שולחן ערוך אבן העזר קלח ב

נתן הגט לידה ונשאר החוט שהוא קשור בו בידו, אם הקשר אמיץ עד שיכול לנתקו ולהביאו אצלו, אינה מגורשת. ואם לאו, מגורשת. ואם הקשר אמיץ שהיה יכול לנתקו ולהביאו אצלו אלו לא קפצה ידה, אלא מחמת שקפצה ידה אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו, לא הוי נתינה ואינה מגורשת; ויש מי שאומר שהיא מגורשת.

הגה: וכל זה לא מיירי אלא שקפצה ידה בלא רצון הבעל, אבל אם הבעל מצוה לה לקפץ, ואפילו הושיט לה הגט והיא לקחה אותו בצד השני, הוי גט, כן נראה לי:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ד) אינה מגורשת: הרמב"ם ספ"ה כתב אינה מגורשת עד שתפסק המשיחה משמע דאז היא מגורשת ולא משמע כן משאר הפוסקים אלא כיון המשיח' בידו בעת הנתינ' אינה מגורש' אפי' אחר שתפסוק המשיח' והטעם הוא כמ"ש בסמוך משום דאז אין הגט בידו:

(ה) לא הוי נתינה: הנה הר"ן ושאר פוסקים הביאו פלוגתא זו ודעה קמייתא היינו דעת ר"ת ויש מי שאומר זו היא דעת ר"י והכא לכאורה סותר למה שכתב תוספות בשם ר"י דס"ל ג"כ אם קפצה ידה ומחמת הקפיצה א"י להביא הגט אליו אינ' מגורש' אלא פי' הסוגיא דאיירי בתוחב בחוזק הגט לידה דכבר היתה ידה קפוצה ותוחב בחזקה עד שא"י להבי' הגט אצלו וכן הבין הב"ח דר"י בתו' חולק על מ"ש הפוסקים בשם ר"י, ולכאורה נ"ל מ"ש הפוסקים בשם ר"י לקוחי' דבריהם מדברי תוס' והיינו לר"י אם נתן לידה הגט ומשיחה בידו וידה פתוחה ויכול להביא הגט אלא מחמת שהיא קפצה ידיה א"י להביא לו /לא/ הוי נתינה כמ"ש ג"כ בסמוך והטעם כיון בעת הנתינה היה המשיחה בידו לא הוי נתינה ובעת שקפצה ידי' אין הגט בידו מ"ה לא הוי נתינה אבל אם תוחב הגט בחוזק לידה וידיה קפוצה כבר וא"י להביא אצלו מחמת שקפצה ידיה הוי נתינה כל שהוא מתחיל והיא גומרת הוי נתינה ומ"ש הפוסקים בשם ר"י אם קפצה ידיה הוי נתינה היינו בעוד הגט בידו קפצה ידיה אז דומה לתוחב הגט לידיה אבל אם ידה פתוחה עד גמר הנתינה ואח"כ קפצה לא הוי נתינה כמ"ש בסמוך ולר"ת אפי' בכה"ג לא הוי נתינה אלא דוקא כשא"י להביא הגט מחמת כובדו ונשמע אם נותן הגט לידה פתוחה ומשיחה בידו ואחר שנתן לידה קפצה ידיה עד שא"י להביא אצלו לא הוי נתינה לכ"ע ועיין בהרא"ש מ"ש וכו' דלא דמי וכו' יש לדחות למ"ש:

(ו) וכל זה לא מיירי וכו': הנה הרשב"א והר"ן והמגיד הביאו פלוגתא הנ"ל ר"ת ור"י וכתבו לדעת ר"י איירי בקפצה ידה ברצון בעלה ה"ז מגורשת ש"מ לר"ת אפי' בקפצה ידיה מרצון בעלה לא הוי נתינה לר"ת אלא בד"מ כ"כ לתרץ מ"ש הטור בקפצה ידיה לא הוה נתינה לשיטות ר"ת ובריש סימן כתב אם אוחז הגט בראש א' ומושיט לה והיא לקחה בראש השני הוי נתינה ומחלק בין אם לקחה או קפצה מרצון בעלה אז הוי נתינה ואין מוכרח די"ל מ"ש בריש סימן איירי כשאוחז' היא בראש השני מניח הוא מיד ושומט ידיו וכ"כ ב"ח נמצא דין זה נתחלק לב' אופני' היינו כששניה' תופסים בגט או אם תוחב בחוזק במתניו והיא אחזה הגט או אם תוחב בחוזק לתוך ידה ואז שניהם אוחזין בגט אז לר"י כשר ולר"ת פסול אפי' אם קפצה ידיה בעת הנתינה ברצון הבעל פסול משום דס"ל דצריך הבעל ליתן הוא לבדו ואם הוא מתחיל והיא גומרת לא הוי נתינה ואם בעת הנתינה היה ידה פתוחה והמשיחה בידו ואח"כ קפצה ידיה ומחמת הקפיצה א"י להביא הגט אפי' אם היה הקפיצה ברצון הבעל לכ"ע לא הוי נתינה ואפי' אחר שנפסק החוט לא הוי גט:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

והיא לקחה אותו בצד השני בהזורק איתא א"ר חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת וכתבו התוס' נראה דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט בידה קפצה ידה דא"כ אפילו אינו יכול להביאו אצלו אינה מגורשת כיון דבשעת נתינה היה יכול להביאו אצלו ומה שקפצה ידה אח"כ זה אינו עושה הבעל אלא היא וה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע ואינו גט אלא נראה לר"י דמיירי שכבר היתה ידה קפוצה ותחב הגט לידה אם תחב כ"כ בחוזק עד שאינו יכול להביא אצלו מגורשת ור"ת מפרש דבידו פתוחה מיירי שפיר ואם אינו יכול להביאו היינו כשהגט כבד ואם ימשך המשיחה אצלו תנתק המשיחה וצריך ליזהר שתהא ידה פתוחה עד שיניח כל הגט בידה דאם תקפוץ ידה בעוד שהוא אוחז ראש הגט בידו לא הוי גט דהוה כמו גט בידה ומשיחה בידו ונראה דכשר דלא גרע מערק לה חרצי' ושלפתו דהוה גט אע"ג דביד הבעל להדק מתניו שלא תטול והמחמיר תע"ב עכ"ל ביאור דבריהם הוא דלכאורה י"ל הך דרב חסדא באם יכולה לנתק היינו שלא קפצה ידה בחוזק אבל אם קפצה ידה בחזקה הוה אינו יכול לנתק ודחי פי' זה דא"כ קשה הרי תליא מלתא בקפיצתה ואנן בתר נתינה אזלי' שהיא עשיה דידיה דבאותה פעם צריך שיהיה לא יוכל לנתק ע"כ כר"י דהיתה ידה קפוצה כבר והוא תחב כחוזק א"כ הכל תלוי כעשיי' דידי' וכן ס"ל לר"ת דקפיצתה אח"כ לא מהני אלא דהוא מפרש הפשט דמיירי בידה פתוחה והדבר תלוי במשיחה אם לא תנתק מחמת שהיא דקה והגט כבד ועפ"ז שבין לר"י ובין לר"ת לא הוי גט כשהמשיחה בידו ואינו יכול להביאו מחמת שאחר הנתינה קפצה ידה ע"כ צריך ליזהר הנותן גט ליד אשתו אע"פ שאין שם משיחה מ"מ יזהר שתהא ידה פתוחה עד שיניח כל הגט לידה דאם יאחוז בראש הגט בשעה שקפצה ידה א"כ לא הוה נתינה מועיל כ"ז שלא קפצה דהרי הגט בידו עדיין בקצה האחד והקפיצה שלה אח"כ אינו אע"פ שהוא מניחו אצלה ומ"ש התוס' אח"כ ונראה דכשר יש לכאורה לפרש דלא קאי רק אסיפא במ"ש וצריך ליזהר כו' דהיינו אכל נותן גט לאשה דא"צ ליזהר מקפיצתה סודם שיניח כל הגט בידה דעכ"פ לא גרע מערק לה חרציה אבל לענין משיחה בידו דנקטו ברישא ע"ז לא אמרו התו' אלא דכשר קי"ל כר"י ור"ת דפסלו באם קפיצתה מבטלת הנתיקה אצלו וכן משמע מדברי הטור שהכשיר באוחז הגט ופוסל במשיחה וקפיצתה מבטלת הנתיקה אלא דקשה ע"ז טובא דא"כ קשה דברי ר"י אהדדי דבתו' נשארו דברי ר"י כר"ת דפסול בקפיצתה מבטלת והרא"ש והטור הביאו בשם ר"י דמכשיר בקפיצתה מבטלת וחולק על ר"ת דפוסל ותו דבאמת אין חילוק בעולם בין אוחז גט לקפיצה מבטלת דמ"ש ב"י וז"ל ואע"פ שכתבתי שהרא"ש מכשיר באוחז הגט בראש א' כו' שאני התם שהניח הגט בידו אבל הכא שעדיין המשיחה בידו לא גמר הנתינה כו' עכ"ל דבר זה הוא אינו באמת דודאי אותו דין דמשיחה בידו לא מיירי שלא הניח המשיחה עד שבא לב"ד אלא תכף שקפצה ידה מניח המשיחה דעד מתי יאחזנה שתתלה בו ביטול הגט א"ו שאחר הקפיצה מניח הוא המשיחה ואינה מגורשת כיון שבשעת הקפיצה בהתחלה היתה המשיחה בידו ויכול להביאו וכ"ש הוא אם אוחז ראש הגט עצמו בידו בהתחלת הקפיצה וכ"כ ב"י עצמו אח"כ בשם התוס' דאלו תרווייהו שוין הם וכן מבואר בהדיא בדברי הרשב"א שמביא ב"י שמביא תחלה דר"ת פוסל בדין משיחה בידו והיא קפצה ידה אבל ר"י מכשיר כיון שנתנו לידה וקפצה ידה מרצונו כו' וסיים ואעפ"כ הורה ר"י להחמיר כדברי ר"פ והצריך לתת הגט בידה פתוחה שהבעל גומר הנתינה לגמרי כו' הרי דלר"ת הפוסל במשיחה בידו וקפצה ידה פוסל ג"כ באוחז הגט שהרי למד חומרא זו מדין משיחה אלא הדבר ברור כמ"ש התוס' ונראה דכשר קאי גם ארישא דהיינו שמה שפוסל ר"י המשיחה וקפצה ידה ומזה נלמד לאוחז הגט בראשו מן הכל חזר ר"י והכשיר דלא גרע מערק לה חרצי' וע"כ שפיר כתבו הפוסקים בשם ר"י להכשיר המשיחה וקפצה ידה דהיינו מ"ש התוס' ונראה דכשר כו' דסתם תו' היינו ר"י וא"כ יפה הקשה ב"י על הטור דמכשיר באוחז הגט בראש אחד ואח"כ מסיק בשם הרא"ש לפסול במשיחה בידו והיא קפצה ידה כר"ת והניח בצ"ע ומו"ח ז"ל כתב על קושית ב"י דאינו קושיא דדוקא בהניח גט בידה לאחר שתקפוץ ידיה לא הוה גט אבל באוחז בראש א' ומושיט לה והיא לקחתו הוה נתינה מידו לידה והוא קירב אלי' וסייע בנטילתו ול"ד לגט בידה ומשיחה בידו אלא כדרמי אוכלא לדנא כו' עכ"ל וכבר הוכחנו דשוין ממש הם ודבוקים כצמיד פתיל דאין שייך כאן באוחז הגט סייע בנטילתו במה שהוא אוחז בנחת בראש האחד בכל זה אינו מקרי סיוע לנטילה אלא מניח מקום שתוכל ליטלו ואינו מונע הנטילה ממנה ולא עדיף כלל ממשיחה בידו וקפצה ידו כמו שהוכחנו גם מ"ש דבהניח הגט בידה לאחר שתקפוץ ידיה לא הוה גט בודאי יש כאן ט"ס דהא בזה הוה גט מעלי' כמ"ש התוס' לעיל לפי' ר"י וכדי לתרץ דברי הטור מקושיות ב"י נלע"ד שהטור הכריע בדין אוחז הגט בראשו דכשר דכיון שהיא מתכוין שתטלו ממילא הוה קפיצתו ברצון הבעל ושפיר מהני משא"כ במשיחה בידו דבזה מגלה דעתו דאין לבו שלם לגרש וע"כ קשר משיחה בגט ואוחז המשיחה בידו להראות שאם תרצה לקפוץ ידיה יחזור ויקחנו אלא שהיא ממהרת לקפוץ קודם שחזר למשוך המשיחה אצלו ונראה לתרץ ג"כ מה שהקשה למה הצריך הטור בתוחב הגט תחת חגורתו דבעי' תרתי דהיינו קירב עצמו ומסייע בנטילתו כמ"ש בסעיף א' כאן וגבי אוחז בראש הגט אין שם כי אם קירב עצמו ולא סייע בנטילתו ותירץ ה"מ היכא דצריכה לתרתי אבל אם א"צ סיוע לנטילתו כגון שקירב הגט אצלה סגי עכ"ל ולכאורה אין ביאור לזה דמאי שנא אבל נראה כוונתו דבנותן הגט בידה כדרך כל הארץ ביד ע"כ סגי בקירוב לחוד משא"כ בתוחב תחת חגורתו שלא הוה דרך נתינה צריך תרתי דוקא כנ"ל לישב דברי הטור אע"ג דמשאר פוסקים לא משמע כן ומ"ש רמ"א כאן וכ"ז לא מיירי אלא שקפצה בלא רצון הבעל אבל אם הבעל מצוה כו' לא ירדתי לסוף דעתו דאמירה שלו לא מעלה ולא מוריד דאף בלא אמר כלום אנו רואין שהוא מרוצה בכך שהרי מקרב עצמו אליה ואם זה אינו מועיל לא תועיל גם האמירה דהוה כאומר טלי גיטך מעל גבי קרקע גם מה שכתב רמ"א ואפילו הושיט כו' נראה דלא אמר אלא בדעבד הוה אבל לכתחלה חלילה לעשות כן אלא לא תקפוץ ידה אלא עד שיצא כל הגט מידו דהא מסיק ר"י להחמיר כמ"ש התוס' ורשב"א בב"י בשמו ואפי' בדעבד נראה דלא הוי גט אלא לחומרא כנלע"ד:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}