שולחן ערוך אורח חיים תצג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · א· >>

שולחן ערוך אורח חיים · תצג · א · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

נוהגים אשלא אלישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, במפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל בלארס ולקדש, אגשפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס דאין עונשין אותו.

הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך הבהכל גשרי (אבודרהם ב"י ומנהגים):

מפרשים

מגן אברהם

(א) שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר, ונראה לי דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור. ונראה לי שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:

(ב) הכל - היינו לאותן הנוהגים לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא (ב"ח ולבוש ומנהגים וכ"מ בב"י וד"מ) מיהו עד ר"ח אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמ"ש סעיף ג' וכשחל ר"ח בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת (ב"ח ומנהגים):

באר היטב

(א) לישא:    וכ' הב"ח ונ"ל דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן נהגו שלא לחלק עכ"ל. אבל מהר"ם לונזאנ"י בספר שתי ידות כ' דבזמן שיש סיבה כגון שלא קיים פו"ר או שאין לו מי שישמשו וכיוצא לא חיישינן למנהגא וכן הסכים הפר"ח. והריק"ש בספר ערך לחם כתב דלחזור גרושתו מותר.

(ב) לארס:    שמא יקדמנו אחר. וכתב המ"א ומותר לעשות גם כן סעודת אירוסין. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. מ"א וח"י ע"ש.

(ג) שרי:    היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא. ב"ח ולבוש ומנהגים וד"מ:

וכתב בתשובת חינוך ב"י שמי שאין לו אשה ובנים שמותר לישא אשה אחר ל"ג בעומר. ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' ל"ה חולק עליו וכתב דחמירא סכנתא שפ"א הקיל חכם אחד להתיר בענין הנשואין ולא עלתה זיווגם יפה עיין שם. מיהו עד ראש חודש אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמו שכתב ס"ג מ"א. וכתב במנהגים וב"ח הסכמת אחרונים דאם חל ראש חודש אייר בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת אף למנהגינו שאוסרין הכל קודם ראש חודש וכ"כ הח"י עיין שם: וא"ז כתב שזקינו הגאון הנהיג בפראג לאסור בנשואין וכן שלא להסתפר בר"ח רק בל"ג בעומר וערב עצרת דוקא ע"ש. ועיין ט"ז סעיף קטן ב' וכתב הח"י דכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר עיין שם. וכתב הכנה"ג מ"ש בש"ע אין עונשין אותו היינו דוקא בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס ולענוש עיין שם.


משנה ברורה

(א) שלא לישא אשה ואין חילוק בין נשואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן פשט המנהג במדינתנו שלא לחלק ולהחזיר גרושה שרי שאינו כ"כ שמחה [אחרונים]:

(ב) מפני שבאותו זמן וכו' ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה [טור]. ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך:

(ג) שפיר דמי שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר:

(ד) אין עונשין אותו היינו דוקא בנשואין שעשה עכ"פ מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר היו נוהגין לקנסו ולהענישו:

(ה) הכל שרי היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג בעומר ואילך וכדלקמיה בס"ב אבל לדידן שנוהגין איסור בתספורת וכדלקמיה בס"ג אסור ג"כ לישא דנשואין ותספורת דין אחד להם ולעומת זה יש קולא למנהגנו שיהא מותר לישא ולהסתפר עד ר"ח אייר. ולענין ר"ח גופא יבואר בס"ג. וטעם לאלו שני המנהגים יבואר לקמיה. ואף להנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר מ"מ אם חל ר"ח בשבת כיון שיש כאן תוספת שמחה שבת ור"ח יש להתיר להסתפר בע"ש מפני כבוד השבת וגם לישא אשה בו ביום כיון שעיקר הסעודה יהיה בשבת ור"ח:

ביאור הלכה

כף החיים

(א) סעיף א: נוהגין שלא לישא אשה וכו'. בכל המקומות. טור. לבוש. ב"ח.

(ב) שם: שלא לישא אשה וכו'. ומשמע מסתמיות דברי השולחן ערוך, דאין חילוק בין נישואין של מצוה, כגון שאין לו אשה ובנים, לנישואין שאינו של מצוה. וכן כתב העולת שבת אות א'. וכן כתב הזר"א חלק אורח חיים סימן ס"ח, דאף במקום שרובם אין נזהרים בתספורת בימים אלו אין להתיר לישא בתוך העומר מי שלא קיים פ"ו, דנישואין חמירא להו מתספורת, שהרי לא ראינו שנהגו היתר אלא בתספורת יעו"ש. והביא דבריו המחזיק ברכה אות א', וכתב דהגם דמהר"ם לונזאנו והפרי חדש שרו לישא אשה למי שלא קיים פו"ר וטעמם ונימוקן עמם, מכל מקום פשט המנהג שאין נישאין כלל עד ל"ג, עכ"ל. וכן כתב כנסת הגדולה בהגהת הטור על דברי מהר"ם הנזכר, דאין אנו נוהגין כן. וכן כתב העולת שבת שם. ר' זלמן אות ג'. משנה ברורה אות א'. ועיין בשבות יעקב חלק ב סימן ל"ה שכתב, שפעם אחת היקל חכם א' בענין הנישואין תוך ימי הספירה נגד המנהג, ולא עלה זיווגם יפה, ועל כן כתב דשומר נפשו ירחק מנישואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדין להקל, כי חמירא סכנתא מאיסורא, ולא לבטל המנהג בפרהסיא, עכ"ל. ועיין לקמן אות י"ב.

(ג) שם: שלא לישא אשה וכו'. ואפילו אלמון זקן שרוצה לישא אשה אלמנה זקנה אסור דלא פלוג. הרשב"ש סימן תרנ"ב. זכ"ל אות ע'. ולהחזיר גרושתו מן הנישואין בכל גוונא שרי, דאין כאן שמחה וכדלקמן סימן תקמ"ו סעיף ב'. מהריק"ש. פרי חדש. חק יוסף אות ב'. שולחן גבוה סוף אות א'. יד אהרן בהגהת הטור. משנה ברורה אות א'.

(ד) שם: שלא לישא אשה וכו'. והטעם, שלא להרבות בשמחה, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא. טור. ומכל מקום ברכת שהחיינו מותר לומר באלו הימים מן הפסח עד ל"ג. והגם דכתוב לקמן סימן תקנ"א סעיף י"ז: "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים" וכו', שאני חרבן בית המקדש דחמיר לן טפי. מאמר מרדכי אות ב'. ואין חילוק בין פרי למלבוש. וכן כתב עיקרי הד"ט סוף סימן כ"א יעו"ש. יפה ללב חלק ג אות ג'. וכן מורים בי מדרשא, ואין חוששין למה שכתב בספר מל"ח סימן ו' אות י"ב: מנהג טוב שלא לחנך מלבוש וכו' בין פסח לל"ג, יעו"ש.

(ה) שם: מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ולסיבת היותן ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זה את זה, כמו שאמרו ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה (עיין יבמות ס"ב ע"ב ובסוף מדרש קוהלת). וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת, שאז הוא זמן קטנות והם ימי הדין ואז הוא זמן יניקת החיצונים, לכן פגעה אז מידת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זה לזה ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכרת. ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות שני,] שהוא שם אכדט"ם, והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל סימן תע"ג אות ד') אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלהים חיים, ואז פסקו מלמות. שער הכוונות דף פ"ו סוף ע"ד וריש דף פ"ז. פרי עץ חיים שער כ"ב פרק ז. וכל זה שעושין זכר כדי להתרחק מהשנאה והקנאה והתאוה והגאווה והכבוד, ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום. ולכן כתב בשער הכוונות דף א' ע"ג להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד יעו"ש. ועיין לקמן אות כ"ו.

(ו) שם: מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא. ובשבלי הלקט וברבינו ירוחם כתבו עוד שני טעמים: א', לפי שמשפט רשעים בגיהנם לר' יוחנן בן נורי מפסח ועד עצרת (עדיות סוף פרק ב); ועוד, שהם ימי דין על התבואה, שלכך העומר היה בא מן השעורים יעו"ש. חק יעקב אות ג'.

(ז) שם: אבל לארס ולקדש שפיר דמי. שלא יקדמנו אחר, וכמו שכתוב לקמן סימן תקנ"א סעיף ב'. וכן כתב מגן אברהם ס"ק א.

(ח) שם: אבל לארס ולקדש וכו'. שניהם לשון קידושין, כמו שכתב באבן העזר סימן כ"ז, דאומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי, יעו"ש. ועיין בתיקונים תיקון יו"ד כוונת הקידושין והטבעת וז' ברכות, יעו"ש.

(ט) שם: אבל לארס ולקדש שפיר דמי. ומותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין. מגן אברהם ס"ק א. וכן מותר לעשות ריקודין. אליה רבה אות ב'. אשל אברהם אות א'. מחצית השקל. אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור, ואף מי שעשה שידוכין אסור לעשות ריקודין ומחולות. מגן אברהם שם. ועכשין שאין מקדשין אלא בשעת נישואין, מכל מקום מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה, דהא אפילו סעודת רשות נוהגין היתר, רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. חק יעקב אות ד'. חק יוסף אות ג'. רבינו זלמן אות א'. משנה ברורה אות ג'. וגם בחול המועד דפסח, ריקודין ומחולות של רשות יש לאסור. משבצות זהב אות ב'. ומראש חודש סיון עד שבועות יש להסתפק אם להקל בריקודין ומחולות של רשות. אליה רבה שם. אשל אברהם שם. ועיין לעיל סימן קל"א סעיף ז' בהגה, דמשמע דהם כמו יו"ט.

(י) שם: ונישואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. היינו דווקא בנישואין, שעושה מצוה, אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס. שיירי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד'. עולת שבת אות א'. אליה רבה אות ג'. אשל אברהם אות ה'. רבינו זזלמן אות ב'. משנה ברורה אות ד'.

(יא) שם. הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך וכו'. והגם דגם דעת השולחן ערוך כן, דהא כתב עד ל"ג לעומר, אפשר לומר דלפני מור"ם ז"ל לא היה כתוב בשולחן ערוך "עד ל"ג לעומר" אלא רק "בין פסח לעצרת" וכגרסת הטור והלבוש, ועל כן כתב להגיה, מיהו מל"ג וכו'.

(יב) שם בהגה: הכל שרי. היינו לאותם הנוהגין לספר מל"ג ואילך (כמו שכתוב לקמן סעיף ב'). אבל לדידן שנוהגין איסור תספורת (כמו שכתוב לקמן סעיף ג' בהגה), אסור גם כן לישא. מיהו עד ר"ח אייר מותרים לישא, כשם שמותרים לספר כמו שכתוב סעיף ג'. מגן אברהם ס"ק ב. וכשחל ר"ח בשבת שיש בו תוספת שמחה, שבת ור"ח, מותרין הכל לישא באותו שבת, רוצה לומר אף הנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר. ב"ח. שיירי כנה"ג בהגהת ב"י אות ד'. עולת שבת אות א'. מגן אברהם שם. פרי חדש סעיף ג'. חק יוסף אות ח'. רבינו זלמן אות ח'. והוא הדין דמותר להסתפר. שיירי כנסת הגדולה שם. עולת שבת שם. פרי חדש שם. רבינו זלמן שם. מיהו האליה רבה אות ד' כתב שהגאון זקנו ז"ל לא היה רוצה להתיר לעשות נישואין בר"ח אייר שחל בשבת אף שהב"ח מתיר, יעו"ש, והביא דבריו חק יעקב אות ב', וכתב: וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו. ובספק אין להחמיר באבילות ישנא דקילא, והוא רק מצד המנהג, עכ"ל. וכל זה למנהג בני אשכנז, כי יש מקומות שאין מסתפרים עד ל"ג, ומל"ג ואילך ול"ג עצמו בכלל מסתפרין; ויש מקומות שמסתפרים עד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל, אבל אחר כך אין מסתפרין עד עצרת, רק בל"ג עצמו מסתפרין. והיינו טעמא, דעד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל איכא ט"ז ימים, ונשארו ל"ג שמתאבלים בהם כמו שכתב הב"ח, יעו"ש. אבל בני ספרד אין נוהגין להסתפר ולא לישא רק עד ל"ג, ומשם ואילך [מתירין] כדעת השולחן ערוך. ורק בתספורת יש נוהגין להחמיר כדברי האר"י ז"ל שלא לספר עד העצרת, וכאשר יבואר לקמן.


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש