שולחן ערוך אורח חיים תצג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · תצג · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

נוהגים אשלא אלישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, במפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל בלארס ולקדש, אגשפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס דאין עונשין אותו.

הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך הבהכל גשרי (אבודרהם ב"י ומנהגים):

מפרשים

טורי זהב - מגן דוד

אין

מגן אברהם

(א) שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר, ונראה לי דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור. ונראה לי שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:


(ב) הכל - היינו לאותן הנוהגים לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא (ב"ח ולבוש ומנהגים וכ"מ בב"י וד"מ) מיהו עד ר"ח אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמ"ש סעיף ג' וכשחל ר"ח בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת (ב"ח ומנהגים):

באר היטב

(א) לישא:    וכ' הב"ח ונ"ל דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן נהגו שלא לחלק עכ"ל. אבל מהר"ם לונזאנ"י בספר שתי ידות כ' דבזמן שיש סיבה כגון שלא קיים פו"ר או שאין לו מי שישמשו וכיוצא לא חיישינן למנהגא וכן הסכים הפר"ח. והריק"ש בספר ערך לחם כתב דלחזור גרושתו מותר.


(ב) לארס:    שמא יקדמנו אחר. וכתב המ"א ומותר לעשות גם כן סעודת אירוסין. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. מ"א וח"י ע"ש.


(ג) שרי:    היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא. ב"ח ולבוש ומנהגים וד"מ:

וכתב בתשובת חינוך ב"י שמי שאין לו אשה ובנים שמותר לישא אשה אחר ל"ג בעומר. ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' ל"ה חולק עליו וכתב דחמירא סכנתא שפ"א הקיל חכם אחד להתיר בענין הנשואין ולא עלתה זיווגם יפה עיין שם. מיהו עד ראש חודש אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמו שכתב ס"ג מ"א. וכתב במנהגים וב"ח הסכמת אחרונים דאם חל ראש חודש אייר בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת אף למנהגינו שאוסרין הכל קודם ראש חודש וכ"כ הח"י עיין שם: וא"ז כתב שזקינו הגאון הנהיג בפראג לאסור בנשואין וכן שלא להסתפר בר"ח רק בל"ג בעומר וערב עצרת דוקא ע"ש. ועיין ט"ז סעיף קטן ב' וכתב הח"י דכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר עיין שם. וכתב הכנה"ג מ"ש בש"ע אין עונשין אותו היינו דוקא בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס ולענוש עיין שם.


משנה ברורה

(א) שלא לישא אשה ואין חילוק בין נשואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן פשט המנהג במדינתנו שלא לחלק ולהחזיר גרושה שרי שאינו כ"כ שמחה [אחרונים]:


(ב) מפני שבאותו זמן וכו' ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה [טור]. ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך:


(ג) שפיר דמי שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר:


(ד) אין עונשין אותו היינו דוקא בנשואין שעשה עכ"פ מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר היו נוהגין לקנסו ולהענישו:


(ה) הכל שרי היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג בעומר ואילך וכדלקמיה בס"ב אבל לדידן שנוהגין איסור בתספורת וכדלקמיה בס"ג אסור ג"כ לישא דנשואין ותספורת דין אחד להם ולעומת זה יש קולא למנהגנו שיהא מותר לישא ולהסתפר עד ר"ח אייר. ולענין ר"ח גופא יבואר בס"ג. וטעם לאלו שני המנהגים יבואר לקמיה. ואף להנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר מ"מ אם חל ר"ח בשבת כיון שיש כאן תוספת שמחה שבת ור"ח יש להתיר להסתפר בע"ש מפני כבוד השבת וגם לישא אשה בו ביום כיון שעיקר הסעודה יהיה בשבת ור"ח:

ביאור הלכה

כף החיים

(א) סעי' א. נוהגין שלא לישא אשה וכו' בכל המקומות. טור. לבוש. ב"ח.

(ב) שם. שלא לישא אשה וכו' ומשמע מסתמיות דברי הש"ע דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו אשה ובנים ולנישואין שאינו של מצוה. וכ"כ העו"ש או' א' וכ"כ הזר"א חא"ח סי' ס"ח דאף במקום שרובם אין נזהרים בתספורת בימים אלו אין להתיר לישא בתוך העומר מי שלא קיים פ"ו דנישואין חמירא להו מתספורת שהרי לא ראינו שנהגו התר אלא בתספורת יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' א' וכתב דהגם דמהר"ם לונזאנו והפר"ח שרו לישא אשה למי שלא קיים פו"ר וטעמם ונימוקן עמם מ"מ פשט המנהג שאין נישאין כלל עד ל"ג עכ"ל. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט על דברי מהר"ם הנז' דאין אנו נוהגין כן. וכ"כ העו"ש שם. ר"ז או' ג' מ"ב או' א' ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' ל"ה שכתב שפעם אחת היקל חכם א' בענין הנישואין תוך ימי הספירה נגד המנהג ולא עלה זיווגם יפה וע"כ כתב דשומר נפשו ירחק מנישואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדין להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא ולא לבטל המנהג בפרהסיא עכ"ל ועיין לקמן או' י"ב.

(ג) שם. שלא לישא אשה וכו' ואפי' אלמון זקן שרוצה לישא אשה אלמנה זקנה אסור דלא פלוג. הרשב"ש סי' תרנ"ב. זכ"ל או ע' ולהחזיר גרושתו מן הנישואין בכל גוונא שרי דאין כאן שמחה וכדלקמן סי' תקמ"ו סעי' ב' מהריק"ש פר"ח. חק יוסף א' ב' שו"ג סוף או' א' י"א בהגה"ט. מ"ב או' א'.

(ד) שם. שלא לישא אשה וכו' והטעם שלא להרבות בשמחה מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. טור. ומ"מ ברכת שהחיינו מותר לומר באלו הימים מן הפסח עד ל"ג והגם דכתוב לקמן סי' תקנ"א סעי' י"ז טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' שאיני חרבן בהמ"ק דחמיר לן טפי מאמ"ר או' ב' ואין חילוק בין פרי למלבוש וכ"כ עיקרי סדט ססי' כ"א יעו"ש. יפ"ל ח"ג או' ג' וכן מורים בי מדרשא ואין חוששין למ"ש בס' מל"ח סי' ו' או' י"C מנהג טוב שלא לחנך מלבוש וכו' בין פסח לל"ג יעו"ש.

(ה) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ולסיבת היותן ממוחין דקטנות לכן היו מבחי' הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זא"ז כמ"ש ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זל"ז (עיין יבמות ס"ב ע"ב ובסוף מדרש קוהלת) וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת שאז הוא זמן קטנות והם ימי הדין ואז הוא זמן יניקת החיצונים לכן פגעה אז מדה"ה של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנז' ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות שני שהוא שם אכדט"ס והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל סי' תע"ג או ד') אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלהים חיים ואז פסקו מלמות. שער הכוו' דף פ"ו סוף ע"ד וריש דף פ"ז. פע"ח שער כ"ב פ"ז. וכ"ז שעושין זכר כדי להתחרק מהשנאה והקנאה והתאוה והגאווה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום ולכן כתב בשער הכוו' דף א' ע"ג להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד יעו"ש. ועי' לקמן או' כ"ו.

(ו) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ובשה"ל ורי"ו כתבו עוד שני טעמים א' לפי שמפשט רשעים בגיהנם לר"י בן נורי מפסח ועד עצרת (עדיות סוף פ"ב) ועוד שהם ימי דין על התבואה שלכך העומר היה בא מן השעורים יעו"ש. ח"י או' ג'.

(ז) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. שלא יקדמנו אחר וכמ"ש לקמן סי' תקנ"א סעי' ב' וכ"כ מ"א סק"א.

(ח) שם. אבל לארס ולקדש וכו' שניהם לשון קידושין כמ"ש בא"ה סי' כ"ז דאומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי יעו"ש. ועיין בתיקונים תיקון יו"ד כוונת הקידושין והטבעת וז' ברכות יעו"ש.

(ט) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. ומותר לעשות באותו פעם סעודת ארוסין. מ"א סק"א. וכן מותר לעשות רקודין א"ר או' ב' א"א או א' מחה"ש. אבל לעשות רקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ואף מי שעשה שידוכין אסור לעשות ריקודין ומחולות. מ"א שם. ועכשין שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. ח"י או' ד' חק יוסף או' ג' ר"ז או' א' מ"ב או' ג' וגם בחו"ה דפסח ריקודין ומחולות של רשות יש לאסור. מש"ז או' ב' ומר"ח סיון עד שבועות יש להסתפק אם להקל בריקודין ומחולות של רשות א"ר שם. א"א שם. ועיין לעיל סי' קל"א סעי' ז' בהגה דמשמע דהם כמו יו"ט.

(י) שם. ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. ה"ד בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' א"ר או' ג' א"א או' ה' ר"ז או' ב' מ"ב או' ד'.

(יא) שם הגה. מיהו מל"ג בעומר ואילך וכו' והגם דגם דעת הש"ע כן דהא כתב עד ל"ג לעומר אפ"ל דלפני מור"ם ז"ל לא היה כתוב בש"ע עד ל"ג לעומר אלא רק בין פסח לעצרת וכגרסת הטור והלבוש וע"כ כתב להגיה מיהו מל"ג וכו'.

(יב) שם בהגה. הכל שרי. היינו להותם הנוהגין לספר מל"ג ואילך (כמ"ש לקמן סעי' ב') אבל לדידן שנוהגין איסור תספורת (כמ"ש לקמן סעי' ג' בהגה) אסור ג"כ לישא. מיהו עד ר"ח אייר מותרים לישא כשם שמותרים לספר כמ"ש סעי' ג' מ"א סק"ב. וכשחל ר"ח בשבת שיש בו תוספת שמחה שבת ור"ח מותרין הכל לישא באותו שבת ר"ל אף הנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר. ב"ח שכנה"ג בהגב"י או' ד' ע"ש או' א' מ"א שם. פר"ח סעי' ג' חק יוסך או ח' ר"ז או' ח' וה"ה דמותר להסתפר. שכנה"ג שם. עו"ש שם. פר"ח שם. ר"ז שם. מיהו הא"ר או' ד' כתב שהגאון זקנו ז"ל לא היה רוצה להתיר לעשות נשואין בר"ח אייר שחל בשבת אף שהב"ח מתיר יעו"ש. והב"ד ח"י או' ב' וכתב וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר באבילות ישנא דקילא והוא רק מצד המנהג עכ"ל וכ"ז למנהג בני אשכנז כי יש מקומות שאין מסתפרים עד ל"ג ומל"ג ואילך ול"ג עצמו בכלל מסתפרין ויש מקומות שמסתפרים עד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל אבל אח"כ אין מסתפרין עד עצרת רק בל"ג עצמו מסתפרין וה"ט דעד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל איכא ט"ז ימים ונשארו ל"ג שמתאבלים בהם כמ"ש הב"ח יעו"ש. אבל בני ספרד אין נוהגין להסתפר ולא לישא רק עד ל"ג ומשם ואילך כדעת הש"ע ורק בתספורת יש נוהגין להחמיר כדברי האר"י ז"ל שלא לספר עד העצרת וכאשר יבואר לקמן.




▲ חזור לראש