שולחן ערוך אורח חיים תקנה א
שולחן ערוך אורח חיים · תקנה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אנוהגים שלא להניח אתפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בבלא ברכה. גובמנחה מניחים ציצית בדותפילין הומברכים עליהם.
מפרשים
(*) כתוב בטור כ' רבינו האי אבל שחל ז' שלו בט"ב מה שהוא אסור בט"ב כגון רחיצה סיכה נעילת סנדל תשמיש עומד באיסורו כל היום אבל דברים המותרים בו ואסורים באבל כגון עיטוף וכפיית המטה והסרת תפילין הרשות בידו אם רצה להמתין עד הערב ימתין ואם ירצה להסיר מנהג אבלות מיד יעשה ואיני מבין מ"ש דברים המותרים בו ואסורים באבל כגון סילוק תפילין שהרי גם אבל מותר מיום א' ואילך עכ"ל. וב"י תירץ דאפשר לדחוק ולומר דרבינו האי ס"ל דהלכה כר' יהושע דאמר בפרק א"מ אבל ב' ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ ומשמע לרבינו האי דכל ימי האבילות אם באו פנים חדשות חולץ והשתא קאמר שאם חל ז' שלו בט"ב ובאו פנים חדשות קודם שעמדו מנחמין מאצלו וחלץ תפילין אם רצה להמתין מלהניח עד הערב ימתין ואם רוצה להניחם אחר שעמדו מנחמים מאצלו יניח עכ"ל ותמהתי על פירושו במ"ש אם רצה להמתין היינו להניח תפילין שנית אחר החליצה מה נפקא לן מזה אימתי יניחם שנית ומה שייכות לזה לענין אבילות או ט"ב והלא בשניהם מותר לחזור ולהניחם שנית ותו דהלא רבינו האי אמר דאסור מחמת אבילות והך הנחה שנית היא מותרת אף באבילות ונלע"ד לפרש דבודאי יפה כתב ב"י בזה דמיירי בחליצת תפילין אחר שבאו פנים חדשות אלא במה שכתב ב"י שסובר כר"י זהו מן הנמנע שהרי בהדיא אמר עולא הלכה כר"א בחליצה פירוש בבאו פנים חדשות אינו חולץ וכן הקשה מו"ח ז"ל על זה אלא דנ"ל דהא דפליגי ר"א ור"י בחליצה היינו אם הוא מחויב לחלוץ דר"א ס"ל אינו מחויב לחלוץ ור"י ס"ל חייב לחלוץ וא"כ מי שרוצה להחמיר על עצמו ולחלוץ מצי למיעבד הכי דהכי איתא בהדיא שם בדף כ"א בכמה דברים ודלמא מלתא יתירתא עביד בכמה דברים וא"כ יתבארו דברי רבינו האי בדרך זה דכבר קי"ל ביום ז' דמקצתו הוא ככולו ובדברים האסורים בט"ב ודאי אסור כל היום עד הלילה וע"כ אמר רבינו האי דבענין האסור מחמת ט"ב ומחמת אבל אסור כל היום ול"מ כאן מקצתו ככולו כיון דמצד ט"ב אסור כל היום והיא גופא קמ"ל דבט"ב אסור כל היום מה שאסור בו אבל בדברים שמותרים מחמת ט"ב ואסורים מחמת אבל כגון עיטוף וכפיית מטה והסרת תפילין לר"י ונ"מ במי שהוא רוצה לעשות מלתא יתירתא שנהגו לחלוץ תפילין כל ימי האבילות וא"כ בזה הדבר יש ב' סברות הא' כיון דמצד אבילות מותר מיד פירוש לאחר שעמדו המנחמים ה"נ מותר ביום ז' זה שהוא ט"ב ויש סברא אחרת כיון דבזה היום יש איסור באיסורי ט"ב עד הלילה נמשך זה גם להאיסורים מחמת אבילות אע"ג דבזימנא אחריתא הוה מקצתו ככולו מ"מ בזה היום נמשך האיסור כל היום בזה אמר רבינו האי הרשות בידו אם רוצה להמתין ר"ל ענין איסור שלו שרוצה להמשיכו עד הערב ימתין ויש לו טעם כיון דאיסור ט"ב נמשך עד הלילה ה"נ נמשך איסור אבילות ביום זה ואם רוצה להסיר מנהג אבילות מיד פירוש אחר שעמדו המנחמים יכול לעשות כן אע"פ שאיסור ט"ב נמשך עד הלילה מ"מ אינו גורר עמו איסור אבילות זה נ"ל נכון מאוד בפירוש דברי רבינו האי:
מהדברים שזכרנו לעיל משמע שתשמיש המטה לאבל מותר ביום ז' אחר שעמדו המנחמים מאצלו דמקצתו ככולו כמו שמותר בשאר האסורים לו באבילתו אבל נמצא בס"ח שתשמיש אסור לאבל כל היום הז' וכ"כ בתשובת מהר"מ סי' תקמ"ט שאסור לשמש עד הלילה:
(א) שלא להניח תפילין: משום דאקרי פאר וטלית משום דכתיב בצע אמרתו ומתרגמי' בזע פורפירא דיליה:
נוהגים כו'. ע"פ המדרש בצע אמרתו בזע פורפירין דיליה השליך משמים ארץ תפארת ישראל זו תפילין. אבל מדינא חייב בתפילין אע"ג שאמר כל מצות כו' ונהי דבמ"ע שאבל פטור כמו כפיית המטה דלא הודו לו וכן בשאר דברים מ"מ במל"ת במצות לא תעשה ג"כ אינו חייב אלא אותן דחשיב שם ופרושי קא מפרש מהן הן אסור כו' דוקא מה שאסור כל שבעה אסור בת"ב וז"ש דברים הנוהגים כו' דלא חמיר מלאחר שלשה דאבילות ישנה היא כמ"ש ביבמות ולכן מותר במלאכה כמו אין לו מה יאכל וכן משיב לשואל וע"ל סימן ל"ח ס"ו:
ובמנחה כו'. דלענין דברים אלו הקילו במנחה וכמ"ש במ"ס ריש פי"ט דבשרית א"א קדוש וקדיש ובמנחה אומרים קדוש וקדיש וכן כ"ד שתלוי במנהג והטעם שאז הציתו אש במקדש כמש"ל סימן תקנ"ז ועבתוס' דקידושין ל"א ב' בד"ה אסתייעא כו' על שכילה כו' ואמרינן במ"ר תם עונן כו' שבה נטלו ישראל איפוכי שלימה כו':
(א) תפילין: מהר"ם גאלנט"י היה מניח' בביתו והיה קורא ק"ש ואח"כ היה הולך לבית הכנסת כ"כ בהלק"ט ח"ב סימן קל"ט וכתב שכן מצא כתוב להאר"י ז"ל.
(ב) ותפילין: והנוהגים להניח שני זוגות תפילין גם בתשעה באב יניחו נ"ל עיין סי' ל"ח.
(א) נוהגים וכו' – על פי המדרש: "בצע אמרתו", "בזע פורפירא דיליה" [זה הטלית], "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" – זו תפילין.
(ב) בלא ברכה – ומכל מקום, אם פשטו בלילה, יש אומרים שצריך לברך עליו בבוקר.
(ג) ובמנחה – שאז הציתו אש במקדש, ו"תם עוונֵך" במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים [הגר"א].
- ויש אומרים, כדי להראות נחמה באבלינו בו ביום.
- וכל זה הוא לכולי עלמא רק לעניין תפילין [וטלית], משום דהוא מילתא דתליא במנהגא בעלמא. אבל כל החמישה עינויים, אין מבטלין כל היום.
(ד) ותפילין – והרגיל להניח תפילין של רבינו תם, יניח גם עתה [אחרונים].
(ה) ומברכין עליהם – ונראה דיזהר שלא לקרוא עתה פרשיות קריאת שמע, וכן פרשת "קדש", דהלא כעת הוא רק כקורא בתורה, ותלמוד תורה אסור כל היום.