שולחן ערוך אבן העזר קלח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · קלח · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

נתן הגט לידה ונשאר החוט שהוא קשור בו בידו, אם הקשר אמיץ עד שיכול לנתקו ולהביאו אצלו, אינה מגרשת. ואם לאו, מגרשת. ואם הקשר אמיץ שהיה יכול לנתקו ולהביאו אצלו אלו לא קפצה ידה, אלא מחמת שקפצה ידה אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו, לא הוי נתינה ואינה מגרשת; ויש מי שאומר שהיא מגרשת.

הגה: וכל זה לא מירי אלא שקפצה ידה בלא רצון הבעל, אבל אם הבעל מצוה לה לקפץ, ואפלו הושיט לה הגט והיא לקחה אותו בצד השני, הוי גט, כן נראה לי:

מפרשים

בית שמואל

(ד) אינה מגורשת:    הרמב"ם ספ"ה כתב אינה מגורשת עד שתפסק המשיחה משמע דאז היא מגורשת ולא משמע כן משאר הפוסקים אלא כיון המשיח' בידו בעת הנתינ' אינה מגורש' אפי' אחר שתפסוק המשיח' והטעם הוא כמ"ש בסמוך משום דאז אין הגט בידו:


(ה) לא הוי נתינה:    הנה הר"ן ושאר פוסקים הביאו פלוגתא זו ודעה קמייתא היינו דעת ר"ת ויש מי שאומר זו היא דעת ר"י והכא לכאורה סותר למה שכתב תוספות בשם ר"י דס"ל ג"כ אם קפצה ידה ומחמת הקפיצה א"י להביא הגט אליו אינ' מגורש' אלא פי' הסוגיא דאיירי בתוחב בחוזק הגט לידה דכבר היתה ידה קפוצה ותוחב בחזקה עד שא"י להבי' הגט אצלו וכן הבין הב"ח דר"י בתו' חולק על מ"ש הפוסקים בשם ר"י, ולכאורה נ"ל מ"ש הפוסקים בשם ר"י לקוחי' דבריהם מדברי תוס' והיינו לר"י אם נתן לידה הגט ומשיחה בידו וידה פתוחה ויכול להביא הגט אלא מחמת שהיא קפצה ידיה א"י להביא לו /לא/ הוי נתינה כמ"ש ג"כ בסמוך והטעם כיון בעת הנתינה היה המשיחה בידו לא הוי נתינה ובעת שקפצה ידי' אין הגט בידו מ"ה לא הוי נתינה אבל אם תוחב הגט בחוזק לידה וידיה קפוצה כבר וא"י להביא אצלו מחמת שקפצה ידיה הוי נתינה כל שהוא מתחיל והיא גומרת הוי נתינה ומ"ש הפוסקים בשם ר"י אם קפצה ידיה הוי נתינה היינו בעוד הגט בידו קפצה ידיה אז דומה לתוחב הגט לידיה אבל אם ידה פתוחה עד גמר הנתינה ואח"כ קפצה לא הוי נתינה כמ"ש בסמוך ולר"ת אפי' בכה"ג לא הוי נתינה אלא דוקא כשא"י להביא הגט מחמת כובדו ונשמע אם נותן הגט לידה פתוחה ומשיחה בידו ואחר שנתן לידה קפצה ידיה עד שא"י להביא אצלו לא הוי נתינה לכ"ע ועיין בהרא"ש מ"ש וכו' דלא דמי וכו' יש לדחות למ"ש:


(ו) וכל זה לא מיירי וכו':    הנה הרשב"א והר"ן והמגיד הביאו פלוגתא הנ"ל ר"ת ור"י וכתבו לדעת ר"י איירי בקפצה ידה ברצון בעלה ה"ז מגורשת ש"מ לר"ת אפי' בקפצה ידיה מרצון בעלה לא הוי נתינה לר"ת אלא בד"מ כ"כ לתרץ מ"ש הטור בקפצה ידיה לא הוה נתינה לשיטות ר"ת ובריש סימן כתב אם אוחז הגט בראש א' ומושיט לה והיא לקחה בראש השני הוי נתינה ומחלק בין אם לקחה או קפצה מרצון בעלה אז הוי נתינה ואין מוכרח די"ל מ"ש בריש סימן איירי כשאוחז' היא בראש השני מניח הוא מיד ושומט ידיו וכ"כ ב"ח נמצא דין זה נתחלק לב' אופני' היינו כששניה' תופסים בגט או אם תוחב בחוזק במתניו והיא אחזה הגט או אם תוחב בחוזק לתוך ידה ואז שניהם אוחזין בגט אז לר"י כשר ולר"ת פסול אפי' אם קפצה ידיה בעת הנתינה ברצון הבעל פסול משום דס"ל דצריך הבעל ליתן הוא לבדו ואם הוא מתחיל והיא גומרת לא הוי נתינה ואם בעת הנתינה היה ידה פתוחה והמשיחה בידו ואח"כ קפצה ידיה ומחמת הקפיצה א"י להביא הגט אפי' אם היה הקפיצה ברצון הבעל לכ"ע לא הוי נתינה ואפי' אחר שנפסק החוט לא הוי גט:


באר היטב

▲ חזור לראש