שולחן ערוך אבן העזר קמא ו

קדשה אביה כשהיא קטנה, ומת, או שנשאת, אם מבחנת בין גטה לדבר אחר, דהינו שנותנים לה צרור וזרקתו, אגוז ונוטלתו, ויש אומרים דהינו משתגיע לעונת הפעוטות, דהינו בת שית או בת שבע, כל חד וחד לפום חרפה (טור), מתגרשת על ידי עצמה. ואם אינה מבחנת, וגרשה על ידי עצמה, אינה מגורשת. אבל על ידי אביה מתגרשת, אפילו אינה מבחנת. ויש מי שחולק ואומר שכל שאינה מבחנת אינה מתגרשת אפילו על ידי אביה.

הגה: ועיין לקמן בסדר הגט סעיף צ"ו כיצד כותבין לקטנה המתגרשת על ידי אביה:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ז) וי"א דהיינו משתגיע לעונת הפעוטות: ופלוגתא זו תליא בגירסא ולי"א אלו דוקא כשהגיע' לעונת הפעוטו' יכולה לקבל הגט אבל צרור וזרקו לא מהני לקבלת הגט אלא לענין קידושין דצריכ' מיאון ולדיע' קמייתא לענין גט מהני צרור וזרקו ומכ"ש עונת פעוטו' ולענין מיאון א"צ מיאון אא"כ כשהגיע לעונ' פעוטו' משום בקדושין איכא קדושי כסף דצריך שמירה מעולה כ"כ הר"ן ובסי' קנ"ה לא הביא דעת הי"א:

(ח) ע"י אביה מתגרשת: בש"ס איתא תרי טעמים למה שוטה אינה מתגרשת טעם א' משום דכתיב ושלחה מביתו ושוטה חוזרת לביתו, טעם שני משום חשש זנות ובקטנה ליכא חשש זנות גם אין חשש דחוזרת לביתו כיון דאביה חי:

(ט) אפי' וכו': אף על גב דנראה דעדיף טפי כשהכל כת אחת ולא הוי חצי דבר מ"מ כתב בלשון אפילו וכו' משום די"ל דנראה כשקר שכת זו היו אצל האמירה ואצל הקבלה קמ"ל כ"כ תוס':

ט"ז - טורי זהב

עריכה

בת שית או בת י' כתב הטור אבל בפחות מכאן אינה יודעת לשמור גיטה משמע אפי' חריפה ביותר:

ע"י עצמה אינה מגורשת דבעינן ושלח' ואינה חוזרת יצתה זו שהיא חוזרת לבעלה אבל מ"מ משתמרת ע"י אביה ע"כ מתגרשת ע"י אביה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}