שולחן ערוך אבן העזר קכג א

הכל כשרים לכתוב הגט, חוץ מחמשה: גוי ועבד וחרש שוטה וקטן. אפילו האשה בעצמה, אם אמר לה הבעל לכתבו, יכולה לכתבו ותקנה אותו לבעלה וחוזר ונותנו לה.

הגה: והבעל לכתחלה לא יכתוב הגט בעצמו, גם לא יצוה לסופר כיצד יכתוב, אלא אומר לו סתם לכתוב (מצא בקונטרסים). ויש אומרים דיש להחמיר שגם קרוב לא יכתוב לכתחלה, היכא דאפשר באחר (מהרי"ק שרש ק"ו). ולכתחלה יכתוב הסופר בידו הימנית; ואם הוא אטר יד, יכתוב בשמאלו (מ"כ בתקון ישן):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(א) אם אמר לה הבעל לכותבו: דברים פשוטים הם דבלא אמיר' הבעל לא מהני מה לי אשה מה לי אחר ובב"ח נדחק והניח בצ"ע ואין כאן עיון וספק:

(ב) ותקנה אותו לבעל: כבר כתבתי לעיל סימן ק"כ סק"ה ג' דאם האשה נותנת משלה צריכה היא להקנות ממש לבעל דבשלה לא תקנו חכמים:

(ג) לכתחלה לא יכתוב הגט בעצמו וכו': טעם הדבר כתב הב"י משום דלקמן בסימן קכ"ו כתב הטור בשם בעל העיטור דכל הני דקדוקי' דוקא כשהבעל כתב הגט או שהסופר כותבו מפיו כו' עיין שם:

(ד) שגם קרוב לא יכתוב לכתחילה: זה לשון הרב מהרי"ק שורש ק"ו אמת הוא כי בהיות אחר רחוק טוב יותר להיות סופר מפני מראית עין דילמא אתי לאחלופי בעדים אמנם לא ראיתי דבר זה בשום מקום רק אמרתי דסברא דנפשי מהיות טוב וגומר אבל היכא דלא אפשר פשיטא דאין קפידא כלל וכתב עליו הב"י ואיני מוציא טעם להקפיד בכך אפילו ע"ד מהיות טוב:

(ה) לכתחל' יכתוב הסופר בידו הימני': משמע בדיעבד כשר הגט אם כתב בשמאל אף שאינו שולט בשתי ידיו אף על גב דלענין שבת כתב בשמאלו לאו כתב היא ובגמרא מדמה גט לשבת לענין כתב ע"ג כתב אפשר לומר דלאו לכל מילי מדמינן לשבת דבשבת בעינן מלאכת מחשבת דומיא דמשכן ע"כ כל שכתב כלאחר ידו או בשמאלו לאו מלאכת מחשבת היא אבל מ"מ כתב מיקרי לענין גט:

בית שמואל

עריכה

(א) אם אמר לה: אבל אם לא אמר לה אינו כלום כן כתב הטור בשם הרמ"ה וכבר כתבתי פלוגתת הפוסקים אם בעינן שליחות בכתיבת הגט והרמ"ה ס"ל דבעינן שליחות וכתב דכתיב בתור' קאי על הבעל מ"ה צריך לכתוב הבעל בעצמו או שלוחו לכן אפילו אם האשה כותבת צריך הוא לצוות לה ואין חילוק בין אשתו לאחר וב"ח מאריך בזה בחנם, ודין זה תליא בפלוגת' ר"א ור"מ, לר"מ קאי וכתב על החתימה לכן אפילו אם מצא באשפה כשר ולר"א קאי וכתב על הכתיבה וברייתא שהביא בפרק מ"ש דתניא הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולהעדים חתמו קשה דלא אתי' לא כר"א ולא כר"מ ואפשר דאתיא כרבי יהודה דס"ל חתימה וכתיבה בעינן לשמה כמ"ש ריש גיטין, ותוספת ס"ל דאין צריך שליחות וכתב קאי על סופר ומה שצריך לצוות בעצמו להסופר משום כשלא שמע מהבעל הוי כאלו כותב בסתם ולא לשמה, ולפירושם קשה למה תניא בברייתא זו הגט בטל הא לא הוי אלא חשש בעלמא ומדרבנן וצריך ישוב:

(ב) ותקנה אותו לבעל: כבר כתבתי בסי' ק"כ בנייר שלה לא הקנו חז"ל לבעל אף על גב דמחוסר הקנא' בין הכתיבה לנתינ' לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעש' בגופו דומיא דקציצה הר"ן:

(ג) והבעל לכתחלה לא יכתוב: מטעם הני דקדוקים שאיתא לקמן סי' קכ"ו:

(ד) ולכתחיל' יכתוב בידו הימנית: לכאורה משמע בדיעבד כשר אם כתב בידו השמאלית אפילו אם אינו שולט בשתי ידיו וכן כתוב בח"מ, וכתב אף על גב אם כתב בשבת בידו השמאלית פטור ש"מ לאו כתב הוא שאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת ועיין ב"י באורח חיים סי' ל"ב שם הביא דברי התרומ' שלמד משבת לענין תפילין ספר תורה מזוזות דבכולהו כתיב כתיבה ופוסל אפילו בדיעבד אם כתב ביד שמאלית וכן כתוב בשם הגמיי', ומ"ש בש"ע שם דכשר אם אי אפשר למצוא אחרים משום דמביא שם דהרא"ש והסמ"ג לא כתבו דפסול בדיעבד מ"ה מחלק שם בין אם אפשר למצוא אחרים בין אם א"א מ"מ נראה אפי' אם א"א מניח בלא ברכה כי ספק ברכות להקל ולא כלבוש שכ' שם דמברך עליהם נשמע דפליגו בזה הפוסקים ודעת המכשירים לא מצינו בהדיא לפ"ז משמע בגט אפילו בדיעבד פסול מיהו י"ל גט שאני דאין למידים לענין גט כמ"ש בסי' קנ"ה לענין דיו וכמ"ש בהרא"ש פ"ב דגיטין בסוגיא דמעורה, ומ"מ נראה דאינו כשר אלא במקום עיגון או בדיעבד דכבר ניתן כמו גבי שרטוט והקיף גויל וכתב אשורית בסימן קכ"ו:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ותקנה אותו לבעלה ואע"ג דאמרי' בגט פשוט דאקנויי אקני רבנן שכר סופר לבעל מכל מקום כשהי' עצמה כותבת גיטה לא תקנו רבנן מידי והיא דבעינן שיאמר לה לבעלה נראה הטעם דאל"כ הוי סתמא שלא לשמו אע"ג דהוא לשמה:

והבעל לא יכתוב לא ידענא טעם לזה דקר' כתיב וכתב לה (ואע"פ שכתבו) התוס' בפ' ב' דגיטין דף כ"ב דלא בעינן שליחות (בבעל צ"ל בכתיבה) דוכתב לה (לאו אבעל) קאי אלא אסופר קאי והא דאמרי' לקמן צריך שיאמר לסופר כ' לאו משום שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשוב לשמה אלא סתמ' ופסול עכ"ל מ"מ אין זה מיעוט על הבעל אלא ה"ק לא הבעל דוקא קאמר וכ"כ הטור ר"ס ק"כ וגם זה צריך שיכתוב הבעל או יצוה לסופר לכתבו ולפי הנראה אפשר לומר כיון דנתקלקלו הדורות יש חשש שמא יקלקל הבעל לומר כתבתי אותו שלא לשמה והב"י הביא זה סוף הסי' וכתב ע"ז הטעם נ"ל דס"ל כבעל העיטור בס"ס קכ"ו דכל דקדוקי גט דוקא כשבעל כותב הגט או שהסופר כותב מפיו ובא הבעל ואמר כוונתי לקלקל' כו' ואין זה מספיק לע"ד ובסי' קנ"ד בסדר הגט כ"כ הש"ע שלכתחלה לא יכתוב הבעל היכא דאפשר:

כיצד יכתוב נראה הטעם שמא ישנה קצת מה שלא יהיה נראה בעיניהם שינוי:

שגם קרוב כו' דלא ליתו לחתמו וב"י חולק ע"ז ואינו חושש כלל ועכ"פ זה מיירי בקרוב הפסול לעדו':

באר היטב

עריכה

(א) לבעלה: ע"ל סי' ק"ך ס"ק ב'.

(ב) יכתוב: והיכא דלא אפשר פשיטא דאין קפידא כלל ב"י ח"מ.

(ג) הימנית: משמע בדיעבד כשר אם כתב ביד השמאלית אפי' אם אין שולט בשתי ידיו ח"מ. וב"ש כתב דאינו כשר אלא במקום עיגון או בדיעבד דכבר ניתן ע"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}