שולחן ערוך אורח חיים תיט א

^אמצוה להרבות ^בבסעודת ראש חודש.

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

מצוה להרבות וכו'. ומבואר בפסיקתא שמביא הטור דגם בסעוד' של ר"ח נאמר אם מוסיף מוסיפין לו מן השמים וכן אם פיחת פוחתין לו. הב"י הביא ירוש' פ"ק דמגילה באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים. פי' אם בא בשבת מקדימין אות' אבל סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין וסיים שם ויעשו בשבת ומשני לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחה תלויה בב"ד יצא זו ששמחתו תלויה בידי שמים ומדהשוה סעודת ר"ח לסעודת פורים משמע דגם סעודת ר"ח הבאה בשבת מאחרין אותה אחר השבת כמו בפורים וכ' מו"ח ז"ל אלא שלא נהגו כן:

מגן אברהם

עריכה

(א) מצוה וכו': כתב הרי"ף והרא"ש בשם ירושלמי שאם חל ר"ח בשבת יש לעשות סעודת ר"ח בא' בשבת דבשבת אין ניכר שעושה משום ר"ח וכ' הב"ח ולא נהגו כן, ובסי' תרפ"ח ס"ו פסק הב"ח לענין דינא לעשות סעודת פורים בשבת ע"ש, ונ"ל דיש למשוך סעודה שלישית עד הלילה ואז יוצא ידי חובת ר"ח ג"כ ועיין ססי' קפ"ח דמזכיר רצה ויעלה ויבא דאזלי' בתר התחל' הסעוד', ובספר של"ה נקט לו שיטה אחרת וכתב שבשבת שיש מצוה בהוספתה מזכיר רצה אבל בר"ח כשחל בחול אין מצוה בהוספתו לכן אם נמשכה סעודת ר"ח עד הליל' אין מזכיר של ר"ח ואם חל ר"ח במ"ש ונמשכת סעודת שבת עד הלילה מזכיר של ר"ח ולא של שבת כיון דבאמת עתה הוא ר"ח ע"ש וכ"ז לשיטתו אבל לפי מ"ש הרב"י בסי' קפ"ח דאזלי' בתר התחלת הסעודה וה"ה כשאוכל בע"ש פסק רמ"א בסי' ער"א ס"ו דאם נמשכה הסעודה עד הלילה אינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר התחלת הסעוד' אף על גב דבאמת עכשיו הוא שבת ק"ו כשחל ר"ח במ"ש דאזלינן בתר התחלת הסעודה ומזכי' של שבת ואינו מזכיר של ר"ח מיהו ברא"ש ורי"ו שם כתבו בהדיא בשם התוס' דאם אכלו פת בשבת צריך להזכיר של שבת אף על גב דהתחלת הסעוד' היתה בע"ש כ"מ בתשוב' מהרי"ל סי' נ"ו וא"כ אם חל ר"ח במ"ש ואכל פת מבע"י וגם בלילה צריך להזכיר שניהם מיהו לפמ"ש בתשובת מהרי"ל סי' נ"ו דאם התפלל ערבית שוב אינו מזכיר של שבת הטעם משום דהוי כסתרי אהדדי א"כ ה"נ סתרי אהדדי אם יזכיר שניהם, ולכן נ"ל דאם אכל גם בלילה פת יזכיר של ר"ח ולא של שבת אבל אם לא אכל בלילה פת יזכיר של שבת ולא ר"ח וכתוב בה' שמחות למהר"מ אפי' התפלל ערבית מבע"י שוב אינו מזכיר של ר"ח או שבת ועיין ביורה דעה סוף סי' שע"ה ובאבן העזר סוף סי' קכ"ג, אבל אם הוא לא התפלל אף על פי שהציבור התפללו מזכיר של ר"ח מ"ד אמ"ש שאע"פ שהציבור התפללו אם הוא לא התפלל מזכיר רצה וכ"כ סי' רס"ג לענין מנחה מיהו אם הוא התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית בר"ח מבע"י אינו מזכיר של ר"ח וה"ה איפכא אם הקהל התפללו בערב ר"ח מבע"י והתחיל לאכול אחר ערבית אף על פי שהוא לא התפלל ערבית מזכיר של ר"ח ועיין בטור סי' קי"ז מיהו אם הוא לא התפלל מנחה עדיין אינו מזכיר של ר"ח כיון שעתיד להתפלל מנחה של חול וה"ה במוצאי ר"ח מזכיר של ר"ח בב"ה אם לא התפלל מנחה אף על פי שהציבור התפללו ערבית: ונ"ל דאם חל חנוכה במ"ש והתחיל לאכול בשבת ומשכה סעודתו עד הלילה מזכיר של שבת ולא של חנוכה אפי' אכל גם בלילה פת כיון שאינו אלא רשות להזכיר של חנוכה בב"ה כדאית' בפ' ב"מ: כתב הטור בשם הפסיקתא כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ ממה שהתינוקות מוליכות לבית רבן בר"ח ופירש הרב"י דוקא שכר לימוד והב"ח פי' דהיינו מה שנהגו ליתן מעות של ר"ח לרבן ואין לבטל המנהג עכ"ל:

באר היטב

עריכה

(א) בסעודת: כתב הרא"ש בשם הירושלמי שאם חל ר"ח בשבת יש לעשות סעודת ר"ח באחד בשבת דבשבת אין ניכר שעושה משום ר"ח וכתב הב"ח ולא נהגו כן. וכתב המ"א ונ"ל דיש למשוך סעודה שלישית עד הלילה ואז יוצא ידי חובת ר"ח ג"כ ועססי' קפ"ח היאך נוהגין עם רצה ויעלה ויבא. וכ' בהלכות שמחות למהר"ם אפילו התפלל ערבית מבע"י שוב אינו מזכיר של ר"ח או שבת ועיין ביורה דעה ססי' שע"ה אבל אם הוא לא התפלל אע"פ שהצבור התפללו מזכיר של ר"ח מידי דהוי אמ"ש שאע"פ שהציבור התפללו אם הוא לא התפלל מזכיר רצה וכ"פ סי' רס"ג לענין מנחה. מיהו אם הוא התפלל מנחה והתחיל לאכול אחר שהתפללו הקהל ערבית בר"ח מבע"י אינו מזכיר של ר"ח וה"ה איפכא אם הקהל התפללו בערב ר"ח מבע"י והתחיל לאכול אחר ערבית אע"פ שהוא לא התפלל ערבית מזכיר של ר"ח ועיין בטור סי' קי"ז מיהו אם לא התפלל מנחה עדיין אינו מזכיר של ר"ח כיון שעתיד להתפלל מנחה של חול וה"ה במוצאי ר"ח מזכי' של ר"ח בב"ה אם לא התפלל מנחה אע"פ שהצבור התפללו ערבית ועמ"א ועמ"ש ססי' קפ"ח. כתב שכנה"ג ראיתי מדקדקים כשחל ר"ח בחול עושים מאכל אחד יותר לכבוד ר"ח וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה שעושים לכבוד שבת ומשמע בירושלמי שהוא סעודת מצוה כמו פורים ועיין ט"ז. וכ"כ הב"ח מה שהתינוקות מוליכין מעות של ר"ח לרבן אין לבטלו עמ"א ועמ"ש סי' רמ"ב.

משנה ברורה

עריכה

(א) מצוה להרבות וכו' ואע"ג דמעיקר חיובא אינו מחוייב לאכול דברים הטעונים בהמ"ז ויכול לצאת בשארי דברים וכדלעיל בסימן קפ"ח מ"מ המוציא על סעודת ר"ח ואוכל ושותה בו בטוב הרי זה משובח וכתבו הפוסקים בשם מדרש פסיקתא כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה חוץ ממה שמוציא בשבתות ויו"ט ור"ח וחוה"מ ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן אם מוסיף מוסיפין לו ואם פוחת פוחתין לו וכתב הב"י דמה שאמר מה שהתינוקות מוליכין וכו' קאי על שכר לימוד והב"ח פירש דקאי על ר"ח והכונה על מה שאנו נוהגין לשלוח ע"י התינוקות מעות של ר"ח לרבן ואין לבטל המנהג ע"כ:

(ב) בסעודת ר"ח נראה דמה שמרבה בסעודה ביום לכבוד ר"ח די וא"צ להרבות גם בלילה. כתבו האחרונים דהמדקדקים נוהגים כשחל ר"ח בחול עושים מאכל אחד יותר מבכל הימים לכבוד ר"ח וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה שנוהגים בכל השבתות כדי שיהיה ניכר כבוד של ר"ח ועיין במ"א שהאריך בדיני בהמ"ז של ר"ח וכבר הבאתי מקצת דבריו לעיל בסוף סימן קפ"ח במ"ב ומקצת דבריו העתקתי לקמן בסימן תכ"ד במ"ב כי שם מקומו:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}