שולחן ערוך אבן העזר קיט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · קיט · ו · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

יכול לגרשה בלא דעתה.

 : הגה: ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה ונדוניתה, אינה יכולה לעכב משום זה הגרושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה (תשובת הרא"ש וריב"ש). וכל זה מדינא, אבל רבנו גרשם החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה, אם לא שעברה על דת, וכמו שנתבאר לעיל סימן קט"ו. ואפילו אם רוצה לתן לה הכתובה, אין לגרשה בזמן הזה שלא מדעתה (סמ"ק סימן קפ"ד). עבר וגירשה בעל כרחה, בזמן הזה, ונשאת, שוב אין האיש נקרא עבריין (כל בו). גירשה מדעתה, ונמצא פסול בגט, יכול אחר כך לגרשה בעל כרחה (גם זה שם). נולדו בה מומין, עיין לעיל סוף סימן קי"ז אם יכול לגרשה בעל כרחה. יש אומרים דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו בעל כרחה, או מתירים לו לשא שתי נשים (מוהר"ם פדוואה סימן י"ג). וכמו שנתבאר לעיל סימן א'.

לפיכך, קטנה מתגרשת אף על פי שאין בה דעת גמורה, אפילו אם קבל אביה קדושיה שהם דאוריתא, או חרשת שנתקדשה כשהיתה פקחת, ונתחרשה; אבל אם נשתטית, ואינה יודעת לשמור עצמה, אינו מוציאה עד שתבריא, שלא ינהגו בה מנהג הפקר; לפיכך מניחה, ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה, ואין מחייבים אותו בשאר כסות ועונה, ואינו חייב לרפאותה, ויש אומרים דחייב במזונותיה ורפואתה (בית יוסף בשם הרשב"א והטור בשם הרמ"ה והראב"ד), וכן פסק לעיל סימן ע' סעיף ד', וכן עקר ולא לפדותה. ואם גירשה מגורשת, והוא שתהיה יודעת לשמור גיטה. ויש אומרים דאפילו בדיעבד אינה מגורשת (וכן משמע במהרי"ו סימן נ"ב); אבל בעתים שוטה ובעתים חלומה, וגירשה בעת חלימתה מפני שהיה נראה שתשאר כך, לא מהדרינן עובדא (פסקי מהרא"י סימן רט"ו). ועיין לקמן סימן קכ"א סעיף ג'. ומוציאה מביתו ואינו חייב לחזור ולטפל בה:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ה) ואפי' אין לו לשלם לה הכתובה:    אין דין זה מוסכם דהא הרשב"א סי' אלף רנ"ד כתב שאין אדם רשאי לגרש אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה ומ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ב כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב וכו' באשר תשיג ידו אפש' לומ' דלא כ"כ הרא"ש אלא במקום שחייבת לקבל גט שבא בטענת מום גדול וכיוצא אבל במוציא לרצונו אפש' דמודה להרשב"א ומיהו מדברי הריב"ש סי' צ"א משמע קצת שתקבל גיטה ואח"כ תתבע כתובתה ואינ' יכול' לעכב הגט עד שתהי' הכתובה מוכנת כי קודם הגט אין לה דין ודברים על הכתוב' ועיין מ"ש מזה לעיל סי' א' סעיף ה':


(ו) אבל רבי' גרשון החרים וכו':    עיין לעיל סי' ע"ז ס"ק ג' מ"ש שם על דברי הב"ח שכתב דאף לאחר חרם ר"ג אינו מעלה לה מזונות הביא ראייה מדברי הרב הרמ"א/ הרא"מ /ושם כתבתי שאין דבריו ברורים וכן מוכח מתשו' מהרמ"פ סי' י"ג:


(ז) יכול לגרש אשתו בע"כ או מתירין לו לישא וכו':    הר' מהרמ"פ סי' י"ג לא התיר למעשה רק גירושין בע"כ אם יוכל להשיג לו דרך לעשותו ואם תקצר ידו להשיג מבוקשו וכו' לחייבו בשאר כסות ועונה משמע שלא התיר לו אשה אחרת ובסימן י"ט שהתיר לישא שתי נשים במקום מצוה לקיים פ"ו הא כתב לבסוף התשובה מוטב שיאכל בשר תמותות וכו' משמע שלא התיר אלא נגד יצה"ר ע"כ אין להתיר לישא אשה על אשתו אם לא בהסכמת מאה רבנים כשהראשונ' אינה בת גירושין או שמצוה לגרשה ואינה רוצה לקבל גט אבל בשבוי' אין להתיר ועיין בב"ח סי' ע"ח מ"ש בדין השבוי':


(ח) קטנה מתגרשת:    עיין לקמן סימן קמ"א סעיף ו':


(ט) לפיכך מניחה ונושא אחרת וכו':    היינו בנותן לה כתובתה ומצדו הוא מוכן לגרש' אלא שחכמים אסרו לגרש ובחיוב ממון לא חייבו אותו ע"כ פטור הוא מכל חיובי ממון וזה דוקא לדין התלמוד שמגרשין בע"כ אבל לדידן שאין מגרשין בע"כ אף אם לא היתה שוטה א"כ אף בנשתטית חייב בכל חיובי ממון ואם אינה יודעת לשמור גיטה אף לדין התלמוד אינה מגורשת דבר תורה וא"כ חייב בכל חיוב ממון אף לדעת הרמב"ם דהא נסתחפה שדיהו ולא שייך הטעם שכתב המ"מ חכמים מנעוהו לגרש מפני שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בחיוב ממון לא חייבוהו אבל כשאינה בת גירושין מן התורה ודאי חייב בכל:


(י) וי"א דחייב במזונותיה ורפואת':    דעתם דמאחר דאינו יכול לגרש נסתחפה שדיהו ואינו יכול להפטר מכל חיובי ממון עד שיגרש ומאחר דאינה בת גירושין צריך ליתן לה כל חיובי ממון אף שאיסור הגירושין הם רק מדרבנן מ"מ לא חלקו חכמים ואינה אשתו לחצאין:


(יא) וכן פסק לעיל סי' ע':    כבר כתבתי לעיל ס"ק ט' דאין דברי המחברים סותרים [שכתב שם דחייב לרפאות'] דלעיל מיירי כשאין רוצה ליתן כתובתה אז אף לדעת הרמב"ם צריך לקיים לה חיובי ממון וכן הוא פשט לשון המשנה הרי גיטה וכתובתה תרפא עצמה רשאי אבל כשאין נותן לה כתובה אינו רשאי:


(יב) וכן עיקר:    כבר כתבתי לעיל ס"ק ט' דלדידן דאין מגרשין אשה בע"כ משום חרם ר"ג גם הרמב"ם מודה דצריך ליתן לה כל חיובי ממון ומכ"ש באינה יודעת לשמור גיטה דאינה בת גירושין מדאורייתא והמנהג עתה להתיר לו לישא אשה אחרת ע"י היתר מאה רבנים ובב"ח כתב שצריך לייחד לה כתובה ולהכין גט ע"י שליח ולחייבו ג"כ בכל תנאי כתובה ולא ידעתי תרתי למה לי אם חייב ליתן לה כל חיובי ממון למה נחייב אותו בכתובה ואין תופסין החבל בתרין ראשין וכמ"ש מהרי"ק סימן ק"ז גבי טענת מום ואפשר דמאחר דמשום חומר דתקנת ר"ג באיסור שתי נשים צריך לייחד לה גט ע"י שליח וע"כ צריך שגם הכתוב' תהיה מוכנת ועכ"פ מאחר שחייב בכל חיובי ממון פירוש מן הכתובה והנדוניא ונ"מ הכל עדיין שלו רק שהתקנה היתה שיהיה הכל מוכן הגט והכתובה אם תשתפה:


(יג) והוא שתהיה יודעת לשמור גיטה:    דכל שאינה יודעת לשמור גיטה אינה בת גירושין מן התורה דכתיב ונתן בידה יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה ותנא דבי ר' ינאי ושלחה מביתו יצתה זו שמשלחה וחוזרת שיעור זה לדעת רש"י בקטנה כשתגיע לעונת הפעוטות ולגי' הרי"ף אפילו קודם זה כשיש לה קצת דעת צרור תזרוק ואגוז תטול חשיב ויודעת לשמור גיטה וקרינן בה משלחת ואינה חוזר' ומגורשת מן התורה ועיין בתשו' מהרש"ל שנחלקו בזה הקדמונים דעת ר' שמחה דלענין שמירת גיטה דשוטה לא בעינן דעתא צילתא כולי האי כמו בקטנה המתגרשת בקידושי אביה ודעת ר' אפרים וראבי"ה דגדולה שאין בה דעת גרוע מקטנה דאתי' לכלל דעת ע"ש שהאריכו בזה:


(יד) דאפילו בדיעבד אינה מגורשת:    דחכמים גזרו עליה משום גרירא אפי' בדיעבד לא תהיה מגורשת עיין בתשו' מהרש"ל סי' ס"ה שם כתב פי' הירושלמי לדעת ר' אפרים וראבי"ה וכתב מהרי"ו סי' נ"ב דכל שהבעל יודע דאסור לגרש לפחות לכתחלה ועבר על דברי חכמים וגירש יש להסתפק אי זה מקרי דיעבד דומי' דהמבטל איסור במזיד והמעשר בשבת והמטביל כליו בשבת ונפלו לגת ונתפצעו וכולהו מייתו לה בפ' הנזקין:


(טו) בעתים שוטה ובעתים חלומה:    בתשובת מהרי"ו כתב בשם הרשב"א שאסר אפ"י בדיעבד בעתים שוטה ועתים חלומה וכן פסק מהרש"ל בתשובה הנ"ל ע"ש:


(טז) מפני שהיה נראה שתשאר כך:    גם הב"י כתב בשם הרשב"א אם באקראי בעלמא נישטית ונתרפאית ונשתטית ושוב נתרפאית הואיל ואין לה וסת אין לחוש שתחזיר לשטות מחמת תרי זימני וכה"ג לא מיקרי עתים חלומה עתים שוטה וצריך להתיישב בדבר זה הרבה למעשה:

בית שמואל

(ו) ואפי' אין לו לשלם:    בתשובת רשב"א סי' אלף רנ"ד כתב אין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לשלם כתובתה והביא ראיה מדתנא לקתה חייב לרפאותה ואם אמר הרי גיטך וכתובתך וכו' טעמא דמסלק הכתובה אבל אם אינו מסלק הכתובה א"י לגרש ובח"מ כתב מתשובה זו מבואר לא כפסק רמ"א וי"ל הרב רמ"א איירי כשיכול לגרש ע"פ הדין היינו דשונא אותה וזיווג שני איירי אז יכול לגרש אותה אפילו אין לו כתובה אף הרשב"א מודה בזה אלא שם איירי היכא דאין ראוי לגרש כמו בלקתה דאין ראוי לגרש כמו שכתוב בסימן ע"ט בזה קאמר אם אין לו הכתובה אין רשאי לגרש וכן בזיווג שני אם אין שונא אותה אז אין ראוי לגרש ואם אין לו הכתובה אין רשאי לגרש ובתשובת הרא"ש מבואר כמ"ש הרב רמ"א דהא כתב אפילו אחר תקנות ר"ג יכול לגרש כשהיא בעלת נכפה כי בזה לא תיקן ר"ג אפילו אין לו לסלק הכתובה ש"מ היכא דרשאי לגרש א"י לעכב בשביל פרעון הכתובה וכ"פ הריב"ש:


(ז) ואפילו אם רוצה ליתן לה הכתובה:    כן משמע מסמ"ק ומתשו' הרא"ש ולא כמשמעו' המר' ס"פ הבע"י דר"ג לא גזר כשמסלק הכתובה ועי' בד"מ בסימן א' ובסי' זה:


(ח) או מתירים לו לישא ב' נשים:    ובתשו' מהר"מ פדוו"א התיר לגרש בע"כ אבל לא התיר שישא אחרת לכן אין להתיר לישא אשה על אשתו אם לא בהסכמת מאה רבנים כשהראשונ' אינה בת גרושים ואינו /או/ שמצוה לגרשה ואינה רוצה לקבל גט אבל בשבויה אין להתיר ח"מ ועיין ב"ח בסימן א' כתב מתירים לו בהסכמת מאה רבנים ומשליש לה סך הכתובה ונדוניא ויתן גט ליד השליח וחייב לייחד לה בית בפני עצמה וחייב ליתן לה מזונות ושאר ת"כ ובסימן זה סותר למ"ש שם בשם מהרש"ל ועיין ב"ח סימן ע"ח:


(ט) דעת גמורה:    עיין סימן קמ"א אימת מגרשה ע"י עצמה ועיין תשובת מהרש"ל שם שנחלקו בזה הקדמונים דעת ר' שמחה לענין שמירת גיטה בשוטה לא בעינן דעתה צילתה כולי האי כמו בקטנה המתגרשת בקדושי אביה, ודעת ר' אפרים וראבי"ה גדולה שאין בה דעת גרוע' טפי משום קטנה אתי לכלל דעת:


(י) וא"י לשמור עצמה:    כללא הוא אם א"י לשמור את גיטה אז מדאוריית' אינה מגורש' דכתי' ונתן בידה ואז לכ"ע חייב בכל חיוב ממון ואם יכולה לשמור את גיטה וא"י לשמור את עצמה אז מדאורייתא מגורשת אלא חז"ל תקנו שאל יגרש אותה כדי שאל ינהגו בה מנהג הפקר, ובזו ס"ל להרמב"ם דעל ממון לא תקנו חז"ל כיון שהוא מוכן לסלק את שלה אלא הוא אנוס בתקנת חז"ל מ"ה הוא פטור מכל חיוב ממון ובזה י"ל מה שהקשה הרב רמ"א סי' ע' דשם י"ל דאיירי בנשתטה דא"י לשמור את גיטה אז הוא חייב כל חיוב ממון ורפואה שאינו חייב אליבא דהרמב"ם נראה שאר רפואות קאמר אבל אם אפשר לרפאות אותה מחולי זה חייב ברפואה ובחנם השיג עליו הראב"ד ותוספת והרא"ש פרק החרש שם הביאו הירושלמי כשאביה חי והיא ארוסה אז אפילו היא א"י לשמור הגט מגורשת מדאורייתא כי אביה יכול לשמור, וכן אם היא עתים חלים ועתים שוטה הוי כאלו היא יכולה לשמור את גיטה אלא לכתחלה אסור לגרשה כי חיישינן שמא תבוא לידי זנות כי אביה א"י לשמור אותה כל פעם גם בעת שהיא שוטה תבוא לידי זנות ובדיעבד היא מגורשת בכה"ג אפילו א"י לשמור את גיטה:


(יא) וי"א דחייב במזונותיה:    בטור כתב בשם הרמ"ה אפילו אם כבר גירש אותה חייב במזונות ושאר חיובים חוץ תשמיש המטה וכתב שני טעמים או כיון שתקנו חז"ל שאל יגרש אותה אפי' אם עבר וגירש חייב בכל החיובי' דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנתן ב' דלא גרע ממגורש' ואינה מגורשת דחייב במזונו' כיון שתקנו חז"ל שאל יגרש אותה ונ"מ משני טעמים אלו בזה"ז אחר חר"ג אם גירש אותה בע"כ לפי טעם הראשון י"ל בזה לא שייך לומר מה הועילו חז"ל כיון דאיכ' חרם בדבר מסתמא לא יעבור אבל לפי טעם שני י"ל דחייב בכל החיובים:


(יב) דאפי' בדיעבד אינה מגורשת:    פלוגתא זו תליא בגירסא לי"א אילו הגירס' בירושלמי אפי' בדיעבד אינה מגורשת כיון שתקנו חז"ל שאל יגרש אותה ואם חר"ג דמי' לתקנות חז"ל י"ל בזה"ז אפילו אם עבר וגירש אינה מגורש' ובזה שפיר מ"ש ב"ח היכא דמתירים לו לישא אשה אחרת חייב לאשה זו כל חיוב ממון ואפילו אם יכולה לשמור גיטה מ"מ מחמת תקנות ר"ג חייב בכל חיוב ממון ופלגות' זו איתא נמי כשאביה חי או שהיא עתים חלי' ועתים שוטה לי"א אלו אפילו בדיעבד אינה מגורש' ומ"ש בסמוך עתים חלי' עתים שוטה מגורשת היינו בדיעבד היה נראה להם שתשאר כך ולא נקרא עתים שוטה כל שלא תחזק שלשה פעמים וסימני שוטה עיין סימן קכ"א ועיין בתשוב' שהביא הב"י ועיין תשובת מהרש"ל סימן ס"ה:


(יג) בעתים שוטה:    יש ספק אם היא עתים שוטה ועתים חלים וספרה ז' נקיים לעת שטותה ע"י נשים פקחות אם רשאה להיות נשואיה בעת חלימתה כי י"ל הטעם הוא משום חימוד ועכשיו מעורר החימוד ואפשר ימי שטותה שלה לא היה לה חימוד, וקצת ראיה דמהני ז' נקיים של שטות' ממ"ש בפ' החרש דמבעי' לי' אליבא דר"א דאמר חרש קידושיו ספק הוא אי ס"ל משום דעתים חלים ועתים שוטה וקאמר נ"מ אם יכול לגרש ולא קאמר נ"מ זה אם היה חרש אם יכולה להנש' דאם ס"ל דמחזיקי' אותה כל ימי' בעתים חלים ועתים שוטה ואין לה עת קבוע א"כ אסורה להנשא כי א"א לה להספר ז' נקיים ודין חימוד היה בימי התנאים ועיין בט"ז סי' קנ"ב וצ"ע:


באר היטב

(ו) הכתובה:    בתשובת הרשב"א סי' אלף רנ"ד לא כ"כ ע"ש. וכתב ב"ש דהרב רמ"א איירי כשיוכל לגרש ע"פ הדין אז יוכל לגרש אותה אפי' אין לו כתובה. והרשב"א איירי היכא דאין ראוי לגרש בזה אם אין לו כתובה אין רשאי לגרש ע"ש ובח"מ. ופר"ח הקשה מש"ס דיבמו' דף ס"ג ע"ב נתנני ה' בידי לא אוכל קום זהו אשה רעה וכתובתה מרובה כו'. גם מפרק הניזקין מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו וכו' א"ל כתובתה מרובה וכו' ע"ש. משמע דלא יוכל לגרשה ע"ש והעלה דאינו יוכל לגרשה אלא א"כ יש לו לשלם הכתובה דלא כהרמ"א ע"ש. ואני אומר דאין למידין מן ההגדות וכ"כ התי"ט פ"ה דברכות משנה ד' ע"ש וכ"כ שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ט.


(ז) בגט וכו':    דוקא אם ידענו שלא ידעה בפיסול הראשון. אבל אם ידעה בפיסולו אינו יוכל ליתן גט שני בע"כ כנה"ג שדייק כן מדברי מהר"ם מינץ ע"ש.


(ח) נשים:    בתשובת מהר"ם פדוואה התיר לגרש בע"כ אבל לא התיר שישא אשה אחרת. לכן אין להתיר לישא אשה על אשתו אם לא בהסכמת מאה רבנים כשהראשונה אינה בת גירושין או שמצוה לגרשה ואינה רוצה לקבל גט. אבל בשבויה אין להתיר ח"מ ב"ש עיין ב"ח סי' א' וסי' זה. כרות שפכה ע"י חולי שרצה לגרש ואשתו אינה רוצה אין כח בידינו להכריחה שתקבל גט מפני חר"ג תומת ישרים סי' נ"ב. ובסי' קנ"ה כ' בשם מהר"ם אבוהב שלא תיקן ר"ג על זה. ועיין כנה"ג חילוקי דינים.


(ט) משלה:    דכללא הוא אם אינה יודעת לשמור את גיטה אז מדאוריית' אינה מגורשת אז לכ"ע חייב בכל חיוב ממון. אבל אם יכולה לשמור את גיטה ואינה יכולה לשמור את עצמה אז מדאוריית' מגורשת אלא חז"ל תקנו שאל יגרש אותה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובזו ס"ל להרמב"ם דעל ממון לא תקנו חז"ל כיון שהוא מוכן לסלק את שלה אלא שהוא אונס בתקנת חז"ל מש"ה הוא פטור מכל חיוב ממון. ובזה יש לתרץ מה שהקשה הרמ"א מסי' ע' דשם י"ל דאיירי בנשתטה דאינה יודעת לשמור את גיטה ב"ש. והחלקת מחוקק מיישב דכאן איירי בנותן לה כתובה ולעיל איירי כשאין רוצה ליתן לה כתובה ע"ש. וזה דוקא לדין התלמוד שמגרשין בע"כ. אבל לדידן שאין מגרשין בע"כ אף אם לא היתה שוטה א"כ אף בנשתטית חייב בכל חיובי ממון ח"מ.


(י) מגורשת:    ובזה הזמן אם עבר וגירש אפי' אם יכולה לשמור את גיטה מ"מ מחמת תקנו' ר"ג אינה מגורשת וחייב לאשה זו בכל חיוב ממון ב"ש ועיין ח"מ.


(יא) שוטה וכו':    בתשובת מהרי"ו סי' נ"ב ומהרש"ל סי' ס"ה אסרו אפי' בדיעבד (שעתים) [בעתים] שוטה ועתים חלומה ע"ש ועיין מהר"ם מטראני ח"ב סי' כ' שמתיר לגרשה. הרב ב"ש נסתפק אם היא עתים שוטה ועתים חלומה וספרה ז' נקיים בעת שטותה ע"י נשים פקחות אם רשאה להיות נשואה בעת חלימתה כי י"ל הטעם הוא משום חימוד ועכשיו נתעורר החימוד ואפשר בימי שטותה שלה לא היה לה חימוד ע"ש.







▲ חזור לראש