שולחן ערוך הרב אורח חיים כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אורח חייםיורה דעהחושן משפט

<< | שולחן ערוך הרבאורח חייםסימן כו | >>

סימן זה בטור אורח חייםשולחן ערוךלבושערוך השולחן


דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
ובו: ה' סעיפים
א | ב | ג | ד | ה

סעיף א[עריכה]

אם אין לו אלא תפלה אחת, בין שהיא של יד בין שהיא של ראש, מניח אותה שיש לו ומברך עליה, מפני שכל אחת מצוה בפני עצמה ואין מעכבות זו את זו:

סעיף ב[עריכה]

והוא הדין אם יש לו שתיהן, אלא שיש לו שום אונס שאינו יכול להניח, רק אחת מהן, מניח אותה שיכול ומברך עליה:

סעיף ג[עריכה]

המשכים לצאת בדרך עם שיירא, ואין השיירא ממתנת עליו, ואינו יכול להתעכב כדי להניח תפילין של יד, מניח תפילין של ראש לבד, שאין בהנחתו שהות כל כך. במה דברים אמורים? כשיהיה יכול להניח אחר כך גם תפילין של יד; אבל אם לא יהיה יכול אחר כך להניח תפילין של יד, צריך להניח עכשיו קודם הליכתו מביתו תפילין של יד ותפילין של ראש, דמשום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין:

סעיף ד[עריכה]

אם אינו מניח אלא תפילין של ראש לבד, מברך עליה ב' ברכות: "להניח תפילין" ו"על מצות תפילין", כמו שנתבאר הטעם בסימן כ"ה:

סעיף ה[עריכה]

אם אינו מניח אלא תפילין של יד בלבד, אינו מברך אלא "להניח תפילין" לבד. ויש אומרים שאפילו אינו מניח אלא תפילין של ראש לבד אינו מברך אלא "על מצות תפילין" לבד. וכבר נתבאר בסימן כ"ה דהמנהג באלו הארצות כסברא הראשונה: