשור את התפילין, דכתיב "וכתבתם וקשרתם" ודרשינן קשירה דומיא דכתיבה, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, כלומר שהיד שבה יכתוב – בה יקשור אותם, ומניח התפילין ביד שכנגדה, שהיא חשובה לעניין זה כהה, כיון שאין יכול לכתוב בה. והכי נהוג.

סעיף ז[עריכה]

אף על פי שיש לאדם מכה בזרועו במקום הנחת תפילין, דהיינו בגובה הבשר, יניח תפילין למטה ממנו סמוך לקובדו, דהא מחצי העצם הסמוך לשחיו הוא מקום תפילין עד הקובדו, והוא שיעור לשתי תפילין (ועיין להלן סימן לד סעיף ב׳).

סעיף ח[עריכה]

שיעור אורך הרצועה של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח עד אצבע האמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור, כן קבלנו מחכמי התלמוד. אבל עכשיו נוהגין העולם לכרוך גם על הזרוע ששה או שבעה כריכות. כתב מורי מהר״מאי ז״ל: ואין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה על היד, עד כאן לשונו. וטעמא לא ידענא. ואיפשר לי לומר, משום דאין ברצועה קדושה כל כך כמו בתיתורא, לפיכך לא יניחם עליה בשעת מצוותה, דהכי כתב הר״ן גבי הא דאמרינן פרק ב דזבחים: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, ושמע מינה שאין יכול להניחם על המצנפת. וכתב: אף על גב דלפי הדין היה יכול להפסיק במצנפת בין התפילין לראש, דהא דכתיב "לטוטפות בין עיניך" אינו מן ההכרח לפרשו שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבין עיניך כמו שכתבתי למעלה; אפילו הכי אסור להניח התפילין על המצנפת, משום שאסור לתת כלי אחר אפילו של מצוה על המצנפת, שיש בה קדושה יותר מן התפילין. הכי נמי אמרינן כן גבי הרצועות עם התפילין לפי דעת מורי ז״ל, אף על פי שבגדיו מונחים על התפילין, שאני בגדיו שכן היה מצותן, "לך לאות ולא לאחרים לאות" וכו׳ כמו שיתבאר בסוף הסימן בעזר ה׳, אם כן ממילא משמע שיהיו התפילין תחת הבגדים, מה שאין כן ברצועות. אי נמי משום דהוו להו כשתי קשירות והוה ליה כ"בל תוסיף", שהתורה אמרה: "וקשרתם" וגו׳, קשירה אחת משמע ולא שתי קשירות, נראה לי.

סעיף ט[עריכה]

מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס, והוא כל גובה הראש. וילפינן לה בגזירה שוה ממה דכתיב הכא גבי תפילין "בין עיניכם", וכתיב גבי קרחה "לא תתנו קרחה בין עיניכם למת": מה להלן בגובה הראש במקום שעושה קרחה, שהוא במקום השער ולא בין העינים ממש, הכי נמי בגובה הראש על השערות ולא בין העינים ממש.

סעיף י[עריכה]

וצריך שיהא הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף, ולא למטה בצואר, שבאופן זה מתקשר ומיהדק יפה סביב הראש, ותשאר קציצת התפילין במקומה שהניחה שם ולא תזוז לכאן ולכאן והוי קשירה מעליותא, מה שלא היה כן אם הקשר מגיע לחזה עד הצואר. וכן צריך גם כן מטעם זה שיהא הקשר מול עורף ממש, מכוון באמצעות הראש, ולא שיטה לצד הפנים לכאן ולכאן, שבאופן זה יהיה הקציצה מכוון ממש כנגדו מלפניו ויהיה מכוון במקומה המיוחד לו מן התורה, והוא כנגד בין העינים ממש, כדכתיב: "והיו לטוטפות בין עיניך".

סעיף יא[עריכה]

וצריך שיהא נויו, שהוא המקום שנראה כעין ד׳ בקשר, לצד חוץ ולא לצד הראש, כי זה נוי המצוה, וכתיב: "זה אלי ואנוהו". וכן הרצועות הסובבת סביב ראשו צריך ליזהר שלא יתהפכו, כדי שיהו נוייהן לבר, והיינו אותו הצד שהוא צבוע שחור יהיה מבחוץ, בין של ראש בין של יד, בין הקשר בין הרצועות, שלא יתהפכו, והכל הוא משום נוי מצוה. וכבר כתבתי למעלה שרוב פרטי דיקדוקי אלו הדינים בתפילין הם על פי הקבלה, וכולם הם הלכה למשה מסיני.

וישלשל הרצועות שיהו תלויות לפניו, ויגיעו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה, ויש אומרים של ימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור. ולקבלת כולי עלמא צריך שיהיה צד ימין ארוך משל שמאל. שיעור רוחב הרצועות כאורך שעורה, ואם הוסיף אינו מעכב, בין באורך שאמרנו בין ברוחב. אבל אם פיחת ברוחב או באורך, אם הוא שעת הדחק שאין לו אחרת יברך עליהן, אבל יעשה אדם בכל כחו ויהדר אחריהם עד שימצא בשיעור ברוחב ובאורך כדי לעשות המצוה כתיקונה.

תפילין של יד יהיו מכוסין בבגדו, דכתיב "לך לאות ולא לאחרים לאות". אבל של ראש טוב להיותם גלויים ונראין, דכתיב: "וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך", ואמר רבי אליעזר: אלו תפילין שבראש, שיש בהן השני שיני״ן של שד״י. ושם ה׳ י נקרא וגו' ראשי תיבות שי״ן, לכך יהיו נראין, ויפול פחד ה׳ והדר גאונו על כל עמי הארץ ויראו וגו׳. ולפיכך אמרו רז״ל: תלמיד בפני רבו אין דרך לגלות תפילין בפניו, שלא יהא נראה כמטיל אימתו על רבו, ואין אימת רבו עליו. אבל עכשיו בזמן הזה אין מקפידין.