שולחן ערוך אבן העזר קכג ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכג · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
ישראל שהמיר, או שהוא מחלל שבתות בפרהסיא, הרי הוא כגוי לכל דבר:
מפרשים
(ה) ישראל שהמיר וכו': כתב הרמב"ם חש"ו נכרי ועבד פסולים לכתוב חש"ו משום דהם לאו בני דעה נינהו, ונכרי כותב על דעת נפשיה, ועבד לאו בני כריתות, והא דלא כתב בנכרי נמי האי טעמא דלאו בני כריתות הוא משום דכולל שם מומר בהדי נכרי דדינו כנכרי ומומר בני כריתות הוא ואינו פסול אלא משום דכותב ע"ד נפשיה, ונראה דס"ל דא"צ שליחות גבי גט לכן לא כתב דחש"ו פסולים דלאו בני שליחו' הם לפי זה מוכח דס"ל שליחות ובני כריתות שני דברים הם אף על גב דאין צריך שליחות מ"מ צריכים להיות בני כריתות לכן עבד פסול, ותוס' בסוגיא זו כתבו דשליחו' ובני כריתות חד מלתא הוא ואם א"צ שליחות אצ"ל בני כריתו' וצריך ישוב לשיטות הרמב"ם ליישב קושי' תוס' שם דהוכיחו מקושיא דשליחות ובני כריתות חד מלתא הוא לפ"ז אם כתב כותי הגט בטל בודאי אפי' אם ישראל עומד ע"ג דהא לאו בני כריתות הוא ומומר דבני כריתות הוא אם כתב וישראל עומד ע"ג ספק הוא שמא אינו כותב לשמה כמ"ש המגיד ואפשר אפי' אין ישראל עע"ג איכא ספק שמא כותב לשמה, ועיין סימן קמ"א מ"ש בשם תוס' והרמב"ן והרשב"א ס"ל עבד כשר לכתיבת גט ולא פסלוהו אלא לשליחות וכאן א"צ שליחות מיהו קשה ממ"ש הרמב"ן דבעל צריך לצוות בעצמו משום דבעינן שליחות נשמע אם כתב עבד הוי ספק גט, ולשיטות תוס' דא"צ שליחות ובני כריתות א"כ אם כותב כותי וישראל עע"ג אינו אלא ספק שמא אינו כותב לשמה, ולדעת ר"י צריך שליחות ולרמב"ם צריך בני כריתות א"כ אם כותב /כותי/ וישראל עע"ג הוי ספק גט, ואם חש"ו כותבים ואין ישראל עע"ג משמע לכ"ע בטל דאין כותבים לשמה ואם ישראל עע"ג תליא בפלוגתא אם בעינן שליחות והוי נמי ספק גט:
(ד) כגוי: עיין ב"ש. אוכל נבילות להכעיס. ומחלל שבת בצינעא. וטבח שיצא טריפה מתחת ידו כשרים לכתחלה לכתוב גט הרדב"ז סימן רע"ה.