שולחן ערוך אורח חיים תצג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

*נוהגים שלא להסתפר ועד ל"ג לעומר, זשאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת.

הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין חביום ל"ג גומרבים בו קצת דשמחה טואין אומרים בו התחנון (מהרי"ל ומנהגים). ואין להסתפר יעד ל"ג בעצמו יאולא מבערב (מהרי"ל). מיהו אם חל ביום ראשון, נוהגין להסתפר ביום שישי לכבוד ושבת (מהרי"ל). ומי שהוא דיבבעל זברית או מל בנו, מותר יגלהסתפר בספירה לכבוד המילה. (הגהות מנהגים):

מפרשים

 

ט"ז - טורי זהב

אין
 

מגן אברהם

(ג) ומרבים בו - וכתוב בכוונות (דרושי הפסח דרוש י"ב) שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש:

(ד) בעל - הוא סנדק וה"ה המוהל עסי' תקנ"ה ס"א:
 

באר היטב

(ד) שמחה:    וכתב בכוונות שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש עיין שם.

(ה) תחנון:    גם בערב של יום ל"ב. ובאשכנז המנהג שבשחרית א"א תחנה משא"כ בערב אומרים תחנה וא"כ מ"ש הרב ג"כ דאין להסתפר עד ל"ג בעצמו הוא ע"פ המנהג אשכנזים אבל לאותן הנוהגין שלא לומר תחנה מבערב ה"ה דמותר להסתפר דהא בהא תלי' וכ"כ המי"ט. ח"י.

(ו) שבת:    זהו דעת מהרי"ו. ומהרי"ל אוסר וכן דעת מקצת אחרונים ומ"מ היכא דנהוג היתר נהוג ואין להחמיר בדינים אלו כמ"ש בסעיף קטן ג'. ח"י.

(ז) ברית:    ע"ל בב"י סימן תקנ"ט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים והמוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו. ומותרים להסתפר בערב קודם כניסה לבה"כ כ"כ במנהגים וכ"כ הח"י והפר"ח דלא כשכה"ג ע"ש וכן נוהגין.
 

משנה ברורה

(ו) עד ל"ג לעומר עד ועד בכלל והיינו עד ל"ג ימים שלמים כל אחד לילו ויומו משא"כ יום ל"ד לא החמירו בו כ"א בלילה בלבד אבל משיאור היום לאחר נץ החמה מותר דמקצת היום ככולו:

(ז) שאומרים שאז פסקו וכו' ואף דגם ביום ל"ד מתו דמשום זה החמירו גם כל ליל ל"ד עד הנץ אפשר דעיקר ההפסקה היה ביום ל"ג וביום ל"ד מתו רק מעט [פמ"ג]:

(ח) ביום ל"ג דס"ל דביום ל"ג פסקו לגמרי מלמות:

(ט) וא"א בו תחנון גם בערב של ל"ב:

(י) עד ל"ג בעצמו דהיינו לאחר שתנץ החמה והטעם לדידהו גם כן משום דמקצת היום ככולו:

(יא) ולא מבערב ויש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב [מי"ט וא"ר] וסיים א"ר דמ"מ לענין נשואין לא ראיתי מקילין כ"א ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו אכן כשחל ל"ג בעומר בע"ש והוא לו שעת הדחק לעשות ביום אפשר שיש להקל לו לעשות בלילה שלפניו:

(יב) בעל ברית היינו הסנדק והמוהל ואבי הבן אף שאינו מוהלו בעצמו (ומ"ש הרמ"א או מל בנו היינו שיש לו בן שצריך למול אותו) אבל לא המוציא והמביא [אחרונים]:

(יג) להסתפר בספירה היינו אפילו ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבהכ"נ. ואם חל המילה בשבת מותרים להסתפר בע"ש אפילו קודם חצות [פמ"ג]:
 

ביאור הלכה

(*) נוהגים שלא להסתפר וכו':    ומ"מ אותן המותרין להסתפר בחוה"מ כבסימן תקל"א י"ל דגם בספירה שרי דלא עדיף מחוה"מ [פמ"ג]:
 

כף החיים

(יג) סעיף ב: נוהגין שלא להסתפר עד ל"ג וכו'. והאר"י ז"ל לא היה מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות, ולא היה מגלח לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. שער הכוונות דף פ"ו ע"ד. פרי עץ חיים שער כ"ב פ"ז. וכן כתב הנהר שלום דף כ"ה ע"ד, דצריך ליזהר מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י ז"ל, ולא כמו שנהגו קצת המקומות לגלח במ"ח, ויעו"ש טעם בסוד. וכן כתב הברכי יוסף אות ו' ובספרו מורה באצבע אות רכ"א יעו"ש. וכתב עוד שם הנהר שלום, דגם לחתן לא התרתי לגלח קודם שבועות בכמה ימים. וכן כתב המורה בצבע שם. וכן כתב באגרות הרמ"ז סוף סימן ב', שלפי מנהג האר"י ז"ל, אפילו אם יזדמן ברית מילה אין להסתפר בכל זמן העומר. שערי תשובה אות ח'. וכתב עוד שם הנהר שלום, דנסתפקתי אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח ולא אפשיטא לי, ולולי שהכריחוני כמעט לא הייתי מגלח. והביא דבריו המורה באצבע שם וכתב: וכן עיקר לגלח בערב שבת, שלא יכנס לחג כשהוא מנוול, יעו"ש.

(יד) מי שנהג שלא להסתפר מפסח ועד עצרת מהניא ליה התרה. כתונת יוסף סימן י"ט. זכ"ל אות ע'.

(טו) שם: עד ל"ג וכו'. מי ששלמו ל' של אבלו בימי העומר בין ר"ח לל"ג, התיר להסתפר הזרע אהרן סימן ס"ז, וכתב שכן הסכימו הלכה למעשה עם מעלת הרב מר אחיו מהרד"ך זלה"ה; אלא שכתב: וטוב היה לעשות התרה. ועוד חילק בזה, יעו"ש. מחזיק ברכה אות ג, שערי תשובה אות ז'. והיינו אם יש צורך בדבר, כגון שגדלו שערותיו ויש לו כאב ראש מזה וכדומה. ועיין לקמן אות מ"ח.

(טז) שם: שלא להסתפר עד ל"ג וכו'. ונטילת הצפרנים נהגו העולם להתיר, וגם מן הדין שרי. זכ"ל אות ט', יעו"ש. מל"ח סימן ו' אות א'.

(טוב) שם: שלא להסתפר עד ל"ג וכו'. מי שנוהג להסתפר בכל ערב שבת, ואם יעבור אפילו שעה יש לו מיחוש הראש, ותקנתו הוא להסתפר מיד, מותר לו להסתפר בימי העומר. עולת שמואל סימן י"א. עיקרי הד"ט סימן כ"א אות ח'. בי"ע אות י"ב.

(יח) שם: ואין להסתפר עד ל"ד בבוקר. שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוסת העצרת, והוא ט"ו יום קודם העצרת; וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט יום, נשארו ל"ד. והנה הם ל"ג שלימים ומגלחים ביום ל"ד בבוקר, כי מקצת היום ככולו. בית יוסף. עו"ש אות ב'. ביאורי הגר"א. ועיין שיירי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות א' שכתב: ולא שייך לומר מקצת היום ככולו אלא ביום ולא בלילה, יעו"ש. וכן דעת הרב"ד סימן ר"פ. וכן כתב בביאורי הגר"א דלא אמרינן מקצת היום ככולו עד שתנץ החמה, יעו"ש. וכן כתב המאמר מרדכי אות ד'. אמנם הפרי חדש כתב דהרוצה לסמוך אמאן דאמר דמקצת היום ככולו הוי אף במקצת הלילה והלסתפר בלילה לא הפסיד כלום, יעו"ש. מיהו השולחן גבוה אות ז' כתב דאנן קבלנו הוראות השולחן ערוך, הילכך אין להסתפר אלא ביום ולא בלילה, יעו"ש. ועיין לקמן אות ל'.

(יט) אם מחדש הוקבע יריד בימי העומר בחצרות השר ואיכא קפידא אם ילכו שם בלי תיקון הזקן, בזה האריכו הזר"א סי' ס"ט וחד גברא רבא למצוא צד ההיתר, יעו"ש. מחב"ר אות ד'. ועי"ש שדעת הזר"א שכל מי שצריך לילך שם יבא לפני בית דין ויפתחו לו בפתח וחרטה כדי שלא ליתן תורת כל אחד ואחד בידו יעו"ש.

(ך) שם. במקום שאין מסתפרים ביום ל"ג כי אם ביום ל"ד בבוקר, ואירע לאחד שיש לו קרוב שהיה לו להתאבל והוא קרוב למות ומתיירא שימות וצרך למנות עוד ל' להסתפר, מותר בכהאי גוונא להסתפר ביום ל"ג וביותר יעשה התרה. רוח חיים אות ב'.

(כא) מי שקפץ ונסתפר בל"ג אין עונשין אותו, אף על פי שהוא מהנוהגים להסתפר בל"ד. נאמן שמואל סימן יו"ד. וכן כתב הפרי חדש, דמי שנהג להסתפר בל"ג אין מוחין בידו, אפילו הוא במקום דמסתפרין בל"ד, יעו"ש. זכ"ל אות ע', ועיין לקמן אות כ"ט.

(כב) מי שנהג לגלח ביום ל"ד כמו שנוהגין בני ספרד, ואחר כך נהג לגלח ביום ל"ג כמנהג אשכנז, אין כאן משום לא תתגודדו. נאמן שמואל שם. יד אהרן בהגהת ב"י. בית עובד אות ה'.

(כג) שם: אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת וכו'. ואם יהיה איזה מניעה שלא יוכל לצאת ביום ו' להסתפר, שרי ליה להסתפר בליל ששי. ב"ד סי' ר"פ, זכ"ל שם.

(כד) שם הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרים ביום ל"ג. והיינו טעמא, לפי שאנו תופסין עיקר כדברי התוספות שכתבו האחרונים משמם שלא מתו אלא בימים שאומרים תחינה בהם, ונמצא שלא מתו בשבעת ימי הפסח ובשבע שבתות ובשני ימים של ראש חודש אייר ובראש חודש סיון, שהם י"ז ימים. אלא שמאחר שאי אפשר לשבעת ימי הפסח בלא שבת, נמצא שאינם רק ט"ז ימים שלא מתו בהם. נשארו ל"ג שמתו בהם, לפיכך נוהגין אבילות ל"ב יום ומסתפרים בל"ג עצמו, מטעם שנתבאר דמקצתו ככולו. ב"ח. וכן כתב בדרשות מהרי"ל:

(כה) שם בהגה: אלא מסתפרים ביום ל"ג. ומשם ואילך, כמו שכתב לעיל סעיף א' בהגה. וכן כתב בהגה לקמן סעיף ג'. וכן כתבנו לעיל אות י"ב בשם הב"ח. וכן כתב הט"ז סוף ס"ק א'. וכן כתב ה"ר זלמן אות ה'. מיהו במטה משה סימן תרפ"ח כתב: ואנו נוהגין שלא להסתפר, רק ביום ל"ג, ולפניו ולאחריו לא. וכן כתב הלבוש. וכן כתב אליה רבה אות ו', וכתב: וכן הנהיג זקנו הגאון ז"ל וכך הם נוהגין אחריו, יעו"ש. והרב חיי אדם כלל קל"א אות י"א כתב דבקהלתינו נוהגין איסור מיום א' דראש חודש אייר עד ג' סיון, דאמרינן מקצת היום ככולו, מלבד בל"ג לעומר נוהגין היתר, יעו"ש. וכל זה מנהגי אשכנזים, אבל מנהג הספרדים כדברי השלחן ערוך, שאין מסתפרים מפסח עד ל"ד, ומל"ד ואילך מסתפרים. ואנשי מעשה אין מסתפרים מפסח עד ערב שבועות כדברי האר"י ז"ל, כמו שכתבנו לעיל אות י"ב ואות י"ג יעו"ש. ונפקא מינה לאלו שמגלחין במועד, שכתוב לקמן סימן תקל"א, דלהנוהגין לגלח עד ראש חודש אייר הוי דין חול המועד דפסח כדין חול המועד דסוכות ושרי; ולהנוהגין שלא לגלח אלא דוקא עד ל"ג או ל"ד או עד ערב שבועות, ואפילו בראש חודש אייר אין מגלחין, יש לומר איסור עומר רביע עליה ואסור. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ז', דלפי דעת השלחן ערוך דל"ג שלמים בעינן ואין מסתפרין בראש חודש, אף בחול המועד אינו יכול להסתפר דמאי שנא מראש חודש. ונפקא מינה לאבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל, דמותר להסתפר בחול המועד (כמו שכתוב סימן תקל"א סעיף ז'), מטעם עומר אינו יכול להסתפר, יעו"ש. וכן כתב אליה רבה אות ו'. משמע הא אם מנהגו לגלח בראש חודש שרי לגלח בחול המועד. וכן כתב בית דוד סימן רע"ח, למסתפרים בראש חודש אין שום ספק שמסתפרים בחול המועד, אלא שכתב: יראה דאפילו לשאין מסתפרים בראש חודש מותר להסתפר בחול המועד, משום דבחול המועד אין נוהג אבילות, יעו"ש. וכן הוא דעת הישועות יעקב אות ב', דבר משה חלק א' אורח חיים סימן ל"ב. מיהו בערב שביעי של פסח גם האליה רבה כתב שם אפשר דמותר. וכן כתב הברכי יוסף אות ב':

(כו) שם בהגה: ומרבים בו קצת שמחה. לזכר שפסקו מלמות. דרשות מהרי"ל, רבינו זלמן אות ה'. מיהו הפרי חדש הקשה על זה, וכתב הטעם שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אחר כך רבי עקיבא שלא מתו כאלו, יעו"ש. ועיין בשער הכוונות דף פ"ז ע"א שכתב: ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות שני של אימא שהוא שם אכדט"ם אשר באימא, והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל אות ה') אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלהים חיים וכו', ולכן סמך אחר כך רבי עקיבא את ה' תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות שהם כנגד ה' אותיות אכדט"ם שהם רחמים, ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים, והם רבי מאיר ורבי יהודה ורבי אלעזר בן שמוע ורבי שמעון ורבי נחמיה, יעו"ש.

וכתב עוד שם בשער הכוונות עניין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ורבי אלעזר בנו אשר קבורין בעיר מירון כנודע, ואוכלין ושותין ושמחים שם: אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הראשונה שבא ממצרים, אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך. וה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה יום משתה ושמחה. גם העיד ה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם, והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון: "נחם" וכו', וגם בהיותו שם אמר "נחם" וכו', ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו: אמור את האיש הזה אברהם הלוי, כי למה אומר "נחם" ביום שמחתינו? ולכן הוא יהיה בנחמה בקרוב (ועיין ברכי יוסף אות ד' שכתב אפשר דהקפידא היא שהיה שם על ציון רשב"י, והראיה שלא נענש מקודם כשאמר בשנים שעברו יעו"ש), ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן אחד וקיבל עליו תנחומין, וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מה' תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא, ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר עכ"ל. וכן כתב בספר פרי עץ חיים שער כ"ב פרק ו'. וכתב שם בפרי עץ חיים והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף שם. וכן כתב ה"ר זלמן בסידורו דיום ל"ג בעומר הוא יום פטירת רשב"י ע"ה. וכן כתב הרב בני יששכר חלק א' מאמרי חודש אייר מאמר ג' אות ב' ואות ו'. וכן כתב חיי אדם כלל קל"א אות י"א דביום ל"ג הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה, יעו"ש. והוא על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש פרשת ויחי דף רי"ח ע"א ופרשת האזינו סוף אדרא זוטא דף רנ"ו ע"ב דיום פטירת רשב"י ע"ה קרי ליה הילולא יעו"ש. אכן מדברי שער הכוונות הנז' משמע דהשמחה היא משום דבאותו יום סמך רבי עקיבא את חמשה תלמידיו ורשב"י ע"ה הוא מתלמידיו הגדולים. וכן כתב הברכי יוסף בספרו טוב עין סימן ח"י אות פ"ז ובמראית העין בליקוטים שבסוף הספר סימן ז' אות ח' יעו"ש. ואפשר דהא והא איתא. ועיין בסה"ק חפץ בחיים דרוש ל"ג לעומר מה שכתבתי עוד בזה, יעו"ש:

(כז) יום ל"ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע, כי הוא יומא דהלולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה, כידוע ממעשה מה"ר אברהם הלוי ז"ל ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן קדישי. ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזוהר ואדרא זוטא, והוא מנהג יפה. מורה באצבע אות רכ"ג. וכן כתב בספרו טוב עין סימן ח"י דף ב"ן ע"ד:

(כח) שם בהגה: ואין אומרים בו תחנון — גם בערב של יום ל"ב, וכן כתב במנהגים בדין התחנון, שכן נוהגין במעהרי"ן ובפיה"ם. ובדרשות מהרי"ל כתב: המנהג באשכנז שבשחרית אין אומרים תחינה, מה שאין כן בערב אומרים תחינה. ואם כן, מה שכתב הרב גם כן דאין להסתפר עד ל"ג עצמו הוא ממהרי"ל על פי מנהגו; אבל לאותן הנוהגין שלא לומר תחינה מבערב, הוא הדין דמותר להסתפר, דהא בהא תליא, וכהאי גוונא כתב המלבושי יום טוב. חק יעקב אות ו'. מיהו המחצית השקל ס"ק ג' כתב, דאף לנוהגין שלא לומר תחינה מבערב אין להסתפר בלילה, יעו"ש. אבל ה"ר זלמן אות ה' כתב כדברי חק יעקב, דלנוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, מותרים גם כן להסתפר ולישא בליל ל"ג, יעו"ש. ומיהו עיין בספר מועד לכל חי סימן ו' אות ז' שכתב טעם אחר שאין להסתפר בלילה, משום שהם ימי דין, ואפילו באשמורת כל שלא האיר היום לא טוב להסתפר בכל ימות השנה, כל שכן בימי העומר. ועיין לקמן אות ל' ולעיל סימן רנ"ב אות ט"ו:

סימן זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה


פירושים נוספים


▲ חזור לראש