לבוש אורח חיים כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן כו | >>

סימן כו בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

אף על פי דדרשינן מ"לטוטפות בין עיניך" שקורין בחולם כאילו כתיב בו״יו, שכל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים, כמו שיתבאר (ועיין לעיל סימן כ״ה סעיף א׳ ובסימן כ״ח סעיף ב׳), היינו כשיש לו שתיהם אז יברך על של יד תחילה, שהקדימה הכתוב; אבל אם אין לו אלא אחת, בין של ראש בין של יד, מניח אותה שיש בידו ומברך עליה, שאין תלויות זו בזו, שכל אחת מצוה בפני עצמה היא דכתיב: "וקשרתם לאות על ידיך" זו מצוה אחת, "והיו לטוטפות בין עיניך" זו מצוה שנייה.

וכן אם יש לו שתיהן, ויש לו שום אונס שאין יכול להניח שתיהן, כגון שיש לו מכה בזרועו, או שצריך לצאת לדרך ואינו יכול להתעכב ולהניח שתיהן, יכול להניח אחת מהן איזה מהן שיכול, שאין מעכבות זו את זו.

והוא הדין אם יש לו שתיהן ואין לו שום אונס, אלא שגג או הזיד ולא הניח אלא אחת מהן, שיצא ידי מצוה אותה שהניח, דהא מצוה בפני עצמה היא והא קיים אותם, אלא דלמצוה אמרו: "כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים", דכתיב: "לטוטפות בין עיניך", לשון רבים.

וכן לברך על של יד תחילה, אמרו כן למצוה אבל לא לעכב, אפילו יש לו שתיהן.

סעיף ב[עריכה]

ומברך על של יד כשמניחה לבדה אחת, והיא "להניח", ועל של ראש כשמניחה לבדה מברך שתים, "להניח" ו"על מצות". וטעמא משום דכיון שמתחילה תקנו שתים, אחת על של יד שהיא כמו התחלת המצוה, ואחת על של ראש שהיא כמו גמר המצוה, כמו שכתבנו למעלה, מפני שתכופות זו לזו ונראות כמצוה אחת ארוכה, תקנו השתי ברכות גם עליה לבדה, אחת על התחלה ואחת על הגמר, ואין בזה משום ברכה לבטלה. ועוד, דכתיב הויה אחת על שתיהן, גם כשיתחלקו נשארה הברכה שהיא לגמר מצוה שהיא על מקומה, וברכה ד"להניח" על כרחו צריך לברך, דהא היא בל', דמאי שנא משאר כל המצוות שמברכין עליה ברכה אחת בל' עובר לעשייתן, נראה לי. עיין לעיל סימן כ״ה סעיף ו׳.