משנה ברורה על אורח חיים תקנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סעיף א[עריכה]

(א) נוהגים וכו' – על פי המדרש: "בצע אמרתו", "בזע פורפירא דיליה" [זה הטלית], "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" – זו תפילין.

(ב) בלא ברכה – ומכל מקום, אם פשטו בלילה, יש אומרים שצריך לברך עליו בבוקר.

(ג) ובמנחה – שאז הציתו אש במקדש, ו"תם עוונֵך" במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים [הגר"א].

ויש אומרים, כדי להראות נחמה באבלינו בו ביום.
וכל זה הוא לכולי עלמא רק לעניין תפילין [וטלית], משום דהוא מילתא דתליא במנהגא בעלמא. אבל כל החמישה עינויים, אין מבטלין כל היום.

(ד) ותפילין – והרגיל להניח תפילין של רבינו תם, יניח גם עתה [אחרונים].

(ה) ומברכין עליהם – ונראה דיזהר שלא לקרוא עתה פרשיות קריאת שמע, וכן פרשת "קדש", דהלא כעת הוא רק כקורא בתורה, ותלמוד תורה אסור כל היום.

סעיף ב[עריכה]

(ו) מוטה על הארץ – ואדם חלוש אין צריך להחמיר בזה, ויישן על המיטה.

(ז) מיהו עוברות וכו' – והוא הדין באדם חלוש, וכנ"ל.

(ח) מכבודו ומהנאתו – אסור לעשן טיטון (שקורין רייכערין) אפילו בארבע צומות, וכל שכן בתשעה באב [כנה"ג]. והחמיר מאד, עד שכתב שמי שמעשן בתשעה באב ראוי לנדותו.

ויש מאחרונים שמקילין. ועל כן, מי שדחוק לו, שמורגל בו ביותר, יש להקל אחר חצות בצנעא בתוך ביתו. וכן כתב בשערי תשובה בסימן תקנ"ט ס"ק ג'.